ציונים לתורה סד

במחצה וזה במחצה [ומעין פלוגתא דר"א ור"י הנ"ל יש גם בזבחים (דף ל נח ע"א) ע"ש דאמר שניהם מקרא אחד דרשו וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך ר' יוסי סבר כולו לעולה וכולו לשלמים ור' יוסי בר' יהודה סבר חציו לעולה וחציו לשלמים כו' וע"ע זבחים (דף פ"ו ע"ב) כתוב אחד אומר כל הלילה והקטיר וכתוב אחד אומר כל הלילה והרים חלקהו חציו להקטרה וחציו להרמה וע"ע חולין (דף כ"ח ע"ב) זאת תורת הבהמה והעוף הטיל הכתוב לעוף בין בהמה לדגים לחייבו בב' סימנין א"א שכבר הוקש לדגים לפוטרו בלא כלום א"א שכבר הוקש לבהמה הכיצד הכשירו בסימן אחד וזה הדרש ג"כ הוא חלקהו חציו כבהמה וחציו כדגים]

וע"ע מנחות (דף ל"ט ע"א) רב ורבה בר בר חנה הוי יתבי הוי קחליף ואזיל ההוא גברא דמיכסי גלימא דכולא תכלתא ורמי' לי' תכלתא (ציצית) וגדילא מיגדיל (כל הציצית הית' גדיל ולא שייר בה ענף כלל) אמר רב יאי גלימא ולא יאי תכלתא (הציצית אינם כשרים משום דאין בם ענף) ורבב"ח אמר יאי גלימא ויאי תכלתא במאי קמיפלגי רבב"ח סבר כתי' גדיל וכתי' פתיל או גדיל או פתיל (וע"כ רשאי לעשות ג"כ כל הציצית גדיל וכשרים) ורב סבר לעולם פתיל בעינן וההוא גדילים למניינא הוא דאתא גדיל שנים גדילים ארבעה כו' ובתוס' שם ד"ה וההוא גדילים למניינא וז"ל תימא מאי דוחקי' לרב למימר גדילים למניינא נימא דקרא בא לומר תרוייהו בעי גדיל ופתיל כו' עכ"ל הנה דהוקשה להם זה דמדוע לא אמר דפליגי בזה דרבב"ח סבר בכתובים הסותרים דכאן דיכול לעשות כאחד משניהם ורב סבר דצריך לקיים שניהם מקצת מזה ומקצת מזה והוא ג"כ כפלוגתת ר"א ור"י דפסחים הנ"ל וכמובן

וע"ע מנחות (דף מ"ה ע"ב) ר"ע אומר יכול הן הן כבשים האמורים כאן הן הן כבשים האמורים בחומש הפקודים אמרת כשאתה מגיע אצל פרים ואילים אינן הן (דבתורת כהנים כתי' פר ושני אילים ובחומש הפקודים כתי' פרים בני בקר שנים ואיל אחד) אלא הללו באין בגלל עצמן והללו באין בגלל לחם כו' ופרים ואילים ממאי דאישתנו דילמא הכי קאמר רחמנא אי בעי פר ושני אילים ליקרב אי בעי שני פרים ואיל אחד ליקרב כו' ומשמע לכאורה דבכתובים הסותרים הכוונה דרשאי לעשות כאחד משניהם או כזה או כזה ובאתי רק להעיר

