ציונים לתורה עב

להיות קומץ והויא לה כולה מינא דקומץ וזהו דוגמת תוס' זבחים הנ"ל דחשיב כולי' דם מתיר הואיל וכל טפה ראוי' להיותה היא הנזרקת ולא תהי' שירים וכנ"ל ואולם יש חילוק בין הך דכאן להך דתוס' זבחים הנ"ל דכאן הרי לא בא לידי בירור לבסוף כיון שלא נקמצה המנחה משא"כ בהך דתוס' זבחים הרי בא לידי בירור לבסוף שהרי נזרק הדם ונשארו אלו שירים וא"כ למאן דאית לי' ברירה יש לנו לומר דהוברר הדבר למפרע דהי' זה הדם מתחלתו עומד להיות שירים ואולם מדלא חלי לי' התוס' בפלוגתא דבריר' נ' דלא שייך כאן הך דבריר' כיון דדנין רק בענין הראויות והראויות הוא לכ"ע דסוף סוף מתחלה הרי הי' ראוי שיהי' הוא הנזרק ודם אחר יהי' שירים וא"א להכחיש הראויות ורק דחידוש התוס' הוא מה דחשבינן לכל הראויות יחד וחשבינן לי' לכולי' דם מתיר מפאת הכי אף דבפועל הרי לא יהי' כלו נזרק רק ישארו שירים וא"כ חידוש זה דנחשב לכל הראויות אף שא"א שיהי' בפועל כלו כך הרי יש ג"כ בהך דמנחות הנ"ל דחשבינן לכולה מנחה ראוי להיות קימץ מפאת דכל פורתא חזי שיהי' הוא הקומץ וחשבינן מפאת זה הראויות הזה בכל המנחה יחד אף שבפועל א"א שיהי' קומץ רק הקומץ לבד ובאתי רק להעיר

ד) ע' ערכין (דף ז' ע"ב) א"ר אדא בר, אהבה היו בידיו חמש סלעים ואמר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי ונתן ד' לשני' ואחת לראשונה יצא ידי שתיהן מ"ט ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה בעידנא דיהיב לשני' משעבד לראשונה בעידנא דיהיב לראשונה תו לית לי' (וערכין נידונין בהישג א נתן ד' לראשונה ואחת לשני' ידי שני' יצא ידי ראשונה לא יצא כלהו משעבדן לראשונה (ובעי למיתב לה כל מאי דבידי' הילכך לא יצא ידי ראשונה ואם חזר והעשיר נותן את כל הערך דנתינה קמייתא לאו כלום היא) בעי ר' אדא בר אהבה היו בידו ה' סלעים ואמר שני ערכי עלי בבת אחת מהו כיון דבב"א נדר כי הדדי תפסן יהיב תרתי ופלגא להאי ותרתי ופלגא להאי או דילמא כלהו חזיא להאי וכלהו חזיא להאי (ועדיין אחד מן הערכין עליו) תיקו עכ"ל הגמ' וע"ש בתוס'

והנה י"ל ג"כ דענין הספק כאן אי יש לדון בב"א ענין קדימה ואיחור ע' כלל הקדום בארוכה דאם יש לדון בב"א ענין קדימה ואיחור ה"ל בב"א נמי כאילו אמר ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי והילכך כיון דלא ידעינן הי מינייהו הקדום והי המאוחר הם משועבדין איפוא לאחד מב' הערכין ולא ידעינן להי מינייהו והילכך יהיב להו לחד ונשאר עדיין הב' עליו ואולם ל' הגמ' א"ד כלהו חזיא להאי וכלהו חזיא להאי משמע יותר דענין הספק אי אמרי' ב' ראויות אף שא"א שיהיו שתיהן בפועל ויש להבין עוד פנים אחרים באיבעי' דגמ' הנ"ל ואכ"מ כ"כ

