ציונים לתורה נה

בשעת הפרשה מתה או רק אבודה בשעת כפרה וי"ל דלכ"ע בעי' שעת כפרה רק דרבי דס"ל דגם אבודה בשעת הפרשה מתה היינו משום דס"ל דגם ההפרשה מצטרפת בכפרה וע"כ גם אבודה בשעת הפרשה ה"ל כאבודה בשעת כפרה ודו"ק

ואם נאמר כן יש ראי' דלרבנן גם השחיטה אין לה הצטרפות בכפרה ע' תמורה שם (דף כ"ב ע"ב) בגמ' דאמר בעי ר' פפא אבודה בכוס מהו (חטאת שאבדה והפריש אחרת תחתי' ושחטה וקיבל דמה ובעוד הדם בכוס נמצאת הראשונה) אליבא דמאן אילימא אליבא דרבי הא אמר אבוד בשעת הפרשה מתה אלא כי קמיבעי' לי' אליבא דרבנן מי אמרינן כי אמרו רבנן בשעת הפרשה רועה קודם שיקבל דמה בכוס אבל הכא סבירא להו כל העומד לזרוק כזרוק דמי (והוי כאבודה בשעת כפרה) או דילמא כמה דלא איזדריק דם כי אבודה בשעת הפרשה דמי ורעיא עכ"ל הגמ' וא"כ מדלא בעי באבודה בשעת שחוטה רק באבודה בכוס ומטעמא דעומד לזרוק כזרוק א"כ משמע דהשחיטה וודאי אין לה מניין בכפרה ודו"ק

וע"ע ב"ק (דף ק"י ע"ב) דאהך דתנן שם במשנה נתן את הכסף לאנשי משמר ומת אין היורשין יכולין להוציא מידם כו' אמר בגמ' אמר אביי ש"מ כסף מכפר מחצה דאי לא מכפר ה"א מהדר ליורשין מ"ט אדעתא דהכי לא יהיב לי' אלא מעתה חטאת שמתו בעלי' תיפוק לחולין דאדעתא דהכי לא אפרשה כו' ומשמע דאין ההפרשה מצטרפת כלל בכפרה דאי נימא דיש להפרשה ג"כ קצת כפרה א"כ בחטאת נמי אמאי יש לנו לומר דאדעתא דהכי לא אפריש הרי כבר הי' לו קצת כפרה בהפרשה שהפריש מחיים ואי דלא הי' לו כפרה שלימה הרי גם בכסף לא הי' לו כפרה שלימה דהא רק מכפר מחצה ואעפי"כ לא אמרינן תו דאדעתא דהכי לא אפריש וי"ל דכסף מכפר מחצה ובמחצה הוא דלא אמרינן דאדעתא דהכי כו' דכפרת מחצה חשובה ומשא"כ בהפרשה אף דמצטרפת ג"כ בכפרה מ"מ אין לה כפרת מחצה רק מיעוט כפרה וע"כ אכתי שייך לומר דאדעתא דהכי כו' ואולם נראה דהך דכסף מכפר מחצה אין הכוונה מחצה דווקא רק דגם כסף מכפר חלק כפרה מה והוא כמו דאמרינן חצי שיעור אסור מה"ת דאין הכוונה דווקא חצי רק חלק משיעור וכזה הוא בכמה דוכתי תיבות מחצה וחצי דאין הכוונה ממש רק לחלק

ואולם נראה עוד דאפי' אם ההפרשה מצטרפת בכפרה מ"מ י"ל דה"מ אם נגמר הקרבן להקרב משא"כ חטאת שמתו בעלי' דלמיתה אזלא ולא בא הקרבן לידי הקרבה וגמר אז בטלה לה למפרע גם כפרת ההפרשה וע' דוגמת זה חולין (דף כ"ט ע"ב) נתקלקלה שחיטה קאמרת שאני התם דאגמ"ל דלאו שחיטה הוא כלל עש"ה וע"ע יומא (דף ס"ו ע"ב) איש להכשיר את הזר פשיטא מהו דתימא כפרה כתיבא בי' קמ"ל ומשמע קצת דכפרה יש לו שייכות לכהונה וא"כ הפרשה דהוא בבעלים וכן שחיטה דכשרה בור אין בם עניין כפרה ולפי"ז יהי' חילוק בזה בין שחיטה למליקה וקמיצה דשחיטה דכשרה בזר אין מצטרפת בכפרה משא"כ מליקה וקמיצה דפסולים בזר שפיר יתכן להיותם מצטרפים בכפרה

