ציונים לתורה עח

הנ"ל הוא רק אסמכתא דהא ס"ל גם בקטורת כן יושם לא הוזכר כלל קרא ע"ז]

והנה יל"ע לדברי הסיפרי זוטא הנ"ל דאם לא קרב התמיד של שחר קודם חצות מקריבין אותו אחר תצות מתי הוא קרב אחר חצות אם קודם תמיד של בין הערבים או אחריו ולכאורה נ' דקרב אחריו דחובת שעתא עדיף לאקדומי וכנ"ל ואולם י"ל דכאן לא שייך הך דחובת שעתא כו' דבאמת הרי הכתוב קורא לתמיד של בין הערבים כבש השני וא"כ פשוטו של מקרא מורה דצריך להיות תמיד של שחר קודם לו והוא השני ונהי דדרשא דשני בין הערבים ולא ראשון בין הערבים אמרי' דהוא רק אשעת חינוך וכנ"ל מ"מ י"ל דזהו רק לעניין שלא תהי' התחלת הקרבה בין הערבים לא של ראשון ולא של שני וכנ"ל זה דייקא הוא דאימעוט רק אשעת חינוך לבד דא"א להיות הכוונה בזה אלעולם דהא מתעשה תקריב ילפי' דאפי' לא קרב תמיד של שחר קודם חצות מקריבין אותו אחר חצות וכנ"ל אבל לעניין התמידין עצמם שפיר יוכל להיות עדיין דצריך שיהי' תמיד של שחר הראשון ותמיד של בין הערבים השני מדקראתו תורה שני וכששניהם קריבין בין הערבים ג"כ הוא כן דהראשון קרב תחלה והוא אחריו ונהי דלעיכובא י"ל דאין בזה עיכוב דכסדרן לא מעכבא מ"מ לכתחלה מיהת סדרם כן] ואם כנים הדברים הנה יש לדרוש בזה טעמא דקרא מדוע אין מחנכין באמת את המזבח רק בתמיד של שחר וזה שבבין הערבים א"א לחנכו שאם יחנכוהו בין הערבים על כרחך יהי' החינוך בדבר שאינו כתיקנו שהרי תמיד של שחר זמנו העיקריי כדינו לכתחלה הוא בבוקר ורק בדיעבד אם לא הקריבוהו בבוקר איתרבאי מתעשה תקריב דקרב גם לאחר חצות אבל עכ"פ הרי אין הקרבה זאת כתיקנה כיון שאיננה בזמנה העיקריי לכתחלה כדינה וא"כ ממ"נ איך שיחנכו המזבח יהי' החינוך בדבר שאינו כתיקנו שאם יקריבו עתה בין הערבים תמיד של שחר תחלה נמצא שבו הוא שנתחנך המזבח כיון שהוא הי' ראשית ההקרבה דהראשית הוא החינוך] נמצא שנתחנך בדבר שאינו כתיקנו שהרי זמן תמיד של שחר לכתחלה הוא בבוקר ואילו בבין הערבים הוא בו רק כשרות של דיעבד ואם יקריבו תחלה את התמיד של בין הערבים ויהי' בו החינוך נמצא שג"כ הי' החינוך בדבר שאינו כתיקנו דאפי' נימא דשני לא מעכב מ"מ לכתחלה מיהת הא בעי' שני שיקרב התמיד של שחר תחלה והוא אחריו ואם הוא קרב בלא התמיד של שחר לפניו ואינו שני נמצא דאף שכשר מ"מ אינו כתיקנו וכדינו לכתחלה וע"כ אין ראוי שיהי' החינוך בכמו זה דנהי דבדיעבד כשר מ"מ זהו רק בהקרבה פרטיית אבל הקרבה של חינוך שהיא הקרבה שרשיית לכל ההקרבות שאחרי' ראוי שתהי' לגמרי כתיקנה ולא יהי' שם חסרון בהשורש וההתחלה וע' חידושי הר"ן ר"ה (דף י"ג ע"א) אהא דאמר עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבוהו וז"ל וא"ת דילמא מעבר הירדן מחלק בני גד ובני ראובן שנטלו בראש י"ל דעומר מצותו להביאו מיהודה ואינו נראה לומר שעומר ראשון הי' שלא כמצוותו עכ"ל ז"ל וה"ו ממש כענין הנ"ל דאע"ג דעומר בא גם מעבר הירדן והגליל כשא"א להביא מיהודה כמבואר בסנהדרין (דף י"א ע"ב) מ"מ כיון דלכתחלה מצותו מיהודה ע"כ אין סברא דעומר הראשון דהוא כמו התחלה ושורש לכל הבא אחריו הי' קרב שלא כפי מציתו לכתחלה וכזה הוא גם כאן דאע"ג דבדיעבד גם תמיד של שחר קרב אחר חצות וכן שני דכתי' בתמיד של בין הערבים לא מעכב מ"מ בהקרבת החינוך דהיא התחלה ושורש אין ראוי שתהי' ההקרבה שלא כפי מצותה לכתחלה וכאן עוד עדיף טפי כיון דהוא חינוך דבזה מתחנך המזבח להיות מקריבין עליו תמיד והוא שורש והתחלה לכל ההקרבות שאחריו ואילו הי' חסרין מה בהשורש הי' זה פגם חלילה בכל הקרבות שאחריו ומשא"כ בהך דעומר דלא הי' העומר הראשון חינוך לעומרים הבאים אחריו רק שהי' לו מעלת ראשון לבד ועכ"ז כ' הר"ן דאין ראוי שיבוא שלא כמצוותו דלכתחלה וכ"ש כאן דהוא ראשון וגם חינוך לכל שאחריו וכמובן

