ציונים לתורה סו

הרמב"ן בשם בעל התוס' דחייב ואולם מ"ש הרמב"ן ע"ז דאינו נכון אין מבואר אם כוונתו מפאת דל' הגמ' נתכוון לכתוב אות אחת כו' משמע דנתכוון לכתוב רק אחת לבד לא דנתכוון לכתוב שתים בזאח"ז או כוונת הרמב"ן באמת לחלוק על גוף הדין דלא מיסתבר לי' שיהי' חייב בכה"ג וס"ל ז"ל דב"א לא חשוב קדימה והואיל ונתכוון לכתוב אות אחת תחלה ואות השני' אחרי' ועלו בידו השתים כאחת חשוב לי' לא נעשתה מחשבתו וראוי שיופטר ואולם בהך דכריתות הרי מבואר דחשוב נעשתה מחשבתו בכה"ג ואולי יש חילוק בזה בין ב' מלאכות למלאכה אחת דרק בב' מלאכות כהדלקה וכיבוי אין קפידת העושה על קדימה דייקא וחשוב גם בב"א נעשתה מחשבתו משא"כ במלאכה אחת ככתיבת ב' אותיות מקפיד יותר שיהי' חלקי המלאכה נעשים כסדר אם שלא ידעתי גם לזה טעם וסברא ונתיישבתי די"ל עוד כוונת הרמב"ן דאיירי בנתכוון לכתוב ב' האותיות אחת אחת כלומר נפרדות כל אחת כתיבה בעצמה ובשעת כתיבה עלו בידו השתים במשיכה אחת של הקולמוס וקדמו ג"כ זה לזה שהראשונה נגמרה לפני כתיבת השני' ורק שנכתבה גם השני' במשיכת הקולמוס של הראשונה עדיין [כמו שקורין בל"א פערציגט] וה"א דיופטר דחשוב לא נעשתה מחשבתו דמחשבתו הרי הית' לכותבן נפרדות כל אחת בעצמה בלתי נוגעת בחברתה קמ"ל דוה לא חשיב לא נעשתה מחשבתו דאין קפידא בזה במה שנכתבו שניהם מחוברין זל"ז במשיכת הקולמוס. כך נ' יותר כוונת הרמב"ן וכך משמע ממ"ש דהו"ל כנתכוון לזרוק ד' וזרק ח' כו' וא"כ אין משם ראי' כלל לנידון שלנו אי ב"א חשיב קדימה ובאתי רק להעיר

וע"ע ר"ה (דף ל"ד ע"ב) תניא כו' שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא מתשעה בני אדם כאחד לא יצא וברש"י מתשעה בני אדם כאחד לא יצא תרי קלי לא מישתמעי כך פירושה לפי מה שכתוב בספרים ולאו מילתא היא דהא אוקימנא (לעיל כ"ז) תרי קלי מתרי גברי מישתמעי והכי גרסי' לה בתוספתא מתשעה בני אדם כאחד יצא כו' עכ"ל ובתוד"ה מתשעה הביאו דברי רש"י וכתבו וז"ל ונראה לקיים גירסת הספרים מט' בני אדם כאחד לא יצא משום דאין כאן בתרועה פשוטה לפני' ופשוטה לאחרי' כיון שהכל ביחד עכ"ל ומבואר דנחלקו פה בזה רש"י ותוס' דהתוס' ס"ל דבת אחת לא חשיב קדימה ואיחור וע"כ בתרועה דבעי' פשוטה לפני' ופשוטה לאחרי' לכן אם היו שלשתן בב"א לא מהני דאין נחשב לא לפני' ולא לאחרי' כיון שהיו כאחת ורש"י ס"ל דמהני שפיר גם בב"א דאף דבעי' פשוטה לפני' ולאחרי' מ"מ אין זה ממעט ב"א ואולם י"ל דגם התוס' יודו בעלמא בב' דברים עד"מ שהוזכר שיהי' ראובן קודם לשמעון והיו בב"א דמהני דגם ב"א נחשב כאילו הי' ראובן קודם לשמעון ורק כאן דצריך פשוטה לפני' ופשוטה לאחרי' לכן א"א לשלשתן בב"א שיועיל דממ"נ אם נחשבת התרועה מאוחרת אל התקיעה האחת ויש פשוטה לפני' א"כ הרי היא מאוחרת ג"כ אל התקיעה האחרת ואין שם פשוטה לאחרי' ואם היא מוקדמת אל האחת היא ג"כ מוקדמת אל האחרת ואין פשוטה לפני' ושנחשוב אותה לאחת מוקדמת ולאחת מאוחרת מאי אולמי' דהאי מהאי ומדוע תיחשב לזו מוקדמת ולזו מאוחרת ולכן ממ"נ הרי חסר כאן תקיעה אחת או שלפני' או שלאחרי' ואף דהתוס' כתבו דאין כאן בתרועה פשוטה לפני' ופשוטה לאחרי' ומשמע דתרוייהו ליתנהו לא שלפני' ולא שלאחרי' י"ל דזהו מטעמא דהי מינייהו מפקית דכיון דאין לך לברר על הבת אחת הזה מהו אם קדימה או איחור לכן ממילא גם תרוייהו ליתנהו לא שלפני' ולא שלאחרי' וכמובן משא"כ בעלמא בב' דברים שהוזכר שיהי' האחד קודם להב' אפשר דגם התוס' יודו דמהני ב"א ובאתי רק להעיר

וע"ע ר"ש פרה פ"ד מ"ב הביא תוספתא הזו שבעה כהנים כאחד הזאתן פסולה בזה אחר זה הזאתן כשיר' ובר"ש שבעה כהנים כאחד פסולה דשבע פעמים כתי' ולא שייך אלא בזאח"ז עכ"ל ובאתי רק להעיר

וע"ע יומא (דף נ"ז ע"א) נתערבו לו דמים בדמים (של פר ושל שעיר קודם שנתן בפנים כלום) אמר רבא נותן אחת למעלה ושבע למטה ועולה לו לכאן ולכאן אמרוה קמי' דר' ירמי' אמר בבלאי טפשאי כו' הא קא יהיב למעלה דשעיר מקמי מטה דפר (שהרי נותן אחת למעלה לשם פר ולשם שעיר ונמצא שנותן אחת למעלה דשעיר קודם לז' למטה דפר) והתורה אמרה וכלה מכפר את הקודש כלה דם הפר ואח"כ דם השעיר אלא א"ר ירמי' נותן אחת למעלה ושבע למטה לשם הפר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם השעיר. נתערבו לו דמים בדמים במתנות האחרונות (אחר שנתן אחת למעלה מדם הפר נתערבו ב' הדמים של פר ושל שעיר יחד) סבר ר' פפא קמי' דרבא למימר נותן שבע למטה לשם פר ולשם שעיר וחוזר ונותן אחת למעלה לשם שעיר א"ל רבא עד השתא קרו לן טפשאי והשתא טפשאי דטפשאי דקא מגמרי' להו ולא גמירי והא קא יהיב מטה דשעיר מקמי מעלה דשעיר והתורה אמרה תן למעלה ואח"כ למטה אלא אמר רבא נותן שבע למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לסם שעיר עכ"ל הגמ' ומשמע ג"כ דגם ב"א מהני אף במקום שצריך קדימה ואיחור דהא בעי' כאן כלה דם הפר ואח"כ דם השעיר ואעפ"כ לא קשיא לי' לש"ס רק מהא דיהיב למעלה דשעיר מקמי מטה דפר אבל מן הלמעלה גופי' לא קשיא לי' במה שנותן אחת למעלה לשם שניהם יחד ואמאי הא בעי' כלה דם הפר ואח"כ כו' ואילו כאן נותן שניהם ביחד וכן בבבא השני' קשיין לי' נמי רק מהא דנותן למטה דשעיר מקמי מעלה דשעיר דהתורה אמרה להיפוך תן למעלה ואח"כ למטה אבל ממה שנותן שבע למטה לשם פר ולשם שעיר לא קשיא לי' דהא קיהיב של פר ושל שעיר בב"א ואילו התורה אמרה כלה דם הפר ואח"כ דם השעיר וע"כ דגם ב"א שפיר דמי אף במקום שהוזכר קדימה ואיחור והתוס' ישינים שם עמדו באמת בזה וז"ל והתורה אמרה וכלה מכפר את הקודש כו' הר' יוסף לא גריס לי' וכלה מכפר את הקודש דלקמן דרשי לי' ר"ע ור' יהודה לדרשא אחריתי כו' אלא וודאי גריס והתורה אמרה כלה דם הפר ואח"כ דם השעיר דאיכא למ"ד לקמן דכסידרן מעכב ואפי' למ"ד לא מעכב מצוה מיהא איכא והוי כי ההיא דסמוך והתורה אמרה תן למעלה ואח"כ למטה אבל וכלה דם הפר כו' משמע דלא קפיד אלא במה שמקדים שעיר לפר אבל במה שנותן של שניהם ביחד אינו מקפיד וכן לקמן גבי נותן שבע למטה לשם פר ולשם שעיר וגמגום קצת אמאי לא קפיד בהכי עכ"ל ובאתי רק להעיר

וע"ע מגילה (דף ל' ע"א) איתמר פורים שחל להיות בערב שבת רב אמר מקדימין פרשת זכור (קורין פרשת זכור בשבת שעברה) ושמואל אמר מאחרין (קורין אותה בשבת הבאה למחרת פורים) רב אמר מקדימין כי היכא דלא תיקדום עשי' לזכירה (שאם יעשו פורים בע"ש ויקראו למחר בשבת נמצא שקדמה עשי' לזכיר' וקרא אמר והימים האלה נזכרים ונעשים מעיקרא זכיר' ואח"כ עשי') ושמואל אמר מאחרין אמר לך כיון דאיכא מוקפין דעבדי בחמיסר עשי' וזכיר' בהדי הדדי קאתיין כו' חל להיות בשבת עצמה (חל י"ד להיות ביום שבת עצמו) א"ר הונא לדברי הכל אין מקדימין (אלא קורין בו ביום פרשת זכור) ור' נחמן אמר עדיין הוא מחלוקת (אף בזו אמר רב מקדימין לשבת שעבר) איתמר נמי א"ר חייא בר אבא א"ר אבא אמר רב פורים שחל להיות בשבת מקדים וקורא משבת שעברה זכור עכ"ל הגמ'

והנה פה הספק שלנו הוא מחלוקת מפורשת לכאורה דשמואל הא ס"ל בהדיא דגם ב"א שפיר דמי אף במקום שנאמר קדימה ולכן אהני לי' הך דמוקפין דעבדי בחמיסר ואתיין עשי' וזכיר' בהדי הדדי ואף דקרא אצריך הקדמת זכיר' לעשי' מ"מ גם אם הם בב"א ג"כ די ואילו אליבא דרב יש כאן פלוגתא דאמוראי דר' הונא אליבא דרב נ' דס"ל דגם רב מודה דדי בב"א אלא דס"ל דלא אזלינן בתר מוקפין רק בתר עיירות וע"כ בחל להיות בערב שבת דאם יקראו בשבת הבאה נמצא שתוקדם עשי' דעירות לזכיר' דידהו ולכן ההכרח להקדים הקריאה משבת שעברה משא"כ בחל בשבת דגם גבי עירות תבוא הזכיר' והעשי' בהדי הדדי גם רב מודה דקורין בו ביום דגם ב"א די גם אליבא דרבא דכתי' נזכרים ואח"כ נעשים ואילו ר' נחמן ור' אבא אליבא דרב ס"ל דבעי' דווקא הקדמת זכיר' לעשי' ולא סגי במה שהם בב"א וע"כ גם בחל בשבת ההכרח להקדים הזכיר' דאל"כ תומצא זכיר' ועשי' דעירות בהדי הדדי וזה לא מהני