ציונים לתורה סה

שהכריע הכתוב השלישי ותקן ב"כ המכחישים זא"ז למדו רז"ל למקומות אחרים שמכחישין זא"ו ולא בא הכתוב השלישי כדי להכריע כאותה ששנינו בסוטה (דף כ"ז ע"ב) כתוב אחד אומר ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וכתוב אחד אומר מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב כו' [הכיצד אלף אמה מגרש ואלפים אמה תחום שבת כו' ע"ש. וכאותה ששנינו במס' ערכין (דף כ"ט ע"א) כתוב אחד אומר תקדיש (כל הבכור תקדיש) וכתוב אחד אומר לא יקדיש (אך בכור אשר יבוכר לד' בבהמה לא יקדיש איש אותו וגו') והכריעו ביניהם מדעתם ותרצום לפי ראיותם [ע"ש דאמר הכיצד מקדישו אתה הקדש עליוי ואי אתה מקדישו הקדש מזבח וע"ש בגמ'] כו' והא דקתני עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם הכי קאמר שני כתובים המכחישים זה את זה אי אתה רשאי לדחותן ולהחזיקן בשיבוש אלא תחזיק לתרץ אותם כל מה שתוכל עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם ואז תעשה כפי ההכרעה אשר תראה כו' והגירסא הנכונה כפי דעתי כך היא ושני כתובים המכחישים זא"ז עד שיבא כתוב שלישי וגו' וכך פירושו זו מדה נוהגת בתורה שיש כתובים המכחישים זא"ז כלומר שהם נראין כמכחישין זא"ו עד שיבא הכתוב השלישי ומתרץ אותם הילכך מכאן יש לנו ללמוד ולתרץ כל שני כתובים שהן קשין זה על זה ולא שנדחה אותם ולא שנחזיק את התורה בשבוש עכ"ל הראב"ד ז"ל ולא ביאר ז"ל עדיין בזה באם יש כתובים הסותרים וא"א למצוא בם השואה מסברא מה דינם אי אמרי' דרשאי לעשות כאחד משניהם או כזה או כזה או צריך לקיים כל אחד במחצה ונ' כוונת הראב"ד ז"ל לכאורה דזה דבר בלתי נמצא כלל בתורה שיהיו ב' כתובים מכחישים זא"ז ולא יוכלו חכמים למצוא בם השואה מסברת חכמתם ודבריו ז"ל הם ג"כ מעין הך דחגיגה ודתוי"ט הנ"ל דכתובים הסותרים הכוונה בם למוסרן לחכמים שהם ימציאו הכרעה ועניין ממוצע מדעתם ובאתי רק להעיר

וראיתי להעתיק בעניין זה ג"כ דברי הס' דברי דוד להט"ז ז"ל עה"ת פ' משפטים כ"א י"ב וז"ל עוד יש להקשות דכיון דפסוק מכה איש ומת מורה קולא דווקא מיתה ופסוק ואיש כי יכה מורה חומרא אפי' בלא מיתה מאי חזית דאזלית בתר הקולא כו' ומ"ש בסמוך אח"כ גבי וגונב איש ומכרו דמורה חומרא אפי' טמטום ואשה שגנבו חייבים ופסוק כי ימצא איש (גונב נפש מאחיו) מורה קולא איש ולא טמטום ואזלינן בתר החומרא וטמטום חייב וכן גבי איש כי יכה מורה קולא לקטן שהכה דפטור ופסוק ומכה איש מורה חומרא דאפי' קטן שהכה חייב ואזלי' לקולא דקטן שהכה פטור מנא לן למידרש פעם לחומרא ופעם לקולא והרא"ם הקשה דברים אלו כו' ובגור ארי' האריך כו' אבל נראה לי דאין כאן אפי' ריח קושיא דבכל מקים אנו הולכים אחר המיסתבר כגון בהכאה בלא מיתה מיסתבר דפטור אלא דה"א דמשמעות הכתוב סתם ואיש כי יכה מורה נגד הסברא ולחייבו לזה בא הפסוק מכה איש ומת ומפרש את הפסוק הכתוב סתם ונשאר הסברא קיימת וכן לעניין טמטום כו' הסברא נותנת לחומרא דהא בר עונשין הוא אלא דה"א דפסוק כי ימצא איש סותר הסברא ולהקל ע"כ אתא פסוק השני ומפרש הפסוק הראשין ממילא הסברא קיימת וכן לעניין קטן שהכה הסברא נותנת לפטור דלאו בר עונשין הוא אלא דה"א לחייבו מכח פסוק ומכה איש נגד הסברא ואתא פסוק השני ומפרש בעניין שהסברא תשאר קיים דפטור והכלל בזה שבוודאי אזלינן אחר הסברא הן לקולא הן לחומרא אלא שפסוק אחד מורה נגד הסברא ואותו פסוק צריך לפרש כן עכ"פ משום מידי אחרינא אלא שיש בו מקום לטעות לזה בא פסוק השני ומבטל הטעות והסברא נשארה קיימת וזה כלל בכל מקים דו"ק ותמצא עכ"ל ז"ל

וע"ע פסחים (דף קט"ו ע"א) דיש שם ג"כ כתובים הסותרים בקרא דעל מנות ומרורים יאכלוהו דתיבת על מפרשינן לי' עם ומורה על כריכת פסח מצה ומרור יחד ותיבת יאכלוהו משמע כל אחד בפ"ע וס"ל משום הכי לרבנן דהלל דאי בעי הכי עביד ואי בעי הכי עביד ויוצא י"ח בין בכריכה ובין בכל אחד בפ"ע וע"ש במרדכי בסדר הפסח מש"ש בזה ויל"ע עוד בעניין כתובים הסותרים במקומות רבות מאוד וצריך בירור גדול ובאתי כעת להעיר אך בזה המעט

