ציונים לתורה סח

והנה בעניין מחלוקת הקדומה דרבי ות"ק דרבי ס"ל מה כל שנה אין עיירות נדחין ממקומן כו' ות"ק ס"ל מה כל שנה עיירות קודמות למוקפין כו' יש לי להבין הסברה בזה ג"כ נוגעת לענייננו וזה די"ל דסברת פלוגתתם היא בפלוגתא העתיקה בריבוי הכמות וריבוי האיכות מה עדיף [ע' מה שהארכתי בזה בלקח טוב בכלל מיוחד כלל ט"ו] וס"ל לתרוייהו בעניין בת אחת דאין לדון בו תורת קדימה ואיחור כלל רק שהדברים בבת אחת ואין שם לא קדימה ולא איחור ולכן ס"ל לת"ק דכיון דאם יקראו יחד הרי יהיה השינוי בשניהם בין בעיירות ובין במוקפין שהרי בכל שנה העיירות קודמין והמוקפין מאוחרין ואילו כאן אם יקראו בב"א לא אלו קודמין ולא אלו מאוחרין רק שהם כאחת ונמצא שיש שינוי בשניהם בעיירות במה שאין קודמין ובמוקפין במה שאין מאוחרין ואילו אם העיירות קורין ביום הכניסה הרי המוקפין מאוחרין כמו בכל שנה וא דבכל שנה אין עיירות נדחין ממקומן ואילו עתה נדחין ממקומן, א"כ הרי אין השינוי הזה רק בעיירות לבד וע"כ מוטב שיהיה השינוי בעיירות לבד משיהיה גם בשניהם יחד בעיירות ובמוקפין ורבי ס"ל דמוטב שיקראו כאחת דאז אף שיש שינוי בשניהם בעיירות במה שאין קודמין למוקפין ובמוקפין במה שאין מאוחרין לעיירות מ"מ הרי אין השינוי בגופן והשינוי בכל אחד מהם רק ביחוסו אל הב' במה שזה קודם תמיד אל הב' ועתה אין קודם לו וכן בעניין האיחור וע"כ זה שינוי זוטר טפי כיון דאין השינוי בם בעצמותם משא"כ אם העיירות נדחות ממקומן הרי השינוי בעיירות בעצמותן במה שנדחות ממקומן וה"ז שינוי גדול טפי ולכן אלים ליה לרבי גדלות השינוי וס"ל מש"ה דלא ידחו עיירות ממקומן ות"ק אלים לי' טפי ריבוי השינוים אף שהם קטנים וע"כ ס"ל דעיירות מקדימין דמוטב שיהיה שינוי גדול בעיירות לבד משיהיה ב' שינוים אף מועטים בעיירות ובמוקפין ובהא הוא דפליגי דלמר אלים ליה ריבוי הכמות ולמר אלים לי' טפי גודל האיכות וכנ"ל וי"ל דרבי בזה לטעמיה אזיל דביומא (דף פ"ג ע"ב) איתא מי שנשכו נחש קורין לו רופא וגוזזין לו את הכרישין ומאכילין אותו וא"צ לעשר דברי רבי ראב"ש אומר לא יאכל עד שיעשר והיינו דלראב"ש אלים לי' טפי ריבוי הכמות אפילו דטבל של ירק דרבנן הואיל ועובר אכל כזית וכזית מחומר האיכות דשבות דעישור בשבת דהוא חמור טפי הואיל ויש בו סקילה במלאכה גמורה וכדאמרי' בעלמא שאני לאו דשבת דחמירי וע' לעיל כלל (ו') ורבי שקיל לי' חומר האיכות כריבוי הכמות הרי דלרבי אלים ליה טפי חומר האיכות מלראב"ש בר פלוגתיה דאיהו חמור לי' ריבוי הכמות טפי מחומר האיכות ולא שקיל לי' חומר האיכות כריבוי הכמות וע"כ כזה גם כאן אלים לי' לרבי גודל השינוי באיכות טפי מלת"ק בר פלוגתי' וכאן האיכות עוד גדול יותר ולכן הוא עדיף ליה עוד מן הכמות לא לבד שקול אליו ולכן ס"ל לרבי דדווקא קורין בו ביום ות"ק דרבי ס"ל ג"כ כראב"ש דהתם בר פלוגתי' דרבי דאלים ליה ריבוי הכמות טפי וע"כ גם כאן ס"ל כן וכנ"ל)

