ציונים לתורה ע

התוס' הנ"ל שהביאו מן הסיפרי מ"מ לאו כל אפין שוין בזה ואפשר דהוא שם הוצאת המקרא ממשמעו טפי מכאן דמפרשינן לקרא אבת אחת ויוכל להיות דזה אין נחשב הוצאת המקרא ממשמעו כ"כ ואהני שפיר הסברא לזה ואף דבעלמא כ"ז שאין סברא להיפוך אמרי' דמשמעות קדימה ממעטת גם ב"א

והנה מה שעמדנו דאיך מועלת הסברא דאין מורידין לפרש כוונת הכתוב על ב"א הרי עדיין הכתוב נגד הסברא דהא חסרה עדיין ההעלאה בקודש הנה נתיישבתי ג"כ דלאו קושיא היא כלל דעניין העלאה בקודש שייך רק בדברים שהם נפרדים והפעולה בכל אחד מהם בעצמו אז הוא דשייך עניין זה דמעלין בקודש ואין מורידין היינו דיש לפעול תחלה בהתחתון והנמוך במדריגה מה שיש לפעול בו ואח"כ הוא שיש לפעול בהעליון והגדול במדריגה כדי להעלות בזה התחתון אל העליון ולא שנפעול תחלה בהעליון ואח"כ נרד ונפעול בתחתון כי יהי' בזה הורדת העליון אל התחתון וזה אין ראוי להוריד בקודש רק יש להעלות ולא להוריד ובזה הוא דשייך הך דמעלין בקודש ואין מורידין ומשא"כ בדברים שחייבה בם תורה החיבור והפעולה בחיבור הדברים יחד שם לא שייך כלל עניין העלאה בקודש כי העלאה הוא כאשר פועלין בתחתון בפ"ע ואח"כ מעלין אותו משא"כ חיבור הוא עניין אחר שהתחתון והעליון מתחברים ומתאחרים יחד ובדברים אשר יש חיבור והתאחדות שם אין שייכות העלאה כלל וגם אין שם חסרון ההעלאה כלל כי בהתאחד התחתון עם העליון ה"ז עוד יותר מהעלאה כי אינו לבד עולה אליו רק מתאחד עמו ונעשה עמו דבר אחד וא"ל דדבר זה הוא ג"כ הורדה שהרי בהתאחד שניהם יחד הרי גם העליון מתאחד עם התחתון וזו הרי ירידה לו דז"א כי מילי דקדושה הרי אין בם פגם חלילה והרי אין פגם חלילה בהתחתון לשיפחות. מדריגת העליון בהתאחדו עמו והוא רק שלילה והעדר שהתחתון אין לו גדלות מדריגת העליון רק מדריגתו קטנה ממנו וא"כ בהתאחדו עם העליון איך יפחות מדריגת העליון והוא רק מתגדל ע"י התאחדו עם הגדול במדריגה יותר אבל הגדול במדריגה מדוע יוקטן ע"י התאחדו עם אשר חסר לו גדלות מדריגתו והרי החסרון רק שלילה והעדר והוא משתלם על ידי ההתאחדות עם אשר לו גדלות המדריגה יותר ואין כאן איפוא הורדה בהעליון כלל רק השתלמות בהתחתון לבד ודו"ק היטב מאוד כי הדברים עמוקים וע"כ שפיר מפרשינן כוונת המקרא על ב"א דאם הכוונה כך שפיר אין כאן עוד קושיא כלל ואך שתהי' כוונת הכתוב על רחיצת ידים תחלה ואח"כ הרגלים כמשמעו זה הוא דהוי נגד הסברא דאם כך עניין רחיצתם בפירוד הידים בפ"ע ורגלים בפ"ע שוב וודאי הא אין להוריד לפעול תחלה בידים ואח"כ ברגלים ואדרבה ראוי לפעול ההיפוך היינו תחלה ברגלים ואח"כ בידים להעלות התחתון אל העליון וע"כ שפיר מכריחין מסברא דכוונת הכתוב על בת אחת ועל ב"א אין עוד קושיא כלל כי כך ראתה תורה שראוי כאן עניין החיבור יחד שיתחברו ויתאחדו הרגלים והידים יחד בעניין הקידוש וכל שעניינם החיבור וההתאחדות הא לא שייך תו כלל הך דמעלין בקודש וגם אין שם חסרון ההעלאה כלל וכנ"ל ודו"ק היטב מאוד [ודע דיש קצ"ע בדברי הגור ארי' במאי דנקט קרא דורחצו ידיהם ורגליהם דמהאי קרא הא ליכא קושי' כ"כ די"ל דכוונת הכתוב שפיר על ב"א רק דא"א להוציא שתי שמות כאחד וטפי ה"ל למינקט קרא דורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם דהוא קדום ומשמעות ואת ודאי הוא להקדים ידים לרגלים וכנ"ל] ובאתי רק להעיר:

וע"ע מעין דוגמא לספק שלנו בשבת (דף קמ"ז ע"ב) ת"ר סכין וממשמשין בבני מעים בשבת ובלבד שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול היכי עביד ר' חמא בר חנינא אמר סך ואח"כ ממשמש ר' יוחנן אמר סך וממשמש בבת אחת עכ"ל הגמ' והנה דוחק הוא לומר דפלוגתתם הוא במציאות כיצד הוא הדרך לעשות בחול וע"כ נ' דלכ"ע בחול הי' המציאות והדרך למשמש ואח"כ לסוך ובשבת פליגי אי ב"א חשיב שינוי או לא דלמר חשיב שינוי ולמר ב"א אין חשיב שינוי מקדימת משמוש לסיכה וצריך שיהי' דווקא ההיפוך סיכה ואח"כ משמוש [וע"ש ברש"י ד"ה סך ואח"כ ממשמש וברש"י סנהדרין (דף ק"א ע"א) ד"ה סך ואח"כ ממשמש]

וע"ע יומא (דף ל"ח ע"א וב') דבן קמצר הי' כותב ד' אותיות השם בב"א ע"ש ברש"י ורע"ב ותוי"ט וא"כ לסברת האומרים דאותיות השם צריך להיות נכתבות כסדרן משמע דגם בת אחת חשוב כסדרן וע' נדה (דף ס"ב ע"א) במשנה ז' סימנין מעבירין על הכתם רוק תפל ומי גריסין כו' העבירן שלא כסדרן או שהעביר ז' סימנין כאחת לא עשה ולא כלום ומשמע ג"כ דבת אחת חשוב כסידרן דאל"כ ל"ל להך דאו שהעביר ז' סימנין כאחת הא מכללא דרישא דהעבירן שלא כסידרן נפיק וכמובן ובאתי רק להעיר

