ציונים לתורה עד

יב) בעירובין (דף צ"ה ע"ב) בענין המוצא תפילין בשבת דס"ל לרבנן דמכניסן זוג זוג ור"ג ס"ל דמכניסן שנים שנים מבואר שם ברש"י ד"ה ור"ג סבר מצוות א"צ כוונה וז"ל הילכך מצוה איכא בל תוסיף ליכא דאין עובר על בל תוסיף אא"כ נתכוון למצוה וזה לא נתכוון ובכל חד אמרי האי למצוה עכ"ל

יג) ע"ע מעין דוגמא לנידון שלנו באהלות פ"י מ"א ארובה שהיא בתוך הבית ויש בה פותח טפח טומאה בבית כנגד ארובה טהור טומאה כנגד ארובה הבית טהור כו' מקצת טומאה בבית מקצתה כנגד ארובה הבית טמא וכנגד הטומאה טמא ובר"ש מקצת טומאה כו' שאנו מושכים כל טומאה לבית לחומרא וכנגד הטומאה טמא שהזית נמשך לכאן ולכאן עכ"ל

יד) ע"ע זבים פרק ד' מ"ז הי' (הזב) רכוב על גבי בהמה וד' טליות תחת ד' רגלי בהמה טהורות מפני שהיא יכולה לעמוד על שלש ובר"ש מפני שיכולה לעמוד על שלש הילכך כל חד וחד ה"ל רביעי ואינו אלא מסייע כו' וע' שבת (דף צ"ג ע"א) ברש"י ד"ה מפני שיכולה לעמוד כו' ובתוס' וחידושי הרשב"א שם עש"ה

טו) ע' שבת (דף קי"ג ע"א) חבל שבאיבוס קושרו בפרה ושבפרה קושרו באיבוס ובלבד שלא יביא חבל מתוך ביתו ויקשרנו בפרה ובאיבוס כו' וע"ש ברש"י הטעם בהך דשלא יביא כו' דהוא משום דחיישינן שמא כשיתיר הפרה לא יתיר אלא הקשר שבראשה ויבטל החבל באיבוס שיהא מוכן לכך או יתיר שבאיבוס ויבטל אותו שבפרה ונמצא האחד של קיימא עש"ה והנה מדאמרי' דחבל שבאיבוס קושרו בפרה כו' על כרחך דבחדא לא מחשבינן לי' לספק קשר של קיימא אע"ג דאפשר שיתיר את האחר ויניח את זה דאי איתא הרי גם חדא הי' ראוי שיאסר דה"ל ספק עשיית מלאכה ועל כרחך דבחד שרי בוודאי והיינו ע"כ דמשום דעל כרחו הרי הוא צריך להתיר אחד משניהם וקשר זה ראוי להיות ניתר איפוא כמו שראוי להשאר קשור לכן לא חשיב קשר של קיימא כלל מפאת ראויותו להיות הוא הניתר וע"כ שרי לגמרי ועכ"ז לקשור שניהם בפרה ובאיבוס אסור ולא אמרי' בכל חדא וחדא דראוי להיות הוא הניתר והשני הנשאר קשור ולישתרי תרוייהו והיינו על כרחך משום דב' ראויות לא אמרי' כיון דבפועל לא יהיו ב' ניתרים רק אחד מהם ודו"ק היטיב כי כאן מבואר לכאורה להדיא דלא אמרי' ב' ראויות כה"ג דהיתירו של אחד הא על כרחך לאו משום דחשבינן לי' לספק הוא כי היכא דנימא דאיסור השנים הוא מפאת דבין השנים הרי יש וודאי דאי חשבינן לי' לספק הרי גם ספק הוא אסור מספק על כל פנים ואיך שרינן לכתחלה לקשור ועל כרחך דהראויות להיות ניתר הוא מתיר בוודאי שמפאת הראויות הזה נידון בוודאי לקשר שאינו של קיימא ואם כן כיון דמשום ראויות הוא אם כן בשנים נמי הרי יש ג"כ הראויות בכל אחד מהם דכל אחד מהם בפ"ע הרי ראוי להיותו הניתר והשני הנשאר קשור ועל כרחך דב' ראויות דכה"ג לא אמרי' כיון שבפועל לא יהי' רק אחד מהם ואולם י"ל דהטעם היא דגם בקושר בפרה ובאיבוס אין וודאי שיתיר רק אחד ויניח אחד דהא יוכל להיות דיתיר גם שניהם ומיחש הוא דחיישינן להכי דשמא בבואו להתיר הפרה לא יתיר רק קשר אחד ויבטל השני וע"כ בקושר רק קשר אחד הא יש ס"ס ספק שמא יתיר שניהם ואפי' את"ל שיתיר רק אחד שמא את זה הוא שיתיר וגם נ' יותר דאין זה בגדר ס"ס רק בגדר מילתא דלא שכיחא וע"ש בתוד"ה התם דכתבו בחד שינויא דאפי' בקושר ב' קשרים הוא מילתא דלא שכיחא שיתיר רק אחד ויניח אחד דהיותר שכיח הוא שכשמתיר הפרה מתיר לגמרי ב' הקשרים וא"כ בקושר רק קשר אחד הא ה"ל לא שכיח לגמרי לגבי קשר זה שיהי' נשאר קשור דהא הוא מילתא דלא שכיחא שלא יתיר גם שניהם בבואו להתיר ואפי' יעשה כהך דלא שכיח ויתיר רק אחד ויניח את השני הרי ג"כ יכול להיות שיתיר את זה כמו שיתיר את האחר וע"כ לגבי קשר זה ה"ל לגמרי מילתא דלא שכיחא שישאר קשור וע"כ לא חשי למידי דלא שכיח כלל והיינו טעמא דשרי משום דלא שכיח כלל שיהי' נשאר קשור אבל הראויות לבד להיות ניתר באמת אין מתיר כלל בכאן ואין לדון מכאן כלל לענין ב' ראויות כו':

