ציונים לתורה סא

ד' ב') הנ"ל מסופקת בזה וע"כ שפיר אתי עלה בתרווייהו דרך את"ל והיינו דכי קאי בקרא דכי יקח דאין קיחה אלא בכסף ופריך דוהלא דין הוא ומה אמה העברי' כו' הוי מצי לשנויי שפיר דמה לאמה שאין קניינה לשם אישות ורק כיון דאין תי' זה מספיק לפי הסברא השני' דאין האשה נהנית בשלא כדרכה דלפי סברא זאת הא צריכינן לשינויא דמשכבי אשה כתי' בהך דשפחה כנענית וא"כ אכתי הא יש ק"ו משפחה כנענית וככל הנ"ל וע"כ מהדר בתר פירכא טובה מזו ופריך דמה לאמה העברי' שכן יוצאה בכסף דעל פירכא זו אין שום דחי' עוד וכן כי קאי בהך דובעלה מלמד שנקנית בביאה ופריך והלא דין הוא ומה יבמה שאין נקנית בכסף כו' אמה העברי' תוכיח כו' מה לאמה העברי' שאין קניינה לשם אישות כו' הוי מצי למידחיי' שפיר דאכתי הא איכא למימר שפחה כנענית תוכיח שנקנית בכסף ואין נקנית בביאה דשם הא ליכא פירכא דאין קניינה לשם אישות כיון דגם חזקת עבדות קונה בה ואילו הביאה מבטלת בה קניין החזקת עבדות בביאה שלא כדרכה ולבטל הרי לא הי' לה וככל הנ"ל אלא דכיון דאין דחי' זו טובה לפי צד סברא הראשונה דר' אחא דאית להו הנאה לתרוייהו דלפי צד סברא זאת הרי אין כלל חזקת עבדות בביאה ואפי' לא בביאה שלא כדרכה כיון דגם היא נהנית וא"כ הא לא מצינו כלל לביאה שתבטל עניין הקניין בש"כ וע"כ כיון דמספקא להברייתא והש"ס בזה דשמא האמת כצד סברא הראשונה הנ"ל כי היכא דמספקא לי' לר' אחא וע"כ מהדר גם כאן על דחי' טובה מזו דאפי' אם האמת כצד הסברא הראשונה הנ"ל מ"מ לא תיקשי דל"ל קרא דובעלה תיפוק לי' מק"ו מיבמה דאיכא למיפרך מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת כו' ודו"ק היטב כי דברים נכונים הם בס"ד ביישוב קושית הרמב"ן הנ"ל אשר היא תמיהא עצומה לכאורה דהברייתא סותרת את עצמה תכ"ד דבהך דובעלה אמר מה לאמה העברי' שאין קניינה לשם אישות ואילו לעיל מיני' בסמוך עביד ק"ו מזה דמה אמה העברי' שאין נקנית בביאה כו' ולא דחי דמה לאמה העברי' שכן אין קניינה לשם אישות ולהנ"ל שפיר מהדר בכל בבא אפירכא אחריתא מפני ספק ב' שינוי דר' אחא הנ"ל וכנ"ל

וע"ע ש"ס נדרים (דף ע"ח ע"ב) דמייתי ברייתא חומר בהקם מבהיפר כו' שהשתיקה מקיימת ואין שתיקה מבטלת קיים בלבו קיים היפר בלבו אינו מופר קיים אין יכול להפר הופר אין יכול לקיים כו' והוא פליאה עצומה דהך דקיים אין יכול להפר הפר אין יכול לקיים מה חומר הוא זה הרי שתיהן שוין וע"ש בר"ן שעמד ע"ז ותירוצו ק' מהבין ע"ש שכ' וז"ל קיים אין יכול להפר הפר אין יכול לקיים. להא מילתא לא חמירא הקמה מהפרה כו' ולאו משום חומר נקטינהו אלא כיון דאשמעי' דיני הקמה והפרה מני הא נמי בהדייהו עכ"ל ודבריו קשים מהבין דאי דיני הקמה והפרה בעי למיתני הרי יש עוד דינים הרבה וה"ל למיתני כלהו ועוד דהרי שטחיות הדברים דרק חומר בהיקם מבהיפר בעי למיתני וכדאמר להדיא חומר בהיקם מבהיפר כו' וא"כ מה עניין לשנות בזה הך דקיים אין יכול להפר הפר אין יכול לקיים והיא פליאה עצומה מאוד

