ציונים לתורה נ

הרי הוכר האיסור ושב לאיסורו ואי לא חשוב ניכר א"כ הרי לא הוכר עדיין ועדיין בהיתירו הוא עומד וכבר דיברתי מזה לעיל כלל י"ד ע"ש]

והנה מהך דתמורה ודמקור חיים הנ"ל דחשיב אבוד ואינו ידוע בכה"ג מוכח דתערובת חד בחד לא חשיב ניכר וכמובן וע"ע עירובין (דף ל"ז ע"ב) רבא אמר שאני התם דבעי' ראשית ששירי' נכרין א"ל אביי אלא מעתה היו לפניו שני רמונים של טבל ואמר אם ירדו גשמים היום יהא זה תרומה על זה ואם לא ירדו גשמים היום יהא זה תרומה על זה הכא נמי דבין ירדו ובין לא ירדו אין בדבריו כלום כו' ומבואר בזה ג"כ לכאורה להדיא דחד בחד לא חשיב ניכר דהא אחד מב' הרמונים ע"כ שירים הוא ועכ"ז, לא חשוב שירים נכרין ואולם מצאתי מקום אחד דמשמע דד"ז אי חד בחד חשוב ניכר הוא פלוגתא דאמוראי והוא בעירובין (דף נ' ע"ב) דאהא דתנן שם (דף מ"ט ע"ב) במשנה מי שבא בדרך וחשכה לו והי' מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום ס"ל שם לרב בגמ' דלא אמר כלום כל עיקר דאפי' לתחתיו של אילן לא מצי אזיל משום דלא מסיים אתרי' ע"ש ואמר התם ע"ז אמר אביי לא שנו אלא באילן שתחתיו י"ב אמה אבל באילן שאין תחתיו י"ב אמה הרי מקצת ביתו ניכר (יש לך לברור שיעור שבית בתוך י"א הללו שעל כרחך מקצת ביתו בתוכם ומאי נינהו ד' מציעתא דאי בדידהו אמר שפיר ואי בדהאי גיסא או דהאי גיסא הרי חצי אמה מאלו ומאלו בתוכם של אמצעיות הילכך הוי סיומא לקנות בית, רש"י) מתקיף לה ר' הונא ברי' דר"י ממאי דבד' מציעתא קמסיים דילמא בד' דהאי גיסא ובד' דהאי גיסא קמסיים אלא אר"ה ברי' דר"י לא שנו אלא באילן שתחתיו ח' אמות אבל באילן שתחתיו ז' אמות הרי מקצת ביתו ניכר עכ"ל הגמ' ונראה מוכרח לכאורה דאביי ור"ה ברי' דר"י פליגי בהנ"ל דהא לעניין שביתה היכר הוא דבעינן וכדאמר הרי מקצת ביתו ניכר וא"כ כיון דאמרי' דכל שב' השביתות המסופקות מובלעות אלו באלו מהני משום דמקצת ביתו ניכר א"כ מעתה אם נאמר דכל שיש ספק רק על אחד משנים גם זה חשוב ניכר א"כ הרי תמיד שביתתו ניכרת זולת באילן שתחתיו י"ב אמה דיש שם שיעור ג' שביתות ואין אחת מהם מובלעת בחברתה דאז הספק הוא על ג' שביתות משא"כ בי"א אמה דאין כאן רק ב' שביתות בלתי מובלעות זו בזו היינו ח' אמות דג' הנשארים הרי אינם שיעור שביתה וא"כ כיון דאין לספק רק על שנים א"כ הרי זה עצמו חשיב היכיר במה שניכר ששביתתו באחד משתיהם או בזו או בזו וא"כ שפיר יש כאן שביתה הניכרת ומשא"כ אם נאמר דחד בחד לא חשוב ניכר אין כאן שביתה הניכרת וא"כ אביי ור"ה ברי' דר"י בהא הוא דפליגי דאביי ס"ל דחד בחד היינו כשהספק רק על אחד מב' חשוב ניכר וע"כ רק בתחתיו י"ב אמות הוא דלא קני שביתה כיון דיש לספק אז על ג' שביתות ואין שם אחת מהם ניכרת דאחד מג' וודאי לא חשיב היכיר אבל בפחות מזה שפיר קני ור"ה ברי' דר"י ס"ל דאחד משתים נמי לא חשיב ניכר וע"כ גם באילן שתחתיו ח' אמות ג"כ לא קני שביתה כיון דיש ספק על ב' שביתות בלתי מובלעות זו בזו ורק בפחות מח' דאז מובלעות זו בזו הוא דמהני מפאת מקצת ביתו ניכר ודו"ק

וע"ע עירובין (דף ל"ו ע"א) היו לפניו ב' ככרות אחת טמאו ואחת טהורה ואמר עירבו לי בטהורה בכל מקום שהיא כו' ע"ש ואינו ענין לכאן וע"ע סנהדרין (דף ע"ט ע"א) פשיטא קאי ראובן ושמעון ואמר אנא לראובן קא מיכוונא לשמעון לא קא מיכוונא היינו פלוגתיהו (דר"ש ורבנן בנתכוון להרוג את זה והרג את זה דרבנן מחייבי ור"ש פטר) אמר לחד מינייהו מאי (מי חשיב כוונה לר"ש מה שנתכוון לאחר מן הב' יהי' מי מהם שיהי' א"ד כיון דאין מתכוון לאחד בייחוד רק לאחד מב' לא הוי כוונה) והוא ג"כ קצת דוגמא לענייננו והנה אם נאמר דחד בחד לא חשיב ניכר יש לי לחדש בזה שאם יש לאדם ב' לולבין מעורבין אחד שלו ואחד גזול אזי אפי' לקח גם שניהם לא יצא וזה עפ"י גמ' סוכה (דף ל"ה ע"א) ת"ר פרי עץ הדר עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי אומר זה אתרוג ואימא פלפלין כו' משום דלא אפשר היכא נעביד ננקוט חדא לא מינכרא לקיחתה כו' ומבואר דולקחתם לכם דכתי' בד' מינים בעי' לקיחה הניכרת וא"כ ה"נ כיון דחד בחד לא חשוב ניכר לא יצא י"ח דאף דבין שניהם יש וודאי לקיחת כשר מ"מ הא מה שיודעין שיש כשר בין שניהם זה הא לא חשוב ניכר כיון דהלקיחה הכשיר' איננה ניכרת בפ"ע וכמובן