והנה בעניין ההפרשה יש לחלק ג"כ בין חטאת ואשם לעולה ושלמים דחטאת ואשם דלא מכפרי אעביר' דאחר הפרשה גם ההפרשה מצטרפת בכפרה ומתחלת הכפרה משעת ההפרשה משא"כ בעולה ושלמים אין הכפרה רק בשעת הזריקה לבד ועש"ה בזבחים ו' א' ובסוגיא דשבת (ד' ע"ב ע"א) ובתוס' הנ"ל שם וע' ערכין (ד' כ"ב ע"ב) סברת עולא דחטאת ואשם צריכין דעת בעלים בין בשעת כפרה בין בשעת הפרשה ועולה ושלמים צריכין דעת בעלים רק בשעת כפרה אבל לא בשעת הפרשה עש"ה בתוד"ה מאי מש"ש בטעם הדבר ולהנ"ל י"ל דס"ל לעולא דכל שהוא ענין כפרה א"א שיהי' בלי דעת בעולם וע"כ בחטאת ואשם דהפרשה דידהו ג"כ בה ענין כפרה [ועש"ה בשבת (דף ע"ב ע"א) ותבין דעולא בזה לטעמי' אזיל] לכן צריכה גם ההפרשה להיות מדעת הבעלים משא"כ עולה ושלמים דאין בם כפרה כלל רח בשעת הקרבה לכן לא בעינן דעתם רק בשעת הקרבה ודו"ק ותלמידי האברך החו"ב מהו' יוסף חיים דוד רייך נ"י העירני די"ל דפלוגתא דתנאי ואמוראי בענין דיחוי דלחד מ"ד בעלי חיים נדחים ולחד מ"ד בע"ח אין נדחים רק שחוטין ולחד מ"ד גם שחוטין אין נדחים י"ל ג"כ דפליגי בהנ"ל די"ל דלכ"ע לא שייך דיחוי רק כשנדחה המכפר ובהא הוא דפליגי אי גם ההפרשה מצטרפת בכפרה או רק השחיטה מצטרפת או גם שניהם אין מצטרפין וכל הכפרה רק בזריקה לחוד עכ"ד תלמידי הנ"ל ויפה העיר וע' עוד ירושלמי פסחים פרק ט' ה"א היו הציבור רובן טהורין ומיעוטן טמאין ומתו מן הטהורין בין שחיטה לזריקה אחר מי את מהלך אחר שחיטה או אחר זריקה (אחר איזה רוב נלך אם אחר רוב שהי' בשעת שחיטה או אחר רוב דהשתא) אין תימר אחר שחיטה אינן עושין בטומאה אין תימר אחר זריקה עושין בטומאה כו' וי"ל ג"כ דתלוי בספק הנ"ל אם השחיטה מצטרפת בכפרה ואף דפסח אין בו כפרה מ"מ ההכשר והריצוי שלו נקרא ג"כ כפרה בכמה דוכתי וע' שיטה מקובצת כתובות (דף ל"ב ע"א) דכ' גם על פסח דמכפר דכל הרצאת דמים מכפר הוא ע"ש וגם אין הספק שלנו הנ"ל בענין כפרה דווקא דאי נימא דהשחיטה מצטרפת בכפרה ה"ה דכל שאר פעולה שיש לקרבן יש בו קציות הפעולה גם לשחיטה וכמובן וע"כ זהו עניין הספק של הירושלמי דאם הזריקה לבד הוא העושה כל הפעולה לכן יש לילך אחר רוב שבשעת זריקה ושפיר בא בטומאה משא"כ אם יש גם לשחיטה חלק בפעולה ע"כ כיון דבשעת שחיטה היו רובן טהורים והתחיל כבר הפסח לפעול פעולתו בטהרה לא שייך עוד שיגמור פעולתו בטומאה דפסח הבא בטומאה עניינו שונה מכשבא בטהרה וע"כ כל שהתחיל לפעול פעולתו בטהרה א"א לו שישתנה עניינו מטהרה לטומאה ועוד דכיון דהתחיל לפעול פעולתו בטהרה אם יגמור הפעולה בטומאה ה"ל כמו הורדה בקודש ודו"ק וע' בש"ס דידן פסחים (דף ע"ח ע"ב) שחטו בטהרה ואח"כ נטמאו הבעלים כו' עש"ה ויל"ע עוד בזה בענין אם השחיטה מצטרפת בכפרה [ואם חסר צירוף כפרת השחיטה א"א לזריקה לכפר] במנחות (דף ה' ע"א) מתיב ר' פפא הקדים חטאתו לאשמו כו' ע"ש היטב ותבין

ועי' קונטרס גבורות שמונים במפתחות שבסוף הספר מה שהבאתי שם ג"כ ראי' דאין השחיטה מצטרפת בכפרת הקרבן מהך דב"ק (דף קי"א ע"א) דאמרי' דאם הקדים האשם לכסף בגזל הגר לא יצא וילפי' לי' מדכתי' האשם המושב לד' לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו ועדיין לא כיפר (דמדכתי' אשר יכפר בל' עתיד משמע דכשהשיב לכהן את האשם דהיינו קרן הכסף עדיין לא כיפר) הרי דצריך שיוקדם הכסף לכפרת האשם ואעפ"כ כתבו התוס' זבחים (דף ק"ג ע"ב) ד"ה ומודה דגם אחר שחיטת האשם יכול להביא עדיין הכסף קודם הזריקה וקרינן בי' שפיר אשר יכפר ע"ש הרי דאע"ג דא"א לשחיטה שתצטרף בכפרה זו כיון דבעי' הקדמת הכסף לכפרה ובשעת שחיטה הרי עדיין לא נתן הכסף מ"מ שפיר הזריקה מכפרת ועש"ה מש"ש עוד בזה וע"ע זבחים (דף צ"א ע"א) איבעי' להו תדיר ושאינו תדיר וקדם ושחט לשאינו תדיר מאי מי אמרי' כיון דשחטה מקריב לי' א"ד יהיב לאחר דממרס בדמו דמקריב לי' לתדיר והדר מקריב לשאינו תדיר כו' וי"ל נ"כ דהוא הספק הנ"ל אם השחיטה משתתפת בפעולת הזריקה דאם השחיטה משתתפת ה"ל השחיטה כבר כהתחלת זריקה ולכן יש לו לגמור אותה הואיל וכבר התחיל בה וע"ש כזה (דף צ' ע"ב) הואיל והתחיל במתנות גומר עש"ה ותבן] משא"כ אם אין לשחיטה השתתפות בפעולת הזריקה הרי עדיין לא התחיל כלל בזריקה וכפרה ושפיר יש לו לתתו לאחר דממרס כו' ויקריב התדיר ברישא ובאתי רק להעיר ויל"ע עוד בעניין זה בדוכתי טובי ובאתי כעת רק בזה המעט

כלל לב) בגיטין (דף מ"ב ע"ב) איבעיא להו מעוכב גט שיחרור אוכל בתרומה או אינו אוכל קנין