ולפי"ז הנה עכ"פ בין לת"ק ובין לרבי הא ס"ל דבת אחת נחשב שינוי מעניין האיחור כיון דבב"א אין שם איחור וכנ"ל והוא דלא כסברת ר' יוסי שכתבנו למעלה דס"ל דבת אחת לא הוי שינוי מן האיחור וכנ"ל ובלא"ה הרי יש בזה פלוגתא מפורשת בין ת"ק דרבי לר' יוסי דת"ק דרבי האמר מה כל שנה ושנה עיירות קודמות למוקפין כו' ור' יוסי האמר מה כל שנה ושנה אין מוקפין קודמין לעיירות וא"כ הרי נחלקו בהדיא בזה דת"ק מצריך קדימה דייקא כמו שהוא בכל שנה קדימת העיירות דייקא ומש"ה לא מהני לי' בת אחת דגם ב"א חשיב שינוי הואיל ואין שם קדימה ור' יוסי מצריך רק הדמיון לכל שנה שלא יהיה המוקפין קודמין לעיירות והיינו דס"ל דאף דבכל שנה העיירות קודמין מ"מ אם לא יהיו קודמין רק יהיה בב"א ג"כ אין נחשב שינוי וצריך רק שלא יהיה ההיפוך שלא יהיה המוקפין קודמין להם וא"כ ה"ז מחלוקת מפורשת בעניין קדימה ואיחור אי בעי' קדימה דייקא ולא מהני ב"א א"ד הקפידא רק שלא יהיה ההיפוך המאוחר מוקדם אבל ב"א שפיר דמי ובאתי רק להעיר

וע"ע רש"י עה"ת פ' תשא עה"כ ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם וז"ל בבת אחת הי' מקדש ידיו ורגליו וכך שנינו בזבחים כיצד מצות קידוש מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית וידו השמאלית ע"ג רגלו השמאלית ומקדש עכ"ל. והנה וודאי אין כוונת רש"י לומר דמשמעות המקרא הוא כך שיקדש ידים ורגלים בב"א דמשמעות המקרא אדרבה הרי הוא להיפוך שיקדשו הידים תחלה ואח"כ הרגלים דהא הוזכרו הידים קודם הרגלים ואף דזימנין מצינו דהקדימה בלשון אין מחייבת הקדימה בפועל רק עניין הקדימה בפשיטות משום דא"א להוציא שתי שמות כאחד מ"מ כאן הא גם זה לא שייך דא"כ הול"ל ורחצו אהרן ובניו ממנו ידיהם ורגליהם ומדכתי' את ידיהם ואת רגליהם ע"כ הכוונה להקדים ידים לרגלים דזה ממש כהך דחגיגה (דף י"ב ע"ב) עה"כ בראשית ברא אלקי"ם את השמים ואת הארץ ע"ש דאמר ואת הארץ למה לי להקדים שמים לארץ וברש"י דאי לא כתי' את ה"א כאחת נבראו אלא שא"א לקרות שני שמות כאחת להכי כתי' את להקדים עכ"ל וא"כ ה"נ דכתי' את ידיהם ואת רגליהם הרי הוא ממש כמו את השמים ואת הארץ ואתי ג"כ להקדים ידים לרגלים וא"כ הרי משמעות הכתוב וודאי להקדים כו' ורש"י ע"כ רק לפרושי לקרא קאתי לומר דאין כוונת קדימה זאת להקפיד על הקדימה דייקא רק שלא יהיו הידים מאוחרים לרגלים אבל לא בא להוציא בת אחת שהרי הדין דבב"א הי' מקדש כמו ששנינו בזבחים וזהו כוונת רש"י במ"ש בב"א הי' מקדש כו' לומר דבכך נתקיים המקרא הזה לא לומר שמשמעות המקרא כך דמשמעות המקרא וודאי הרי הוא להקדים ודו"ק [ודברי השפתי חכמים שם לא יכולתי להלום כלל ולפי"ז הנה יש ראי' מכאן דגם ב"א חשוב קדימה אף במקום שהוזכר קדימה דכוונת הקדימה הוא רק שלא יהי' ההיפוך אבל ב"א שפיר דמי דאל"כ איך מקדשין באמת בב"א הרי משמעות המקרא להקדים כו' וכנ"ל ואולם לכאורה הא אכתי קשיא דאפי' נאמר דגם ב"א חשוב קדימה ואין ב"א נגד המקרא שהוזכר בו קדימה מ"מ גם בקדימה ממש הרי הי' ראוי שיהיו רשאין לקדש הידים תחלה ואח"כ הרגלים כמשמעות המקרא ומדוע היו מקדשין בב"א דווקא וכדמשמע ל' הגמ' זבחים הנ"ל דכך מצות קידוש בב"א דווקא

