ציונים לתורה ו

כלי שרת אמר אביי לא קידשום ליקרב אבל קידשום ליפסל וי"ל דשאני הנך דברייתות נינהו ותנא א"צ לפרש דבריו אבל במימרא דשמואל הנ"ל דאמורא צריך לפרש דבריו ע"כ אילו היו כוונתו רק ליקרב הול"ל בהדיא אין מקדשין ליקרב ואולם גם במימרא דאמורא מצינו במנחות (דף פ"ז ע"ב) בעא מיניה רמב"ח מר' חסדא שלחן מהו שיקדש קמצים בגודש שלו א"ל אינו מקדש איני והא"ר יוחנן לדברי האומר טפחיים ומחצה קופל נמצא שלחן מקדש ט"ו טפח למעלה כו' א"ל אינו מקדש ליקרב אבל מקדש ליפסל הרי דר' חסדא אמר סתמא אין מקדש והיתה כוונתו רק ליקרב וע"ע מנחות (דף ז' ע"א) וצ"ל דמ"מ כל כמה דלא מצינו להדיא הכי בגמ' אין לנו לפרש כן מדעתנו רק יש לנו לומר כסתימות הלשון דלגמרי אינו מקדש ואולי גם מפאת זה הוא דלא ברירא להו להתוס' דבר זה בירור גמור משום די"ל גם במימרא דשמואל דהכוונה רק ליקרב ומשום זה הוא שכתבו תוס' תיבות "כל כך" וע"ע תוס' פסחים (דף ס"ג ע"ב) ד"ה מידי דכתבו ג"כ דאין כ"ש מקדש אלא בעזרה וכתבו ע"ז דכן משמע בזבחים (דף פ"ח) דאמר דאין מקדשין אלא מתוכן ואין מקדשין אלא בפנים והיינו מימרא דשמואל כנ"ל וק' ג"כ מדוע לא הביאו ראיה מן המשנה ויל"ע אם שייך שם תירוצינו הנ"ל עש"ה וע"ע תוס' זבחים (דף כ' ע"ב) ד"ה קידשי דכתבו ג"כ דאין כלי מקדש ליפסל ביוצא אלא בפנים ולא הביאו כלל הך דזבחים (דף פ"ח ע"א) לא מן המשנה ולא ממימרא דשמואל רק כתבו דמשמע כן בההיא דסוכה (דף נ') דפריך ונייתי במקודשת ועכ"פ ביישוב קושייתנו על התוס' מעילה הנ"ל שפיר י"ל דתוס' דמעילה הנ"ל פשיטא להו דאין כלי מקדש אפי' ליפסל בחוץ וא"כ שפיר אין כאן קושי' מהך דסיכה כיון דבחוץ א"א שיתקדשו הג' לוגין בנפלם לכלי אפי' לא ליפסל בלינה וכשבאים לפנים הרי כבר יש יותר מג' לוגין ואינם מתקדשים וע"כ שפיר אין נפסלים בלינה אילו היה שיעור למים וממלא מן השילוח יותר מן השיעור וע"כ שפיר דייה דאין שיעור למים וז"פ

