ציונים לתורה מב

והדשות ע"ש ועוד בדוכתי טובי וא"כ רק אכילת כהן שרי דכיון דזהו מצוותה ע"כ אינו נחשב איבוד משא"כ אכילת זר דאיננה מצוותה שפיר הוי איבוד כמו באכילת בהמה ועובר אעשה דשימור ודו"ק

[ואולם מהך דפסחים (דף ט"ו ע"א) חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה ותחתונה חולין טמאין מודה ר"א ור' יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל כו' משמע לכאורה דעל פחות מרביעית ליכא חיוב שימור טהרה וא"כ ה"ה על פחות מכזית ויל"ע בזה עוד ברשב"א שבת (דף צ"א ע"א) ד"ה זרק כזית תרומה עש"ה ובאתי רק להעיר)

ועי"ל סברא להיפוך בזה דבתרומה לכ"ע ח"ש מותר מה"ת וזה לפמ"ש בחידושי בסוגי' דח"ש דהא דפליגי ר"י ור"ל אי ח"ש אסור מה"ת מטעמא דחזי לאיצטרופי כו' הסברת הפלוגתא היא דפליגי בפלוגתת הראשונים והריטב"א ז"ל דלהראשונים ז"ל כל איסורי תורה איסורי חפצא המה אולם הריטב"א על הרי"ף ר"פ ואלו מותרין כ' וז"ל וטעמא דמילתא משום דחזיר ונבילה אין גופן אסור איסור חפצא אלא כי האדם אסור לאוכלן וא"כ קונם דהוי איסור חפצא היכי שייך לומר שיהי' אסור כנבילה שהרי נבילה אין איסור בגופה יותר מהיתר דעלמא והוי כאומר ככר זה אסור כבשר ח לין שלא אמר כלום עכ"ל וכ"כ הריטב"א עוד בנדרים ובקידושין בכמה דוכתי

ולפי"ז נראה דהנה סברת ר' יוחנן בהא דחזי' לאיצטרופי כו' הוא דכיון דחזינן דאם משלם השיעור בכא"פ נעשה איסור למפרע גם הח"ש שאכל ע"כ אין סברא שיהופך היתר לאיסור למפרע וע"כ ההכרח לומר דח"ש גם בשעתו איסור הוא ורק דעונש מלקות וכה"ג אין עליו. ואולם זה שייך רק באיסורי חפצא דאז אין סברא שחפץ המותר יעשה איסור ע"י מעשה שאח"כ וע"כ ס"ל לר"י כראשונים הנ"ל דכל איסורים איסורי חפצא הן וע"כ שפיר מייתי ראי' מהא דחזי לאיצטרופי דח"ש אסור מה"ת אבל ר"ל ס"ל כהריטב"א הנ"ל דכל איסורים בלא"ה עצמותם היתר גמור ורק שהאדם מוזהר שלא לאכלן ועל האדם שייך שפיר לומר שהטילה התורה עליו תנאי שהח"ש מותר לו רק בתנאי אם לא יאכל עוד ח"ש וע"כ אין שום ראי' מדין צירוף כא"פ שהח"ש גם בשעתו איסור הוא דרק חפץ המותר א"א שיהופך לחפץ אסור ע"י מעשה שאח"כ וע"כ שפיר ס"ל לר"ל דח"ש מותר מה"ת עכת"ד בחידושי. והנה בס' ברוך טעם שער הכולל דין ב' כ' וז"ל ואפשר דעת הראב"ד דכיון דאיסור אכילה הוא רק משום זרות לא מקרי אלא איסור גברא כו' עכ"ל ולפי"ז כיון דתרומה לזר לכ"ע אך איסור גברא הוא שוב לכ"ע ח"ש מותר בו מה"ת

