ציונים לתורה נז

לחציי מקודשת חצייך מקודשת לי אינה מקודשת א"ל אביי לרבא מ"ש חצייך מקודשת לי דאינה מקודשת אשה אמר רחמנא ולא חצי אשה ה"נ איש אמר רחמנא ולא חצי איש כו' ומבואר דקשי' לי' רק מקרא דכתי' איש וממעט חצי איש אבל מסברא לא קשיא לי' דאיך אפשר שתהי' האשה נקנית לחציו לבד ולא לחציו האחר וא"כ מבואר דאפשר זה שפיר שיהי' דבר קנוי לאדם רק לחציו ולא לכולו [וע"ש בחידושי הרשב"א שמבואר שם כן דאף למסקנא דהתם אתי מיעוטא דאיש ולא חצי איש למעוטי היכא דמפרש ואמר התקדשי לחציי ולא לכולי ומבואר דלולי מיעוטא הית' נקנית שפיר לחציו אע"ג דכולי' בר קניין הוא עש"ה ותבין] ובאתי רק להעיר

ודע דדנתי במ"א לדיעות, הסוברים דאתרוג של שותפין לא מקרי לכם ואין יוצאין בו דא"כ איך יוכל אנדרוגינוס לצאת באתרוג דבשלמא בשאר כל אדם כשקונה אתרוג הרי כולו מחויב באתרוג והאתרוג הוא של כולו ולכן שפיר יוצא משא"כ אנדרוגינוס אם יקנה אתרוג הרי האתרוג קנוי גם לצד הנקבות שבו ואילו צד הנקבות שבו הרי אין מצווה באתרוג וא"כ הו"ל האתרוג לגבי צד הזכרות אתרוג של שותפין שהרי אין כל האתרוג שלו דיש ג"כ לצד הנקבות חלק בו והיא הרי אינה מחויבת במצוה ונמצא דצד הזכרות המחויב במצוה וצריך שיהי' האתרוג כלו שלו והרי אינו כלו שלו דיש גם לצד הנקבות חלק בו ואיך יוצא ודו"ק היטב מאוד. ורחוק לומר דתה"נ דלא יוכל לצאת כלל ידי המצוה ואולם אם נאמר דשייך כזה הקנאת דבר לחצי גוף א"כ באנדרוגינוס נמי הא אפשר שיקנו אתרוג לצד הזכרות שבו לבד ואך אם נאמר דלא שייך הקנאה כזו לחצי גוף וכנ"ל הרי השאלה במק"ע

ולכאורה יש מציאות גם באנדרוגינוס שיהי' אתרוג כולו של צד זכרותו לבד והיינו בירושה כגון שמת אביו והניח לו אתרוג בירושה דכיון דאין בת יורשת במקום בן א"כ בו בעצמו נמי אין צד נקבותו יורשת במקום צד זכרותו ונמצא האתרוג כולו של צד זכרותו לבד ודו"ק ואולם גם בזה יש לעיין די"ל דהא דבת אין יורשת במקום בן הוא רק אם תפסיד אל הבן בירושתה משא"כ כאן דגוף אחד הוא ולא שייך הפסד אזי גם צד הנקבות יורש שפיר ואולם הא גופא הא ה"ל הפסד לצד הזכרות מה שלא יוכל לצאת בהאתרוג י"ח בסכות

ואולם י"ל עוד דאחרי דצד הזכרות יורש ונעשה שלו פושט אח"כ ממילא ענין השלו בכלו גם בצד הנקבות דכיון דגם צד הנקבות בר זכי' היא ושייך שיהי' דבר שלה ע"כ פושט ענין השלו בכלו ממילא על כרחו וכריטב"א הנ"ל וא"כ הרי נעשה אח"כ האתרוג גם של צד הנקבות. וראיתי בירושלמי יבמות פרק ח' ה"ו נבעל (אנדרוגינוס כהן שנבעל לפסול) נפסל מן התרומה כנשים (דצד נקבות שבו מתחללת בביאה לפסול לה כשאר נשים ונעשית חללה ואסור לו לאכול בתרומה מעתה) כו' מאכיל את נשיו ואינו מאכיל את עבדיו מאכיל את נשיו מכח זכרותו ואינו מאכיל את עבדיו מכח זה ווה נתחלל צד נקיבה שבו (פי' אנדרוגינוס זה שנתחלל צד נקבות שבו ע"י שנבעל לפסול הוא מאכיל את נשיו בתרומה ואינו מאכיל את עבדיו דאשה הנשואה לו הרי קנוי' רק לצד זכרותו לבד דאילו צד הנקבות אין אשה מקדשת אשה וע"כ כיון שקנוי' רק לצד הזכרות לבד וצד הזכרות הרי אין חלל וראוי לאכילת תרומה לכן מאכיל שפיר את נשיו תרומה אבל את עבדיו אינו מאכיל בתרומה דעבדיו הרי קנוין גם לצד הנקבות וצד הנקבות הרי נתחלל וא"כ ה"ל כמו עבד של כהן וזר דאין אוכל תרומה מפני חלק שבו הקנוי לזר) עכ"ל הירושלמי ומשמע לכאורה מדברי הירושלמי דלא. משכחת כלל שיהיו עבדים קנויין לאנדרוגינוס לצד הזכרות לבד דאל"כ מאי כללא כייל דמאכיל את נשיו ואינו מאכיל את עבדיו הרי גם את עבדיו הוא מאכיל כל היכא דקנויין לצד זכרותו לבד והרי דין העבדים שוה איפוא לדין הנשים שכל שקנוי לצד זכרותו לבד הוא מאכילו וע"כ דבעבדים לא משכחת כלל שיהיו של צד זכרותו לבד ושפיר כללא כייל דמאכיל את נשיו ואינו מאכיל את עבדיו דנשיו הרי תמיד קנוין רק לזכרותו לבד דאין אשה מקדשת אשה ואילו עבדיו קנויין תמיד לכולו לזכרותו ונקבותו גם יחד וי"ל דהא גופא אתי הירושלמי לאשמעי' דלא משכחת עבדים שיהיו של זכרות דאנדרוגינוס לבד דאל"כ תיקשי דמאי קמ"ל בהך דאינו מאכיל את עבדיו פשיטא ובשלמא בהך דמאכיל את נשיו קמ"ל דאנדרוגינוס שקידש קידושיו קידושין דיש פלוגתא שם בזה בירושלמי עש"ה משא"כ הך דאינו מאכיל את עבדיו הא פשיטא לכאורה וע"כ דהא אתי לאשמעי' דהן בקניין והן בירושה לא שייך שיהיו של צד הזכרות לבד דפושטת הזכי' בכלו וכנ"ל ובאתי רק להעיר

