ציונים לתורה סט

דתיבת ירחצו משמע שתיהן בב"א מ"מ סוף סוף הא קרא דאת ידיהם ואת רגליהם משמע קדימת ידים לרגלים וא"כ הרי יש כאן ב' כתובים הסותרים זא"ז דמקרא אחד מחייב קדימת ידים לרגלים ומקרא אחר מחייב רחיצתם כאחת וא"כ כיון דא"א לקיים ב' הכתובים כל אחד במקצת הוי לן למימר דאי בעי הכי עביד ואי בעי הכי עביד. ע' כלל הקדום ועכ"פ מניין לנו למינקט דווקא מקרא המחייב רחיצתם בב"א ולומר דהמצוה דווקא שירחצו בב"א אחרי שיש מקרא אחר המחייב קדימת ידים לרגלים ועל כרחך לנו לומר דגם בב"א מתקיים עניין הקדימה שפיר דקפידא דקדימה הוא רק שלא יהי' ההיפוך וא"כ הרי אין כאן כתובים הסותרים כלל דמקרא המחייב רחיצתם בב"א הרי אין סותר כלל למקרא המחייב קדימת הידים כו' כיון דגם ב"א נחשב קדימה וע"כ שפיר אית לן למינקט מקרא המחייב רחיצתם בב"א כיון דבזה מתקיים גם המקרא האחר ולית לן למינקט קרא דקדימה שירחצו בקדימה דייקא כיון דבקדימה הא אין מתקיים מקרא האחר המחייב הרחיצה בב"א דקדימה וודאי הא אין נחשבת בת אחת ורק בת אחת הוא דיכולין לומר דנחשב גם קדימה דכוונת הקדימה רק שלא יהי' ההיפוך משא"כ ב"א וודאי הא מחייב שיהיו הדברים בב"א לא נפרדים בזאח"ז בין זה קודם לזה ובין זה קודם לזה ורק צריך שיהיו בב"א דייקא ולא נפרדים וע"כ שפיר אית לן למימר שירחצו בב"א דמתקיימים ב' הכתובים ולא שירחצו בזא"ז בקדימת ידים לרגלים דיתקיים רק קרא דקדימה ולא קרא דב"א וע' זבחים (דף ס"ג ע"ב) כל מקום שאתה מוצא שני מקראות אחד מקיים עצמו ומקיים חבירו ואחד מקיים עצמו ומבטל חבירו מניחין זה שמקיים עצמו ומבטל חבירו ותופשין את שמקיים עצמו ומקיים חבירו כו' וא"כ הרי שפיר עדיין ראייתנו במק"ע דמשמע מכאן דגם ב"א חשוב קדימה [וע' היטב ברש"י זבחים (ד י"ט ע"ב) שם די"ל ג"כ דדברי' מוסבים אהך דר' יוסי ברבי יהודה דאמר מניח שתי ידיו זו ע"ג זו ועל גבי שתי רגליו זו ע"ג זו ומקדש ולא קאי כלל ארישא דברייתא שם דאמר כיצד מצות קידוש מניח ידו הימנית ע"ג רגלו הימנית כו' וכך משמע מתיבת ידיו הכתוב ברש"י וכמובן דאי ארישא קאי הול"ל ידו ואולם גם אי אדר' יוסי בר יהודה קאי ג"כ י"ל דגם רבנן מכאן הוא דילפו דבעי' רחיצת ידים ורגלים בב"א ורק דר' יוסי בר יהודה משמע לי' האי קרא עוד טפי עניין האחדות והחיבור ברחיצה שיחבר הידים והרגלים הכל כאחת ויניח ב' ידיו זו ע"ג זו וע"ג ב' רגליו זו ע"ג זו ויקדש ובאתי רק להעיר]

