ציונים לתורה ה

דרבנן הוא וכי יש לו לא גזור) ובגמ' הי' הוא תחלה לקוצרים פוסק כו' אמר רב מחוסר שתים פוסק מחוסר שלש אינו פוסק וברש"י מחוסר שתי מלאכות פוסק ואפי' שלא יצא השער דהא יש לו אבל מחוסר שלש כאין לו דמי עכ"ל. והרי דיש חילוק בחסרון בין מחוסר שתים למחוסר שלש וע"כ ה"נ הרי ג' לוגין בתערובת אינם ראוים לכלי כיון דא"א לנסכם אלא דחשיבי ראויין מפאת בירור שיכוון בנסכו ג' לוגין דמברר אותם הג' דאילו הם שנתקדשו וא"כ בש"ס מעילה הנ"ל דאיירי בנתינתו לצלוחית בשבת לנסכם דאז הם ראוים לניסוך וחסר רק בירור וניסוך לכן שפיר חשיבי ראוי לכלי משא"כ בהך דסוכה דאיירי בנותנן מע"ש אחר הניסוך שהי' בו ביום כדי לנסכם למחר וכמבואר בק"ע בירושלמי סוכה פ' החליל דהמילוי לצורך שבת היה אחרי הניסוך של בו ביום עש"ה בש"ק ה"ו ד"ה זאת אומרת] וא"כ כיון דהיום אינם ראוים לניסוך נמצא שמחוסר ג"כ זמן של יום השבת וה"ל מחוסר ג' דברים זמן ובירור וניסוך ולכן שפיר חשיב אינו ראוי ושפיר אינו מקדש. [ואע"ג דכלי שרת אין מקדשין שלא בזמנן והחשש רק שיתקדשו בלילה מפאת דלילה אינו מחוסר זמן מ"מ קצת חסרון חשיב גם לילה עי' תוס' מנחות (דף ז' כ"א) ד"ה אר"י שכתבו כזה ממש אהך דסוכה הנ"ל דאע"ג דלילה אין מחוסר זמן מ"מ חשוב חסרון מיהת לענין שלא יקדש שלא מדעת והיינו טעמא דחזקי' דס"ל שם דאינו מקדש שלא מדעת ואע"ג דבעלמא ס"ל דכ"ש מקדשין שלא מדעת עש"ה וע"כ ה"נ שפיר חשוב מחוסר ג' דברים זמן ובירור וניסוך. ואולם יש לדון בזה ולומר דא"ל כוונת בירור כלל רק שינסך מן הכלי ג' לוגין והניסוך הוא עצמו הבירור דהוברר הדבר למפרע דאילו הם שנתקדשו וכיון דבירור זה נעשה מאיליו לא חשוב חסרון כלל אולם אחרי ההתבוננות גם זה חשוב חסרון ואף דאינו מחוסר מעשה האדם מ"מ לגבי הקידוש כיון דאינו מקדש ג' לוגין ידועים ורק צריך שיתברר את מה קידש מלבד עצם הניסוך ע"כ שפיר חשוב חסרון ואף שבירור זה יבא עם הניסוך יחד ודו"ק היטב. ועי"ל בלא"ה דא"א לו לנסך מתוך התערובת דבשפכו מן כלי שיש בו יותר אין יכול לצמצם בשפיכתו לספל שישפוך מהם רק ג' לוגין מצומצמים ולא שייך כאן הך דבכורות (דף י"ז ע"ב) שאני התם דרחמנא אמר עביד ובכל היכי דמצית למיעבד ניחא לי' דהתם אמר כן רק על מדת כלים דמוכרח לסמוך על צימצומו במדדו הכלי אבל כאן הרי אין מצותו לשפוך מתוך עירוב ולסמוך על אימודו ששופך רק ג' לוגין וא"כ הרי יוכרח לשפוך תחלה מן התערובת ג' לוגין לכלי אחר המחזיק ג' לוגין ומשם ינסכם לספל וא"כ שוב שפיר יש עוד חסרון מעשה מלבד הניסוך]

