ציונים לתורה מט

וע"ע פסחים (דף ל"ח ע"ב) תוד"ה נאכלים שכתבו דמש"ה הוי ביכורים חובה שאין לה זמן קבוע כיון שאם אין לו פירות לא יביא ביכורים עכ"ל ולשונם צ"ע דסוף סוף מי שיש לו פירות ומצווה בהבאת ביכורים אזי הרי יש אל המצוה שלו זמן מעצרת עד החג ורק שגוף המצוה היא מצוה שאינה מוכרחת שאינו חייב ליקח קרקע כדי להביא ביכורים וכך הי' להם לומר דביכורים לא הוי חובה כיון שאם אין לו פירות לא יביא ביכורים (וה"ו דוגמת הך דזבחים דפר כהן משיח אין קרוי חובה) וא"כ לענין הקרבה בנוב וגבעון דבעינן בהו חובה שזמנה קבוע לכן אין ביכורים בכלל דנהי דזמנן קבוע עכ"ז הרי אינן חובה ואנן הא תרווייהו בעינן חובה וזמן קבוע ודו"ק וע"ע פסחים (דף ע"ג ע"א) א"ר אשי ש"מ חגיגת ארבעה עשר לאו חובה היא כו' ובתוס' כלומר אינו חייב מה"ת להביאה כו' ע"ש והוא חידוש דמה שאינו מה"ת קרי לי' לאו חובה היא וצ"ע מכמה דוכתי דקרינן גם לדרבנן חובה הבאתי קצת מהם לעיל כבר ולולי דבריהם ז"ל י"ל דעבור שאינו חיוב מפאת עצמו רק מפאת הפסח כדי שיהא הפסח נאכל על השובע מש"ה לא קרוי חובה ועי"ל דכיון דבא רק כדי שיהא הפסח נאכל על השובע והוא גופי' רק מצוה היא ואינו מעכב דאפי' למ"ד דאכילת פסח מעכבא מ"מ האכילה לשובע וודאי לא מעכבא וע"כ לא קרי חובה כלומר שאיננה חובה מעכבת רק מצוה גרידא ובאתי רק להעיר

כלל כו) בשאגת ארי' ס' נ"ג נסתפק את"ל דאם מל בלילה בדיעבד מהני היכא דמל בליל שמיני היכא לידייני' דיינא אי נימא דבתר השבעה ימים גרירא דכל שלא הגיע יום השמיני ה"ל עוד מחוסר זמן ואפי' בדיעבד לא מהני או דלמא כיון שהוא ליל שמיני ה"ל כיום שמיני לענין שנחשב זמנו אלא שיש בו פסול לילה בלבד לא פסול דמחוסר זמן וכמו שאם מל בלילה לאחר זמנו דמהני ה"נ מהני והעיר שמה לפשוט ספק זה מדין קרבנות דקי"ל ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר ואע"ג דמחוסר זמן אינו קדוש עכ"ז לילה לא הוי מחוסר זמן כיון שביום השמיני זמנו הוא עש"ה מה שפלפל בזה מש"ס זבחים (דף י"ב ע"א) ומדברי התוס' שם והנה מצאתי תלי"ת שכבר קדמוהו חז"ל בספק זה אלא שהם נסתפקו בו לעניין אחר וזה שבש"ס יבמות ר"פ הערל איבעי' לי' אי ערלות שלא בזמנה הוי ערלות או לא ר"ל אי קטן לפני ח' מותר לסוכו בשמן של תרומה מי נימא כיון דעדיין לא הגיע זמן המצוה לאו שמי' ערלה א"ד שמי' ערלה ולא איפשיטא האיבעי' ואולם בירושלמי שם פשיטא לי' דלא הוי ערלות ונסתפקו שם בירושלמי אם בליל שמיני הפסול משום מחוסר זמן וה"ל ערלות שלא בזמנה ומותר לסוכו שמן של תרומה או דילמא לילה לא הוי מחוסר זמן וחשיב זמנו והוי שפיר ערל אף שאינו יכול למול מפאת פסול לילה שהרי גם גדול ערל אסור באכילת תרומה אף בלילה אע"ג שאינו יכול למול בלילה והיינו משום דמיום השמיני והלאה שהגיע זמן מילה מקרי ערל כ"ו שלא מל ואף שאינו יכול למול מחמת איזה סיבה כגון מתו אחיו מחמת מילה או מחמת פסול לילה עש"ה בירושלמי דאמר תחילה האי דינא דקטן לפני ח' ימים מותר להאכילו ולסוכו תרומה דערלות של"ב לא הוי ערלות ומשמונה ואילך אסור להאכילו ולסוכו אע"פ שא"א למולו כגון שאחזתו חמה ואח"כ בעי התם וז"ל לילי שמיני מה את עביד לי' והשיב ממה דתני לילי שמיני נכנס לדיר להתעשר הדא אמרה לילי שמיני כשמיני כו' עכ"ל הרי שהירושלמי נסתפק ספיקו של השאגת ארי' הנ"ל בעינו ופשיו ג"כ מהא דליל ח' נכנס לדיר להתעשר ופליאה היא על הגאון השאגת ארי' ז"ל שלא העיר מדברי הירושלמי הנ"ל שנשנו עוד בירושלמי שבת פי"ט ה"ה ע"ש