שם במנחות במשנה דר"ע סבר דהלחם מעכב את הכבשים ואין הכבשים מעכבין את הלחם ובן ננס ס"ל להיפוך ובגמ' שם בקרא גופי' קמיפלגי קודש יהיו לד' לכהן ר"ע סבר איזהו דבר שכולו לכהן הוי אומר זה לחם (וכתי' בי' יהיו דמשמע עיכובא) ובן ננס מי כתי' קודש יהיו לכהן קודש יהיו לד' לכהן כתי' איזהו דבר שמקצתו לד' ומקצתו לכהן הוי אומר אלו כבשים ור"ע מי כתי' קודש יהיו לד' ולכהן לד' לכהן כתי' כדר' הונא דא"ר הונא קנאו השם ונתנו לכהן עכ"ל הגמ' והוא ג"כ מעין פלוגתא דר"א ור' יהושיע דפסחים הנ"ל דבו ננס סבר דלד' לכהן מפרשינן מקצתו לד' ומקצתו לכהן והיינו כבשים דהם מקצתם לגבוה ומקצתם לכהן דהאימורים הם לגבוה ובשר לכהנים ור"ע סבר דמפרשינן כולו לד' וכולו לכהן והיינו שתי הלחם דבשעה שהן לד' הן כולן לד' וכשנותנין לכהן הן כולן לכהן ודו"ק

וע"ע מנחות (דף ס"ב ע"א) ת"ר והניף הכהן אותם על לחם הביכורים יכול יניח כבשים על גבי הלחם ת"ל על שני כבשים יכול לחם ע"ג כבשים ת"ל על לחם הביכורים נישתקל הכתוב ואיני יודע אם לחם ע"ג כבשים ואם כבשים ע"ג לחם כו' חנינא בן חכינאי אומר מניח שתי הלחם בין ירכותיהן של כבשים ומניף ונמצא מקיים ב' מקראות הללו לחם ע"ג כבשים וכבשים ע"ג לחם רבי אומר לפני מלך בו"ד אין עושין כן לפני ממ"ה הקב"ה עושין כן אלא מניח זה בצד זה ומניף כו' רבי לטעמי' דאמר על בסמוך כו' ומבואר לכאורה דכתובים הסותרים צריך לקיים שניהם ולא אמרי' דהכוונה דיכול לעשות כאחד משניהם או כזה או כזה וחנינא בן חכינאי מצריך מפאת זה להניח ב' הלחם בין ירכותיהן כו' אף דהשתא לפני מלך בי"ד אין עושין כן כו' ועכ"ז צריך לעשות כך לדידי' כדי לקיים ב' הכתובים גם שניהם ולא אמרי' דכוונת סתירת הכתובים דיכול לעשות כמו שירצה וע"ע מנחות (דף ס"ג ע"א) א"ר יהודה מניין לאומר הרי עלי מנחת מאפה שלא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין ת"ל קרבן מנחה קרבן אחד אמרתי לך ולא ב' וג' קרבנות אמר לו ר"ש וכי נאמר קרבן קרבן ב' פעמים והלא לא נאמר אלא קרבן אחד ונאמר בו חלות ורקיקין מעתה רצה להביא חלות מביא רקיקין מביא מחצה חלות ומחצה רקיקין מביא כו' ור' יהודה שפיר קאמר ר' שמעון אמר לך ר' יהודה כיון דכתי' בשמן בשמן כמאן דכתי' קרבן קרבן דמי ור"ש אי לא כתב בשמן בשמן ה"א דווקא מחצה חלות ומחצה רקיקין אבל חלות לחודייהו ורקיקין לחודייהו אימא לא קמ"ל כו' ומבואר דסברת ר"ש כר' יהושיע דכתובים הסותרים אמרי' חלקהו חציו כו' וצריך לקיים כל אחד בחצי וע"כ הקרבן דווקא מחצה חלות ומחצה רקיקין [אי לאו בשמן בשמן] ולא אמרי' דמאי דבעי מייתי או כולו חלות או כולו רקיקין וכסברת ר"א או כולו לד' או כולו לכם ובאתי רק להעיר

וע"ע סוטה (דף ט"ז ע"ב) כתי' עליו אלמא אפר ברישא וכתי' מים חיים אל כלי אלמא מים ברישא הכיצד רצה זה נותן רצה זה נותן ומבואר לכאורה דבכתובים הסותרים אמרי' הכוונה דרשאי לעשות כמו שירצה ובאתי רק להעיר