עוי"ל ביישוב דברי תוס' גיטין הנ"ל וזה דהרי תרומה אסורה לזר בהנאה של כילוי וכל אכילה נמי הרי יש בה הנאה של כילוי אלא דהחמירה תורה באכילה טפי לחייב גם מיתה ומלקות וחומש והיינו משום דאכילה חמורה טפי משאר הנאה של כילוי שלא באכילה אבל עכ"פ הרי יש בכל אכילה ג"כ איסור הנאה של כילוי וע"כ י"ל דבאכילת ח"ע וחב"ח תרומה דאין כאן איסור הנאה של כילוי וזה לפי המבואר בשלהי תרומות במשנה מדליקין שמן שריפה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלים ועל גבי החולים ברשות כהן עכ"ל המשנה וא"כ ה"נ דכוותה כיון שחצי העבדות אוכל ג"כ והוא הרי רשאי לאכול א"כ ה"ל אכילת חצי החירות ממש כמו בבתי כנסיות ברשות כהן דשרי וכמובן [וטעם המשנה הנ"ל דמדליקין בבתי כנסיית כו' ברשות כהן נראה דכיון דרק הנאה של כילוי היא האסורה לזר א"כ כאן דגם הכהן רואה שם וצריך הכילוי איפוא עבור הכהן א"כ שוב מה שגם הזר נהנה אין זה הנאה של כילוי דהתרומה הרי בלא"ה הית' נכלית עבור ראיית הכהן וא"כ מה שגם הזר נהנה בראייתו לאור הנר תו הנאה גרידא הוא לא הנאה של כילוי ודו"ק היטב מאוד וכזה גם כאן באכילת ח"ע וחב"ח תרומה הרי הכילוי צריך בלא"ה עבור אכילת חצי העבדות ושוב נשארה הנאת חצי החירות הנאה גרידא שאינה של כילוי ושפיר שרי]

וא"כ י"ל דאחרי דבסתם אכילת זר תרומה יש איסור הנאה של כילוי ג"כ ע"כ יש לנו לומר דלא חייבה בה תורה מיתה ומלקות וחומש רק בסתם אכילת זר דיש בו איסור הנאה של כילוי ועוד תוספת חומר האכילה משא"כ כאן בח"ע וחב"ח דנגרע מן העביר' איסור ההנאה של כילוי א"כ בגרעון ערך איסור זה אולי לא חייבה תורה עוד מיתה ומלקות וחומש מפאת העודף והחומר לבד אשר באכילה על הנאה של כילוי ונהי דאיסורא מיהא איכא מ"מ כיון דערך האיסור כאן פחות מבעלמא כיון דנגרע ממנו ערך איסור הנאה של כילוי א"כ בערך הפחות הזה אולי לא חייבה בו תורה עוד מיתה ומלקות וחומש וא"כ הרי יש נפקותא למיתה ומלקות וחומש וכמובן [ובחידושי בסוגי' דמאכילין הקל הקל והבאתיו ג"כ באתוון דאורייתא כלל (כ"ה) ע"ש דנתי בכמו זה לעניין חולה דמאכילין הקל הקל היכא דיש לדמיון איסור לאו ואיסור מיתה ועבר ואכל את של מיתה מי אמרינן כיון דאיסור לאו הותר לו א"כ הרי נגרע ערך לאו מן המיתה ושוב הנשאר אולי אין בו מיתה עש"ה ואמרו לי שכבר קדמוני בספק זה וה"נ דכוותה י"ל כנ"ל ודו"ק מאוד]

עוי"ל דנ"מ לאם אכל הח"ע וחב"ח חצי זית תרומה ושיחרר האדון אח"ז חצי העבדות ואכל אחר השיחרור עוד חצי זית תרומה והיתה אכילה השני' חכא"פ של הראשונה וזה עפמ"ש הר"ן חולין פ' הזרוע על המשנה השוחט לכהן ולעכו"ם פטור מן המתנות והמשתתף עמהם צריך שירשום ובר"ן ישראל המשתתף עם כהן ועכו"ם פטור מן המתנות אפי' חלקו של ישראל וצריך שירשום ויעשה לו סימן שיבינו הרואים שאין כולה של ישראל ולא יחשדוהו ברשע שאינו מפריש מתנות כו' ואיכא למידק וחלקו של ישראל אמאי פטור הא אמרינן בגמ' דכוי הבא מן הצבי הבא על התיישה דלרבנן חייב בחצי מתנות משום דשה אפי'