ציונים לתורה עג

(שהחיצונים רחבים מן האמצעי והוא פרוץ לשניהם במילואו וגיפופיהן עודפין עליו) ויחיד בזה ויחיד בזה ויחיד בזה נעשו שיירא (דדיורי גדולה בקטנה ונמצא שלשתן באמצעי הקטן) ונותנין להן כל צרכן וודאי אמצעי מגופף ושנים החיצונים אינם מגופפין ויחיד בזה ויחיד בזה ויחיד בזה אין נותנין להן אלא בית שש (בית סאתים לכל קרפוף) איבעיא להו אחד בזה ואחד בזה ושנים באמצעי מהו אי להכא נפקי (השנים) תלתא הוו ואי להכא נפקי תלתא הוו (הילכך שדינן תרוייהו להכא ותרוייהו להכא ונישתרי שתי קרפיפות החיצונים היקיף בכל צרכן) או דילמא חד להכא נפיק וחד להכא נפיק ואת"ל חד להכא נפיק וחד להכא נפיק שנים בזה ושנים בזה ואחד באמצעי מהו הכא וודאי אי להכא נפיק תלתא הוו ואי להכא נפיק תלתא הוי (ושדיא להכא ולהכא או שדיא מיהא לחד מינייהו ולישתרי חד מן החיצונים בכל צרכי היקיף. רש"י) א"ד אימור להכא נפיק ואימור להכא נפיק (ולא ידעינן להי מינייהו הילכך אפי' חד נמי לא יהבינן לי' כל צרכו) והילכתא בעיין לקולא (שאלותינו אלו להקל) עכ"ל הגמ' והנה דהש"ס עושה כאן איבעיא מזה אי אמרינן שדי להכא ולהכא ורש"י מסופק עוד דאין כוונת האיבעי' לומר דשדינן להכא ולהכא גם יחד רק דשדינן להו לחד מינייהו ולישתרי חד מן החיצונים כו' וסברא זו צ"ע דהי מינייהו מפקית ואם לא נוכל להתיר שתיהן רק אחד מהן הא ה"ל כמו תערובות חד בחד דאסור גם בדרבנן ואי בשביל דהוא בב' גברי ואזלי' בכל אחד להקל כהך דשבת (דף ל"ד ע"א) בספק עירוב בב' גברי וכהך דיבמות (דף כ"ד ע"א) תני שילא ואפי' שניהם כהנים א"כ הא תרוייהו ישתרי ומה נ"מ במאי דשדינן להו רק לחד מינייהו הלא ממילא ישתרי גם ב' החיצונים ולפי המסקנא דפשטינן האיבעי' לקולא מבואר בש"ע או"ח סי' ת"ס דגם ב' החיצונים מותרים ועכ"פ יש כאן שינוי מבהך דבכורות דשם לא איבעי' לן הדבר כלל רק אמרי' בהחלט דהנך ששה שנשתיירו חזי להכא וחזי להכא ופטרינן לתרוייהו במניין הראוי וכנ"ל וי"ל דבהך דעירובין אין תלוי בשם ראוי רק תלוי בעניין היציאה בפועל אנה יצא האמצעי ואין מתיר שם הראויות לבד להחשב דר שם במאי שראוי לצאת לשם רק מה שעומד לצאת לשם בפועל הוא הוא העושה שם עניין הדירה וע"כ כיון דבפועל א"א שיצא רק לאחד מהם לכן שפיר מספקינן לומר דלא שדינן לי' בתר תרוייהו ולא דמי להך דבכורות דגם מניין הראוי פוטר ובעי רק ראויות לבד והראויות שפיר נחשב גם לשתיהן יחד דהוא ראוי עכ"פ לזה וגם ראוי לזה דאף שבפועל א"א שיהי' רק אחד מ"מ הראויות הוא שפיר לזה ולזה שהרי הוא ראוי לזה וגם ראוי לזה ובאתי רק להעיר

