ציונים לתורה מג

תני ואסורין לזרים נתיישבתי שיש לת' זה עפ"י המבואר בזבחים (דף נ"ז ע"ב) במשנה הפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות ואינו נאכל אלא למנויו ואינו נאכל אלא צלי ובגמ' שם אמר אהא דא"נ אלא ע"ח ומתני' מני ראב"ע היא כו' וממאי דראב"ע ומדאו' דלמא מדרבנן ולהרחיק מן העבירה א"כ מאי אלא עד חצות אלא כי התם מאי התם דאו' אף ה"נ דאו' ובתוס' שם גירסתם ואיבעית אימא כי התם כו' וז"ל בקונטרס לא גרס ואיב"א ויש לפרש דדייק מדלא קתני עד חצות לבסוף ותני' לי' באמצע (פי' בין שאר דברים שהם מה"ת) ש"מ דהוי דאו' עכ"ל וא"כ ה"נ י"ל דבמתני' דביכורים הנ"ל תנן התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה וחומש ואסורים לזרים והן נכסי כהן ועולין באחד ומאה וטעונין רחיצת ידים והערב שמש משא"כ במעשר ע"כ והנה הך דמיתה וחומש ושהן נכסי כהן הוי מה"ת וא"כ מדתני באמצעם ואסורים לזרים ש"מ שגם זה מה"ת וכאן מדוייק זה עוד ביותר כיון דהך דעולין באחד ומאה מדרבנן הוא כמ"ש התוס' בכ"ד וכן הך דטעונין רחיצת ידים וא"כ אילו הי' הך דאסורין לזרים מדרבנן הי' לו להסמיך דרבנן אל דרבנן ולמיתני התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה וחומש והן נכסי כהן ואסורים לזרים ועולים באחד ומאה וטעונין כו' ומדלא שנאו כן רק שנאו ביני מילי דאו' ש"מ שגם זה מה"ת ושפיר קאמר מתני' מסייע לר"י

ועי"ל דלכאו' ק' מדוע השמיענו התנא דווקא בתרומה דח"ש אסור ולא עשה כן באחד משאר איסורין ולפמ"ש דבתרומה יש סברא דשרי מה"ת משום דלא שייכי סברא דחזי לאיצטרופי כו' הואיל והוא רק איסור גברא ניחא אולם זה יתכן לר' יוחנן אבל לר"ל דגם בעלמא ליכא ראי' דחזי לאיצטרופי להכריח דח"ש אסור מה"ת א"כ לעניין איסור הדרבנן שוב אין שום טעם וסברא לחלק בין תרומה לשאר איסורים וכמובן וא"כ מדהשמיענו התנא דווקא בתרומה דח"ש אסור מכלל דהא דח"ש אסור בעלמא מה"ת הוא וכר' יוחנן ושפיר הוי רבותא בתרומה וכנ"ל ובמרה"פ שם כ' דהרבותא הוא בתרומה דה"א דדווקא בחלב ח"ש אסור משום דכתיב כל חלב ע"ש וגם זה לא הונח דאכתי מדוע אשמעי' בתרומה דווקא ולא באחד משארי איסורים דבכולם הוי רבותא מלבד בחלב

ואולם גם לפי דבריו יש ראי' דהך דאסורין לזרים מה"ת הוא ואשמעי' דגם שאר איסורים ילפי' מחלב דאילו לר"ל הרי ח"ש דחלב גופי' מדרבנן וא"כ אין חילוק בין חלב לשאר איסורין דכמו שגזרו חכמים בחלב ה"נ יש להם לגזור בשאר איסורים ובחלב גופי' ה"ל לתנא להשמיענו דח"ש אסור רק מדרבנן שלא נטעה דמה"ת הוא אסור מקרא דכל חלב וממילא נדע דגם בשאר איסורים הוא מדרבנן אבל להשמיענו זה בתרומה אין סברא כלל לר"ל וכמובן. וראיתי בחידושי הר"ן ב"מ (דף נ"ג ע"א) שם דכ' דהרבותא הוא בתרומה דה"א דהואיל ואין איסורה שוה בכל דמותרת לכהנים ע"כ קילא מחלב ואין ללמדה משם ולכך אשמעי' תנא דגם בתרומה ח"ש אסור ע"ש והנה גם זה יתכן רק לר"י ולענין איסור תורה דלר"ל דרק מדרבנן אסור אין סברא לחלק בין איסור הש"ב לאש"ב דחכמים יש להם לגזור ולאסור בזה כמו בזה וכמובן [וע' תוס' יבמות (דף פ"ד ע"א) ד"ה ולא דמבואר שם כן דלעניין גזירה דרבנן אין סברא לחלק בין ש"ב לאש"ב עש"ה]

והנה איך שיהיה עכ"פ מבואר בר"ש הנ"ל דלפי מה דמוקמינן הך דאסורים לזרים בח"ש מוכח דח"ש אסור מה"ת והנה כבר כתבתי דהא דמוקמי' לי' בח"ש זהו רק לר"י דס"ל בירושלמי שם דתרומה לזר במיתה וע"כ לדידי' הך דחייבים עליהם מיתה נמי בזרים איירי דומיא דחומש דכיון דאפשר לפרש כן יותר ניחא לומר כן מלומר דמיתה דתני היינו לכהנים וחומש דתני היינו לזרים ולצדדים. קתני וכמובן וע"כ כיון דתני כבר וחייבים מיתה קשה דל"ל תו הך דואסורים לזרים וצ"ל לפחות מכשיעור אבל לרב דס"ל דתרומה לזר אינה במיתה והך דחייבים עליהם מיתה איירי בכהנים וחומש לחוד אתי לזרים ע"כ גם ואסורים לזרים אתי לכשיעור דמחומש אין ללמוד דאפשר לטעות דבעו ש"פ לאיסורא כמו לחומש כמו לאבא שאול וכמ"ש

ולפי"ז נולד לנו הסברא חדשה בפלוגתא דר"י ור"ל בהא דח"ש די"ל דר"י לטעמי' דס"ל דתרומה לזר במיתה ע"כ סובר ג"כ דח"ש אסיר מה"ת מפני שהי' לו ראי' ע"ז ממשנה דביכורים הנ"ל וכנ"ל משא"כ ר"ל אפשר שסובר כרב ואין ראי' ממשנה הנ"ל וע"כ ס"ל שפיר דח"ש רק מדרבנן אסור ודו"ק

והנה מה שהבאתי מתוס' זבחים דלא שייך למיתני דרבנן בהדי דאו' העירני תלמידי האברך החו"ב מהו' יוסף חיים דוד רייך נ"י מפה שיש להביא ראי' לסברת התוס' הנ"ל מהך דסוטה (דף כ"ג ע"א) במשנה מה בין איש לאשה האיש פורע ופורם ואין האשה כו' האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האיש כו' האיש מגלח על נזירות אביו ואין האשה כו' ובגמ' שם (דף כ"ג ע"ב) אמר אהא דאיש מדיר כו' א"ר יוחנן הלכה היא בנזיר והנה דברי ר"י נאמרו בנזיר (דף כ"ח ע"ב) אמתני' דהתם דשם נשנה עיקר הדין דאב מדיר את בנו בנזיר ור"ל ס"ל התם דמדרבנן הוא כדי לחנכו במצוות ואשה א נה מדר שאין האשה חייבת לחנך את בנה וא"כ קשה דאמאי לא מייתי הש"ס בסוטה גם טעמא דר"ל הנ"ל ובפשיטות י"ל דמייתי רק דר"י משום דהלכתא כוותי' לגבי ר"ל ואולם להנ"ל י"ל עוד דהש"ס הביא כאן בדיוק רק לדברי ר' יוחנן לחוד מפני שמכאן יש ראי' לדברי ר"י הנ"ל דהלכה היא בנזיר ומה"ת היא והיינו מדשנאו תנא בהדי שאר דברים שבין איש לאשה שהם ג"כ מה"ת ואילו הי' הא דאיש מדיר כו' אך מדרבנן הי' לו להתנא לשנותו בסוף המשנה ולא באמצע דברים שהם מה"ת וכתוס' דזבחים הנ"ל עכ"ד תלמידי ויפה העיר

ולפי"ז נ' עוד דלפמ"ש למעלה דהך דירושלמי דמתני' מסייעא לר' יוחנן דח"ש אסור מה"ת וכדברי הרא"ש הכוונה מדשנאו תנא ביני מילי דאורייתא וכנ"ל א"כ י"ל דדיוק הירושלמי נ"ל דמתני' מסייע לר"י היינו רק שהירושלמי עצמו ס"ל כן דאין לשנות דרבנן ביני דאו' וכמו דס"ל כן לש"ס דידן בזבחים וכנ"ל משא"כ ר"ל גופי' לא קשי' עלי' ממתני' דביכורים הנ"ל דהוא הרי בהכרח סובר דדרך לשנות דרבנן ביני דאו' דאל"כ יוקשה עליו ממשנה דסוטה הנ"ל אמאי דס"ל בנזיר שם דאב מדיר כו' דרבנן היא וא"כ הרי יש לנו עוד הסברה במחלוקת ר"י ור"ל בהא דח"ש דר"י סובר דאין דרך לשנות דרבנן ביני דאו' וע"כ ס"ל דח"ש אסור מה"ת מפני שהי' לו ראי' ע"ז ממשנה דביכורים הנ"ל וה"נ ס"ל משום זה דאב מדיר כו' הלכה היא בנזיר מפני שהי' לו ראי' ע"ו ממשנה דסוטה הנ"ל אבל ר"ל סובר דיתכן לשנות דרבנן ביני דאו' וא"כ אין ראי' ממשניות הנ"ל וע"כ שפיר ס"ל דח"ש רק מדרבנן אסור וכן הא דהאב מדיר כו' ג"כ רק דרבנן הוא ודו"ק (וי"ל עוד יותר דמאי דס"ל לר"י דאין לשנות דרבנן בהדי דאו' ור"ל פליג ע"ז במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן הוא שנחלקו אי מילי דרבנן דאו' נינהו מלא תסור דאי דאו' נינהו שפיר יש לשנותם בהדי דאו' וכמובן ויש להאריך בזה מאוד] והנה מצאתי עוד מקום דמבואר בו דאין דרך התנא למיתני דרבנן בהדי דאו' והוא ברי"ף פ' שלשה שאכלו וז"ל וא"כ הך תנא דתני ארבעה משום הטוב והמטיב הוא כו' לית לך למימר הכי דברכת הטוב והמטיב דרבנן הוא ולא מני לה בהדי דאו' כו' עכ"ל וע"ע שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תת"ע והבאתיו לעיל כלל ג' ע"ש

וע"ע שבת (דף י"ג ע"ב) מאי נינהו י"ח דבר דתנן אלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל ראשון והאוכל אוכל שני כו' והספר והידים והטבול יום והאוכלין והכלים שנטמאו במשקין כו' ושם (דף י"ד ע"ב) טבול יום דאו' הוא דכתיב ובא השמש וטהר סמי מכאן טבול יום ובתוס' סמי מכאן טבול יום לא מן המשנה אלא דלא הוי ממניין י"ח דבר עכ"ל ובס' חידושי גור ארי' שם למהר"ל מפראג ז"ל כ' וז"ל סמי מכאן טבול יום ק' אמאי אמר סמי הא הך משנה לא באה למנות