עי"ל דהא בהך דמעילה כי יהיב למים מכד שאינו מקודש לצלוחית המקודשת על כרחך אדעתא לקדושינהו יהיב להו וא"כ כיון דא"א לצלוחית שיקדש קדושת כלי עד שיהי' למים קדושת פה תחלה דהא אין כלי מקדש חולין כמבואר בתוס' מנחות (דה ע"ט ע"ב) ד"ה וליתני [ועי' רש"י פסחים (דף כ"ב ע"א) דאהא דאמר והרי דם כו' (דכתיב לא תאכל דם ואפ"ה שרי בהנאה ותיקשי לר' אבוה) ומשני א"ק על הארץ תשפכנו כמים מה מים מותרין כו' ופריך ואימא כמים המתנסכים ע"ג המזבח וברש"י כמים המתנסכים שאסורות בהנאה שהרי קודש הן שקידשו בכלי שרת וכתיב כל הנוגע בהם יקדש עכ"ל ודבריו צע"ג דל"ל להך שקידשו בכ"ש כו' הרי אין כלי מקדש חולין וא"א שיבא קדושת כלי רק אחר קדושת פה תחלה וא"כ הרי בלא"ה אסורים בהנאה מכח הקדושת פה וממ"נ אם לא קידשם קדושת פה הרי אין הכלי מקדש ואם קידשם קדושת פה בלא"ה אסורות בהנאה מכח הקדושת פה לבד ככל הקדש והאמת דדברי רש"י משמעותן דהכלי מקדש את המים גם בלי קדושת פה וזה צע"ג. וע"ע חידוש בס' אדרת אלי' עה"ת להגר"א מווילנא ז"ל פ' תשא פ' ל' פסוק כ"ט ע"ש שנראה מדבריו דרק ליקדש קדוה"ג ליקרב או ליפסל בטבול יום כו' הוא דאין כלי מקדש רק בראוי לו אבל ליקדש הקדש גרידא מקדש גם חולין גמורים עש"ה ויבואר במ"א אי"ה]. וא"כ כוונת הנותן בהכרח שיוקדשו המים הצריכין להנסך קדושת פה וגם קדושת כלי וע"כ נהי דהכלי א"א לו לקדש מפאת שיש בו יותר מן השיעור הראוי ולא הוי מלאים וכשאינו מלאים אין לו כח קידוש מגזה"כ שנא' שניהם מלאים סולת וכנ"ל מ"מ קדושת פה מיהא הא חלה על ג' לוגין הראוים להנסך וע"כ בסוגי' דמעילה הנ"ל דאיירי לענין מעילה דלזה סגי קדושת פה לחוד דהא בקדושת פה לחודי' נמי מועלין וע"כ שפיר אר"ל דמועלין בג' לוגין מתוך כולם משא"כ בסוכה שם דאיירי לענין פסיל לינה דבעי' לזה קדושת כלי לכן שפיר אמר דאם נותן בו יותר מכשיעור אין הכלי מקדש כלל משום דלא הוי מלאים וכנ"ל [ואפי' לפירש"י בסוכה דפי' הטעם דאינו מקדש מפאת דאין כלי מקדש רק את הראוי לו מ"מ בקדושת פה לא שייך גם האי טעמא דרק קדושת כלי מדמינן לקדושת מזבח דיש גזה"כ בזבחים (דף פ"ג ע"א וב') היא העולה על מוקדה על המזבח מה עולה שהיא ראוי' אף כל כו' עש"ה משא"כ לענין קדושת פה ועוד דלענין קדושת פה הא ראוי הוא דרק לענין הכלי כיון דיש בכלי יותר מכשיעור הרי יש בו שלא כפי הראוי ולכן אין בו כח קידוש כלל משא"כ לענין הקדש גרידא דקדושת פה שפיר חל הקרש אג' לוגין בכל מקום שהם גם בתערובת ודו"ק היטב]