ובגוף הספק הנ"ל דאי נימא דיש שיעור כו' אם יש לכלי לקדש בהיות בו יותר מכשיעור יל"ע עוד במנחות (דף י"א כ"א) ע"ש דאמר דיתור שמן דפוסל במנחה הוי אפי' בעירוב שמן דחול ועי' זבחים (דף י"ח ע"ב) דמצריך קרא ע"ז גבי יתור בגדים דבגד של חול יחשב יותר כו' ואילו במנחות שם אמר כן מסברא וע' ספרא ויקרא פרשתא ד' ברייתא ו' מת"ל דם דם מניין אתה אומר נתערב דם עולה בדם עולה דם עולה בדם תמורה דם עולה בדם חולין יקרב ת"ל דם דם וע' רש"י זבחים (דף פ"א ע"א) ד"ה ה"ג וע' תוס' שם (דף ע"ז ע"ב) ד"ה בדם. [ואולם דם אין לו שיעור ולא דמי להך דמים אי נימא דיש שיעור כו' ולהך דיתור שמן דיש לו שיעור לוג] ואולם נראה לכאורה שאין כוונת הגמרא דאי יש שיעור למים יתן יותר והשאר יהיה חולין דגנאי הוא להכניס תולין לכלי שרת כדמצינו בכמה דוכתי וע' מע"ש פ"ד מ"ט אין דרך בני אדם להיות כונסין חולין לקרבן רק הכוונה שיקדיש השאר קדושת דמים דקדוה"ג הא לא חלה עליה דאין מים קרבן רק מי החג וכיון דיש שיעור כו' א"כ ממילא א"א להקדיש יותר וע' תוס' זבחים (דף ע"ו ע"ב) סוף ד"ה ואי וגם י"ל כוונת הגמ' שיקדיש ו' לוגין קדוה"ג ג' לניסוך וג' לאחריות כהקדש שתי חטאות לאחריות

ויל"ע עוד בענין זה במנחות (דף ע"ח ע"ב) בהך דתודה ששחטה על שמונים חלות אי קדשו ארבעים מתוך שמונים עש"ה כולה סוגי' ונזכרתי עוד דבתוס' מנחות (דף מ"ו ע"א) ד"ה ואיזו דיברו ג"כ מזה עש"ה מש"ש אהך דשוחט ב' כבשים על ד' חלות וז"ל א"נ התם אפי' אפאן בבת אחת אין התנור מקדשן כיון דלא חזו כלהו כי ההיא דסוף לולב וערבה דיש שיעור למים מצי למלאות בחבית מקודשת ולא איפסלי בלינה עכ"ל ובאתי רק להעיר

ודע דלשון התוספתא דסוכה שהבאתי למעלה דמי החג שלנו כו' יוצאין לבית השריפה צע"ק דלשון בית השריפה לכאו' שייך רק בדבר הנשרף בבית הדשן ששם שורפין פסולי קדשים ע' זבחים (דף ק"ד ע"ב) ג' בית הדשנים הן בית הדשן גדול היה בעזרה ששם שורפין פסולי קדשי קדשים כו' אבל מי החג כששורפין אותן מחמת פסילן הרי עושה להן מערכה בפ"ע ושורפן כנסכים פסולין הנשרפים דדינם כן כמבואר בזבחים (דף צ"ב ע"א) וע"ש ברש"י וא"כ לא שייך לישנא דבית השריפה