טו) ע' ביצה (דף י' ע"א) בהך דהמת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאים מטעמא דסוף טומאה לצאת וכיון דלא ידעינן באיזה יצא הילכך כולם טמאים וע"ש ברש"י דכל עיקר טומאה דסוף טומאה לצאת הוא רק דרבנן וא"כ הא ק' מדוע כולן טמאים אדרבה נימא בכל חדא וחדא דיוטהר מטעמא דסד"ר לקולא דהרי הוא ספק שמא לא יצא בו רק באחד מפתחים האחרים וגם ק' דהא יש כאן רוב לטהר שהרי לא יצא רק בפתח אחד ונמצאו רוב הפתחים טהורים וא"כ בכל פתח ופתח ה"ל למיזל בתר רובא וכבר דנו שם בזה וי"ל גם כן דהטומאה שם הוא מפאת עניין ראויות דכיון דכל פתח בפ"ע הרי הטומאה ראוי' לצאת דרך בו באמת כמו שראוי' לצאת באחר לכן חשבינן לכל הראויות יחד אף שבפועל א"א שיהי' רק אחד ושפיר מטמינן לכלהו מפאת הראויות וה"ז כהך דבכורות (דף נ"ט ע"ב) דחשבינן לב הראויות שראוים הששה לצאת בפתח זה ובפתח זה אף שבפועל לא יצאו רק באחד וכן כאן חשבינן לכלהו ראויות שראוי המת לצאת בכל אחד מהפתחים אף שבפועל לא יצא רק באחד ולא שייך כאן כלל לדון מפאת סד"ר לקולא ולא מפאת רוב דהוא עניין אחר לגמרי החשבת ריבוי ראויות אף שבפועל א"א שיהי' רק אחד וככל הנך דמייתינא דאמרי' הכי וכן בהך דעירובין (דף צ"ג ע"א) דאף דאימור להכא נפיק ואימור להכא נפיק מ"מ מסקינן דבעיין לקולא וחשבינן ב' הראויות גם יחד מה שראוי לצאת בזה ולצאת בזה ושרינן לתרוייהו מפאת הכי ואולם שם י"ל דהטעם באמת מפאת דסד"ר לקולא וכמ"ש כבר למעלה ואולם יל"ע אי שייך בהך דביצה סברא הנ"ל דחשבינן ריבוי ראויות יחד כו' כיון דלא הוזכר שם עניין ראויות שתהי' הטומאה מפאת דראוי המת לצאת רק הוזכר ל' סוף טומאה לצאת והיינו מפאת שבפועל יהי' כך דסופו לצאת בפועל וזהו העושה עניין הטומאה וא"כ בעניין הפועל הרי א"א לחשוב הכל יחד כיון שבפועל הא יהי' רק אחד ועוד דלפי מה שכתבנו למעלה דבהך דחשבינן ב' ראויות אף שבפועל יהי' רק אחד גם ברירה לא מהני לבטל הראויות למפרע וכמו שהוכחנו מהך דר' נחמן דמנחות (דף נ' ע"ב) ואילו בהך דביצה שם הא אמרי' ברירה דאם חישב להוציאו באחד מהם או נפתח אחד מהן נטהרין כל שאר הפתחים למפרע למ"ד יש ברירה עש"ה וא"כ הא משמע דאין הטעם שם מפאת החשבת ריבוי הראויות כו' ויש עדיין לדון בזה ובאתי רק להעיר