עוד נתיישבתי דבפשיטות לק"מ דהא בסוכה שם אמר דממלא מע"ש חבית של זהב שאינה מקודשת ומניחה בלשכה וע"ז פריך דנייתי במקודשת היינו דימלאו מן השילוח במקודשת כמו בשאר הימים וא"כ שפיר דייק ע"ו דעל כרחך דקסבר דאין שיעור למים דאי יש שיעור למים א"כ אכתי הא אפשר למלאות במקודשת יותר מכשיעור וכל כמה שהכלי בחוץ הרי א"א לו לקדש כמבואר בזבחים (דף פ"ח ע"א) דאין כלי מקדש אלא בעזרה וכשהביאו לעזרה הרי כבר הי' בכלי יותר מג' לוגין וביש בו יותר מכשיעור אינו מקדש כלל משא"כ בהך דמעילה דאמר המים שבכד של זהב לא נהנין ולא מועלין נתנן לצלוחית מועלין בהן ע"כ שפיר אר"ל דמועלין בג' לוגין אפי' הם יותר דהא התם איירי בשוכבן בעזרה מכד לצלוחית וא"כ כששופך מכלי עליון לתחתון הרי נופלים בו המים בזאח"ז וא"כ מיד כשבאו לצלוחית ג' לוגין הרי נתקדשו שהרי הם ראוים לו וכשבא אח"כ היתרון וודאי דלא פקע קדושה מאילו שנתקדשו כבר משא"כ בהך דסוכה דממלא להו בחוץ ושם א"א שיתקדשו רק אחרי בואם לעזרה ואז הרי כבר יש בכלי יותר מג' לוגין ושפיר אינו מקדש כלל וז"פ. (ועיין תוס' סוכה שם (דף נ' ע"א) דנראה דלא פשיטא להו כל כך הא דאין הכלי מקדש אלא בעזרה ע"ש שכתבו וז"ל ומיהו אין מכאן קושי' כל כך דאין כלי שרת מקדש בחוץ עד שיכנס לפנים כדאמר שמואל בהדיא בשלהי המזבח מקדש (דף פ"ח ע"א) דכלי שרת אין מקדשין אלא מתוכן ואין מקדשין אלא לפנים עכ"ל. ונראה מתיבות "כל כך" שכתבו דלא הי' זה ברור בעיניהם וצ"ל דהוא משום דאהך דאין מקדשין אלא בפנים יש שם פירוש אחר בזבחים (דף פ"ח ע"א) תוד"ה אלא עש"ה. ואולם צ"ע דל"ל לתוס' להביא מימרא דשמואל כלל הרי משנה ערוכה היא בזבחים שם וכולן אין מקדשין אלא בקודש וצ"ל כיון דבמשנה שם תני ברישא אין כלי הלח מקדשות את היבש כו' ובגמ' שם אמר דאין מקדשין ליקרב אבל מקדשין ליפסל וע"כ אפשר דגם הך דאין מקדשין אלא בקודש הכוונה רק דאין מקדשין ליקרב אבל ליפסל שפיר מקדשין וע"כ בהך דסוכה שם דהוצרכו התוס' להקדמה דבחוץ אינו מקדש כלל ואפי' ליפסל ביוצא עש"ה ע"כ שפיר אין ראי' ע"ז ן המשנה ורק ממימרא דשמואל הוא דיש ראי' משום דשמואל אמר אין מקדשין סתם ומסתמא הכוונה דאפי' לא ליפסל דרק במשנה דנשנה כבר בבא אחרת ברישא בהך לישנא סתמא דאין מקדש ועכ"ז הכוונה רק ליקרב ע"כ י"ל דגם בסיפא הכוונה כן כמו ברישא משא"כ במימרא דשמואל אין לנו לומר כן

ואולם בזבחים (דף פ"ח ע"א) שם אמר הכי נמי אברייתא דנשנה בה סתם אין מביאין מנחות כו' ן המדומע כו' ואם הביא לא קידש וקמפרש ליה התם דלא קידש ליקרב אבל קידש ליפסל וכן במנחות (דף ק"ב ע"ב) והתניא לא קידשום