ציונים לתורה ד

שאיבוד מיעוטו מותר עכ"ז אין מפרישין מתחילה לאבד וכ"ש בקדשים דאסור לפוסלן אחר שנתקדשו בכלי שאין מקדשין לכתחילה לפסול ובאתי רק להעיר]

עי"ל לפי דברי רש"י סוכה הנ"ל דהא דאין מקדש, ג' לוגין מתוך כולם היינו משום דאין כלי מקדש רק את הראוי לו ואע"ג דג' לוגין הרי ראוים לו שפיר וא"כ שפיר יש לו לקדש ג' לוגין בתערובת ע"כ צ"ל דכיון דהשאר יהי' חולין ואסור לנסך מים חולין על המזבח למ"ד דחב"ע דאורייתא וא"כ ממילא א"א לנסך מהם כלל כיון דיש בם גם חולין האסורים לנסך וכיון דא"א לנסך כלל שוב גם הג' לוגין אינם ראוים ושפיר אינו מקדש כלל ולפי"ז ר"ל דש"ס מעילה הנ"ל לטעמי' אזיל דס"ל בנזיר (דף כ"ט ע"א) דחב"ע לאו דאורייתא וע"כ שפיר מקדש ג' מתוך כולם משא"כ מ"ד דסוכה הנ"ל י"ל דס"ל דחב"ע דאורייתא ולכן שפיר אינו מקדש כלל

עי"ל עד"ז דהא שפיר יש לו לקדש ג' לוגין מתוך כולם ואי דא"א שיתנסכו ונמצא דאינם ראוים ז"א דהרי אפשר שיתנסכו ע"י ברירת הכהן שיברור מהם ג' לוגין ונימא דאגמ"ל דאילו הג' לוגין הם המקודשין וינסכם וע"כ ר"ל לטעמי' דס"ל יש ברירה מדס"ל דק"פ לאו כקה"ג דמי ואי אין ברירה א"כ האחין שחלקו לקוחות הן ולא משכחת דמייתי ביכורים כו' וכנודע וע"כ שפיר סבר דמקדש ג' מתוך כולם משא"כ מ"ד דסוכה הנ"ל ס"ל כהלכה דאין ברירה ולכן שפיר אינו מקדש כלל

עי"ל דבניסוך עצמו דלכ"ע אי יש שיעור למים ג' לוגין אזי אם מנסך יותר לא עשה כלום דכיון שנתנה הלמ"מ שיעור לניסוך ג' לוגין ע"כ אם מנסך יותר אין זה הניסוך של מצוה שציותה הלמ"מ רק הוא ניסוך אחר גרידא לא אותו של מצוה ודו"ק. ורק בקדושת כלי הוא דפליגי דמ"ד דסוכה הנ"ל סבר דקדושת הכלי דינו כדין ההקרבה וכמו שאם מנסך יותר מג' לוגין לאו כלום עביד ה"נ אם יש בכלי יותר אינו מקדש כלל ור"ל דמעילה הנ"ל סבר דקידוש הכלי ענין בפ"ע הוא ואין לו שייכות להקרבה וע"כ אף דלענין הניסוך איננו ניסוך כיון דאינו מנסך אותו השיעור שאמרה ההלכה לנסך מ"מ הכלי שפיר מקדש ג' לוגין מתוך כולם כיון דג' לוגין הם שיעור הניסוך וראוים לניסוך בעצמותם אילו היו ניכרים ולכן שפיר הם מתקדשים בכלי גם בתערובת ודו"ק היטב. ופלוגתא זאת היא עצמה פלוגתא דאמוראי במנחות (דף ז' ע"ב) בחביתי כ"ג דר' יוחנן אמר דאינה קדושה לחצאין (אם נתן חצי עשרון בכלי זה וחציו בכלי אחר) ור"א אמר דמתוך שקריבה לחצאין קדושה לחצאין ומבואר דפליגי בהנ"ל דאי הקידוש ענין בפ"ע הוא ואין לו שייכות להקרבה לכן שפיר כיון שהכלי הוא עשרון אינו מקדש חצי עשרון דה"ל שיעור חסר לגבי הכלי ואין הכלי מקדש אלא בשלימותו וכנלמד מקרא דמלאים משא"כ אם הקידוש בכלי נידון כפי ענין ההקרבה ע"כ בחביתין דכך היא הקרבתם דקריבים לחצאין לכן שפיר גם בכלי קדושין לחצאין וה"נ לענין נידון דידן איפכא הוא דלר"א דמנחות הנ"ל דאמר דמתוך שקריבין לחצאין קדושין לחצאין כן הוא כאן להיפוך דכמו דאין קריבים כלל בהיותם יותר מג' כמו כן אין מתקדשים כלל משא"כ לר"י דלא אזלי' בתר הקרבה רק ענין הקידוש ענין בפ"ע הוא ובתר עצם ענין הקידוש אזלי' ולכן אין הכלי מקדש חצי עשרון כיון דהוא שיעור חסר לגבי הכלי ואף דהוא קרב חצאין לכן גם כאן הוא כן להיפוך דשפיר הכלי מקדש ג' לוגין דהם שיעור המים גם בתערובות ואף דהניסוך כך בתערובות לא הוי ניסוך ודו"ק היטב. [ע' ירושלמי יומא פרק א' ה"א ר' שמעון בן לקיש בעא קומי ר' יוחנן אי מה איל המילואים מעכב אף שעיר של יוה"כ מעכב כו' והקשה שם הירושלמי ע"ז מהא דגמרי' ג"ש דתמיד תמיד נאמר תמיד בחביתין ונאמר תמיד בלחם הפנים מה תמיד האמור בחביתין י"ב אף תמיד האמור בלחה"פ י"ב ואף דלחה"פ מעכב ואין חביתין מעכבת וע"ש בק"ע דפי' הך דאין חביתין מעכבת היינו דקדוש לחצאין מתוך שקרב לחצאין ע"ש וא"כ ר"ל דלא השגיח על קושי' זו י"ל דהוא משום דס"ל באמת דאינו קדוש לחצאין וא"כ ממילא ר"ל דמעילה הנ"ל לטעמי' אזיל וכמובן וע' בשירי קרבן בירושלמי שם ד"ה תמיד]

עי"ל לפי המבואר בתוס' גיטין (דף כ"ה ע"ב) ד"ה דברי דיש חילוק בענין ברירה בין מתנה בפירוש כגון אומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה כו' לבין ברירה מאלי' דבמתנה בפירוש יותר אמרי' ברירה ע"ש וא"כ י"ל דרק בהך דמעילה דאיירי בנותנן לצלוחית על דעת קידוש וא"כ סתמיות כוונתו שיקדש הכלי את אשר יצטרך הלאה לניסוך וא"כ כיון דיש שיעור למים הו"ל כמתנה בפירוש שיקדש הכלי ג' לוגין שיברר לבסוף ולכן יש ברירה ומקדש שפיר ג' לוגין דהם ראוין לכלי מפאת הבירור שיבררם וינסכם משא"כ בהך דסוכה דקושית הגמ' דנייתי במקודשת שלא בכוונת קידוש ולא יופסלו בלינה וע"ז אמר דש"מ דקסבר אין שיעור למים וכלי שרת מקדשין שלא מדעת וע"כ לא מהני מה שאין מחשבתו לקדש כיון דמקדש מאיליו וא"כ שוב שפיר אילו הי' שיעור למים שפיר הי' אפשר לתת בו יותר מג' לוגין כיון דדעת האדם הרי איננה על הקידוש כלל ואי דיקדש מאיליו ג' לוגין שיבוררו לבסוף זהו שוב ברירה מאלי' וזה לא אמרי' וע"כ שוב שפיר ה"ל אינו ראוי לכלי ושפיר אינו מקדש כלל

עי"ל לפמ"ש תוס' גיטין שם ד"ה ר' יהודה לחלק בברירה דיותר אמרינן ברירה כשיבוא הדבר לידי בירור בסוף מהיכא דאפשר שלא יתברר לעולם ע"ש. ולפי"ז בהך דמעילה דאיירי בנתינתו ביום השבת לצלוחית להתקדש ע"כ שפיר מקדש גם ג' לוגין בתערובת משום ברירה כיון דיבא לבסוף לידי בירור שינסך מהם ג' לוגין ונימא דהוברר הדבר דאלו הם שנתקדשו משא"כ בהך דסיכה דאיירי בע"ש וקושיית הגמ' דנייתי אז במקודשת ע"כ אילו הי' שיעור למים שפיר היה אפשר לתת בו אז יותר מג' לוגין והיינו יותר מג' ופחות מו' דאז אם יקדש הכלי ג' לוגין הרי לא יבואו לידי בירור לבסוף כיון דאם יתקדשו הרי יופסלו בלינה וא"כ כולו לא יהיה ראוי לניסוך דג' לוגין הרי פסולים והנשאר הרי אינו ג' לוגין וג"כ אינו ראוי לניסוך וא"כ יהי' דין כולו להשרף כדין מי החג שנפסלו וכנ"ל וא"כ הרי לא יבואו הג' לוגין המקודשים לידי בירור כלל וכיון דלא יבואו לידי בירור הרי שוב לא אמרי' ברירה ושוב ה"ל אינו ראוי לכלי ושוב אינו מקדש כלל ולכן שפיר בהך דסוכה אינו מקדש כלל כיון דאם יקדש הרי לא יהי' ראוי לכלי משא"כ בהך דמעילה דנותנן ביום הניסוך בשבת ולא יופסלו ע"י הקידוש ויבואו לידי בירור לבסוף לכן שפיר אמרי' ברירה ושפיר ה"ל ראוי לכלי מפאת הברירה ודו"ק היטב והנה מאי דנקיטנא דיתן בהך דסוכה יותר מג' ופחות מו' כבר כתבתי הטעם. והנני לפרש יותר דאילו יתן ו' לוגין הרי רק ג' יתקדשו ויופסלו בעמוד השחר ושוב אחרי עמוד השחר הרי יהיו ג' השניים ראוים כיון דהראשונים כבר נפסלו ויתקדשו אז איפוא ג' השניים וא"כ הרי יש לו לברר ג' ולומר דאילו הם ג' השניים שלא נתקדשו מאתמול רק למחר כדין וינסכם ושוב כיון שיברר אלו הג' ממילא הרי יהי' גם ג' הנשארים מבוררים שאילו הם אותם שנתקדשו מאתמול ונפסלו וא"כ הרי יבואו גם אותם שנתקדשו מאתמול לידי בירור ושוב שפיר אפשר לכלי לקדש ורק ביותר מג' ופחות מו' הוא דלא יבואו כלל לידי בירור כיון דהיתירין על ג' אינם ג' ולאו בני ניסוך נינהו וכנ"ל וה"ה דיכול ליתן ג"כ יותר מו' כגון ז' לוגין דאז נהי דיברר למחר ג' שיתקדשו למחר וינסכם וכנ"ל מ"מ הרי הנשארים הם ד' לוגין ועדיין מעורבים ג' המקודשים מאתמול עם לוג שאינו מקודש וא"כ עדיין לא יבואו לידי בירור וכמובן ודו"ק היטב]

עי"ל לפי המבואר בב"מ (דף ע"ד ע"א) על המשנה דשם (דף ע"ב ע"ב) אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער יצא השער פוסקין ואעפ"י שאין לזה יש לזה הי' הוא. תחלה לקוצרים פוסק עמו על הגדיש כו' (היה הוא תחלה, לקוצרים ויש לו גדיש ועדיין לא יצא השער פוסק עמו באיזה שער שירצה לתת לו מאותו גדיש דכיון דיש לו אין כאן רבית דמעכשיו הוא קנוי לו ואעפ"י שלא משך דכי אין לו נמי אבק רבית