ח) ע' פסחים (דף ע"ח ע"ב) רב דאמר כר' נתן דאמר אכילת פסחים לא מעכבא הי ר' נתן אילימא הא ר' נתן דתניא ר' נתן אומר מניין שכל ישראל יוצאין בפסח אחד כו' (ואע"ג שאין בו כזית לכל אחד אלמא אכילת פסחים לא מעכבא) דילמא שאני התם דאי מימשכי הני חזי להני ואי מימשכי הני חזי להני אישתכח דחזי לכלהו דהי מינייהו מפקית הילכך אע"ג דלא אימשך חד מינייהו פטורין רש"י) כו' ומבואר גם בזה ריבוי ראויות אף שבפועל א"א שיהי' כל הראויות וחשבינן לי' לפסח מש"ה ראוי לכל ישראל לאכילה [אף שא"א שיהי' בפועל כן] מפאת דאי מימשכי הני חזי להני ואי מימשכי הני חזי להני וחשבינן לי' מש"ה ראוי לכולן

ט) ע' פסחים (דף מ"ח ע"א) ע"כ לא קאמר ר"א התם דאמרי' הואיל אלא דבעידנא דקא עיילי לתנורא כל חדא וחדא חזיא לי' כו' ובביצה (דף כ"א ע"א) אמר להו חזינא אי יהבי ליה ריפתא לינוקא לא קפדי כל חדא וחדא חזיא לינוקא כו

י) בזבחים (דף קי"א ע"ב) במשנה חטאת שקיבל דמה בב' כוסות נתן שניהם בפנים פטור שניהם בחוץ חייב (אחת ואם הית' לו ידיעה בנתיים חייב שתים רש"י) אחד בפנים ואחד בחוץ פטור כו' (פי' שאם נתן את האחד בפנים ואח"כ את הב' בחוץ פטור דכוס עושה את חבירו דיחוי הילכך משנתן האחד תו הב' אין מתקבל בפנים ופטור עליו בחוץ ועכ"ז בנותן שניהם בחוץ חייב על שניהם דכל חד וחד ראוי להיות הוא הנזרק וחבירו הדחוי הילכך שניהן חשיבי ראויין וחייב על שניהן) למה הדבר דומה למפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתי' ואח"כ נמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות שחט שתיהן בפנים פטור שתיהן בחוץ חייב (על כל אחת ואחת דבשעת שחיטה כל אחת הית' ראוי' לפנים. רש"י) כו' עכ"ל המשנה הצריך לעניינני והרי כאן ג"כ סברא זאת דחשבינן לב' הראויות גם יחד אף שבפועל א"א שיהיה רק אחד מהם

