ציונים לתורה עה

בהך דמנחות לכאורה נ' דא"צ לסברא הנ"ל דבלאה"נ ניחא דכיון דשם דנין על העולה והשלמים בפרט ולא על החטאת דהא החטאת אין באה באמת לאחר מיתה וע"כ בהעולה ושלמים בפרט הרי יש לנו לומר בפשיטות דלא חשיבי מכשירים הואיל והי' יכול לקבל ההכשר בלעדם בהחטאת ואה"נ דאילו הי' הדין שצריך לגלח על עולה או על שלמים דייקא שפיר לא הי' אפשר להביא גם שניהם העולה והשלמים לאחר מיתה דממ"נ חד מינייהו הרי הוא מכשיר ומכשיר הא אינו בא לאחר מיתה וכך משמע לכאורה מדברי רש"י שם שכ' בד"ה על אחת משלשתן. אפי' על חטאת כו' ע"ש ומדדייק רש"י להזכיר החטאת דייקא נ' דזה כוונתו דכיון דאנן על העולה ושלמים הוא שדנין לכן לא חשיבי מכשירין הואיל ואם גילח על החטאת לא על העולה והשלמים ג"כ יצא ומשא"כ אם הי' צריך לגלח על העולה או על השלמים דייקא שפיר לא הי' אפשר באמת שיבואו גם שניהם לאחר מיתה דהיינו אומרין או דממ"נ חד מינייהו הא מכשיר הוא ולא אתי לאחר מיתה ולא היינו אומרין בכל חדא וחדא דלאו מכשיר הוא מפאת דאפשר לו ההכשר בהשני והילכך יבואו גם שניהם ובאתי רק להעיר. וע' ספרי לקח טוב כלל י"א ד"ה ועפיד"ז יש להסביר מש"ש בעניין חליצה וייבום דחשובין מצוה של חובה ולא אמרי' דכל חדא מינייהו לא יוחשב מצוה של חיבה כיון דאי בעי נפיק באחר דכשדנין לעניין הייבום נאמר דאינו נחשב חובה כיון דאי בעי חליץ וכשדנין לעניין החליצה נאמר דאינו נחשב חובה כיון דאי בעי מייבם רק כיון דמוכרח היא לעשות אחד משתיהן עכ"פ לכן אותה שעושה היא היא הנחשבת חיבה עש"ה שהבאתי שם ראי' לזה וא"כ ה"נ א"א לומר דגם שניהם לא יוחשבו מכשירין הואיל ויכיל לקבל ההכשר בהאחר דסוף סוף כיון שמוכרח הוא לקבל ההכשר באחד מהן עכ"פ הרי אחד מהן מכשיר עכ"פ ובאתי רק להעיר

יח) כבר הבאתי גמ' מנחות (דף י"א ע"א) דהפריש לה ב' לוגין יש ה"א דלא יוחשב יתור שמן הואיל והאי חזי לי' והאי חזי לי' וכן שם ע"ב פירש"י ותוס' דאמרי' כזה גם לפי האמת בב' קומצי לבונה דלא חשיבי יתור משום דכל חד חזי לי' וע"ע סיפרי שלח פיסקא קט"ו על כנפי בגדיהם שומע ני אף בעלי שלש ובעלי חמש ובעלי שש ובעלי שבע ובעלי שמונה במשמע (אפי' בגד בעל ג' כנפות או בעל ה' ו' ז' ח' יהי' חייב בציצית) ת"ל על ארבע כנפות כסותך יצאו בעלי שלש ובעלי חמש ובעלי שש ושבע ושמונה עכ"ל הסיפרי וצריך טעם מדוע בחשבו המניין המועט מן ד' כנפות לא חשב כל המניינים המועטים ב' ג' רק אחד לבד היינו בעל ג' כנפות דהוא אחד פחות מן ד' ואילו בחשבו המניין המרובה מן ד' כנפות האריך לחשוב ה' ו' ז' עד ח' ועד בכלל והרי גם במניין המרובה לא הי' לו