ציונים לתורה עו

אדא אמרינן האי למצוה ואולם במזוזה נ' דגם ר' לוי מודה דגוף מצות מזוזה היא רק אחת בימין דרך ביאתך ומה שמצריך מזוזה גם בשמאל זה איננו מעיקר הדין רק לשמירה יתירה או מאיזה טעם אחר וא"כ הא לא שייך כאן לומר דכל חד חזי דאותו שבשמאל הא איננו מצוה כלל מעיקר הדין וע"כ שוב שפיר שייכא הסברא דאיני יודע איזו עיקר ואיזו טפילה דנראית ג"כ השמאל עיקר והימין טפילה ובטילה המצוה דהיא רק של ימין ואין להאריך בזה יען כל דברי הילקוט הנ"ל בלא"ה קשים מאוד מהבין

כא) ע"ע כהך דעירובין הנ"ל דב' זוגות תפילין דבכל חדא אמרינן האי למצוה בש"ס מנחות (דף מ' ע"ב) דאמר התם ר' זירא הטיל למוטלת כשיר' (טלית שהי' בה ד' ציצית והטיל לה ד' אחרים כשירה בהנך בתראי אע"ג דפסיק לקמאי ולא אמרי' דליפסלו משום תעשה ולא מן העשוי ע"ש) ואיתא תו התם א"ר זירא כו' תכלת אין בה משום כלאים ואפי' בטלית פטורה מאי טלית פטורה כו' ומסיק דהיינו הטיל למוטלת ופריך והאמרה ר' זירא חדא זימנא כו' וברש"י והאמרה ר' זירא חדא זימנא לעיל הטיל למוטלת כשירה וכיון דמיתכשרא בהנך בתראי וכ"ש בקמאי אי הוי פסיק לבתראי פשיטא דאין בה משום כלאים דהא כולה ציצית מיקרי עכ"ל ומבואר ג"כ כסברא הנ"ל דבכל ד' ציצית אמרי' דאינהו למצוה והילכך תרוייהו ציצית דמצוה נינהו ואף דיש כלאים בשניהם לא אמרי' דממ"נ עבר בחד מנייהו משום כלאים כיון דא"צ למצוה רק אמרי' דכל ד' מינייהו חזיין למצוה ואמרי' ב' הראויות גם יחד ואין עובר משום כלאים כלל מש"ה. וכמובן