והנה בגוף דבר זה יש לי להעיר עוד מדברי רש"י קידושין (דף ע"ד ע"א) דאהא דאמרי' התם ג' נאמנין על הבכור חי' אביו ואמו חי' לאלתר אמו כל ז' אביו לעולם כו' כ' רש"י ז"ל ד"ה כל ז' וז"ל שעדיין אין אביו מכיר בו שלא יצא מתחת ידי אמו ליכנס לברית מכאן ואילך מוטל על אביו להכירו כדכתיב יכיר עכ"ל וא"כ מדאמו נאמנת רק כל ז' אבל ליל ח' אינה נאמנת על כרחך דליל ח' נחשב יצא מתחת ידי אמו ליכנס לברית ואם כן על כרחך דליל ח' כבר הוא זמן מילה והפסול רק מפאת לילה דאילו הי' גם ליל ח' עדיין מחוסר זמן כמו השבעה שקדמו א"כ מה בין ליל ח' לשבעה וכי היכי דבכל ז' לא יצא מתחת ידי אמו ליכנס לברית ה"ה בליל ח' עדיין לא יצא כו' ועל כרחך דזהו החילוק שבין כל השבעה לליל שמיני דהשבעה אינם זמן מילה ומש"ה לא יצא כו' משא"כ ליל ח' כבר הוא זמן מילה והפסול רק מפאת לילה ולכן נחשב יצא כו' ומה גם אם נאמר דפסול לילה אינו מעכב ומהני בדיעבד אם מל בלילה א"כ פשוט שפיר מה דנחשב יצא כו' כיון דמילתו מועלת בדיעבד וכמובן

וע"ע שו"ת מהר"י ברונא סי' קל"ו וז"ל עוד מעשה שהקהל עשו תקנה שלא לשחוק אא"כ שאין אומרים תחנה ובחנוכה וכה"ג מותר לשחוק והלילה שאחר חנוכה שאלו את מהר"י מרפורך יצ"ו והתיר להם לשחוק שלא הגיע לכלל איסור עדיין ולא חל התקנה אא"כ הגיע היום שאומר תחנה עכ"ל ומשמע דלילה הוי מחוסר זמן שהרי בשאר לילה אסור לשחוק אעפ"י שאין אומרים תחנה בלילה דכיון דביום אומרים תחנה ה"ל זמן שאומרים תחנה וגם בלילה אסור לשחוק ועכ"י בלילה שלפני התחלת זמן אמירת התחנה מחשבינן לי' לאינו זמן אמירת תחנה והיינו משום דלילה שלפני יום התחלת זמן ה"ל מחוסר זמן עדיין וכמובן וכך היא משמעות לשונו ז"ל ובאתי רק להעיר

(כלל כז) בספר מקור חיים סי' תל"א בדיני בדיקה וביטול כ' וז"ל וגם מה שהביא הפר"ח ראי' (דמהני ביטול אפי' לחמץ ידוע) מצבור אחד של חמץ וב' בתים בדוקים דאין צריכין בדיקה מטעם דמן התורה בביטול בעלמא סגי אפילו לחמץ ידוע ליכא אפילו התחלת ראי' דשם חמץ שאינו ידוע הוא דהא עכ"פ אינו ידוע החמץ היכן הוא עכ"ל הנה סברתו ז"ל דאע"ג דיודעין שהוא באחד מב' הבתים מ"מ כיון שאין יודעין בפרט באיזו הוא לא משיב ידיעה וה"ל חמץ שאינו ידוע וע' כעין זה בסנהדרין (דף מ"ט ע"ב) א"ר אבוה אמר שמואל הכא ברוצח שלא נגמר דינו שנתערב ברוצחין אחרים שנגמר דינן עסקינן רבנן סברי אין גומרין דינו של אדם אלא בפניו הלכך כולן פטורין וברש"י ד"ה אלא בפניו כ' כיון דאין מכירין אותו לא הוי בפניו עכ"ל הרי שאעפ"י שכולן עומדין לפנינו והב"ד יושבים וגומרין הדין וזה הרוצח שומע בהכרח הגמר א שלהם עכ"ז כיון שאינן יודעין בפרט מי מהם הוא חשיב שלא בפניו

והנה יותר דומה לנידון דמקור חיים הנ"ל מצאתי עוד בתמורה (דף כ"ב ע"ב) דאמר התם לענין חטאת שנאבדה והפריש אחרת תחתי' ואח"כ נמצאת הראשונה דהלל"מ דמתה ושאל שם היכי דמי אבידה אר' אושעי' אפי' אחת בעדרו ואפילו אחת באחת וברש"י ד"ה אחת בעדרו כ' שנתערבה לו בעדרו אע"ג דקחזי לכולה הואיל ואינו מכיר בה אלא לאחר כפרה הוי אבודה ואפי' אחת של חטאת באחת של חולין עכ"ל והנה לעניין תערובת איסור בהיתר חד בחד אי חשיב ניכר כבר דברו מזה אחרוני הפוסקים ז"ל ויש נפקותי טובי בזה ומה לאיסור שנתערב בב' היתירים ונתבטל ואח"כ הוכר אחד מן ההיתירים דלכאורה הב' שלא הוכרו עדיין בהיתירם עומדים דהא כיון שכבר נתבטל האיסור ונהפך להיות היתר אין לו לחזור ולהיות איסור ורק דאם הוכר האיסור מתוך התערובות הרי חוזר לאיסורו וא"כ בכה"ג שלא הוכר רק אחד מן ההיתרים ונשאר עתה תערובת חד בחד ראוי שיהי' תלוי בזה אי חד בחד חשיב ניכר או לא דאי חשיב ניכר א"כ