ציונים לתורה נט

שרי היינו דווקא בנפק מרשותו עד שלא בא לרשותו של מודר ואפי' מת ירשנו משום דאין היורש יורשו אלא לאחר מיתה דכבר נפק מרשות המדיר ולא מן המוריש באה לו נחלה אלא שהתורה זיכתה לו עכ"ל ומבואר דרשות המת פקעה לה במיתתו ורשות היורש רשות חדש הוא שהתורה זיכתה לו [וע' ב"ק (דף קי"א ע"ב) ואינו עניין לכאן] וא"כ הרי אין העניין בהך דיבמות דיש בעבדים עדיין קדושת כהונה הקדומה ונסתלקה קדושה זאת מחלק העובר רק דקדושת כהונה הקדומה אשר להם מהכהן שמת הרי נסתלקה כולה ומקבלים עתה קדושה חדשה מבני הכהן שזוכים בהם וע"כ כיון שזוכה בם גם העובר בחלק הוי לי' כאילו קנו זר וכהן עבד בשותפות דלא שייך פשטה קדושה בכולה דחלק הזר הוי שפיר דעת אחרת ואפי' הי' הזר מתרצה שיאכל גם חלקו תרומה ג"כ לא אמרי' פשטה כו' כיון שא"א לו שיתפשט מאיליו רק צריך רצונו וכתוס' רי"ד הנ"ל וע"כ אף דאנן סהדי דהעובר מתרצה וכנ"ל מ"מ לא מהני זה כלל ושפיר לא אמרי' פשטה כו' משא"כ כאן דהי' העבד כולו של כהן ושיחרר חציו דאותה הקדושה עצמה שהי' תחלה בכולו לאכילת תרומה היא נשארת עדיין בחציו לכן א"א לה להסתלק גם מחציו האחר מפאת פשטה כו' וכנ"ל וא"כ הא שפיר יש לו לח"ע וחב"ח זה לאכול תרומה ושפיר שייכא איבעי' דגמ' בכה"ג ולפי"ז לא תיקשי ג"כ על התוס' גיטין הנ"ל מן הסיפרא המובא בפנ"י גיטין שם דח"ע וחב"ח אין אוכל בתרומה ע"ש

וכן מצאתי ג"כ בתוספתא יבמות פרק יו"ד מי שח"ע וחב"ח אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים ולהנ"ל י"ל דהסיפרא והתוספתא איירי בעבד של שני שותפין ושיחרור האחד חציו דלא שייך פשטה כו' כיון דהוי שפיר דעת אחרת וכנ"ל משא"כ הגמ' גיטין הנ"ל איירי בעבד שהי' כולו של כהן אחד ושיחרר אותו הכהן חציו דבזה שייך שפיר פשטה כו' וכנ"ל ושפיר כולו מותר באכילת תרומה אי נימא דחצי העבדות הוא קנין כספו ואוכל בתרומה ודו"ק היטב מאוד כי הדברים עמוקים בס"ד

והנה מ"ש למעלה דלא הי' ראוי לומר צירוף כא"פ בתרומה כיון דכשבא הח"ש הב' למעיים כבר הותר הא' מטעם חילול וע' לעיל כלל כ"ב] שמעתי שבס' איגרא רמא להגאון מטיסמעניץ ז"ל דן בזה (וכבר כתבתי בבית האוצר כלל ל"ה מה שיש להעיר בזה מירושלמי שבת פ"א ה"א א"ר ינאי בלע חצי זית והקיאו וחזר ובלע כו' עש"ה]

וכעת ראיתי בפי' הרדב"ז על הרמב"ם ה' תרומות פ"י ה"ג דעל מ"ש הרמב"ם שם דצירוף שתי' דתרומה בזאח"ז הוא בכדי שתיית רביעית והקשה הרדב"ז ע"ז ממ"ש הרמב"ם פ"ח מאבות הטומאות דצירוף משקין טמאים לפסול את הגוי' הוא בכא"פ ותי' וז"ל והנכון אצלי לתרץ דברי רבינו דקשה מדידי' אדידי' ממ"ש פ"ח מה' אבות הטומאות דבשלמא כל איסורין שבתורה טעם איסורן לפי שנהנה הגרון ולפיכך אם שהה יותר מכדי שתיית רביעית הרי לא נהנה גרונו כשיעור רביעית יחד ולפיכך אין מצטרפין ופטור אבל גבי פסול הגוי' אין הדבר תלוי בהנאת הגרון אלא בהתחבר המשקה בתוך הגוף וכל ששהה כשיעור אכילת פרס מתחבר המשקה ופוסל את הגוי' אבל ביותר מזה השיעור ראשון ראשון מתחלק בגוף ומתבטל ואינו פוסל את הגוי' עכ"ל ז"ל ומתבאר מדבריו דעניין צירוף כא"פ הוא רק מפאת התחברות חצאי השיעורין דבבוא הח"ש השני עדיין ישנו לראשון במעיים למתחברים יחד משא"כ ביותר מכא"פ דכבר נתבטל הראשון בגוף וא"כ, שפיר ראוי שלא להיות צירוף כא"פ בתרומה כיון דבתרומה אין ההתחברות מפסיד כלל כיון שהיתר הוא שמתחבר כיון שנתחללה כבר התרומה והותרה וכמובן ויש לדון עוד בזה וע' מה שהארכתי בלקח טוב כלל ט' בעניין צירוף כא"פ ולא ראיתי אז עדיין דברי הרדב"ז הנ"ל ובאתי בכ"ז רק להעיר