ואולם בזה י"ל דאולי הי' איזה טעם לחכמים בזה בפנימיות הדברים או אולי הוא הללמ"מ ומ"מ יש ראי' שפיר דגם ב"א חשוב קדימה דאל"כ א"א לנו למיזל בתר הטעם הפנימיי אחרי שהכתוב מחייב קדימה וב"א הא לא נחשב קדימה ואפי' יהי' הלמ"מ מ"מ אי נימא דב"א לא חשיב קדימה א"כ הרי הלכה זאת עוקבת את המקרא המחייב קדימה וא"כ הא ה"ל למיחשבי' בסוטה (דף ט"ז ע"א) בין הדברים שהלכה עוקבת מקרא ע"ש וע"כ דב"א ג"כ תשוב קדימה ואין הב"א נגד המקרא כלל רק מתקיים בו המקרא שפיר גם לכתחלה דכוונת קדימה עניינה רק שלא יהי' ההיפוך אבל לא אתי לאפוקי ב"א אפי' לכתחלה וכך הוא משמעות שטחיות ל' רש"י דכ' "את ידיהם ואת רגליהם בב"א הי' מקדש כו', ומשמע כך כוונתו דבב"א הי' מקדש והי' מתקיים בזה את ידיהם ואת רגליהם דמשמעותו קדימת ידים לרגלים ודו"ק

וראיתי ברש"י בזבחים שם (דף י"ט ע"ב) ד"ה מניח ידיו כו' דכ' וז"ל דבעינן ידיו ורגליו כאחד ירחצו כדכתי' קרא עכ"ל. ודבריו צריכים פירוש לפירושם דמה משמעות יש כאן דירחצם כאחד ואולי כוונתו אתיבת ירחצו דכתי' בתר הכי בבואם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו דמדנכלל כאן כל מצות רחיצת ידים ורגלים בתיבה אחת ירחצו משמע דצריך שתהי' כל הרחיצה של הידים והרגלים כאחת [וע' דוגמת זה נדה (דף ס"א ע"ב) דאמר מר זוטרא התם דמדאורייתא שעטנז כתי' עד שיהי' שוע טווי ונוז כו' מתקיף לה ר' אשי אימר או שוע או טווי או נוז והילכתא כמר זוטרא מדאפקינהו רחמנא בחד לישנא פי' בתיבה אחת שעטנז משמע דצריך שיהיו כולם יחד] וכך משמע לכאורה כונת רש"י מתיבת ירחצו הכתוב בל' רש"י

ואולם גם לרש"י הנ"ל ראייתנו עדיין במקומה עומדת דמשמע מכאן דגם בב"א מתקיימת קדימה דאל"כ מה בכך