ויש ליישב עפי"ז קושית תוס' ריש לולב הגזול דל"ל לכם למעוטי גזול ת"ל דה"ל מהב"ע ולפי דברינו י"ל דנ"מ להנ"ל באם נתערבו לולב גזול ולולב שלו ולקח גם שניהם וזה עפ"י מה שהבאתי כבר בכמה דוכתי דברי המנחת חינוך דפסולא דמהב"ע לא דמי לשארי פסולים דשאר פסולים הויין להו כאלו לא עשה כלל המעשה שציותה תורה ולדמיון בלקח לולב שנפרצו עליו וכדומה ה"ל כאילו לקח עץ בעלמא וכמובן ומשא"כ במהב"ע הוי שפיר גוף העשי' לגמרי עשיית מעשה המצוה שציותה תורה ורק דאין מעשהו מתקבל לרצון ה איל ובא בעביר' ולכן אין יוצא בה עש"ה [וע מה שהארכתי בזה בלקח טוב כלל י"ב אות ג' ובאתוון דאורייתא כלל י"א]

ולפי"ז הנה רק אם נאמר לכם למעט גזול וה"ל גזול פסול עצמותי ואם לוקח לולב גזול ה"ל כאילו לקח לולב שנפרצו עליו וכל כדומה לזה היינו דהוא כלוקח עץ בעלמא ולא הוי הלקיחה לקיחת לולב שציותה תורה וא"כ שפיר אין כאן לקיחה הניכרת כיון דלקיחת הגזול לאו לקיחת לולב היא וא"כ כיון דאינו ניכר איזו הוא הגזול ואיזו שלו הא לא מינכרא הלקיחה ומשא"כ אם לא הי' נאמר לכם א"כ הרי גם הגזול הוא שפיר לקיחת לולב לגמרי כמו הכשר והוי הלקיחה שפיר לקיחה הניכרת דהא לא מיערב במידי דלא הוי לקיחה רק גם שניהם לקיחות מעליי נינהו ורק דאותו שהוא גזול א"א שיתקבל לרצון וא"כ כיון דאותו שהוא שלו מתקבל שפיר לרצון הרי שפיר יצא באותו שהוא שלו איזו שהוא ודו"ק היטב מאוד כי עמוק הוא בס"ד

כלל כח) בתוס' יבמות (דף ע"ב ע"ב) ד"ה שלא אהא דאמר התם דנותר בזמנו אינו נשרף אלא ביום שלא בזמנו נשרף בין ביום ובין בלילה כתבו וז"ל וא"ת הא דרשי' ליתן בוקר שני לשריפתו וכיון דשלא בזמנו הוא למה צריך להמתין עד הבוקר ישרפנו במוצאי יו"ט דכבר נעשה נותר מקודם וי"ל דכיון דלא אפשר לשרפו ביו"ט קבע זמנו בבוקר שני עכ"ל ז"ל ומבואר דאע"ג דמיד בבוקר ראשון של פסח נעשה נותר מ"מ לא הוי זמנו עדיין לעניין מצות שריפה ובבוקר שני הוא דחשיב זמנו ואינו נשרף מש"ה אלא ביום ולא כנותר לאחר זמנו דנשרף גם בלילה

ויש לי להעיר בזה מש"ס ב"מ (דף קי"א ע"א) הני שוקאי דסורא לא עברו משום בל תלין מידעי ידעי דעל יומא דשוקא סמיכי אבל משום בל תשהא ודאי עובר ע"כ וברש"י הני שוקאי דסורא שאין מגיעין למעות עד יום השוק לא עברו על שכר פועלין מידעי ידעי דעל יומא דשוקא סמיכי להגיע למעות הלכך אפי' אית לי' מעות גבי' לא עבר דאדעתא דהכי איתגר ומכיון דיומא קמא לא עברו תו לא עברו כדאמרי' לעיל שאינו עובר אלא בוקר ראשון עכ"ל ולפי דברי תוס' הנ"ל אין זה דומה לדלעיל כלל דלעיל בב"מ שם (דף ק"י ע"ב) דאמר דאינו עובר אלא בנקר ראשון איירי כשחייב לפרוע מיד דאז הוי בבוקר ראשון זמנו וע"כ אינו עובר אלא בוקר ראשון ואחרי בוקר ראשון מאי דעבר עבר ואינו עובר עוד בכל בוקר משום בל תלין אבל כאן דנתחייב לפרוע רק ביום השוק דהפועלים עצמן ירדו על דעת כן וכדבר רש"י הנ"ל א"כ הוי יום השוק זמנו וא"כ יום השוק הוא הבוקר ראשון ועל כרחך כיון דהפעולה כלה כבר לפני יום השוק ע"כ בוקר דכתי' גבי פעולה וכדכתיב לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר קאי רק אבוקר ראשון שאחרי כלות