ח) במנחות (דף נ' ע"ב) במשנה חביתי כ"ג לא היו באין חצאין אלא מביא עשרון שלם וחוצהו מקריב מחצה בבוקר ומחצה בין הערבים כהן שהביא מחצה שחרית ומת ומינו כהן אחר תחתיו לא יביא חצי עשרון מביתו וחצי עשרונו של ראשון אלא מביא עשרון שלם וחוצהו מקריב מחצה ומחצה אבד נמצאו ב' חצאין קריבין וב' חצאין אובדין ובגמ' תני תנא קמי' דר"נ מחצה ראשון ומחצה שני תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה א"ל ר"נ בשלמא ראשון איחזי להקרבה (דקודם שמת הי' ראוי להקרבה הילכך בעי עיבור צורה) אלא שני ל"ל עיבור צורה מעיקרא לאיבוד קא אתי (ולישרפי' לאלתר) דאמר לך מני תנא דבי רבה בר אבוה הוא דאמר אפי' פיגול טעון עיבור צורה ר' אשי אמר אפי' תימא רבנן כיון דבעידנא דפליג בהו אי בעי האי מקריב ואי בעי האי מקריב מיחזא חזו עכ"ל הגמרא וזהו ג"כ דוגמת תוס' זבחים הנ"ל דאמרי' דכיון דבשעה שחילקן הי' כל אחד מן החצאין ראוי שיהי' הוא הנקרב והשני האבד הילכך תרוייהו הויין להו ראוי ואעפ"י שבא לידי בירור לבסוף שקרב האחד ונתברר הב' לאבידה וה"ז ג"כ כתוס' זבחים הנ"ל דאמרי' דכיון דכל טפה ראוי לזריקה ויהי' דם אחר שירים ולא הוא לכן חשוב כולי' דם מתיר ואעפ"י שבא לידי בירור לבסוף שנזרק דם הזריקה והובררו השירים והנה ר"נ דלא משני הכי בהך דמנחות נראה לכאורה דלית לי' ב' ראויות כה"ג שיוחשבו ב' הראויות גם יחד אף שבפועל א"א שיהי' רק אחד וכבר כתבנו דרחוק לומר שיהי' זה תלוי בפלוגתא דבריר' היכא דבא לידי בירור לבסוף וגם בלא"ה הא א"א לומר טעמא דר"נ משום יש ברירה ואמרי' דהוברר הדבר דזה המחצה הוא שהי' עומד לאיבוד דהא ר"נ איהו דלית לי' ברירה בכה"ג בביצה (דף ל"ט ע"ב) ע"ש דס"ל לר"נ דלא אמרי' אימר זהו חלקו המגיעו משעה ראשונה אפי' חלקו גדיים כנגד גדיים כו' ובענין בריר' דכה"ג יש לי בו אריכות גדול ג"כ במ"א ואכ"מ