ונלענ"ד בזה דהנה באמת מה שהדין הוא דקיים איי להפר והיינו דהקמה יש לה כח זה למנוע ההפרה אחרי' מניין לנו לומר דיש גם להפרה כח זה ואי דמה שהדין הוא ג"כ דאם הפר א"י לקיים זה הרי א"צ היותו מפאת היות להפרה כח מניעת ההקמה אחרי' דבלאה"נ אחרי שהיפר הרי אין עוד נדר ומה יקם ואין עוד מציאות להקמה אבל אילו הי' מציאות להקמה אחר הפרה שפיר יש לנו לומר שלא הי' להפרה כח מונע ההקמה אחרי' ורק בהקמה דהדין דכשקיים א"י להפר וא"כ אם קיים הרי יש כאן נדר עדיין ויש מה להפר ועכ"ז א"י להפר א"כ זהו על כרחך רק מפאת כח ההקמה דיש להקמה כח זה למנוע הפרה אחרי' ומשא"כ הפרה שפיר יש לנו לומר דאין לה כח זה למנוע הקמה ומה שא"י לקיים אחרי היפר הרי הוא בפשיטות עבור שאין לו מה לקיים עוד וא"כ איפוא הא קם דינא דיש להקמה כח מניעת ההפרה ואילו להפרה אין כח מניעת ההקמה [דאחרי שלא מצינו זה בהפרה ואין לנו גילוי עליו הרי מסברא וודאי יש לנו לומר דאין לו כח זה דוודאי אין לנו לומר היות לו כח זה כ"ז שאין לנו ראי' ע"ו ומה שהדין דהיפר א"י לקיים הרי איננו ראי' ע"ז כיון דבפשיטות בלאה"נ א"י לקיים עוד כיון דהיפר ונתבטל הנדר ואין עוד מה לקיים וכנ"ל] וא"כ האי זה שפיר חומר בהיקם מבהיפר במה שיש אל ההקמה כה מי עת ההפרה אחרי' ואילו להפרה אין כח מניעת ההקמה אחרי' וע"כ שפיר מני בהך דחומר בהיקם מבהיפר גם הך דקיים א"י להפר ואך דהא לחודי' לא מצי למיתני דאילו הי' שונה חומר בהיקם מבהיפר כו' קיים א"י להפר ולא יותר הרי הי' המשמעות הפשוט והיו מבינים אז הפי' בפשיטות דקיים א"י להפר הא אם היפר יכול לקיים וזהו החומר בפשיטות וכמובן ואילו באמת הרי אין הדין כן רק דגם בהיפר הרי א"י לקיים עוד אלא דאינו מפאת חומר וכח ההפרה רק מפאת שאין מה לקיים עוד וא"כ איפוא הרי שפיר הוכרח למיתני תרווייהו קיים א"י להפר היפר א"י לקיים לומר דכך הדין באמת בשניהם בשוה ועכ"ז הוא חומר בהיקם מבהיפר והיינו משום דבהקמה הוא מפאת כח ההקמה דהא יש מה להפר ואינו יכול מפאת כח ההקמה שמונע ואילו בהפרה אינו מפאת כח ההפרה רק שאין מה לקיים עוד וא"כ הרי הוא חומר בהיקם מבהיפר וע"כ שפיר הוצרך לשנות כך קיים א"י להפר הפר א"י לקיים ועכ"ז הוא חומר בהיקם מבהיפר ודו"ק מאוד כי נכון הוא בס"ד