יא) במעילה (דף י"א ע"א) במשנה המפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין מפני שהן ראויין לבא כולן שלמים וברש"י וז"ל כלומר דבכל מנה ומנה מצינן למימר זה הפריש לשלמים ושלמים קק"ל נינהו ואין בהם מעילה כו' ומאי טעמא אזיל לקולא דאי אמרת נימא כולן ראויין להביא עולה ואיכא מעילה בכלהו מ"מ דמי שלמים איכא בינייהו דאינן בני מעילה ואי מייתי עלייהו קרבן מעילה אישתכח דקמייתי חולין בעזרה הילכך לקולא דלא נהנין ולא מועלין עכ"ל. ודברי רש"י אלה צריכין פירוש לפירושם ונראה כוונתו לכאורה דפי' הך דמפני שהן ראויין לבא כולן שלמים דהכוונה דכל מנה ומנה בפני עצמה הרי היא ראוי' לשלמים והשאר יהיו לשאר הקרבנות הילכך כלהו חשיבי ראויין לשלמים מפאת זה ומש"ה אין מועלין בכולן והוקשה לו ע"ז דמדוע אמרי' לקולא ראויות בכל אחד בעצמו לשלמים אדרבה נימא בכל אחד בעצמו דהוא ראוי לעולה והשאר יהיו לשאר הקרבנות ויוחשבו כולן מפאת זה ראויין לעולה וימעלו מפאת זה בכולן וע"ז תי' דכיון דבענין הכללי היינו אם לא תדון על כל מנה בפני עצמה למה היא ראוי' רק תדון על כלל המעות יחד כאילו הי' תערובת לח בלח שא"א להפרידן הרי יש כאן תערובת דמי שלמים וודאי הפוטר את כל המעות מן המעילה דכלל המעות הרי עומדין ליקח מהן עולה וחטאת ושלמים וא"כ הא דמי שלמים מעורבין בהן הפטורין מן המעילה ואם יש במעות תערובת של פטור הרי הדין דכולו פטור [מפאת דהיתר באיסור וכן פטור בחיוב לא בטל או משום דמטבע לא בטל וכמו שכבר האריכי בזה האחרונים] דאל"כ הא קא מייתי חולין בעזרה וא"כ אם באת לדון על הענין הכלליי של המעות יחד הרי כולו פטור ואילו בענין הפרטיי היינו אם תדון על כל מנה ומנה בפ"ע בפרט הר יש בה ראיות לפטור כמו לחיוב שהרי היא ראוי' ג"כ לשלמים וזה איננו תערובת פטור בחיוב רק הרי הוא ראוי באמת לשלמים כמו שראוי לעולה ולחטאת ויש לדון הראויות לשלמים באמת כמו שאר הראויות וע"כ בהצטרף לזה גם הענין הכלליי נמצא שיש כאן צד פטור יותר מצד חיוב כי בעניין הפרטיי הרי יש ראויות לפטור כמו לחיוב ואילו בענין הכלליי הרי כולו פטור ולכן יש כאן דרך כלל צד פטור יותר מצד חיוב וע"כ אזלינן לקולא ואמרי' דאין מעילה בכולן וזהו שכ' רש"י ומאי טעמא אזלי' לקולא מטעמא דכל מנה בפ"ע ראוי' לשלמים וחשבינן כולן ראויין לשלמים מפאת הכי אדרבה נימא כולן ראויין להביא עולה ואיכא מעילה בכלהו פי' דנימא דכל מנה בפ"ע ראוי' היא להביא עולה ולכן כלהו חשיבי ראויין לעולה וימעלו בכולן כמו שאתה אומר סברא זאת לפטור כולן דכיון דכל מנה בפ"ע ראוי' לשלמים חשיבי כולן ראויין לשלמים כו' וע"ז תי' דמ"מ דמי שלמים איכא בינייהו כו' היינו דבענין הכלליי של המעות אם באת לדון עליו הרי דמי שלמים איכא בינייהו וכולן פטורין וע"כ בהצטרף זה אל הענין הפרטיי של כל מנה בפ"ע שיש בה ראויות לשלמים היינו לפטור כמו לחיוב הרי יש כאן דרך כלל יותר צד פטור מצד חיוב ומש"ה אזלינן לקולא כך נ' כוונת רש"י לפום רהיטא

ועכ"פ מ"ש רש"י בהתחלת דבריו דמש"ה אין מועלין משום דבכל מנה ומנה מצינן למימר זה הפריש לשלמים ה"ו ג"כ סברא הנ"ל דחשבינן בכל אחד הראויות לשלמים וחשבינן מש"ה הראויות הזה בכולן אף שבפועל בכולן עומדין לשלשתן לחטאת ועולה ושלמים וע"ש בתוס' דפירשו באמת פי' אחר דהמעות ראויין לבא כולן ממש שלמים וכן פירשו ג"כ בנזיר (דף כ"ד ע"ב) ד"ה מפני ושם פירשו יותר דאפשר שיביא בכל המעות שלמים ושאר הקרבנות יביא מביתו ע"ש ואולם בפירש"י נזיר שם (דף נ') דמפרש ג"כ כפירש"י כאן ע"ש ובאתי רק להעיר: