ציונים לתורה נא

הפעולה ואעפ"י שחיוב הפרעון איננו אז רק אחרי כן וא"כ בנותר נמי דכתיב והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו ראוי לומר שאין זמנו רק בבוקר ראשון אחרי שנעשה נותר ואעפ"י שא"א לשרפו אז וק"ו הדברים דמה בשכיר שאין חיוב פרעון כלל רק ביום השוק עכ"ז לא חשיב בוקר שאחרי יום השוק זמנו כ"א בוקר ראשון שאחרי כלות הפעולה כל שכן בנותר שחיוב השריפה ג"כ הי' ביו"ט הראשון אלא דארי' דאיסורא דיו"ט רביע עלי' שלא לשרוף דודאי ראוי שיוחשב רק הבוקר ראשון אחרי שנעשה נותר זמנו וצריך לחלק ולומר דרק בפעולת שכיר מפרשי' דקרא דבוקר קאי אאחרי כלות הפעולה משא"כ בנותר דמצינו בקדשים הנאכלין לשני ימים ולילה אחד דנעשים נותר בשקיעת החמה ואעפ"כ מצות שריפת הנותר הוא רק בבוקר כמבואר בזבחים (דף נ"ו ע"ב) ע"ש ולכן גם בקדשים הנאכלין ליום ולילה אין הבוקר של חיוב שריפה תלוי עוד בזמן שנעשה נותר ושפיר נחשב בוקר שני זמנו לענין מצות שריפה ואף שנעשה נותר עוד בבוקר ראשון ובאתי רק להעיר

כלל כט) ביבמות (דף נ"ב ע"א) ח"ר הונא מנות יבמה מקדש ואח"כ בועל ואם בעל ועשה מאמר קנה אם בעל ועשה מאמר פשיטא דהא קניא בביאה אלא אימא אם בעל בלא מאמר קנה והתני' לוקה מכת מרדות ומדרבנן דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה כו' והנה דברי הגמ' מתמיהים מאוד דמשמע דהמקשן הי' סבור דהאי לוקה היינו מלקות דאורייתא ומאי ה"א שיהי' מלקות דאורייתא בדבר ואיזה לאו יש כאן שילקה עליו ואדרבה הרי כך כל המצוה מה"ת ביאת היבום לבד דאין כסף ושטר ביבמה כלל מה"ת ורבנן היא דתקינו מאמר וא"כ מה ה"א שיהי' מלקות דאורייתא אם בעל בלא מאמר ע"ש בתוס' שעמדו ע"ז והיא תימה רבתי ונלענ"ד דהנה נודע דעת הרמב"ם ז"ל דביאת פנוי' בלא קידושין אסירה מה"ת בלאו דלא תהי' קדשה וענין קדישות היינו זנות והפקירות והיינו דקידושין עניינם הזמנה וכמבואר בתוס' קידושין (דף ב' ע"ב) ד"ה דאסר דהרי מקודשת לי פירושו הרי את מזומנת לי הרי דקידושין הם הזמנת הביאה וע"כ כאשר הביאה היא בלי קידושין היינו שאין לה הזמנת הקידושין היא קדישות והפקירות דביאה צריך שיהי' לה הזמנה וזהו ענין הקידושין שנתנה תורה ואם הביאה היא בלי הזמנה היא קדישות והפקירות והוא ענין הלאו דלא תהי' קדשה קידושין בביאה צריך לומר דההזמנה באה עם המעשה יחד כיון דהביאה היא עצמה קידושין ג"כ משא"כ אם לא קדמה להביאה קידושין וגם הביאה עצמה איננה קידושין נמצאת הביאה בלי הזמנה דקידושין הם הזמנה ואז הביאה היא קדישות והפקירות ואסורה בלאו הנ"ל דלא תהי' קדשה] ולפי"ז הרי באמת יש להבין בענין הייבום דלא נתנה תורה קידושין ליבמה וציותה לבעול בלא קידושין [דביאת יבום גם הביאה איננה קידושין כמבואר בתוס' יבמות (דף מ"ט) ד"ה הכל מודים] דהרי זה קדישות והפקירות ואם דגזה"כ עכ"ז הוא דבר הצריך טעם והסברה שתצוה התורה כאן לעשות דבר שהוא קדישות והפקירות ואסרתו בעלמא בלאו דלא תהי' קדשה

ואולם באמת הדבר מובן בפשיטות דרק באשה דעלמא דנתנה לה תורה קידושין וא"כ הרי יש שם הזמנה אל הביאה שהרי אפשר לו לקדשה וע"כ אם בועל בלי הזמנת קידושין שפיר היא מעשה קדישות והפקירות משא"כ יבמה אחרי שלא נתנה לה תורה קידושין כלל שוב אין הביאה קדישות והפקירות כלל דחסרון ההזמנה לא הויא חסרון כלל שהרי אין לה הזמנה וז"פ

