ציונים לתורה סג

משא"כ שינוי קודש דמעשיו מכזיבין מחשבתו ועכ"ז עבדינן מיני' פירכא ובאתי רק להעיר

והנה סוגי' דהחובל (דף פ"ח ע"א) הנ"ל שהביאו משם התוס' ראי' דעבדינן פירכא ממילתא דלא שייך הנה ל' הגמ' שם ומה אשה שהיא ראוי' לבא בקהל פסולה לעדות עבד שאינו ראוי לבא בקהל אינו דין שפסול לעדות מה לאשה שכן אינה ראוי' למילה תאמר בעבד שהוא ראוי למילה קטן יוכיח שישנו במילה ופסול לעדות כו' ובתוד"ה שכן אין במילה [נ' דכך הית' גירסתם מה לאשה שכן אינה במילה ולא שכן אינה ראוי' למילה] וז"ל אע"ג דלא שייכא במילה פירכא הוא ויש מפרשים דאין מצווה למול את בנה וליתא דא"כ מאי קאמר קטן יוכיח עכ"ל התוס'

והנה דברי היש מפרשים הנ"ל צריכים ביאור דמה זו הפירכא דמה לאשה שכן אין מצווה למול את בנה תאמר בעבד כו' הרי גם עבד ליתי' במצות מילת בנו דהא א"א שיהי' לו בן כלל דהא אין הולד שלו מתייחס אחריו וצ"ל כוונת היש מפרשים דעבד חשוב איתי' במילת בנו רק דאין לו בן ואילו הי' לו בן הי' חייב למולו משא"כ אשה דיש לה בן ופטורה מלמולו לכן שפיר הוא גרעון ושפיר חשיבא אשה פחותה מעבד מפאת מצות מילת הבן ותדע דהא היש מפרשים הנ"ל אזלו בסברא דמידי דלא שייך לא חשיב פירכא ומה"ט הוא דנדן מפי' הפשוט דאשה אינה במילת עצמה משא"כ עבד משום דלא חשוב להו זה לפירכא כיון דאשה לא שייכא במילה וכקושית התוס' וא"כ הרי סברת הי"מ דאשה חשובה שפיר איתה במילה מפאת דאם הי' שייך בה מילה הי' נוהג וא"כ לפי סברא זאת דוה חשוב איתי' מה שהי' נוהג אילו הי' שייך א"כ תו ה"נ בעבד שפיר חשוב איתי' במילת הבן מפאת דהי' חייב למולו אילו הי' שייך שיהי' לו בן וא"כ הי"מ הנ"ל לטעמא דנפשייהו דפליגי על התוס' וסבירא להו דאשה כיון דלא שייכא במילה לאו פירכא הוא א"כ הא שפיר סבירא להו דעבד חשוב איתי' במילת בנו אף דלא שייך שיהי' לו בן ודוק היטב מאוד

ולפי"ז כונת התוס' במה שהקשו מקטן דא"כ מאי קאמר קטן יוכיח כוונתם דקטן נמי הא ליתי' במילת הבן דאפי' הי' קטן מוליד והי' אפשר שיהי' לו בן מ"מ הא קטן פטור מכל המצוות והי' פטור מלמול את בנו אף אילו הי' לו בן וא"כ מאי קאמר קטן יוכיח דהכוונה לי"מ הנ"ל בהכרח קטן יוכיח דאיתי' במילת הבן ופסול לעדות הרי גם קטן ליתי' במילת הבן ודו"ק

ואולם נתיישבתי דא"א לומר כן בכוונת הי"מ הנ"ל דנ' פשוט דאפי' אם הי' מציאות שיהי' לעבד בן הי' פטור מלמולו דהא עבד איתקש במצוות לאשה וכל מצוה שהאשה פטורה עבד נמי פטור וא"כ גם מצות מילת הבן דאשה פטורה מדרשא דאותו ולא אותה גם עבד הא ראוי שיהי' פטור בעצם ואפי' הי' אפשר שיהי' לו בן ואולם י"ל עדיין הכוונה דבעבד אין לדון כלל עניין פטור ממילת הבן כיון דאין מציאות שיהי' לו בן ויוכל להיות שאילו הי' מציאות בן לעבד הית' התורה מחייבתו להדיא במצות מילת בנו ומה שלא חייבתו הוא אך מפני שאין מציאות לדבר וע"כ אין נחשב כלל חסרון בעבד מאי דליתי' במילת בנו כיון שאין מציאות לדבר ויוכל להיות שאילו הי' מציאות הי' גם כן נוהג בו ורק אשה דיש בה המציאות דהא יש לה בן ועכ"ז פטרתה תורה מלמולו ע"כ נחשב זה חסרון וגרעון וע"כ שפיר פרכינן מה לאשה שכן אינה במילת הבן דבעבד ליכא חסרון זה כיון שאין מציאות לדבר בעבד וע"כ אין לדון בו גם חסרון כלל ואין נחשב בו גם לחסרון כלל אחרי שאין מציאות כלל לדבר ודוק היטב. ולפי"ז ג"כ שפיר הקשו התוס' מהך דקטן יוכיח דבקטן הא וודאי דאפי' הי' אפשר שיהי' לו בן ג"כ לא הית' תורה מחייבתו במילת בנו דהא קטן פטור מכל המצוות ולא מצינו כלל שום מצוה לקטן ולאו בר קבולי מצותא היא כלל כיון דלאו בר דעת הוא וא"כ כיון דגם אם הי' לו בן וודאי שהי' פטור מלמולו א"כ הרי גם קטן ליתי' במילת בנו ומאי אמר קטן יוכיח