לחשוב רק אחד יותר ה' כנפות כמו שבמניין המועט חשב רק אחד פחות ג' כנפות וע' זבחים (דף י"ח ע"ב) דשם הוזכר באמת רק על ארבע כנפות כסותך ארבע ולא שלש ארבע ולא חמש ואולם הסיפרי הרי הזכיר יותר מחמש וזה צריך טעם וגם מדוע הזכיר דייקא עד ח' ועמד המספר בח' דייקא וי"ל טעם הסיפרי דמש"ה הזכיר עד ח' דייקא וזה משום דהי' חש על אפשריות טעות שאפשר לטעות דדווקא בבעלת ה' כנפות היא דפטורה כיון דחיוב הציצית הוא רק ד' ציציות בד' כנפות ואילו בבעלת ה' הרי יש כאן כנף מרובה שאין בו המצוה ולכן בשביל אותו כנף המרובה יצא מכלל ארבע וכולן פטורין ומה שאין כן בבעלת ח' כנפות אז הי' ה"א דהואיל ואילו הד' ראויין לציצית ואילו הד' ראויין לכן יתחייבו תרוייהו או לכל הפחות ד' מינייהו וע"כ שפיר הוצרך לאשמעי' דגם טלית בעלת ח' פטורה ודו"ק והואיל והוצרך למינקט מספר ח' לכן ממילא הרי הי' לו למינקט גם מספרים הקודמים לו ה' ו' ז' כסיגנון הלשון שלא יתכן שידלג ה' ו' ז' ויאמר דאפי' טלית בעלת מ' חייבת וגם הא לא הוי מצי למינקט טלית בעלת ח' לחוד דאז הרי הי' אפשר לטעות להיפוך ג"כ דרק בבעלת ח' דהיתור על ד' כנפות הוא גם כן ד' לכן הוא דחשיב היתור לבטל שם ד' כנפות מיני' הואיל וגם היתור הוא ככה ומשא"כ בבעלת ה' ו' ז' דהיתור הוא מעט מן הד' אין בכח היתור המועט לבטל השם ד' וע"כ הרי הוכרח למינקט איפוא ב' אלו המספרים בהכרח בעלת ה' ובעלת ח' בעלת ה' לומר דאף כשהיתיר מיעוט והיא רק אחד ג"כ בכחו לבטל שם הד' ובעלת ח' לומר דגם בח' דאיכא למימר דכל ד' מינייהו חזיין בפ"ע מ"מ חשוב יתור ובטל שם ד' מיני' וה"ז ממש כהך דמנחות (דף י"א ע"ב) דיש שם ב' סברות אלו ברש"י בהך דיתיר לבונתה דסברא האחת דרק בב' קומצי לבונה הוא דחשיב יתור ופס ל משים דצריך להיות רק קומץ וכשיש ב' קמצים יותר מדאי ריבה כיון דהריבוי הוא כמו העיקר ומשא"כ כאשר היתור פחות מקומץ לא חשיב היתיר המועט מקומץ לפסול את הקומץ העיקריי מטעם יתור וסברא השני' היא להיפוך דכאשר היתור פחות מקומץ הוא דהוי יתור על הקומץ משא"כ כאשר הם ב' קומצין או אדרבה אמרי' דאין כאן יתור כלל דכל חד וחדא חזי לי' וא"כ ה"נ הרי הי' אפשר לטעות כאחת מב' הסברות הנ"ל היינו דהי' אפשר לטעות דרק כאשר היתור ד' כנפות כמו העיקר היא דחשיב יתור והי' אפשר לטעות ג"כ דרק בהיות היתור פחות מד' הוא דהוי יתור משא"כ כאשר גם היתור ד' אז אדרבה הוא נכשר מטעמא דכל ד' וד' בפ"ע חזיין באפי נפשייהו וא"כ איפוא לסלק ב' אלו הטעיות הרי הוכרח למינקט איפוא מספר ה' ומספר ח' מספר ה' לומר דגם ביתור כל דהו אפי' רק אחד חשיב יתור ומספר