ציונים לתורה עא

הוא שיופרס [ועניין שלימות יש ביותר לדמותו לענין חיות דשלימות ג"כ קרוי חיות וכהך דמכות (דף ט"ז ע"ב) ריסק תשעה נמלים ואחד חי דפירושו שלם ע' תוס' שם ובברכות (דף נ' ע"ב) תוד"ה מודים כתבו אהך דכוס של ברכה צריך שיהי' חי ומלא כו' דכוונת תיבת חי שיהי' הכוס שלם ולא שבור והביאו ראי' ג"כ מהך דמכות דחי פירושו שלם ע"ש וכן מצינו גם בלישנא דקרא בב"ק (דף ס"ד ע"ב) גניבה וחיים לכדרב דאמר אחיי' לקרן כעין שגנב וברש"י שם החייהו לקרן של גניבה שיהא שלם ע"ש הרי דפירשו תיבת חיים דקרא על שלימות. וע"ע ירושלמי פסחים פ"ט ה"ה החי מכל בשר שיהיו שלימין באבריהן וג"כ תיבת החי קדריש דהכוונה על שלימות שיהא שלם באבריו והוא עצמו דרש הש"ס דידן ע"ז (ד' ה' ע"ב) מכל החי כו' שחיין ראשי איברים שלה וע"כ כי היכא דדן רבא חיות דשחיטה מהך דחיות דלידה דכי היכא דחיות הנצרך בלידה צריך שיהי' בגמרו ה"נ חיות הנצרך בשחיטה כך דימה ג"כ לזה שלימות הנצרך לעניין ברכה דצריך שיהי' השלימות גם בגמר ברכה דגם שלימות הוא עניין חיות וכנ"ל]

ומצאתי עוד כסברא זאת לרבא דדבר התלוי בדבר צריך שיהי' גם אחריו לא שיופסק עמו יחד והוא בסנהדרין (דף ב' ע"א) במשנה מכות בשלשה משום ר' ישמעאל אמרו בעשרים ושלשה ובגמ' שס (ד' י' ע"א) מ"ט דר' ישמעאל אמר אביי אתיא רשע רשע מחייבי מיתות כו' רבא אמר מלקות במקום מיתה עומדת (דכיון דעבר על אזהרת בוראו ראוי הוא למות ומיתה זו קנס עליו הכתוב והרי הוא כאחת מן המיתות וכי היכי דסקילה בפני עצמה ושריפה בפ"ע והרג בפ"ע הוי נמי מלקות כאחת מן המיתות) א"ר אחא ברי' דרבא לר' אשי אי הכי אומדנא למה לי לימחיי' ואי מאית לימות (אי הכי דמלקות גופי' מיתה הוא ל"ל אומדנא במלקות אם יכול לקבל ארבעים לימחיי' כו') א"ל אמר קרא ונקלה אחיך לעיניך כי מחית אגבא דחיי מחית (ונקלה אחיך משמע בשעה שנלקה יהא אחיך שיכה את החי ולא את המת וכיון דמית לי' בפלגא כי מחי אאידך פלגא לאו על החי הוא) אלא הא דתניא אמדוהו לקבל עשרים אין מכין אותו אלא מכות הראויות להשתלש וכמה הן שמונה עשר למחיי' עשרים וחדא וכי מיית בהך חדא לימות דהא כי מחית אגבא דחיי קא מחית (דכיון דיכול לקבל עשרים החי ימות רק בהכאה הכ"א ומה לנו אם ימות בה הא אכתי חי הוא וההכאה על החי הוא שבאה) א"ל אמר קרא ונקלה אחיך לעיניך אחר שלקה אחיך בעינן וליכא עכ"ל הגמ'. והנה זהו ג"כ כסברא הנ"ל דמאי דאצרכי' רחמנא שיהי' אחיך במלקות צריך שיהי' זה גם בגמר המלקות ואחריו הוא שיפסוק לא שיפסיק עמו יחד וסברא זאת אליבא דרבא הא הוא דאמרינן לה דאמר טעמא דר' ישמעאל דמלקות במקום מיתה עומדת וקשה לדידי' דאומדנא ל"ל דמה בכך אם ימות הרי מחויב מיתה כזאת הבאה עם מלקות יחד דמלקות גופי' נמי הא מיתה הוא וצרכינן לבא לטעמא דונקלה אחיך כתי' והילכך בעי' שיהא אחיך בשעת המלקות ואכתי הא קשיא ע"ז דא"כ באמדוהו לקבל עשרים וימות רק בהכאה הכ"א אכתי נכה אותו גם אותה ההכאה דלמיתה גופה שימות הא לא חיישי' דהא חייב מיתה כזאת ואי דבעי אחיך הא בשעת ההכאה אכתי אחיך הוא וע"כ צריכינן לבא לשינויא דאחר שלקה אחיך בעינן כו' משא"כ לאביי דלית לי' דמלקות במקום מיתה עומדת הא לא צריכינן כלל לסברא זאת דלדידי' בפשיטות אין כאן קושי' דא"א להכותו הכאה שאינו יכול לקבלה וימות מחמתה כיון דאינו מחויב מיתה דמלקות הא לאו מיתה היא וא"כ הרי רק לרבא הוא דאיתאמרא סברא הנ"ל דסנהדרין דאחר שלקה אחיך בעי' והוא הוא דמוכרח לסבור סברא זאת ונמצינו למדין איפוא דרבא הוא דאית לי' שיטת סברא זאת דדבר התל בדבר צריך שיהי' אחריו לא שיכלה עמו יחד ואולם גם בהך דסנהדרין הוא בענין חיות לכאורה דמה דצריך לחיות בשעת המלקות צריך שיהי' החיות גם עם גמר המלקות ואחריו הוא שיפסוק לא שיפסוק עמו יחד ואולם ז"א דשם איננו בענין חיות באמת דהא ילפי' לי' רק מונקלה אחיך ואין הקפידא יפוא בענין חיות רק הקפידא בענין אחיך שיהי' אחיך בשעת המלקות ורק משום דמת לא מיקרי אחיך לכן מצרכינן חיות מחמת זה כדי שיקרא אחיך אבל עיקר הקפידא בענין אחיך וכמובן ובאתי רק להעיר וע"ע ב"ב (דף קל"ז ע"א) איתמר מתנת שכ"מ מאימתי קנה אביי אמר עם גמר מיתה ורבא אמר לאחר גמר מיתה כו' והוא ג"כ מעין הנ"ל דכיון דהמתנה תלוי במיתה ס"ל לרבא דאינה חלה רק אחר המיתה וא"א לה שתחול עם גמרה יחד והוא ג"כ מעין שיטת סברא דרבא דברכות וחולין וסנהדרין הנ"ל ודו"ק. ואולם מפי' הרשב"ם שם משמע דשם בדעת האדם הוא שתלוי דלא נתכוון הנותן להקנות רק אחר גמר מיתה לא עם גמרה יחד עש"ה ובאתי רק להעיר