ודע דמ"ש תוס' מעילה הנ"ל דאין מועיל רק בג' לוגין האחרונים צ"ל דנקטו מילתא דפסיקא לכ"ע דאילו לר"ע דס"ל שם (דף כ"א ע"ב) באומר פרוטה בכיס זה הקדש דכיון שהוציא את הראשונה מעל נ' לכאורה גם כאן דמועל בג' לוגין הראשונים וע"ש עוד בתוס' מעילה הנ"ל דהביאו בשם יש מפרשים דהך דאין מועלין אלא בג' לוגין הכוונה דאין מועלין עד שישתה ג' לוגין כ"כ והוא חידוש גדול דכל שיעור מעילה בפרוטה או בכזית אכל שיעור כזה לא מצינו ויל"ע לסברא הנ"ל לרבי דס"ל דהזיד במעילה במיתה וכתבו התוס' בפסחים (דף ל"ג ע"א) ד"ה ומינה דהוא רק באכילה ובעי' כזית וצירופו בכא"פ ולא כשאר מעילה דמצטרף אפי' מכאן ועד ג' שנים ע"ש וא"כ כאן דהשיעור ג' לוגין צ"ע כמה יהי' צירופו בזאח"ז לרבי להתחייב מיתה בשתי' דלא מצינו שיעור צירוף כא"פ בג' לוגין וכא"פ הוא זמן מיעוט לשתי' של ג' לוגין ועי' יומא (דף פ' ע"ב) כזית בכא"פ חצי פרס בכא"פ כו' וע"ש ל' התוס' במעילה וז"ל וי"מ שהי' בו בכלי הרבה מים וקאמר דאין מועלין עד שישתה ג' לוגין דזהו שיעור עכ"ל ויש להסתפק אם כוונתם דזהו שיעור המעילה מהלמ"מ ככל השיעורין או כוונתם דכיון דזהו שיעור הניסוך ואין יוצא בפחות לכן מסברא אין מעילה רק בכולי' שיעורא דניסוך ואם יהיה כוונתם כפן הב' הנ"ל דמיסתבר טפי והוא מוכרח לכאורה גם מגוף הסוגי' דמעילה שם עש"ה יומצא דגם בשאר שיעורי ניסוך וזריקה והזאה והקטרה יהי' כן ובכל הני דפליג ר"א בזבחים (דף ק"ט ע"ב) ואין מחייב בחוץ עד שיקריב את כולו ה"נ לא יהי' מעילה עד שימעול בכולו עש"ה וזה חידוש גדול והנה ר' יוחנן דאמר במעילה שם דמועלין בכולן הנה לפי' הנ"ל צ"ל הכוונה דאם נתן בכלי יותר מג' לוגין קביעותא דמנא מילתא הוא וצריכי להתנסך כולן [ע' בזה זבחים (דף ק"י ע"א) כגון דקבעינהו ב' חצאי פרס במנא מ"ס קביעותא דמנא מילתא הוא ועוד כזה בכמה דוכתי] ולכן אין מועלין רק עד שישתה את כולן

והנה מ"ש למעלה דאין ראיה ממשנה דזבחים (דף פ"ח ע"א) דתני דאין כ"ש מקדשין אלא בקודש רק דאין מקדשין ליקרב אבל יוכל להיות דמקדשין ליפסל הנה מצאתי בפי' הראב"ד על הספרא פ' צו בתחלתו ברייתא י"ב דתנן בה כל' המשנה זבחים הנ"ל וכולן אין מקדשין אלא בקודש ובפי' הראב"ד וז"ל וכולן אין מקדשין אלא בקודש פי' כשהם במקום הכשירן מיהו אין מקדשין ליפסל וילפינן לה להא מילתא מהא דתנן בסוכה (ד' מ"ח ע"ב) גבי מילוי כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיו ממלאין חבית של זהב שאינה מקדשת אלא מן השילוח ומניחה בלשכה ואם איתא דכלי שרת אין מקדשין כלל שלא במקומן לזעירי דאמר אין שיעור למים וכלי שרת נמי מקדשין ליפסל ביוצא ובלינה עכ"ל והנה יש כאן חסרון ושיבוש דמוכח אך גוף כוונתו מפורשת דה"ק מיהו אין מקדשין ליקרב אבל מקדשין ליפסל וילפי' לה להא מילתא מדתנן בסוכה כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהי' ממילא מע"ש חבית של זהב שאינה מקודשת מן השילוח ומניחה בלשכה כך הוא ל' המשנה בסוכה שם וכנ"ל ובפי' הראב"ד הנ"ל הובאה בשיבוש] ואם איתא דכ"ש אין מקדשין כלל שלא במקומן ואפי' ליפסל א"כ הרי הי' אפשר למלאות מן השילוח במקודשת ולא יכניס הכלי לעזרה עד למחר ולא יופסל בלינה כן הוא תוכן כוונתו. וזו באמת קושית התוס' בסוכה שם (דף נ' ע"א) ד"ה ואי דלא יכניס הכלי. עד למחר ע"ש ועכ"פ דעת הראב"ד כך הוא לפי האמת דליפסל מקדש גם בחוץ וראה זה חדש הוא והנה לולי דברי התוס' והראב"ד הנ"ל הי' אפשר לענ"ד לומר דבאמת בחוץ אינו מקדש כלל ורק הרי אין לימוד ע"ז והוא סברא גרידא דאין הכלי מקדש רק במקום