ח' לומר דגם כשהיתור בפ"ע ראוי למצוה ואיכא למימר דכל ד' וד' חזיין ג"כ חשוב יתור וע"כ אחרי אשר הוכרח למינקט ה' וח' ממילא הא הוצרך למינקט ודאי גם ו' ו' דזה וודאי אינו מסגנון הלשון שיזכיר ה' ח' וידלג מספרי ו' ז' שבנתים [וגם הי' לו למינקט בעלת ה' בפשיטות ג"כ כפי הסיגנון אחד יותר מן ד' כי היכא דנקט בעלת ג' אחד פחות מן ד' וכיון דהוצרך למינקט ה' וח' ממילא הוצרך למינקט ג"כ מספרי ו' ז' וכנ"ל] וע"כ שפיר בדקדוק נקט הסיפרי ה' ו' ז' ח' ושפיר עמד המספר בח' דייקא דביותר מח' הרי אין שום רבותא עוד וכן בפחות שפיר נקט רק בעלת ג' ולא גם בעלת ב' דאין שום רבותא בבעלת ב' יותר מבבעלת ג' ודי בנקטו אחד פחות לאשמעינן דבעי' ד' כנפות דייקא ואין חייב בפחות ורק ביותר הוא דהי' ה"א דגם בטלית בעלת ח' יתחייב הואיל וכל ד' וד' חזיין בפ"ע וע"כ הוכרח לנקוט המספר עד ח' דייקא ודו"ק כי זה פשוט ונכון בס"ד בכוונת הסיפרי וא"כ הרי נמצאת גם כאן סברת ב' ראויות הנ"ל ובאתי רק להעיר

יט) ע"ע מעין דוגמא לענייננו בב"מ (ע"ה ע"א) במשנה לא יאמר אדם לחבירו הלויני כור חטין ואני אתן לך לגורן אבל אומר לו הלויני עד שיבא בני כו' (דכיון דיש לו שפיר דמי דסאה בסאה דרבנן הוא וכי יש לו לא גזור) ובגמ' א"ר הונא יש לו סאה לוה סאה סאתים לוה סאתים ר' יצחק אומר אפי' יש לו סאה לוה עלי' כמה כורין (דכל חדא וחדא אמרי' זו תהא תחתי' כו' רש"י) תני ר' חייא לסיועי' לר' יצחק טיפת יין אין לו כו' הא יש לו לוה עלי' כמה טיפין ובתוס' שם ד"ה ולית דאפי' בב"א יכול ללוות הרבה דאותה טיפה שיש לו יכולה להיות כנגד כל טיפה וטיפה שהוא לווה ע"ש וע"ע גיטין (דף ל' ע"ב) אפי' הניח מלא מחט גובה מלא קרדום כו' וע"ע שם (דף ל"ז ע"א) אם אין לו מזכהו בתוך שדהו כל שהו וע"ש ברש"י ובתוד"ה אלא

כ) ע"ע ילקוט משלי רמ"ז תתקמ"ג לשמור מזוזות פתחי א"ר תנחום חייב אדם להניח מזוזה על פתח ביתו ר' לוי אמר שתי מזוזות הן אחת מכאן ואחת מכאן ר' ישמעאל אומר מזוזה אחת וחכ"א הלכה כדברי ר' ישמעאל למה שאם אדם עושה שתי מזוזות איני יודע איזו עיקר ואיזו טפילה מסייע לי' לר' ישמעאל דאמר קרא וקשרתם לאות אם אדם עושה שני תפילין אחד מכאן ואחד מכאן איני יודע איזה עיקר ואיזה טפל אלא וודאי הלכה כר' ישמעאל מה מזוזה אחת אף תפילין אחת עכ"ל הילקוט ויש לדון ג"כ דמדוע בעושה שתים איני יודע איזו עיקר ואיזו טפילה ובטילים שניהם אדרבה נימא דכל חדא וחדא חזי וכהך דמנחות הנ"ל דב' קומצי לבונה אין בם פסול יתור דאמרי' דכל חדא וחדא חזי לי' וכן בהך דעירובין (דף צ"ה ע"ב) דפירש"י ג"כ בהך דב' זוגות תפילין דבכל