ציונים לתורה מו

פסחו על דעת רבנן נמנה ובמלך ומלכה משום שלום מלכות אמרו כן עכ"ל התוי"ט וע"ש עוד בשאר דברי התוי"ט

והנה מה שהארכתי דכח החכם להתיר נדר הוא רק מפאת שנודר על דעת חכמים והיכא דאין נודר על דעתם אין חכם יכול להתיר באמת נתעוררתי עוד דיש להבין בזה דעת הראשונים הסוברים דאין חכם יכול להתיר נדר אשה נשואה שהקים לה בעלה ולהנ"ל מובן הטעם דכיון דאמרי' דכל הנודרת על דעת בעלה נודרת א"כ י"ל דעל דעת בעלה לבד היא דנודרת ולא ע"ד חכמים וע"כ אין חכם יכול להתיר

ומצאתי בשו"ת הר"י ברונא סי' רמ"ד דכ' כן בשם תשובת הר"ח אור זרוע דהביא דעת הראשונים הנ"ל וכ' וז"ל ושמא הטעם שלא יוכל להתיר לפי שנודרות על דעתן (של בעליהן) שכל זמן שהוא ירצה יתקיים הנדר ולא התירנו עפ"י חכם ושמא כאילו נדרה שלא להתיר על פי חכם כ"א על פי בעל עכ"ל ז"ל ומבואר כנ"ל דסברת הדיעה הנ"ל דאשה על דעת בעלה לבד היא דנודרת ולא ע"ד חכמים ואך דהר"ח אור זרוע הוסיף דהוי כאילו נדרה נדר בפ"ע שלא להתיר עפ"י חכם ולפי דרכנו א"צ לזה רק דכיון דכל כח החכם להתיר הוא רק מפאת שנודרין על דעתו א"כ באשה דאין נודרת על דעתו ממילא שפיר אין יכול להתיר כלל וכנ"ל

והנה לסברת הרשב"א הנ"ל דאין לך רק מה שאמרו חכמים כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש כו' ואין לנו לומר כזה מדעתינו גם בעלמא הנה יש להסתפק ג"כ בקידושין גופייהו אי אמרי' כל המתקדשת אדעתא דרבנן היא מתקדשת דאחרי דמצינו בגמ' רק כל דמקדש כו' א"כ י"ל ג"כ דאין לנו רק מה שאמרו זה במקדש לבד אבל האשה המתקדשת י"ל דאין מתקדשת אדעתא דרבנן ויש נפקותא בזה לעניין אשה שנתקדשה לרשע לכה"ת ושלח אח"כ גט וביטל שלא בפני השליח או שנתן גט על תנאי אם לא אבא כו' ונאנס כו' דאמרי' כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו כו' וא"כ זה שהוא רשע לכה"ת ולא קידש אדעתא דרבנן לא נימא אפקעינהו א"ד גם האשה המתקדשת רק אדעתא דרבנן היא דמתקדשת וה"ל כאילו התנית האשה ע"מ שירצו חכמים וא"כ שפיר חכמים ג"כ יכולים להפקיע ובטלו להו הקידושין כיון דלא נתקיים התנאי דע"מ שירצו חכמים מצד האשה וכמובן ואם דגם האשה עשתה עבירה במה שנתקדשה לרשע ולדעת שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' קמ"ב הוא איסור דאורייתא מלא תתחתן בם דכיון דמפרש קרא טעמא כי יסיר ודרשי' לרבות כל המסירים לכן גם ישראל מומר [לעכו"ם[ דהוא ג"כ מסיר הוא ג"כ בכלל הלאו עש"ה וע' שו"ת מהרי"ל סי' ק' וכנראה שלא ראה דברי הרשב"א במיוחסות הנ"ל] מ"מ כיון דזה רק איסור פרטי ואין האשה מומרת לכה"ת הרי כבר כתבתי למעלה דמפאת לאו שיש בקידושין עדיין לא אבד החזקת כשרות לומר דלא עביד אדעתא דרבנן בשאר מילי וה"נ באשה המתקדשת דכוותה וכמובן וע' ל' המהרי"ט קידושין פ' האומר (דכ"ב ע"א מדפי מהרי"ט) שכ' ז"ל אהך דהאומר להאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני וז"ל כ' הרא"ש יש שדקדקו מדלא קתני אינה מקודשת לראשון דכי מת שני או גירשה בתוך ל' כי מטי יום ל' הדרי וחיילי קידושי ראשון כו' וקשיא לי' דמכי פשטה ידה וקיבלה קידושין כבר חזרה בה ואפי' ר"ל מודה דמעשה הוא דומיא דמוקי לקמן כשתרם בע"ה את כריו ולי לא מכרעא מילתא דחזרה בה לגמרי לית לן בה וההיא דשתרם בע"ה אין אחר תרומה כלום אבל קבלת קידושין אלו אינם סותרים הקידושין ראשונים דעל דעת חכמים נתקדשה דאי משכחי קידושין רווחא הדרי וחיילי כו' עכ"ל ומשמע קצת מל' המהרי"יט דגם אשה המתקדשת על דעת חכמים מתקדשת ובאתי רק להעיר