והך דגטו וידו באין כאחד דגיטין (דף ע"ז ע"ב) הוא נושא אחר ג"כ דשם הם ב' דברים התלוים זה בזה וזה בזה דזה חל רק עי"ז וזה עי"ז ואמרי' דבאין כאחר ויש לי גם בי אריכות גדול בעזה"י ואכ"מ ויבואר במ"א בל"נ אי"ה

וידידי הרב מה"ו צבי לופטיג נ"י מפה הזכירני בענין מה שדנתי למעלה אי שייך לדון בב"א תורת קדימה ואיחור לומר בכל אחד שהוא קודם אל הב' וכן שהוא מאוחר לו או שהדברים בב"א ואין שם תורת קדימה ואיחור כלל והזכירני בזה לד הר"ן נדרים (דף ס"ט ע"ב) אהך דבעי רבה קיים ומופר ליכי בב"א מהו דכ' וז"ל ונראה בעיני דבהכי מספקא וודאי א"א לשניהם לחול כאחת מיהו נהי דאי חד מינייהו קדים אידך לא חייל כלל הכא דבב"א לגבי כל חד מינייהו אמרינן דקדים דחייל ואיכא למימר נמי דמאחר ולא קדים כו' עכ"ל

כלל לו) ראיתי לבאר אי אמרי' ריבוי ראויות גם במקום שא"א שיהיו כולן בפועל ועכ"ז בענין הראויות מחשבינן כל הראויות גם יחד ומתוך המקומות אשר אביא יתבאר לך עניין הספק הזה ביותר כי דבר זה נמצא במקומות רבות בש"ס ואציין קמא קמא דמטא לידי בעזה"י

א) עי' תוס' זבחים (דף מ"ב ע"ב) ד"ה הקומץ שכתבו וז"ל ותימא הוא אם לא יתחייב בשירי הדם משום פיגול הא יש להן מתירין שהמתנות מתירות לשפיכת שיריים למזבח כמו שמתירות את האימורים ושמא כיון דמתחלה כל טפה וטפה ראוי לזריקה חשיב כולי' דם מתיר עכ"ל

ב) במנחות (דף י"א ע"א) היכי דמי ריבה שמנה (במנחה) אר"א שהפריש לה ב' לוגין ולוקמה כגון דעירב שמן דחולין ושמן דחברתה כו' לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא דחולין ודחברתה דפסיל אבל הפריש לה ב' לוגין הואיל והאי חזי לי' והאי חזי לי' אימא לא ליפסיל קמ"ל ומבואר סבר הה"א דאף דהמנחה יש לה רק לוג אחד מ"מ גם בהפריש ב' לוגין הואיל וכ"א בפ"ע חזי לי' חשבינן ב' הראויות גם יחד ולא חשיב יתור וגם בין שניהם יחד. וע"ע שם (ע"ב) דפריך אהא דתנן במתני' שם חיסר לבונתה פסולה ופריך הא יתיר כשיר' והתניא יתיר פסולה אמר רמי בר חמא כגון שהפריש לה שני קמצין וברש"י שהפריש לה שני קמצין פסולה דיותר מדאי ריבה כו' לשון אחר כגון שהפריש לה שני קמצין כשיר' דאמרי' זיל לגבי דהאי חזי לי' וזיל לגבי דהאי אזי לי' כו', עכ"ל וכ"כ התוס' שם ד"ה כגון כלשון אחר דרש"י הנ"ל ע"ש

ג) במנחות (דף כ"ג ע"ב) בפלוגתא אי בתר בטל אזלינן או בתר מבטל אמר התם תא שמע הקומץ שנתערב במנחה שלא נקמצה לא יקטיר ואם הקטיר זו שנקמצה אותה המנחה שהקומץ אשר נתערב נקמץ ממנה) עלתה לבעלים. וזו שלא נקמצה לא עלתה לבעלים ולא קא מבטל לי' טיבלא לקומץ (דהא זו שנקמצה עלתה לבעלים אלמא דהקומץ כשר) מני אי רבנן הא אמרי עולין היא דלא מבטלי אהדדי הא מב"מ בטיל אלא פשיטא ר' יהודה בשלמא למ"ד בתר מבטל אזלינן מבטל הוי כבטל דכל פורתא חזי למיקמץ מיני' כו' ומבואר ג"כ דאע"ג דא"א למנחה כולה להיות קומץ רק קומץ לבד מ"מ כיון דכל פורתא חזי שיהי' הוא הקומץ חשיבא כולה מנחא מש"ה ראוי