והנה ראיתי בתוס' יבמות (דף ע"ג ע"א) ד"ה ואסורים לזרים דאהא דמייתי שם מתני' התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה וחומש ואסורים לזרים כתבו וז"ל וא"ת כיון דחייבין מיתה וחומש אמאי איצטריך תו למיתני ואסורין לזרים כו' ותי' בערוך ערך טען דאסורים לזרים איצטריך לח"ש דאסור למ"ד מדאו' ולמ"ד מדרבנן עכ"ל. והכוונה דלמ"ד מדאורייתא אסור ח"ש דתרומה מדאו' ולמ"ד מדרבנן אסור רק מדרבנן וא"כ מבואר דלא כדברינו הנ"ל ורק דגם תרומה דינה כשאר איסורים לעניין פלוגתא דח"ש. וע"ע בר"ש חלה פ"א מ"ט דאהא דתנן התם החלה והתרומה חייבין עליהן מיתה וחומש ואסורין לזרים כ' וז"ל ובפ"ב דביכורים תנן כי האי מתניתין ומייתי' לה בהערל והתם ניחא דאע"ג דתנא וחייבין עלי' מיתה איצטריך למיתני ואסורים לזרים משום דבעי למיתני הרי אלו בתרומה וביכורים משא"כ במעשר דשרי לזר ואפי' איסור ליכא אבל הכא קשה ועלה דההיא מפרש בירושלמי מתני' מסייע לר' יוחנן דאסורה לזרים פתר לה פחות מכשיעור כלומר לר"י דאמר בפרק בתרא דיומא ח"ש אסור מה"ת ויתכן האי שינויא במתני' דהכא עכ"ל והנה שגוף תירוצו של הערוך מבואר בירושלמי ומהתימא על התוס' שהביאו זה בשם הערוך ולא בשם הירושלמי וע"ק דהערוך תי' דאתי' בין לר"י ובין לר"ל ואילו הירושלמי קאמר דאתי' לר"י לחוד וגם דברי הירושלמי עצמם צריכים הבנה דהא במתני' קתני רק ואסורין לזרים ולא קתני דמה"ת אסורים וא"כ גם לר"ל ניחא כיון דמודה ר"ל דח"ש אסור מדרבנן מיהת וא"כ אמאי קאמר דמתני' מסייע לר"י

ואולם התוס' בב"מ (דף נ"ג ע"א) ד"ה ואסורים כתבו וז"ל וי"ל כדמפרש בירושלמי ואסורים לזרים ואפילו ח"ש או דאו' או דרבנן דפליגי ר"י ור"ל בפ' בתרא דיומא עכ"ל והנה שפה בב"מ הביאו זה בשם הירושלמי וגם הביאוהו בשינוי ממ"ש בר"ש הנ"ל כי הר"ש הביא ירושלמי דמתני' מסייע לר"י והתוס' הביאו דמתני' אתיא בין לר"י ובין לר"ל וכדברי הערוך הנ"ל וראיתי בגוף הירושלמי בביכורים פ"א ה"א דפליגי התם רב ור' יוחנן דס"ל לרב דזר שאכל תרומה אינו במיתה ור' יוחנן ס"ל דהוא במיתה וקאמר בזה"ל מתני' פליגא על רב התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה פתר לה בכהנים (שאם אכלו בטומאת הגוף חייבין מיתה) והא תנינן חומש וכי יש חומש בכהנים פתר לה לצדדין הוא מתניתא רישא בכהנים וסיפא בישראל מתני' מסייע לר' יוחנן ואסורים לזרים פתר לה פחות מכשיעור עכ"ל ובפני משה שם ד"ה מתני' מסייע לר"י כ' וז"ל דזר בתרומה בעון מיתה דהא קתני וחסורים לזרים ואי אמרת דהאי חיוב חומש בזרים איירי א"כ מאי האי דהדר תני ואסורים לזרים ומשני דפתר לה פחות מכשיעור וכלומר דהא על כרחך אף לר"י קשיא דאם חייבין עליהן מיתה מאי האי דהדר תני ואסורים לזרים אלא וודאי דעל פחות מכשיעור קאי דאין כאן עון מיתה ומיהת אסורין להן מה"ת וא"כ לרב נמי ל"ק דבפחות מכשיעור אין כאן חיוב חומש ומיהת אסורין להן עכ"ל ולא יכולתי להלום דבריו כלל ואיני יודע מהו שח דמחי קושי' יש כאן לרב יותר מלר' יוחנן הלא גם ר"י מוכרח לסבור דחומש דתני היינו לזרים שהרי בכהנים אין חיוב חומש וא"כ איך ס"ד דהירושלמי כלל לומר דמתני' מסייע לר"י ואדרבה לר"י נשנו כבר ב' דברים בזרים א' מיתה ב' חומש ואילו לרב לא נשנה רק דבר אחד דהיינו החומש וא"כ יותר מיותרת בבא דאסורה לזרים לר"י מלרב ובמראה הפנים שם כ' וז"ל מתני' מסייע לר"י כדפרישית והיותר נראה דטעות הוא וצ"ל דמתני' פליגא על ר"י דלדידי' דמפרש דחייבין מיתה לזרים קאמר קשיא טפי להא דקתני עוד ואסורין לזרים עכ"ל וגם בזה לא הונח דנהי דלר"י קשיא טפי דלדידי' נשנו כבר ב' דברים בזרים עכ"ז לא יאמר הירושלמי מכח זה מתני' פליגא על ר"י כיון דסוף סוף הא דאסורין לזרים גם לרב קשיא כיון דלדידי' נמי עכ"פ חומש דרישא קאי אזרים וא"כ פשיטא דאסורין לזרים דאם חייבים חומש לכפרה על אכילתם על כרחך דאכילתם אסורה להם וא"כ ל"ל תו למיתני ואסורים לזרים ונ' דלרב אין ההכרח לת' דבפחות מכשיעור איירי די"ל דבאמת איירי כשיעור ואעפ"כ הוצרך לשנות ואסורים לזרים משום שהי' אפשר לטעות דמתני' אתי' כאבא שאול דס"ל בפסחים (דף ל"ב ע"ב) דאין חומש רק ביש בי ש"פ ע"ש וא"כ מחיוב חומש אין ללמוד איסור רק אהיכא דיש בו ש"פ וע"כ הוצרך לשנות הך דאסורים לזרים דאפי' בכזית סתם שאין בו ש"פ נמי חייב וככל איסורים דעלמא שהם בכזית ואין שום חילוק אם יש בם ש"פ או לאו אבל לר"י דס"ל דהך דחייבין מיתה נמי אזרים קאי וחיוב מיתה הוי ג"כ בכזית גרידא אף שאין בו ש"פ וע"כ שפיר קשיא דל"ל תו למיתני ואסורים לזרים והוצרך לתרץ דפתר לה פחות מכשיעור דליכא מיתה רק איסור גרידא ועכ"פ מהתימא על הפ"מ ז"ל שלא הזכיר כלום מדברי הרא"ש הנ"ל שכפי הנראה מדבריו הי' הוא ז"ל מפרש הירושלמי בדרך אחר לגמרי דהך מתני' מסייע לר"י לא קאי כלל אר"י דירושלמי הנ"ל לעיל מיני' דאמר דתרומה לזר הוא במיתה רק דיבור בפ"ע הוא וקאי אר"י דיומא דס"ל דח"ש אסור מה"ת והנה התוס' בב"מ הנ"ל שהעתיקו הירושלמי דמתני' איירי בח"ש לר"י מה"ת ולר"ל מדרבנן צ"ל שהיו גורסים בירושלמי מתני' פליגא על ר"י ופירשוה כפירושינו הנ"ל והך דפתר לה פתות מכשיעור פירשוה מדעתם דאתי' בין לר"י ובין לר"ל לחר מה"ת ולמר מדרבנן וכמובן

והנה מה שהקשיתי על הר"ש הנ"ל דאיך מסייע מתני' לר"י הלא גם לר"ל עכ"פ מדרבנן אסור ושפיר