ועוד נ' בכוונת הי"מ הנ"ל דגם הם מפרשים באמת הך דמה לאשה שכן אינה במילה כפשוטו שאינה במילת עצמה רק דהא ק' ע"ז דמאי פירכא היא זו הא אשה לא שייכא במילה וכקושית התוס' וכוונת הקושי' דהא אין זה חסרון באשה כלל מה שלא נאמר בה עניין המילה אחרי דהוא מידי דלא שייך בה ואילו הי' שייך והית' בת מילה הרי יכול להיות שפיר שהית' המילה נוהגת גם בה וע"ז תירצו היש מפרשים דז"א דמה שלא נאמר עניין המילה באשה איננו לבד מפאת דלא שייך רק דיש לנו להבין דבעצם אין עניין קדושת מצוה זאת באשה ואפי' הי' אפשר דהא במילת הבן הרי אפשרית היא דהא בן יש לה ואפשר לה למולו ועכ"ז לא חייבתה תורה גם במילת הבן ואת האיש לבד היא שחייבתה במילת הבן ולא את האשה וע"כ יש לנו להבין מזה דמה דלא נאמר מילה באשה איננו לבד מפאת דלא שייך רק אפי' הי' שייך ג"כ לא הית' תורה מצוה למולה ולא הי' נוהג בה מילה בעצמה דסוג אשה אין בו עניין מצוה זו והיא ירודה ממנו ולא שייכא בי' וע"כ שפיר היא פירכא מה לאשה שאינה במילת עצמה תאמר בעבד שישנו במילת עצמו דמה דאשה אינה במילת עצמה היא מפאת פחיתות האשה בעניין זה לא לבד מפאת דלא שייך דאפי' הי' שייך ג"כ לא הי' נוהג בה דאין עניין למצוה זאת באשה דהא מילת בנה שייך גבה שפיר ועכ"ז פטרתה תורה ודוק היטב מאוד

ולפי"ז הנה מיושבת באמת קושית התוס' מהך דקטן יוכיח דשפיר פריך הש"ס קטן יוכיח דהא קטן ישנו במילת עצמו והרי גם לי"מ הנ"ל כוונת הגמ' רק על מילת עצמה דאשה ועבד וכנ"ל ודוק מאוד

והנה כ"ז הוא לגירסת התוס' מה לאשה שכן אינה במילה משא"כ לפי הגירסא המבוארת בגמ' מה לאשה שכן אינה ראוי' למילה נ' לכאורה כוונת הגמ' באופן אחר לגמרי דנחשב באשה פחיתות ביצירה במה שיצירתה ובניינה הוא באופן זה לשלא יוכל להיות בה חותם הברית ומה שיצירתה הוא באופן העדר ראויות למילה נחשב בה פחיתות וחסרון כך נ' לכאורה כוונת הגמ' ואם כן זה הרי שפיר פירכא טובה היא ואין לדון מכאן כלל לעניין הספק הנ"ל אי יש לעשות פירכא ממילתא דלא שייכא ואולם יל"ע עדיין בכעין זה ביבמות (דף ע' ע"ב) דחשיב שם חומר בפסול אנינות על ערלות במה דאנינות נוהג באנשים ונשים משא"כ ערלות ע"ש ואף דאין מציאות ערלות בנשים ואילו הי' לה ערלה הרי אפשר דג"כ הי' פוסל בה ועכ"ז חשוב לי' חומר עש"ה. ובאתי רק להעיר

וע"ע ברא"מ עה"ת משפטים כ"א ז' ד"ה יכול העברי יוצא בראשי אברים וז"ל וא"ת ל"ל היקישא בלאו היקישא נמי מהי תיתי לומר שהעברי יוצא בראשי אברים אי מק"ו מעבד כנעני כו' אדרבה נילף ק"ו מאמה העברי' כו' ומה העברי' שיוצאה בסימנים אין יוצאה בראשי אברים ע"ע שאין יוצא בסימנים לכ"ש יש לומר מעיקרא דדינא פירכא מהיכא קא מייתית לה מאמה העברי מה לאמה העברי' שכן אינה נמכרת בגניבתה תאמר בע"ע שנמכר בגניבתו א"נ כיון דסימנין לא שייכי בעבד עברי כדלעיל (כמ"ש הרא"מ לעיל מיני' שם דיציאת סימנים אין לה שייכות כלל בע"ע כיון דא"א לו להמכר בקטנו דאי במוכר עצמו בקטנו אין מעשה קטן כלום ואי במכרוהו ב"ד בגניבתו קטן לאו בר עונשין הוא ואין נמכר בגניבתו ואי במכרו אביו אין זכות לאב למכור את בנו) אין זה ק"ו עכ"ל ז"ל ומבוארת סברת הרא"מ ז"ל להדיא דמידי דלא שייך אין לעשות ממנו ק"ו ויש לדון עוד בעניין זה אי עושין פירכא וק"ו ממידי דלא שייך ממקומות רבות מאוד ובאתי כעת רק בזה המעט

כלל ל"ד) יש לעיין אם יש ב' כתובים הסותרים זא"ז ואין שם כתוב שלישי שיכריע ביניהם] מה דינם ולכאורה נ' דהוא פלוגתא דר' אליעזר ור' יהושיע פסחים (דף ס"ח ע"ב) ע"ש דאמר ושניהם מקרא אחד דרשו כתוב אחד אומר עצרת לד' אלקי"ך וכתוב אחד אומר עצרת תהי' לכם ר"א סבר או כולו לד' או כולו לכם ור"י סבר חלקהו חציו לד' וחציו לכם עכ"ל הגמ' הרי דר"א סבר בכתובים הסותרים זא"ז דרשאי לעשות כאחד משניהם ור"י סבר דצריך לקיים שניהם זה