וראיתי להגור ארי' פ' תשא שם שכ' על דברי רש"י הנ"ל בב"א הי' מקדש וז"ל דאל"כ אין לרחוץ הידים תחלה ואח"כ הרגלים כמשמעות הכתוב ורחצו ידיהם ורגליהם דמעלין בקודש ולמה אמר ורחצו ידיהם ורגליהם וה"ל להקדים הרגל ואח"כ היד כמו שהוא עושה בתפילין שמעלה בקודש אלא כאחת הי' מקדש עכ"ל והנה ל' מעלין בקודש שכ' הגור ארי' ז"ל צ"ל וודאי דלאו דווקא הוא דאל"כ מה הועלנו במה שאנו עושין אותו בב"א אכתי הא אין כאן העלאה בקודש דהעלאה וודאי לא שייך לומר דב"א יוחשב העלאה דעניין העלאה הוא רק כשעולין מתחתון לעליון לא כשעושין אותן בב"א ורק לעניין קדימה הוא דשייך לומר דקפידא דקדימה הוא רק שלא יהי' ההיפוך המאוחר מוקדם ואין ממעט ב"א אבל העלאה הא וודאי ליכא בב"א ואפי' נימא דכשנעשים דברים בב"א נידון בכל אחד מהם תורת קדימה ממש שזה קדום אל הב' וגם הב' קדום לו וכמו שדננו מעלה בזה מ"מ ג"כ הרי זה יוחשב רק שקדמו הידים לרגלים וגם הרגלים לידים וא"כ הרי יש כאן העלאה וגם הורדה וא"כ אכתי מה הועלנו בזה הרי המבוקש שיהי' רק העלאה לבד ולא הורדה כלל דמעלין בקודש ואין מורידין ועל כרחך דל' מעלין בקודש שכ' ז"ל הוא לאו דווקא וכוונתו רק על ההורדה דא"א שתהי' רחיצת ידים תחלה ואח"כ הרגלים דא"כ יהי' זה הורדה בקודש כי הרגלים נמוכין מן הידים וע"כ ההכרח לקדש הידים והרגלים בב"א והנה גם לדברי הגור ארי' הנ"ל נ' לכאורה דראייתנו בזה עדיין במק"ע דעל כרחך דב"א ג"כ מהני במקום שהוזכר קדימה דאל"כ אכתי מדוע רוחצין ידים ורגלים בב"א וממ"נ אי בתר משמעות המקרא אזלי' הרי ראוי שירחצו הידים תחלה ואח"כ הרגלים ואי בתר סברא דמעלין בקידש ואין מורידין אזלי' א"כ הא ראוי שירחצו הרגלים תחלה ואח"כ הידים כדי שיהי' גם העלאה בקודש לא לבד העדר ההורדה ואי דיהי' זה נגד המקרא דמצריך רחיצת ידים תחלה ואח"כ הרגלים מ"מ מה בכך הרי גם עתה שרוחצין בב"א הרי הוא נגד המקרא דהא המקרא מצריך קדימת הידים דייקא ואילו אנחנו אין עושין קדימה ואי אהני סברא דמעלין בקודש לשנות מסדר המקרא א"כ מדוע לא יהני ג"כ להקדים הרגלים לידים ואין לומר דיש לנו לקיים המקרא עכ"פ במקצת שיכולין לקיים כיון דהמקרא מצריך קדימת הידים לרגלים ויש בכלל זה ב' דברים א' שיהיו הידים מוקדמין ב' שלא יהיו מאוחרין ע"כ יש לנו לקיים מיהת הך דשלא יהיו מאוחרין וכמו שכתבנו כבר כעניין זה למעלה דז"א דכאן לא שייך זה כלל וכלל דבפשיטות וודאי אין לסברא דמעלין בקידש כו' לעקור המקרא אף בכל דהו ואם אין ב"א בכלל קדימה מניין לנו שלי נקיים המקרא המחייב קדימה בהדיא ונבטל המקרא הזה מסברא דאין מורידין ואי אילימא הסברא דאין מורידין כ"כ לעקור המקרא המחייב בהדיא להוריד תיהנו נמי סברא דמעלין בקידש לעקור המקרא גם במה שמחייב שלא להעלות ונאמר דירחצו הרגלים תחלה ואח"כ הידים כדי לעשות העלאה בקודש ואף דהמקרא מחייב שלא לאחר הידים לרגלים אך וודאי פשוט דא"א לסברא דמעלין בקודש ואין מורידין לעקור