כב) ע' ירושלמי פסחים פרק ח' ה"ד נמנו עליו מאה בני אדם כאחת ר' הונא אמר יש כזית לכל אחד ואחד כשר ואם לאי פסול ובקרבן עדה ואם לאו פסול. שעל כל אחד איכא למימר דהוא מאותן שלא למנוייו עכ"ל וק' דאדרבה נאמר בכל חד וחד דיש לו כזית דהא בפסח בעי' רק ראייות לאכילה ואכילה גופה לא מעכבא וא"כ הראויות אדרבה יש לנו לומר בכל אחד דהוא ראוי ויש לנו לומר הראויות גם בכולן יחד מפאת דכל חד וחד הא חזי וע' לעיל אות ח' ועל הירושלמי גופי' נ' דלא קשיא דכיון דנתנו עליו מאה כאחת והם שותפין שוין א"כ אפי' יש בפסח ק' זיתים פחות משהו הרי משהו הנרגש לעין אדם הרי יש בו בעצמותו אלפים משהויין עדי הגיעם לחלק הבלתי מתחלק לקטנותו כנודע במחקר וא כ אותו המשהו הנראה לנו שהוא חסר בהתחלקו לכל הפסח הרי נמצא שחלקו של כל אחד מהם באמת הוא רק כזית פחות משהו ואין לשום אחד מהם כזית שלם בו וכמובן ואולם המשהו הזה החסר בכל כזית וכזית הרי איננו עוד נרגש בחוש הראות רק נודע במובן השכל דאחרי שיש בכולו חסרון משהו אחד נרגש יודעין מזה כי יש גם בכל כזית וכזית חסרון משהו בלתי נרגש וע"כ זה דבר הצ"ע אם חסרון בלתי נרגש בחוש לקטנותו הוא מגרע השיעור כזית הצריך לענין המצוה כי לא ניתנה תורה למלאכי השרת וכוונת השיעורין בסתמא רק כפי ההרגש בחוש וע' פיה"מ להרמב"ם נגעים פ"ד מ"ד וז"ל וכבר הודעתיך שכל נגע שיהי' פחות מכגריס הוא טהור וכאשר הית' הבהרת כגריס מצומצם ובה שער שחור שער לבן הנה הוא יטמא לפי ששיעור הנקב אשר יצא ממנו השער מעט מזעיר ואין לו שיעור מוחש עד שימעט השיעור עכ"ל ויש לדבר בזה הרבה ואכ"מ. ואולם הא י"ל דכוונת הירושלמי באמת על שיעור מוחש היינו דאם כפי התחלק הפסח ביניהם בשוה יהי' כזית מוחש לכל אחד כשר ואם הפסח כולו באמת ק' זיתים פחות משהו אחד מוחש ואפי' הוא פחות צ"ט משהויין מוחשים כשר כי בהתחלק המשהויין האלה למאה הרי לא יהי' עוד שום אחד מוחש ויהי' איפו לכל אחד כזית מוחש ובזה שפיר יוצאין ואין פסול עד שיהי' ק' זיתים פחות מק' משהויין מוחשים ודו"ק היטב]

ואולם הק"ע הרי לא פי' כן רק דאפי' בחסרון משהו אחד פסול וטעמא דעל כל אחד איכא למימר דהוא מאותן שלא למנוייו ובזה הא ק' שפיר דאדרבה נימא בכל חד וחד דהוא הוא אשר יש לו כזית ויוכשרו כולן מפאת זה וכנ"ל ובאתי רק להעיר