וע"ע ספרא, אמור פרשה י"ב ברייתא ב' חג הסכות שבעא ימים לד' יכול תהא חגיגה וסוכה לגבוה ת"ל חג הסכות תעשה לך יכול תהא חגיגה וסוכה להדיוט ת"ל חג הסכות שבעת ימים לד' הכיצד חגיגה לגבוה וסוכה להדיוט ומבואר דבכתובים הסותרים מקיימין כל אחד במקצת וע"כ גם כאן מקיימין זה בחגיגה וזה בסוכה וע' סוכה (דף ט' ע"א) דריב"ב דורש כאן דרש אחר חג הסכות שבעת ימים לד' מה חג לד' אף סוכה לד' ע"ש] וע"ע ילקוט פנחס רמז תש"פ בשם הסיפרי זוטא וז"ל אפשר לומר שיקדים הקטורת לזריקת דמו של כבש שכבר נאמר את הכבש האחד ואפשר לומר שיקדים חלבי הכבש להקטר קטורת שכבר נאמר והקטיר עליו אהרן קטורת סמים הא מה הדבר מלמד שהקטורת הקטרתו בין זריקת דמו להקטר חלביו כו' עכ"ל ומבואר ג"כ דבכתובים הסותרים מקיימין כל אחד במקצת ונקטינן דבר אמצעי ולא אמרי' דרשאי לעשות כמו שירצה

והנה נזכרתי עוד דהדבר איבעי' מפורשת במנחות (דף כ"ו ע"ב) בעי חזקי' איברין שסידרן וסידר עליהן את המערכה מהו על העצים אמר רחמנא דווקא על העצים או דילמא כיון דכתי' קרא אחרינא אשר תאכל האש את העולה על המזבח אי בעי הכי עביד אי בעי הכי עביד תיקו עכ"ל הגמ' ובאתי רק להעיר

וע"ע סוטה (דף י"ט ע"ב) ור"ש סבר ואחר ישקה לגופו שמקריב את מנחתה ואח"כ משקה והשקה קמא (דמשמע דמשקה ואח"כ מקריב) שאם השקה ואח"כ הקריב את מנחתה כשיר' עכ"ל הגמ' וזו ג"כ סברא מחודשת בעניין זה דכתובים הסותרים מוקמינן חד לכתחלה ו אידך אדיעבד דאינו מעכב וע"ע חגיגה (דף י"ח ע"א) תניא אידך ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לד' אלקי"ך מה שביעי עצור אף ששת ימים עצורין אי מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששת ימים כו' ת"ל וביום השביעי עצרת השביעי עצור בכל מלאכה ואין ששת ימים עצורין בכל מלאכה הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת עכ"ל הגמ' וזו סברא אחרת דבכתובים הסותרים כוונת הסתיר' לומר דמסרו הכתוב לחכמים וע' כזה ג"כ בכתובים הסותרים שביעית פ"ז מ"ג וז"ל ונראה לי דאע"ג דמדאורייתא אסור לעשות בהן סחורה מדכתי' יהיו כו' אפ"ה מדכתי' נמי לכם לומר שלכם יהיו נשאר האיסור וההיתר מסור לחכמים כו' ע"ש בתוי"ט שהביא ראי' לזה ג"כ מהך דחגיגה עש"ה ובאתי רק להעיר

וע' בפי' הראב"ד לת"כ בתחלתו בפי' הי"ג מדות שכ' וז"ל מק"ו כיצד ואבי' ירק ירק כו' הרי לך מדה כתובה בתורה והשאר כולן מן הקבלה חוץ משני כתובים המכחישים זא"ז שגם היא מפורשת בתורה כדאמרי' לקמן כתוב אחד אומר וירד ד' על הר סיני וכתוב אחד אומר כי מן השמים דברתי עמכם ב הכתוב השלישי ויכריע ביניהם שנא' מן השמים השמיעך את קול ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה כו' ומזו ההכרעה