יו) ע' מנחות (דף ד' ב') דאדאמר התם ר' ירמי' דקרבנות המכשירין לית בהו דאתי לאחר מיתה איתא התם מתקיף לה ר' יהודה כו' והתנן המפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין כו' מת והי' לו מעות סתומין יפלו לנדבה מפורשין דמי חטאת יוליך לים המלח כו' דמי עולה יביא בהן עולה כו' דמי שלמים יביא בהן שלמים כו' והא עולה ושלמים דנזיר דמכשירין נינהו וקא אתו לאחר מיתה א"ר פפא הכי קא"ר ירמי' לא מצינו הכשר קבוע דבא לאחר מיתה ודנזיר הכשר שאינו קבוע הוא דאמר מר אם גילח על אחת משלשתן יצא עכ"ל הגמ' וצריך להבין טעם החילוק שבין הכשר קבוע להכשר שאינו קבוע ונ' ג"כ הסברא לכאורה דבהך דנזיר כיון דהוא הכשר שאינו קבוע דאם גילח על אחת משלשתן יצא לכן גם שלשתן לא חשיבי מכשיר כלל ואין עליהם שם מכשירין כלל דכיון דאם גילח על אחד מהן יצא א"כ הרי הוא מקבל ההכשר באותו הקרבן לבד ושאר ב' הקרבנות אינם באים עוד להכשר רק הם חיובים גרידא עליו ככל שאר קרבנות וע"כ בכל חד וחד מינייהו אמרינן דכיון דיכול לקבל ההכשר באחד משאר הב' אין זה איפוא מכשיר כלל ולכן ממילא כלהו נמי לאו מכשירין נינהו וה"ו כהך דזבים שהבאנו לעיל דכיון דהבהמה יכולה לעמוד על שלש ואין צריכה לרגל רביעי לכן בכל חדא וחד מינייהו אמרי' דהוא הרביעי שאין צריכה אליו וכל הארבעה טהורים וכזה גם כאן בכל קרבן וקרבן אמרי' דזהו אותו שא"צ אליו ומקבל ההכשר מבלעדו ונמצא שאינו מכשיר רק קרבן גרידא ולכן גם שלשתן יחד לא חשיבי מכשירין כלל ודו"ק ואולם