ו) בבכורות (דף נ"ד ע"ב) במשנה מעשר בהמה מצטרף כמלוא רגל בהמה רועה וכמה היא רגל בהמה רועה ט"ז מיל (כפי שיעור שהבהמה מתרחקת והולכת כשהיא רועה דהיינו ט"ז מיל כך הם מצטרפות לעניין מעשר שאם היו לו ה' בהמות בכפר זה וה' בהמות בכפר אחר רחוק מזה ט"ז מיל מביאן לתוך דיר אחד ומעשרן) היו בין אלו לאלו ל"ב מיל אין מצטרפין היו לו באמצע מביא ומעשרן באמצע (כלומר דהאמצעות מצרפות את הצדדין) ובגמ' וכמה (כמה יהא לו בצדדין ובאמצע שיצטרפו) אמר רב ה' מכאן וה' מכאן וה' באמצע דהנך חמש (דאמצע) חזיא להכא וחזיא להכא. וע"ע כזה שם (דף נ"ט ע"ב) אמר רבא מניין הראוי פוטר כו' ואמר רבא היו לו י"ד טלאים והכניסן לדיר ויצאו ששה בפתח זה וארבעה בפתח זה וארבעה נשתיירו שם אותם ארבעה (שנשתיירו) אם בפתח הששה יצאו נוטל אחד מהם והשאר מצטרפין לגורן אחר (שאר הד' שיצאו בפתח האחר מצטרפין לגורן אחר דבמניין הראוי לא אפשר למיפטרינהו להני משום שבשעה שיצאו לא הי' מניין ראוי דלא נשתיירו בדיר אלא ד' וד' לא אפשר לאיצטרופי לד' דליהוי בני עשורי) ואם לאו (שלא יצאו הארבעה בפתח הששה אלא או נשתיירו בדיר או יצאו בפתח הארבעה האחרים) ששה פטורין (במניין הראוי שכשיצאו נשתיירו ח' בדיר והיו ראויין להצטרף להם למעשר) וארבעה ארבעה מצטרפין לגורן אחר יצאו ארבעה בפתח זה (תחלה) וששה בפתח זה (אח"כ) ונשתיירו הצו ארבעה אם אותם ארבעה בפתח הששי יצאו נוטל מהם אחת והשאר פטורים ואם לאו ארבעה וששה פטורים (ארבעה וששה שיצאו פטורים במניין הראוי דכי נפקי ארבעה נשתייר בדיר עשרה וראויין לצירוף וכן כי נפקי ששה נשתייר בדיר ארבעה וראויין ג"כ לצירוף לעשרה) וארבעה (שנשתיירו) מצטרפין לגורן אחר יצאו ארבעה בפתח זה וארבעה בפתח זה ונשתיירו שם ששה אם אותן ששה יצאו בפתח אחד נוטל מהם אחד והשאר פטורים ואם לאו ארבעה פטורים (פי' ד' הראשונים וארבעה האחרונים פטורים) וששה (שנשתיירו) מצטרפין לגורן אחר מאי קמ"ל דמניין הראוי פוטר והאמר רבא חדא זימנא מהו דתימא וודאי מניין הראוי אמרי' ספק מניין הראוי דחזי להכא ודחזי לה כא לא אמרי' קמ"ל וברש"י אבל ספק מניין הראוי כגון שיצאו בשני פתחים ד' בפתח זה וד' בפתח זה דהנך ששה שנשתיירו ליכא למיקם עלייהו אי יצאו בפתח זה או בפתח זה וכיון דספק הוא אימא דלא אמרי' מניין הראוי למישדינהו בין להכא ובין להכא לפטור את כולו קמ"ל עניין אחר הא דחזי הנך להכא ולהכא דשדינן להו בין להנך ארבע בין להנך ארבע היינו חשיב ספק ומפי המורה עכ"ל. והנה לענייננו אין כאן נפקותא בין פי' הראשון דרש"י לפי' הב' דרש"י בא רק לפרש ל' ספק הנזכר בגמ' ולפי' הב' אמרי' דב' הראויות גופייהו קרינן להו ספק ולפי' הא' כוונת תיבת ספק על מה שיש ספק בפועל אנה יצאו אם בפתח זה או בפתח זה אבל עכ"פ גוף הדין דחשבינן לב' הראויות גם יחד לפטור גם שניהם מפאת מניין הראוי אף דבפועל הרי א"א שיהי' רק אחד מן הראויות הרי מבואר בזה עניין הנושא שלנו דחשבינן בכה"ג לכל הראויות יחד אף שא"א שיהיו כולם בפועל

ז) ע' עירובין (דף צ"ג ע"א) דיש שם ג"כ לכאורה כעניין הך דבכורות (דף נ"ט ע"ב) ושם הש"ס עושה איבעיא מזה וז"ל הגמ' שם א"ר יהודה ג' קרפיפות זה בצד זה א שהיו מהלכין בדרך והקיפו ג' קרפיפות לדירה במחיצה של שתי לבד כו' שלא התירו בה ליחיד אלא בית סאתים ולשיירא דהיינו שלשה התירו כל צרכן) ושנים החיצונים מגופפים והאמצעי אינו מגופף