כלל לה) ראיתי לבאר כל היכא דהוזכר קדימה ואיחור שצריץ שיוקדם דבר לדבר או שיהי' דבר מאוחר לדבר מה הדין אם נעשו ב' הדברים בבת אחת וע' תמורה (דף ד' ע"א) תוד"ה ואיתמר דמבואר שם דאם הפריש מע"ר ומע"ש בב"א עבר אעשה דקדימת מע"ר למע"ש ולא עבר אלאו דמלאתך ודמעך לא תאחר ע"ש בתוס' שכתבו וז"ל וגרסי' בירושלמי על הראשונה בעשה כו' ויש לפרש על הראשונה אם קבע מעשרותיהן בתוכה (בב"א) עובר בעשה שהי' לו להקדים מע"ר לשני והרי קרא שמם בב"א מיהו לאו ליכא כיון דלא הקדים שני לראשון עכ"ל ונ' מזה דבת אחת לא חשוב לא קדימה ולא איחור וע"כ לעניין העשה שיוקדם מע"ר למע"ש כדאמרי' במכילתא הובאה ברש"י תמורה שם יוקדם מע"ר לשני שזה יש בו ראשית תרומת מעשר וזה אין בו [כ"ה במשנה תרומות פ"ג] וזהו עשה וע"כ לענין עשה דקדימה הזאת אין בת אחת קיום דבב"א הא אין כאן קדימה אך לעניין הלאו דמלאתך ודמעך לא תאחר דהוזכר איחור לא הוי ג"כ בב"א עבירת הלאו דבב"א הרי גם איחור לא הי' שהרי לא נתאחר המע"ר לשני רק הופרשו בב"א. וע"ע ירושלמי תרומות פ"ג ה"ג שם תני ביכורים בימינו ותרומה בשמאלו (כלומר שלא הקדים הביכורים לתרומה אלא הפרישן כאחת התרומה בידו זה וביכורים בידו זה. פני משה) אית תניי תני עובר אית תניי תני אינו עובר כו' ומשמע תיבת עובר דעובר בלאו קאמר עש"ה בירושלמי וא"כ מבואר דיש תנא הסובר דב"א חשוב גם איחור ואף דהא י"ל גם בהתרומה דהיא המאוחרת צ"ל דס"ל להאי תנא דבב"א יש בשניהם באמת גם ענין קדימה וגם עניין איחור וע"כ מפאת עניין האיחור אשר ישנו עכ"פ ג"כ בהביכורים שפיר עובר אלאו דלא תאחר ודו"ק היטב

וע"ע ש"ס כריתות (דף כ' ע"א) דמייתי ברייתא הי' לפניו שתי נרות דולקות (או כבות) ונתכוון לכבות את זו וכיבה את זו להדליק את זו יהדליק את זו פטור להדליק ולכבות וכיבה והדליק בנשימה אחת חייב בב' נשימות פטור (כשהי' נר דולק ונר כבוי ונתכוון להדליק זה תחלה ואח"כ לכבות זה וכבה זה ואח"כ הדליק זה אם בנשימה אחת שנפח ומחמת הנפיחה כבה זה והדליקה לשני' חייב דליכא למימר הי מוקדם והי מאוחר בשתי נשימות פטור דלא נעשית כסדר) פשיטא (דבנשימה אחת חייב) מהו דתימא לא איתעביד מחשבתי' דהא להדליק מעיקרא בעי ולבסוף לכבות וכי עבד מעשה כיבה ולבסוף הדליק הוא (לאו דווקא כיבה ולבסוף הדליק רק דעשה שתיהם כאחת בנשימה אחת) ואימא פטור קמ"ל נהי דאקדומי לא מקדים אחורי נמי לא מאחר עכ"ל הגמ' ומבואר דאף דהית' כוונתו להדליק זה תחלה ואח"כ לכבות זה מ"מ גם אם עשה שניהם כאחת חייב דנהי דאקדומי לא מקדים כו' ואולם אין מבואר אם הטעם בזה מפאת דב"א נחשב ג"כ כאילו הי' קדימה וע"כ חשוב נעשתה מחשבתו א"ד הטעם בזה משום דאמדו חכמים בזה לדעת האדם דאין כוונתו וקפידא שלו על הקדימה דווקא רק שלא יהי' הכיבוי מאוחר אל ההדלקה וע"כ בב"א דלא הי גם איחור לכן ה"ל נעשתה מחשבתו משא"כ אם יתכוון בהדיא על קדימה שתהי' ההדלקה קודמת אל הכיבוי לא יתחייב באמת בב"א דב"א לא נחשב קדימה וכהך דמפריש מע"ר ומע"ש כאחת דאמרי' דעבר אעשה דקדימה משום דב"א לא חשיב קדימה

וראיתי ברמב"ן שבת (דף ק"ד ע"ב) וז"ל הא דאמרינן (התם בגמ') נתכוון לכתוב אות אחת ועלו בידו שתים חייב קשה לי דהא אמרי' נתכוון לזרוק שתים וזרק ד' פטיר כו' ואיכא דפריק דהכא בשדעתו לכתוב שתים זאח"ז אלא שנתכוון לכתוב אחת בתחלה ועלו בידו השתים כאחת והוא הי' רוצה שיכתוב אותן אחת אחת ולפיכך חייב דהו"ל כנתכוון לזרוק ד' וזרק ח' ואמר כל מקום שתרצה תנוח זה תי' בעל התוספת ז"ל ואינו נכון עכ"ל הרמב"ן ז"ל והנה שם ג"כ הנושא הזה שהי' כוונתו לכתוב אות אחת תחלה ואות השני' אחרי' ועלו כידו השתים כאחת וכ'