וע"ע ברכות (דף ל"ט ע"א) א"ר חייא בר אשי פת צנומה בקערה (פת יבשה שנתנה בקערה לשרות) מברכין עלי' המוציא ופליגא דר' חייא דא"ר חייא צריך שתכלה ברכה עם הפת (צריך שתכלה ברכת המוציא עם פריסת הפרוסה מן הפת והאי פרוס ועומד הוא) מתקיף לה רבא מאי שנא צנומה דלא משום דכי כליא ברכה אפרוסה קא כליא עם הפת נמי כי קא גמרא אפרוסה גמרה אלא אמר רבא מברך ואח"כ בוצע (גומר כל הברכה ואח"כ מפריס הפרוסה מן הפת דכליא ברכה אפת שלם) ומבואר לכאורה דס"ל לרבא דבת אחת יש לדון בו קדימה ואיחור ואם פורס הפרוסה עם גמר הברכה יחד חשבינן לי' כאילו הי' פרוס מתחלה ואח"כ מברך עליו ונחשב מברך על הפרוסה ואף דיש לדון גם להיפוך עניין הקדימה והאיחור דיוחשב כאילו הברכה קדמה ואח"כ הפריסה ונמצא מברך אפת שלם מ"מ כיון דגם להיפוך יש לדון שקדמה הפריסה לכן ס"ל לרבא דלאו שפיר דמי למיעבד הכי רק מברך ואח"כ בוצע ואולם שם הוא נושא אחר אחרי העיון ואינו נוגע לספק שלנו דהנושא שם הוא בדבר התלוי בדבר אי די אם הוא כלה עמו יחד או צריך שישהה הדבר ההוא שהוא תלוי בו אחריו רגע מה דרבא ס"ל דכיון דהברכה תלוי' בשלימות הפת היינו דכבוד הברכה מחייבת שתהי' על פת שלם לכן שא שיהי' שם השלימות בכל משך הברכה ואחריו הוא שיופסק לא שיופסק עמו יחד וכסברא זו מצינו גם לרבא בחולין (דף ל"ח ע"א) ע"ש פלוגתא דר' חסדא ור' נחמן בר יצחק דר' חסדא ס"ל דפרכוס שאמרו בשוחט בהמה מסוכנת עד שתפרכס ביד או ברגל) באמצע שחיטה ורנב"י אמר פרכוס שאמרו בתחלת שחיטה ואיתא התם רבא אמר פרכוס שאמרו בסוף שחיטה (סוף ממש שתפרכס בגמר שחיטה דתיהוי בה חיות אחר שחיטה. רש"י) והוא ג"כ כעניין הנ"ל דכיון דהשחיטה מחייבת החיות דלא שייך שחיטה בבהמת מתה לכן מצריך רבא שיהי' שם החיות עד אחר השחיטה לא שיכלה עם השחיטה יחד ואולם שם לכאורה נראה דיליף לי' מקרא ואיננו סברא גרידא ע"ש דאמר עלה אמר רבא מנא אמינא לה דתני' שור או כשב פרט לכלאים כו' כי יולד פרט ליוצא דופן כו' תחת אמו פרט ליתום האי יתום היכי דמי אלימא דילידתי' אמי' והדר מתה לעולם תיתי ותיזיל (בתמי') אלא דמתה והדר ילידתי' מכי יולד נפקא (דממעטינן יוצא דופן דאם מתה תחלה ואח"כ קרעוה והוציאו את ולדה הא ה"ל יוצא דופן) אלא פשיטא זה פירש למיתה וזה פירש לחיים אי אמרת בשלמא בעינן חיותא בסוף לידה היינו דאצטריך קרא למעוטי אא"א לא בעינן חיותא בסוף לידה ל"ל קרא מכי יולד נפקא (אא"ב אחר סוף לידה אשמעינן דבעינן חיותא שיצא כולו מחיים ולמעוטי מתה בגמר לידה היינו דלא אימעט לי' מכי יולד פרט ליוצא דופן דהאי לאו יוצא דופן הוא דהא ילדתו בחיים אא"א כו' אלא ש"מ דכל מידי דבעי רבנן חיותא בעינן שיהא חיות בגמר דילי') עכ"ל הגמ' ומבואר דהא דבעי רבא חיות הבהמה עד אחר השחיטה מהך דתחת אמו פרט ליתום הוא דיליף לי' דמדמי הצרכת חיות דכאן להצרכת חיות דהתם וכי היכא דהצרכת חיות דהתם אצרכי לי' רחמנא בגמר לידה ה"נ מצרכינן לי' בגמר שחיטה ואולי מהך דהתם יליף רבא גם לכאן דכל דבר התלוי בדבר צריך שיהי' גם בגמר דילי' לא שיכלה עמו יחד וכי היכא דתלי רחמנא התם לידת הולד בחיות האם ואימעיט יתום אצרכה החיות בגמר הלידה ה"נ דהברכה מחייבת שלימות הפת צריך שיהי' הפת שלם בגמר הברכה ואח"כ