[וע' דוגמא לסברא זאת בש"ס שבת (דף נ' ע"א) תנא רבב"ח, קמי' דרב חריות של דקל שגידרן לעצים ונמלך עליהן לישיבה צריך לקשר (צריך לקשרם יחד מבעוד יום להכינם במעשה לישיבה ואם לאו מוקצין הן ואסור לטלטלן בשבת) רשב"ג אומר א"צ לקשר כו' א"ר יהודה מכניס אדם מלא קופתו עפר ועשה בה כל צרכו (מכניס מלא קופתו עפר לכסות בו רוק וצואה ומותר שוב לטלטל העפר לכל צרכיו ולא הוי מוקצה) כו' אמרו רבנן קמי' דר' פפא כמאן כרשב"ג דאי כרבנן האמרו בעינן מעשה אמר להו ר' פפא אפי' תימא רבנן ע"כ לא קאמרי רבנן אלא מידי דבר עבידא בי' מעשה אבל מידי דלאו בר מיעבדא בי' מעשה לא עכ"ל הגמ' הרי דרק כשאפשר לעשות מעשה הזמנה והכנה לשיהי' מוכן ולא יחשב מוקצה הוא דבעי' מעשה אבל מידי דלאו בר מיעבדא בי' מעשה לא בעי מעשה וע"כ גם כאן כזה רק באשה דעלמא דיש לה הזמנת הביאה ע"י קידושין שפיר צריך קידושין והוי בלי קידושין קדישות והפקירות משא"כ יבמה דאין לה הזמנת קידושין שפיר א"צ הזמנה כלל]

ולפי"ז נראה עפ"י המבואר ביבמות (דף נ"ט ע"ב) יעיי"ש דפריך לר' אלעזר דס"ל דפנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות עשאה זונה א"כ בעולה דאסורה לכ"ג היכא משכחת לה תיפוק לי' דהויא לה זונה ואי דנבעלה באישות לבעל א"כ הא הויא לה אשת איש וא"א לה שתותר בלתי בהיותה אלמנה או גרושה וא"כ הרי בלא"ה אסורה לכ"ג משום אלמנה וגרושה] ומסיק שם א"ר זירא בממאנת פי' דמשכחת בקטנה יתומה הנישאת לבעל ונבעלה לו ומיאנה דאין כאן לא זנות ולא אלמנות וגירושין ואסורה לכ"ג משום בעולה ולכאורה הרי אינו מובן דאחרי דקידושי קטנה רק דרבנן נינהו ומה"ת אינם קידושין כלל א"כ אכתי הרי היא זונה מה"ת ככל פנוי הבא על הפנוי' ואכתי תיתסר בלא"ה משום זונה וצ"ל דעניין זנות והפקירות הוא רק כאשר אין שם קידושין כלל משא"כ בקטנה שנתקדשה כיון דרבנן תקינו לה קידושין עכ"פ שוב איננו מעשה של זנות והפקירות עוד אפי' מה"ת ושפיר גם מה"ת איננה זונה עוד וז"פ בכוונת הגמ'

ולפ"ז הנה מצות התורה הוא שפיר ביאת יבום לבד ולא הוי הביאה קדישות והפקירות אחרי שלא נתנה תורה קידושין ליבמה דכיון דאין בה הזמנה אין הביאה הפקירות וכנ"ל משא"כ עתה אחרי תקנת חכמים שתיקנו קידושי מאמר ביבמה א"כ מעתה הרי יש אל ביאת היבום הזמנה גם מה"ת דהא קידושין דרבנן אהני גם מה"ת לאפוקי לביאה מתורת הפקירות שיחשב גם מה"ת בועל דרך אישות לא דרך הפקירות דמה"ט אע"ג דפנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה מה"ת מ"מ בבועל בקידושין דרבנן לא הוי גם מה"ת זנות [דזנות והקדישות דבר אחד הוא היינו ביאה דרך הפקירות לא דרך אישות וכמובן] וא"כ עתה שיש אל הביאה הזמנה גם מה"ת ע"י הקידושין דרבנן שתיקנו שוב אם בועל בלי קידושין שוב שפיר הוא גם מה"ת קדישות דאחרי שיש לה הזמנה גם מה"ת שוב בלי הזמנה הרי היא קדישות שפיר וע"כ שפיר יש סברא דילקה משום לאו דלא תהי' קדשה ושפיר ס"ל למקשן דיש כאן מלקות דאורייתא היינו מלאו דלא תהי' קדשה והנה מה שלפי האמת אינו כן י"ל דלפי האמת סבירא לן דביאת יבום בלא"ה איננה קדישות דכיון דזקוקה ועומדת היא לו מקידושי אחיו ע"כ קידושי אחיו הויין הזמנה גם ליבם כיון שהם זוקקים אותה ליבום ואוסרים אותה לעלמא בלאו דיבמה לשוק [וע' אתוון דאורייתא כלל ח'] ויש לתת עוד טעמים אחרים לדבר אבל עכ"פ סברת המקשן ג"כ שפיר טעמא רבא אית בי' ולא כמו שנראה לכאורה היותו תימה רבתי ודו"ק כי הוא נכון מאוד בס"ד

והנה מ"ש דעניין קידושין בביאה [לרמב"ם דביאת פנוי' אסורה מה"ת] היינו שבאה ההזמנה עם המעשה יחד הנה דבר זה יש לעיין בו בעלמא בכמה דוכתי אי שייך הזמנת הדבר עם הדבר יחד וע' תוס' סוכה (דף ל"ט ע"א) ד"ה עובר שהביאו ירושלמי וז"ל מצוות מאימתי מברך עליהן ר' יוחנן אמר עובר לעשייתן ר' הונא אמר בשעת עשייתן עכ"ל הירושלמי וי"ל דפליגי בהנ"ל דברכה היא הזמנת המצוה כמבואר בספרי החכמה וע"כ בזה הוא דפליגי אי צריכה ההזמנה להיות לפני המעשה או אפשר לה שתבוא עם המעשה יחד וע"ע ספרא ויקרא עה"כ אדם כי יקריב מכם קרבן לד' וז"ל קרבן לד' שיקדים הקדשו להקרבתו [כן הוא גי' הילקוט ע"ש