והנה אם כנים הדברים האלה א"כ יש לדון מכאן לכאורה דאין לעשות פירכא ממילתא דלא שייך וזה דאי נימא דגם מילתא דלא שייך חשוב פירכא ולדמיון הך דמה לכסף שכ פודין בו הקדשות ומע"ש תאמר בחופה כו' והיינו דאף דלא שייך פדיון הקדשות בחופה מ"מ כיון דסוף סוף מציאות הדבר אינו בחופה דכסף יש בו במציאות פדיון הקדשות כו' ואילו חופה אין בה זה במציאות ואף דהוא רק מפאת דלא שייך חשוב זה עדיפות לכסף על חופה וא"כ כזה להיפוך גם כאן הרי ראוי שיוחשב השתוות אחרי דהמציאות אשר בהוקם דאחרי הוקם א"י להפר אותו המציאות הא ישנו גם בהיפר דאחרי היפר א"י לקיים ואף דהוא בהיפר רק מפאת דלא שייך דאין מה להקם עוד מ"מ סוף סוף הרי המציאות יש בהיפר כמו בהיקם דכמו דבקיים א"י להפר כך בהפר א"י לקיים וא"כ כמו דהעדר המציאות הוא גרעון אף דהוא רק מפאת דלא שייך ה"נ המציאות ראוי שיוחשב השתוות אף דהוא ג"כ רק מפאת דלא שייך ודו"ק היטב מאוד

ואולם י"ל דבתר תרתי אזלינן בין אחר המציאות ובין אחר הכת דהן המציאות והן הכח חשיבי מעלה וע"כ כסף דיש בו במציאות פדיון כו' משא"כ לחופה חשוב זה מעלה וכן בהיקם והיפר אף דהמציאות יש גם בהיפר מ"מ כיון דלהקמה יש הכח של מניעת הפרה ואילו להפרה אין הכח של מניעת הקמה לכן אף דיש לו המציאות חשוב ג"כ מעלה מפאת הכח ודו"ק היטב מאוד

ועוד נ' אחר העיון דאדרבה יש להביא מכאן ראי' להיפוך דעבדינן פירכא ממילתא דלא שייך דגם מילתא דלא שייך חשוב מעלה וזה דהנה מה שכתבנו דיש להקמה כח מניעת ההפרה ואילו להפרה אין זה הכח נתיישבתי דז"א דאחרי דהקמה יש לה כח מניעת ההפרה (כיון דהדין הוא דקיים א"י להפר וזה בהכרח הרי הוא מפאת כח ההקמה שמונע ההפרה אחרי' דהא אחרי הקמה יש מה להפר וא"כ מה שהדין דא"י להפר הרי הוא כח ההקמה דכח ההקמה הוא שמונע ההפרה] א"כ הא יש ללמוד הפרה מהקמה דיש גם להפרה כח זה של מניעת ההקמה כי היכא דיש להקמה כח מניעת ההפרה דהא איתקש הפרה להקמה כמבואר בר"ן נדרים (דף ס"ט ע"א) [וע' נדרים דף פ"ז ע"ב] וא"כ הא אין הדבר כמו שכתבנו רק יש באמת גם להפרה כח מניעת ההקמה כמו דיש להקמה כח מניעת ההפרה ורק דזה יש לנו לומר דנהי דיש גם לההפרה הכח מ"מ הרי אין הכח ההוא פועל בה בשים פעם דהא אין נדר אחר הפרה ואין מציאות עוד להקמה ואין לו לכח ההפרה מה שיש לו כח מניעת ההקמה הרי אין לו לכח זה לפעול כלל וא"א להפרה בשום פעם לפעול בכח מניעת ההקמה אחרי' דהא אין מציאות להקמה אחרי' ואילו ההקמה הרי פועלת בכח מניעת ההפרה שלה שמפחת הכח שלה