וע"ע כזה בבעלי התוס' עה"ת פ' שמיני עה"כ בקרובי אקדש וז"ל איתמר בתורת כהנים מכאן שאין הכהנים מטמאין למתים שהרי אלעזר ואיתמר לא נטמאו להם ותימה שהרי במקום אחר מצינו בפירוש שהכהנים מוזהרין על טומאת מת ועוד אלעזר ואיתמר כהנים הדיוטים היו ולמה לא נטמאו לאחיהם וי"ל דהא דקאמר מכאן שהכהנים אין מטמאין למתים היינו כהנים הדיוטים ביום משחתם שאין מטמאין לקרובים שיש להם דין כהנים גדולים כו' עכ"ל והוא ג"כ כענין הנ"ל דביום משחתם שהיא יום חינוך שלהם וע' מנחות (דף ע"ח ע"א) ראוי שלא יהי' בם שום פגם ואף טומאת קרובים אין ראוי שיהי' בם ואע"ג דבעלמא אחר החינוך כהנים הדיוטים מטמאין לקרובים והוא עוד מצוה אצלם מ"מ ביום החינוך שאני ובחידושי בענייני חנוכה כתבתי ג"כ דע"כ הוצרך הנס אף דטומאה דחוי' בציבור דמ"מ כיון שהי' אז חנוכת המזבח שעל שם זה נקרא חנוכה כמבואר במהרש"א שם וע"כ בזמן החינוך שהוא התחלה ועניין שרשיי וראשיי] אין ראוי שימצא שם שום ענין טומאה וצריך שיהי' טהרה לגמרי ודו"ק היטב מאוד

ודע דעל פי דברי הסיפרי זוטא הנ"ל שהבאנו יש להבין דברי הרי"ף ריש פ' תפלת השחר שכ' וז"ל ואע"ג דליתא לדרבנן דאמרי (תפלת השחר) עד חצות היכא דטעי וצלי לאחר ארבע שעות שכר תפלה יהבו לי' שכר תפלה בזמנה לא יהבו לי' עכ"ל ז"ל ולכאורה יש לתמוה דמנ"ל הא דשכר תפלה יהבו לי' הרי מצינו רק דאמרו טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים והיינו רק במנחה דהוא זמן תפלה מיהת של מנחה ע"כ שייך אז ג"כ השלמה לשל שחרית ומשא"כ הזמן של אחר ד' שעות עד חצות דאין אז זמן תפלה כלל א"כ מנ"ל שאם התפלל אז של שחרית תפלתו תפלה ויהבו לי' שכר תפלה ונהי דאמרי' כן בגמ' שם (דף כ"ו ע"א) דכולי' יומא שכר תפלה יהבו לי' שכר תפלה בזמנה הוא דלא יהבו לי' הרי בגמ' שם אליבא דרבנן קאי דסבירא להו דתפלת השחר עד חצות וע"כ שפיר יש בכולי' יומא שכר תפלה דעד חצות הרי הוא זמנו ואחר חצות כבר יש זמן תפלת מנחה וע"כ יש בו ג"כ השלמה לשל שחרית ומשא"כ לפי האמת דקיי"ל כר' יהודא דתפלת השחר רק עד ד' שעות א"כ מנ"ל דגם בתר ד' שעות עד חצות תפלתו תפלה אחרי שאין אז זמן תפלה כלל ואולם לדברי הסיפרי זוטא הנ"ל ניחא דהא טעמא דר' יהודא רק משום דתמיד של שחר קרב רק עד ד' שעות לדידי' כמבואר בברכות בסוגי' שם וא"כ לדברי הסיפרי זוטא שבדיעבד אם הקריבו התמיד לאחר ד' שעות ג"כ כשר לכן ג"כ בתפלה היכא דטעי וצלי אח"כ ג"כ תפלתו תפלה

ואולם לענין תפלת שחר לאחר חצות הנה לסיפרי זוטא הנ"ל גם אחר חצות זמנו בדיעבד כמו בתמיד דס"ל דאם לא קרב קודם חצות הוא קרב לאחר חצות וכמובן ואולם שיטת הש"ס שלנו דאמר טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים לכאורה אין נראה שיהי' מטעם הנ"ל מפאת דהקרבת תמיד של שחר כשר בדיעבד אחר חצות דהא בחד מימרא איתאמר בברכות שם (דף כ"ו ע"א) טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים ובהך דערבית לשחרית הא לא שייך טעם הנ"ל דהא תפלת ערבית הוא כנגד איברים ופדרים ואינהו הא פסילי להקטיר בבוקר אם לא הקטירו בלילה שהרי נפסלו בלינה [ואי בשהיו בראשו של מזבח א"כ בכה"ג הא לעולם הן קריבין וא"כ תהי' השלמה לתפלת ערבית לעולם לא רק בשחרית לחוד] וא"כ ע"כ דמערבית לשחרית ענין השלמה בעלמא הוא דתיקון רבנן לא מפאת שההקרבה שכנגדה באה התפלה היא כשירה ג"כ בדיעבד בכה"ג וא"כ גם משחרית למנחה נ' דהוא השלמה בעלמא לא מפאת שהתמיד של שחר קרב בדיעבד אחר חצות ואולם י"ל דכל ענין ההשלמה באמת שתיקנו חכמים מזמן תפלה לזמן תפלה אחרת רק מכאן באמת הוא שדנו זה דמדהכשיר' תורה בדיעבד הקרבת תמיד של שחר בזמן תמיד שלאחריו היינו בין הערבים (דזהו ג"כ ענין השלמה וכמבואר אצלי במ"א דכל שאין הדבר בזמנו העיקריי הוא רק השלמה