כלל לג) בתוס' יבמות (דף נ"ז ע"ב) ד"ה רב כתבו וז"ל ועוד הקשה הר' יו"ט מיוני דלשמואל דאמר אין חופה לפסולות אבל לכשרות יש חופה ואמאי הא ר' הונא יליף דחופה קונה מהצד השוה דכסף שטר וביאה והשתא איכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן קינין בפסולות תאמר בחופה שאף אחר שתלמוד שקונה אין קונה בפסולות כו' ואין לומר דלא חשיבא פירכא משום דחופה דפסולות אינה קרוי' חופה דמ"מ פירכא היא כדפריך התם רפ"ק דקידושין מה לכסף שכן פודין בו הקדשות ומעשר שני תאמר בביאה כו' עכ"ל התוס' ומבואר בזה דעושין פירכא גם ממידי דלא שייך וכן כתבו התוס' עוד בזבחים (דף ח' ע"ב) ד"ה הנך וז"ל וא"ת וחטאות הציבור כגון שעירי ראשי חדשים ומועדות מנלן (דפסול בהו שלא לשמה) הא לא אתי במה הצד (מחטאת חלב וחטאת נזיר ומצורע ע"ש) דמה להנך שכן שינוי בעלים פוסל בהן משא"כ בקרבן ציבור כדאמר לעיל (בזבחים שם דף א') דשינוי בעלים ליתא בציבור כביחיד ואע"ג דלא שייך שינוי בעלים בציבור מ"מ פירכא טובה היא כדאשכחן בפ"ק דקידושין מה לכסף שכן פודין בו הקדשות ומע"ש תאמר בחופה וכן בפ' החובל (ד' פ"ח ע"א) מה לאשה שאינה במילה (תאמר בעבד כו' ע"ש) עכ"ל התוס' וכ"כ התוס' עוד בב"ק (דף ה' ע"ב) ד"ה כי שדית דעושין פירכא גם ממידי דלא שייך והביאו ג"כ ראי' מהך דהחובל ע"ש. ואולם בתוס' שבת (דף כ"ה ע"א) ד"ה הא כתבו וז"ל ומיהו קודש אתי שפיר בק"ו ממעשר (לאסור קודש טמא בהנאה) כו' וליכא למיפרך שכן הד"ס ט"ב דכנהו איתנהו בקודש בר מוידוי (והוא אות ד' של הד"ס ט"ב ע' יבמות דף ע"ד ע"ב) ואור"ח דמוידוי לא שייך למיפרך דלא שייך וידוי גבי קודש כו' עכ"ל התוס' ומבואר דאין לעשותן פירכא ממידי דלא שייך

וע"ע זבחים (דף ט"ו ע"ב) דבי ר' ישמעאל תנא אתי' (זר דמחלל עבודה) בק"ו מבעל מום ומה בע"מ שאוכל בקדשי קדשים) אם עבד חילל זר שאינו אוכל אינו דין שאם עבד חילל מה לבע"מ שכן עשה בו קרב כמקריב (שכן המום פוסל בבהמה הקריבה כדרך שפוסל בכהן המקריב תאמר בזרות כו') אלמא דאע"ג דלא שייך זרות בבהמה מ"מ חשוב לי' פירכא ומבואר בזה לכאורה להדיא דעושין פירכא גם ממידי דל שייך. וע"ע זבחים (דף ק"ז ע"ב) דאמר דאין ללמוד זריקה לחייב עלי' בחוץ מהעלאה דמה להעלאה שכן ישנה במנחה כו' ומבואר ג"כ דאע"ג דלא שייך זריקה במנחה מ"מ חשוב פירכא וע"ע תמורה (דף י"ז ע"ב) זכר לרבות את הולד והלא דין הוא ומה תמורה שאין גידולי הקדש קריבה ולד שגידולי הקדש אינו דין שיקרב מה לתמורה שכן נוהגת בכל הקדשים תאמר בולד שאינו נוהג בכל הקדשים (דהא עולה ואשם זכרים נינהו) ומבואר ג"כ דאע"ג דלא שייך ולד בזכרים מ"מ חשוב פירכא

ואולם בבבא בתרא (דף ק"י ע"ב) אי' רבינא אמר מהכא (נפקא דבן קודם לבת) הקרוב אליו הקרוב קרוב קודם ומאי קורבה דבן מבת שכן קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה ופריך יעדה בת לאו בת יעדה היא ומשמע מזה לכאורה דאין לעשות פירכא ממידי דלא שייך וצ"ע

וע"ע נזיר (דף מ"ד ע"א) ויין יסתור שלשים יום ק"ו מתגלחת ומה תגלחת שהותרה מכללה (בתגלחת מצוה בנזיר מצורע) סותרת יין שלא הותר מכללו (ביין מצוה כדדרשי' מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין רשות) אינו דין שיסתור מידי הוא טעמא אלא משום גידול שער גבי יין הא קאים שערו (מידי הוא טעמא דתגלחת דסותר אלא משום דבעינן דתיהוי לי' גידול שער כדי לקיים בו מצות גילוח ביום הבאת קרבנותיו גבי יין למה לי' למיסתר הא קאי שערו וחזי לגילוח) ובתוד"ה ומה תגלחת שהותרה מכללה סותרת וז"ל וא"ת ומה לתגלחת שכן עשה בה מגלח כמתגלח (כדילפי' בסוגי' שם מקרא דגם המגלח חייב) תאמר ביין שלא עשה משקה כשותה וי"ל דמהאי טעמא נעשה בו משקה כשותה (פי' דגם זה נלמוד מק"ו דמה תגלחת שהותרה מכללה עשה בו מגלח כמתגלח יין שלא הותר כו' אינו דין שנעשה בו משקה כשותה) אבל בתר דמשני דיין אינו סותר דין הוא דלא נעשה בו משקה כשותה הואיל דלא סותר