המקרא אף בכל דהו ורק מה שרוחצין בב"א הוא בהכרח משום דב"א ג"כ נחשב קדימה ואיננו נגד המקרא כלל אלא דלפי המקרא הרי היו רשאין לרחוץ תחלה הידים ואח"כ הרגלים כמשמעות המקרא דמקדים הידים לרגלים והיו רשאין ג"כ לרחוץ שניהם בב"א דגם ב"א נחשב קדימה וע"כ מטעמא דאין מורידין בקודש יש לנו לבחור יותר הבת אחת מן הקדימה ויש לרחוץ בב"א כיון דגם בזה יש קיום המקרא ואין לרחוץ תחלה הידים ואח"כ הרגלים כדי שלא יהי' הורדה בקידש אבל לרחוץ תחלה הרגלים ואח"כ הידים כדי להעלות בקידש זה א"א שהרי הוא נגד המקרא המקדים ידים לרגלים ורק לרחוץ בב"א [שלא להוריד עכ"פ] הוא דאפשר לנו דאין זה נגד המקרא המקדים ידים לרגלים דגם ב"א מהני אף שהוזכר קדימה

ואולם י"ל עוד כוונת הגור ארי' דבעלמא באמת היכא דהוזכר קדימה הכוונה שפיר בסתמא למעט גם ב"א ורק כאן אהני סברא דאין מורידין בקודש לומר דכוונת הקדימה דכאן איננה למעט בת אחת רק למעט ההיפוך שלא יהיו הרגלים מוקדמין ואף דגם בב"א הרי חסר עדיין העלי' בקידש מ"מ כל מה שאנו יכולין לפרש הכתוב שלא הי' נגד הסברא לגמרי יש לנו לפרשו וע"כ אם נפרש דהית' הכוונה על קדימה דייקא כמו בעלמא א"כ הרי זה נגד הסברא לגמרי שהצריך הכתוב להוריד בקידש ואילו אם נפרשנו על בת אחת הרי איננו נגד הסברא כ"כ מה שלא הצריך הכתוב העלי' בקודש כיון דעכ"פ אין כאן בזיון והורדה וע"כ שפיר יש לנו לפרשו על בת אחת שלא יהי' עכ"פ הורדה מיהת וע"כ מועלת שפיר סברא דאין מורידין לפרש כוונת המקרא דכאן דייקא על בת אחת ומשא"כ לרחוץ הרגלים תחלה ואח"כ הידים להיות גם עלי' כמו שמחייבת הסברא ג"כ זה הרי א"א להעמיס בכוונת המקרא כלל דא"כ ה"ל להזכיר רגלים קודם לידים ומדהזכיר ידים תחלה א"כ זה הרי נתפרש בפירוש וודאי שלא יוקדמו הרגלים לידים עכ"פ ורק על ב"א שפיר אהני סברא דאין מורידין לפרש כוונת המקרא על ב"א מיהת] וזה ג"כ רק כאן מסברא דאין מורידין משא"כ בעלמא היכא דליכא סברא שפיר י"ל דגם ב"א מימעוט מל' קדימה ואין בב"א קיום קדימה דכוונת קדימה בסתמא כ"ז שאין סברא להיפוך הוא על קדימה דייקא וממעט גם ב"א וע' תוס' נזיר (דף מ"ה ע"ב) ד"ה בשלמים דכתבו לפי גירסת הסיפרי דאין להוציא קרא דוגלח הנזיר פסח אהל מועד ממשמעותו מפאת סברא דדרך בזיון הוא ולו' מפאת זה דאין הכוונה כמשמעו פתח אהל מועד ממש רק הכוונה שיגלח על השלמים שתלאן הכ' בפתח אהל מועד דכ' בהו ושחטו פתח אוהל מועד עש"ה ואולם לפי הגירסא המבוארת בגמ' שם מפקינן שם קרא ממשמעותי' באמת מכח הסברא הנ"ל דדרך בזיון הוא עש"ה דכך היא שם מאמר ת"ק דברייתא וא"כ גם כאן שפיר יש לנו להוציא הפ' ממשמעו מפאת הסברא דבזיון הוא להוריד בקודש וגם לגירסת