ציונים לתורה נח

מקצת שה משמע וה"נ נהי דחלקו של כהן פטור חלקו של ישראל מיהא לחייב איכא למימר דלא דמי דנהי דאמרינן דשה אפי' מקצת שה ה"מ היכא דכל שיות שבו חייב דבכה"ג כולה שה מיקרי אבל הכא דמקצת שיות פטור כה"ג לא חייב רחמנא עכ"ל ועד"ז יש לי לומר גם כאן דבאמת הרי הי' ראוי לח"ע וחב"ח להיות מותר בתרומה גם חצי החירות כיון דהוא רק חצי גוף וכתיב וכל זר לא יאכל קודש והוי לן למימר זר ולא מקצת זר וצ"ל דחשוב כולי' זר דכיון דחציו השני מותר בתרומה לכן חצי החירות הו"ל כולי' זר כיון דהוא כולי' זרות שבו ואולם כשנשתחרר גם חצי העבדות ואכל חצי זית השני א"כ הרי אין צירוף לחצי זית זה דחציו שהוא עתה ב"ח והי' תחלה עבד הרי הי' מותר בחצי זית הא' והוא אוכל באיסור רק חצי זית זה וליכא כזית וחציו הב' שהי' גם תחילה ב"ח זה החצי באכלו עתה החצי זית הב' אשר עתה הוא כבר כולו ב"ח וכולו זר וא"כ זה החצי עתה שוב הרי הוא רק חצי זר ושוב חצי זר הא אין אסור כלל בתרומה דזר אמר רחמנא ולא מקצת זר כהך דהתם דכיון דגם חלק הכהן הוא שה ה"ל חלק הזר רק מקצת שה ושה אמר רחמנא ולא מקצת שה ורק בכוי דכיון דקצתו האחר הוא חי' קרינן בקצת השה כולי' שה הואיל והוא כל שיות שבו וכנ"ל וא"כ ה"נ רק בהיותו ח"ע וחב"ח ה"ל החצי ב"ח כולי' זר הואיל והיא כל הזרות שבו דחציו הב' הרי מותר בתרומה ואינו זר משא"כ אחרי שנשתחרר כולו וכולו זר שוב הרי חציו רק מקצת זר ומקצת זר הא לא אסר רחמנא וא"כ הרי אין איסור עתה בתרומה רק בכולו דכולו אסור בתרומה אבל אם באת לדון על חציו אין חציו עובר כלל ובכולו שהוא אסור הרי אין צירוף דבכולו הרי יש חצי שהי' מותר באכילה ראשונה דו"ק היטב מאוד כי הדברים עמוקים משא"כ אי חצי העבדות גופי' אסור בתרומה א"כ גם תחלה הי' כולו זר ושפיר מצטרף וא"כ הרי איכא נפקותא לכה"ג אי יתחייב מלקות בצירוף כא"פ

עוי"ל דיש נפ"מ לצירוף כא"פ בפשיטות לאם אכל ח"ע וחב"ח חצי זית תרומה ובתכא"פ אכל עוד חצי זית דבאמת הרי ראוי שלא לומר כלל צירוף כא"פ בתרומה מפאת שבבוא הח"ש הב' למעים כבר הותר החצי שיעור הראשון דנתחלל ע"י הבלועה וצ"ל דאכילת איסור אין מחלל כמו שדן המל"מ (פי"א מתרומות ה"ח) וע' רש"י כריתות (דף ז' ע"א) דכ' אהך דכהן שסך שמן של תרומה דבן בתו ישראל בא ומתעגל על גביו כו' וז"ל דכיון דבטלה בהתירא בטלה עכ"ל ומשמע דלא אמרינן חילול באיסור רק בהיתר ולפי"ז עכ"פ כאן דבחצי זית הא' הרי הי' גם היתר שהרי נאכל מחצי העבדות וחצי החירות וחצי העבדות הרי מותר בתרומה וא"כ הרי הי' גם היתר באכילה זו וע"כ עכ"פ הרי נתחללה התרומה מפאת עניין ההיתר שהי' בהאכילה ודו"ק היטב וא"כ שוב אין כאן צירוף כא"פ משא"כ אם חצי העבדות גופי' נמי אסור בתרומה הרי כל האכילה באיסור ולא נתחללה התרומה ושפיר יש צירוף כא"פ כמו בכל אכילת זר תרומה דיש צירוף כא"פ וא"כ הא שפיר איכא נפקותא לצירוף כא"פ וגם זה פשוט ונכון בס"ד עוי"ל דהנה עבד כהן האוכל תרומה עניין האכילה מפאת היות לו קדושת כהונה לאכילה דמפאת היותו קניינו של כהן מקבל קדושת כהונה וה"ל ככהן לאכילת תרומה וכמבואר ברמב"ן יבמות (דף ס"ו ע"א) שם אהך דפריך ועבדי מלוג אמאי לא יאכלו בתרומה ניהוי כקניינו שקנה קנין וז"ל איכא למידק ולותיב מסיפא דמתני' דקתני בת ישראל שניסת לכהן והכניסה לו עבדים בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל הרי אלו יאכלו בתרומה (הרי דגם קניין הקניין אוכל דעבדי מלוג הם שלה והויין להו קניין הקניין) ולקשי לי' בהדיא מ"ש רישא ומ"ש סיפא ואיכא למימר אי ממתני' ה"א עבדי מלוג מחמתה הן אוכלין שכל זמן שהיא אוכלת עבדי' אוכלין זכות היא שזיכתה התורה לאוכלן שיאכלו (נ' דצ"ל שיאכילו) וככהנים עצמן עשאן הכתוב אבל ברייתא דמרבי מכהן כי יקנה נפש וגו' אפי' קניינו שקנה קנין אלמא קנין דכספו כקנינו ואוכל מחמתו ואעפ"י שאין אותו קנין ראשון אוכל עכ"ל וכוונתו דמסיפא דמתני' לק"מ דשם כיון דהאשה אוכלת מפאת היותה קניין הכהן הרי יש בה קדושת כהונה לאכילת תרומה וכיון דיש בה קדושת כהונה הויא לה היא גופה ככהנת ושפיר יש גם לעבדי' לאכול כמו כהנת עצמה שמאכלת את עבדי' משא"כ ברישא דמיירי באלמנה לכ"ג דהיא חללה ואסורה בתרומה וא"א לעבדי' לאכול מחמתה דהא חללה היא ואינה כהנת וא"א להם לאכול רק מחמתו וא"כ אצלו הא הויין להו קניין הקניין וקניין הקניין שפיר אינו אוכל משא"כ מברייתא דמרבי מקרא וכהן כי יקנה נפש קנין כספו וגו' קנינו שקנה קנין אוכל משמע דהוא עצמו מאכיל גם קניין קניינו וע"כ שפיר יש לו להאכיל גם לעבדיו מפאת עצמו בהיותם קנין קניינו ואעפ"י שאין הקנין אוכל ומבואר דקנין הכהן דאוכל הוא מפאת שמקבל קדושת כהונה והוי ככהן לאכילה [וע' תוס' גיטין א י"ב ע"ב) ד"ה השבתוני דעבד כהן האוכל תרומה הוי אכילתו מצוה עש"ה ומשמע ג"כ דמפאת קדושה הוא אוכל דאל"כ לא הי' ראוי שיוחשב מצוה וע' מ"ש בזה בבית האוצר ולא הי' על זכרוני רמב"ן יבמות הנ"ל בעת כתיבתי הדברים שם] וע"כ כיון דעבד כהן האוכל תרומה יש לו קדושת כהונה לזה ומה שזר אין אוכל הרי הוא רק מפאת שחסר הקדושת כהונה וא"כ שוב הרי ראוי לכאורה גם בח"ע וחב"ח שיאכל תרומה דראוי