כג) ע"ע זבחים (דף י"ח ע"א) לבש שני מכנסים שני אבנטים חסר, אחת (מכל הבגדים) יתר אחת (הוסיף עליהם שום בגד בעולם) כו' ועבד עבידתו פסולה ונ' דהא דנקט דין היתור בכפילות הבגד במכנסים ובאבנט [אף דהי' די לכאורה דלינקטי' רק בבגד אחד לבד ונדון מזה ממילא גם על כל שאר הבגדים דאם לבשן שנים הוי יתור] היינו משום דיש רבותא בכל החד מהם דאי הוי נקט רק שני מכנסים ה"ח דווקא מכנסים אבל שני אבנטים ה"א דלא יוחשב יתור מטעמא דכל חדא וחדא חזי' לי' כי היכא דאמרי' הכא בהך דיתיר לבונתה דאם הפריש ב' קומצין לא חשיב יתיר לבונה מטעמא דכל חדא וחדא חזי' לי' דבמכנסים לא שייך זה לומר דלא הוי יתיר משום דכל חדא וחדא חזי' לי' כיון דבלובש שני מכנסים על כרחך אחד פנימי ואחד חיצין וא"כ החיצון הרי אינו ראוי שהרי הפנימי חוצץ בין בשרו לחיצון וע"כ דהפנימי לבד הוא הבגד הראוי וא"כ שוב החיצון הרי הוא יתור ולא שייך כל חדא וחדא חזי' לי' ודו"ק ומשא"כ בב' אבנטים דיכול ללובשן זה למטה מזה ואין שם חציצה ע"כ שפיר ה"א דלא השיב יתור בכה"ג מטעמא דכל חדא וחדא חזי' לי' ואי הוי נקט שני אבנטים ה"א דווקא בב' אבנטים הוא דהוו יתור משום דשניהם במקום האבנט ומשא"כ בב' מכנסים כיין דקבע הכתוב מקום המכנסים על הבשר וכמ"ש ומכנסי בד ילבש על בשרו וא"כ בלובש ב' מכנסים דעל כרחך אחד פנימי ואחד חיצון והחיצון הרי אינו על הבשר א"כ ה"א דחשוב מפאת זה שהוא שלא במקום המכנסים כיון דהמכנסים צריכים להיות על הבשר וע"כ ה"א דלא יוחשב יתור למכנסים כיון דהוא שלא במקום הראוי למכנסים וכהך דזבחים (דף י"ט ע"א) שם לא אמרו יתור בגדים אלא במקום בגדים כו' קמ"ל ודו"ק [ויש צע"ק בזה באמת דמדוע הוי יתור באמת בב' אבנטים בלובשן זה למטה מזה ומדוע לא נימא באמת כן דכל הדא וחדא חזי' לי' כי היכא דאמרי' הכא בהך דיתור לבונתה ובשלמא בלובשן זה על זה ניחא וכנ"ל דהחיצון הרי איני ראוי שהרי הפנימי חוצץ בינו לכתינת דגם בין בגד לבגד צריך שלא יהא דכר החוצץ כמבואר בירושלמי עירובין פ"י הי"ג ועל כרחך דהפנימי לבד הוא הראוי וא"כ שוב החיצון ה"ל יתור ומשא"כ בלובשן זה למטה מזה מדוע הוא יתור באמת ולא אמרי' דכל חדא והדא חזי' לי' ואולי לא משכחת לבישת ב' אבנטים זה למטה מזה במקום הראוי ללבישת האבנט דאין המקום מספיק לזה ע' זבחים שם (דף י"ח ע"ב) כשהן חוגרין אין חוגרין לא למטה ממתניהן ולא למעלה מאציליהן אלא כנגד אצילי ידיהן וע' רמב"ם פ"י מכלי המקדש ה"ב וע' שם פ"ח ה"ט שיעור רוחב האבנט ואין להאריך בזה] ובאתי בכ"ז רק להעיר

כלל לו) בברכות (דף כ"ו ע"ב) פליגי ר' יהודא ורבנן דר' יהודא ס"ל דזמן הקרבת תמיד של שחר עד ד' שעות ורבנן ס"ל עד חצות ואמרי' התם דהלכתא כר' יהודא הואיל ותנן בבחירתא כוותי' ע"ש ואולם לאחר חצות לכאורה פשוט דאין שייכית הקרבה לתמיד של שחר דהכתיב את האחד תעשה בבוקר ואולם ראה זה מצאתי חידוש בילקוט פנחס רמז תש"פ והוא מן הספרי זוטא וז"ל לפי שהעיד בן גודגדא כשר הכבש עד ארבע שעות [הוא המשנה דעדיות המובאה בברכות (דף כ"ז ע"א) שם ר' יהודא בן בבא העיד חמשה דברים וחד מינייהו על תמיד של שחר שקרב בד' שעות וגי' הסיפרי זוטא בן גודגדא] יכול אם עברו ארבע לא יהא כשר ת"ל תעשה תקריב יכול קודם חצות מניין אף לאחר חצות ת"ל תעשה תקריב עכ"ל וראה זה חדש דבדיעבד אם לא הקריבו תמיד של שחר קודם חצות מקריבין אותו לאחר חצות וראיתי בזית רענן שם שכ' וז"ל מניין אף לאחר חצות. אפשר הפי' שאם לא הקריבו קידם חצות אזי יקריבו לאחר חצות של בין הערבים עכ"ל ז"ל הנה דכ' ז"ל אפשר הפי' לפי שהוא עצמו ראה דחקו ולכן כינה אותו באפשר כי דברי הסיפרי זוטא פשוט דאתמיד של שחר קאי דהא בי' איירי והולך דמתחלה אמר יכול אם עברו ארבע כו' ואח"כ הוסיף לאמור יכול קידם חצות מניין אף לאחר חצות דגם לאחר חצות הוא קרב וז"פ:

והנה גוף כוונת הזית רענן דצריך קרא לעניין תמיד של בין הערבים דה"א שאם לא הקריבו תמיד של שחר לא יקרבו אחר חצות של בין הערבים גם כן לכאורה נפלאת היא ואולם זה יש לו מקור בש"ס מנחות דשם (דף מ"ט ע"א) אי' במשנה לא הקריבו כבש בבוקר יקריבו בין הערבים א"ר שמעון אימתי בזמן שהיו אנוסין או שוגגין אבל אם היו מזידין ולא הקריבו כבש בבוקר לא יקריבו בין הערבים לא הקטירו קטורת בבוקר יקטירו בין הערבים אמר ר"ש וכולה הית' קריבה בין הערבים (מנה שלימה ולא פרס כבכל יום) שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטורת של בין הערבים ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר כו' ובגמ' שם (דף נ' ע"א) שאין מחנכין כו' חינוך מאן דכר שמי' חסורי מיחסרא והכי קתני לא הקריבו כבש בבוקר לא יקריבו בין הערבים בד"א שלא נתחנך המזבח אבל נתחנך המזבח יקריבו בין הערבים אמר ר"ש אמתי בזמן שהיו אנוסין או שוגגין אבל אם היו מזידין ולא הקריבו כבש בבוקר לא יקריבו בין הערבים לא הקטירו קטורת בבוקר יקטירו בין הערבים מנא ה"מ דת"ר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים שני בין הערבים ולא ראשון בין הערבים (פי' שאם לא קרב תמיד של שחר בבוקר שנמצא שאם יקריבו תמיד של בין הערבים אחר חצות יהי' הוא הראשון אין מקריבין אותו דגזה"כ הוא שיהי' שני בין הערבים ולא ראשון) בד"א שלא נתחנך המזבח אבל נתחנך המזבח אפי' ראשון בין הערבים אמר ר"ש אימתי בזמן שהיו אנוסין או שוגגין אבל אם היו מזידין לא הקריבו כבש בבוקר לא יקריבו בין הערבים לא הקטירו קטורת בבוקר יקטירו בין הערבים וכי כהנים חטאו מזבח בטל (אכבש קאי דאמר שאם היו מזידין כו' לא יקרבו בין הערבים ואהא פריך וכי כהנים חטאו כו') אמר רבא ה"ק לא יקריבו הן (אותן הכהנים שהזידו כו') אבל יקריבו אחרים וכהנים אחרים) לא הקטירו קטורת בבוקר יקטירו בין הערבים (אפי' אותן הכהנים) כיון דלא שכיחא ומעתרא חביבא להו ולא פשעי (הילכך א"צ לקונסן) ע"כ סוגית הגמ'. ומבואר דדרשי' כאן מדכתיב שני דשני בין הערבים ולא ראשון בין הערבי' ורק דמוקמינן לי' אהיכא דלא נתחנך עדיין המזבח בתמיד של שחר מעולם וע"ש ברש"י הטעם משום דהאי קרא גבי חינוך המזבח כתיב ע"ש וא"כ י"ל שפיר דכוונת הסיפרי זוטא ג"כ הוא לזה דה"א מדכתי' שני דאתיא לאורויי לעולם דצריך שיהי' של בין הערבים שני באותו יום ואם לא הקריבו הראשון דיהי' עתה הוא הראשין אין להקריבו לכך דריש תעשה תקריב לרבויי דאפילו לא הקריבו הראשון יקריבו את השני בזמנו אחר חצות והשתא דכתי' תעשה תקריב מוקמינן למיעוטא דשני דמשמע שני בין הערבים ולא ראשון בין הערבים רק על חינוך המזבח שאין מחנכין אותו בתחלה בתמיד של בין הערבים וכדכתי' קרא דהתם גבי חינוך המזבח ורק מפאת הכרח סתירת הכתובים דשני