כלל כד) נלענ"ד להסביר דברי הרא"ש בפ' יוה"כ סוגי' דמאכילין הקל הקל שכ' דנבילה דחוי' לגבי חולה ושבת הותרה ע"ש וכן הא דאמרי' ביומא (דף מ"ו ע"ב) דשבת הותרה וטומאה דחוי' לגבי קרבנות הקבוע להם זמן ע"ש ונראה דיש חילוק בזה בין איסור שהוא מפאת מעלה לבין איסור שהוא מפאת פחיתות ותיעוב דאיסור מלאכה בשבת הרי הוא מפאת מעלה שמפני מעלת וקדושת היום אין לעשות בו מלאכה ועשיית מלאכה בו הוא פגם במעלת וקדושת היום וע"כ נראה דלפי המבואר בקידושין (דף מ"א ע"ב) מה לתרומה שכן ישנה חול אצל קדשים הרי דאע"ג דתרומה ג"כ קודש נגד חולין מ"מ נגד דבר שקדושתו ומעלתו גדולה גם מתרומה כמו קדשים אזי גם התרומה כחול נחשבת וע"ע כזה בירושלמי עירובין פרק ג' ה"ט מחלפא שיטתי' דרבנן תמן עבדין לי' שתי קדושות (ביו"ט הסמוך לשבת) וכא (בב' ימים טובים של גליות ע"ש) אינון עבדין לי' קדושה אחת תמן יו"ט אצל שבת כחול אצל שבת ברם הכא שניהן שוין עכ"ל הירושלמי הרי ג"כ דאע"ג דיו"ט הוא ג"כ קודש מ"מ נגד שבת שקדושתו גדולה ממנו גם היו"ט כחול נחשב והוי יו"ט אצל שבת כחול אצל שבת וע"ע כזה ברש"י זבחים (דף ס"ח ע"ב) ד"ה מבמה לא ילפינן במקדש וז"ל דבמה כחול הוא לגבי מקדש עכ"ל

וע"ע דוגמא ברמב"ם פ"א מבית הבחירה ה"כ שכ' אבנים וקורות שחצבן מתחלה לבית הכנסת אין בונין אותן בהר הבית עכ"ל והכ"מ כ' שהוא מן התוספתא שנאמר בה אבנים וקורות שחצבן מתחילה להדיוט אין בונין אותן בהר הבית ומשמע לרבינו דלהדיוט היינו ביהכ"נ ולגבי הר הבית הדיוט קרי לי' עכ"ל (וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' קפ"ט וז"ל מעשה בבחורים כו' שהזכירו מרבנים ואמר אחד מהם רב פלוני הוא גדול כרב זה והשיב השני המבדיל בין קודש דחול ושאלוני ופטרתיו מהא דאמרי' בפ' הפועלים כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול אלמא אפי' לרבי קראה חול נגד ראב"ש מיהו צא דמי התם משל קאמרה כדאמרי אינשי כלומר כי היכא דזה אסור (להשתמש חול בדבר שנשתמש בו קודש) כך אני איני רוצה לינשא לו אולי זה גדול מזה אבל לא קראה לרבי חול עכ"ל ז"ל ולענ"ד אין צורך לומר דמשל קאמרה רק דנהי דידעה שפיר דגם רבי הוא אדם גדול מ"מ כיון שראב"ש גדול ממנו ה"ל רבי כחול לגבי' כהך דתרומה ישנה חול אצל קדשים ויו"ט אצל שבת כחול אצל שבת כו']

ולפי"ז נראה גם כאן לענין פ"נ דאחרי דפ"נ דוחה שבת ע"כ דדבר זה היינו הצלת נפש מישראל ערכו גדול וגבוה מערך ומדריגת השבת דכך היא הסברא הפשוטה דמדריגת וערך המדחה גדולה ממדריגת וערך הנדחה ומפאת זה שדוחה אותו וכמ"ש הרמב"ן עה"ת פ' יתרו דהיינו טעמא דעדל"ת משום דעשה עדיפא מל"ת וכנודע דבריו וכן מבואר להדיא בירושלמי נדרים פרק ג' ה"ט השבת שקולה כנגד כל מצוותי' של תורה והמילה דוחה אותה משל לשתי מטרוניות שהיו באות זו על גב זו ואין את יודע אי זו גדולה מחברתה זו שהיא יורדת מפני חברתה את יודע שחברתה גדולה ממנה עכ"ל הירושלמי ומבואר בזה להדיא כנ"ל דמן הדחי' יש לנו לדון שמדריגת המדחה גדולה ממדריגת הנדחה וע"כ מדמילה דוחה שבת יש לדון דמדריגת וערך המילה גבוה ונשא ממדריגת וערך השבת שהוא יורד מפני המילה וא"כ כזה גם לענין פ"נ אחרי דפ"נ דוחה שבת ע"כ דערך ומדריגת מצוה זו היינו הצלת נפש מישראל הוא נעלה מערך ומדריגת השבת ולכן תו השבת הוא כחול לגבי הצלת נפש מישראל שהרי קדושת השבת ג"כ רק ענין מעלה הוא וע"כ נגד דבר שהוא נעלה ממעלת השבת הרי אין חשוב מעלת השבת והוי לגבי' כאילו לא הי' אל השבת מעלה כלל דענין המעלה הוא רק נגד הפחות וירוד ממנו אבל נגד הנעלה ממנו נחשב גם מעלת הירוד ממנו כאילו לא הי' לו מעלה כלל ולכן יו"ט אצל שבת כחול אצל שבת וכן כל שאר דוכתי דמייתינא. ונמצאים מדוקדקים בזה דברי הרא"ש ביומא שם שכ' דשבת הוא כחול לכל דבר לגבי החולה עש"ה וכן לענין הקרבת קרבן הקבוע לו זמן מדדוחה שבת א"כ מעלתו ג"כ גבוה ממעלת השבת ולכן תו השבת כחול לגבי' וע"כ שפיר הוא הותרה שהרי אין כאן השבת האוסר כלל