לומר פשטה קדושה בכולו דקדושת כהונת חצי עבדותו יתפשט גם בחצי החירות וכהך דקידושין (דף ז' ע"א) ואף דאמר שם דכשיש דעת אחרת לא אמרינן פשטה כו' הא פירש"י שם הכוונה דכיון דהאשה אינה מתרצית להתקדש רק חציי' לכן לא אמרי' פשטה כו' וא"כ כאן דגם חצי החירות מרוצה בכך שתתפשט בו קדושת הכהונה לשיוכל לאכול תרומה א"כ שפיר ראוי לומר פשטה כו' וע"כ שפיר רק בהך דיבמות (דף ס"ז ע"א) בת ישראל שניסת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדי' בתרומה מפני חלקו של עובר שם שפיר העובר פוסלם מלאכול דל"ש פשטה כו' דשם הוי שפיר דעת אחרת מעכבת דאולי אם הי' העובר לפנינו לא הי' מתרצה שתתפשט קדושת הכהונה בחלקו משא"כ כאן דדעת האחרת היא חצי החירות והוא הרי מתרצה בכך שפיר ראוי לומר פשטה כו' וכנ"ל

ואולם לכאורה הא בורכא דגם שם הא אנן סהדי דהעובר מתרצה בכך דזכות הוא לו שיוכל עבדו לאכול בתרומה ועוד אכתי תקשי לתוס' רי"ד שכ' בקידושין שם דאפי' אם האשה מתרצית שתפשוט הקדושה בכולה מ"מ כל שיש דעת אחרת וא"א לו שיפשוט מאיליו רק צריך רצון הבעלים תו לא שייך פשטה כו' כיון שא"א לו שיתפשט מאיליו רק ע"י רצון בעליו עש"ה ואולם באמת אדרבה לתוס' רי"ד הנ"ל הוא דניחא שפיר וזה דנ' דאם הי' עבד של כהן ושיחרר חציו אזי שפיר יש גם בחצי המשוחרר קדושת כהונה לאכילת תרומה מסבר דפשטה כו' דאין כאן דעת אחרת כלל דכמו דבמקדיש חצי בהמתו פשטה קדושה בכולה על כרחו של המקדיש כיין דכל הבהמה שלו ואין עיכוב של דעת אחרת בהתפשטות ה"נ אם הי' כל העבד של כהן והי' כולו קדוש לאכילת תרומה ושיחרר חציו אין מסתלק מחציו זה קדושת הכהונה לאכילת תרומה וק"ו הדברים דמה אם בדבר שכולו חולין מתפשטת הקדושה שמשים על חציו מחדש גם לחציו האחר כ"ש בדבר שהי' כולו קודש שא"א לו לסלק הקדושה מחצי אחרי שהוא משאירה בחצי והיא הרי מתפשטת בטבעה ואין מתחיל כאן איפוא סילוק הקדושה מהחצי כלל דליבעי דעת עבד ויהי' שם דעת אחרת כיון דמתחלה כולו של האדון הכהן ואין דעת אחרת דו"ק היטב מאוד וחל איפוא הסתלקות עניין בעלים של האדון מחצי העבד ע"י השיחרור רק לעניין שאמר דברים אבל לא לעניין קדושת כהונה שיש לו ממנו אחרי שהוא משאיר קדושה זאת בחציו והיא הרי טבעה להתפשט בכולה על כרחו של האדון שהעבד הוא שלו ואין דעת אחרת ודו"ק היטב כי הדברים עמוקים וע"כ רק בהך דעובר דיבמות דאיירי במת הכהן ומאיליו פקע רשותו ורשות היורשים רשות חדש היא וע' רשב"א נדרים (דף ל"ד ע"ב) ד"ה א"ל פשיטא כו' יעוי"ש שכ' וביתך וככרי לא משמע אלא כ"ו שהוא שנו הא נפק מרשותי'