ציונים לתורה מא

חיוב עדיין מ"מ הא רובא וחזקה רובא עדיף משא"כ אילו היו רק שנים שנתערבו כו' היו חייבין להביא כל אחד פסח שני משום חזקת חיוב כמו בב' שבילין דמוקמינן לכל חד בחזקת טהרה ואע"ג דסתרי אהדדי

ואולם בפסחים שם (דף צ"א ע"א) אי' דמפקח את הגל ששחטו וזרקו עליו ואח"כ נמצא אותו שבגל מת דבגל ארוך פטור מלעשות פסח שני דאימא טהור הי' (המפקח) בשעת שחיטה וברש"י שמא בשעת שחיטה עדיין לא האהיל כנגד הטומאה וכיון דספק יצא ספק לא יצא פטור משום דלא אפשר כדאמרן לעיל גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהן עכ"ל הרי דשם איירי רק בספק באדם אחד אם יצא ידי פסח ואעפ"כ פטור מלעשות פסח שני ומדמי לי' רש"י להך דחמשה שנתערבו כו' אע"ג דשם יש רוב נגד החזקה משא"כ כאן דאין דבר נגד החזקת חיוב ואולם כאן ג"כ יש חזקת טהרה המנגדת לומר שלא האהיל ולא נטמא עדיין אז וגם יש חזקת חי של אותו שנמצא מת לומר דאח"כ הוא שמת ויש לדון בזה בתוס' שם ד"ה שהי' עש"ה

וגם י"ל דלא שייך בפסח חזקת חיוב כלל לעניין הבאת פסח שני כיון דקרבן אחר הוא ואותו קרבן שהי' חייב להביא היינו פסח ראשון הרי כבר עבר זמנו וא"א להביאו עוד ואולם למ"ד שם (דף צ"ג ע"א) דשני תשלומין דראשון הוא י"ל דשפיר שייך חזקת חיוב ואף שא"א לו לקיים גוף החיוב עוד מ"מ חייב להשלימו בתשלומין שנתנה לו תורה ודו"ק ובאתי רק להעיר]

כלל כא) התוס' בכתובות (דף נ"ו ע"ב) ד"ה ה"ז כתבו וז"ל אבל קשה דלענין נזקין כו' נימא שלא יוכל למחול דמתנה הוא עמ"ש בתורה וכ"ת ה"נ והתנן בהחובל קרע את כסותי כו' ע"מ לפטור פטור ותי' הר' אלחנן כו' ועי"ל דנזקין לא דמי לקידושין דאין לך קידושין שאין לה עליו שאר כסות ועונה וכן גבי נזיר אין נזיר לחצאין אבל גבי נזקין לא שייך למימר הכי עכ"ל ויל"ע דבר"ן נדרים (דף פ"ג ע"ב) ד"ה אמרי כ' וז"ל האי דפריך לי' הכי ולא פריך אין נזירות לחצאין כדפריך לעיל משום דטומאה אינה תלוי' בנזירות דאשכחן נזירות בלא טומאה שהרי נזיר שמשון אסור ביין ומטמא למתים כדאי' בפ"ק דנזירות כו' עכ"ל הצריך לענייננו וא"כ עדיין ק' דאם נזר ע"מ שיהא מותר לטמא למתים ראוי שיהי' תנאו קיים דהא לא שייך אין נזירות לחצאין כיון דלענין טומאה יש נזירות לחצאין וא"כ אכתי תיקשי ממשנה נזיר (דף י"א ע"א) הריני נזיר ע"מ שאהא שותה יין ומטמא למתים ה"ז נזיר ואסור לשתות יין ולהטמא למתים ומפרש טעמא בגמ' משום דהוי מתנה עמ"ש בתורה וק' דנהי דלעניין יין אין תנאו חל עכ"ז לענין טומאה ראוי שיחול וי"ל דאם התנה על טומאה לבד חל באמת שפיר ורק כאן דהתנה על יין וטומאה יחד לכן מגו דלא חייל איין לא חייל נמי אטומאה [וע' כלל א' אי אמרי' מגו בהעדר]

ומיהו לפי מה דמסקי התוס' בכתובות שם דלענין איסורא אפי' כשלא שייך טעמא דלחצאין נמי תנאו בטל עש"ה ניחא והנה האחרונים נסתפקו בספריהם אם איסורי ודיני הנזירות כולן חשובים בדויים מלב כמו נדר לפי שבאמרו הריני נזיר הוי כאילו קיבל ע"ע בפירוש כל איסורי הנזירות או דילמא באמרו הריני נזיר קיבל ע"ע רק קדושת הנזירות אבל איסורי הנזירות איסורי תורה הם ורחמנא הוא דחדית שמי שקדוש בקדושת הנזירות אסור בכל אלו הדברים שתיית יין וטומאה כו' ואיסורי תורה הם לא איסורי נדר ונראה דלדברי הר"ן הנ"ל יש לחלק באיסורי נזיר ולומר שכל איסורים שלו איסורי נדר הם לפי שכולם עניינם עצם הנזירות וע"כ באמרו הריני נזיר הוי כאילו פרט אותם וקיבלם ע"ע בפירוש משא"כ איסור טומאה שלו איסור תורה הוא לא איסור נדר דכיון דאיסור הטומאה איננו עצם הנזירות וכמו"ש הר"ן דלגבי טומאה יש נזירות לחצאין לפי שיש מציאות לנזירות בלא טומאה בנזיר שמשון וע"כ אינו נכלל באומרו הריני נזיר שהרי אינו עצם עניין הנזירות ורחמנא הוא דחדית שמי שאינו נזיר שמשון אסור בטומאה ודו"ק היטב מאוד

ודע דגוף סברת הר"ן נדרים הנ"ל נלענ"ד לכאורה דהוא פלוגתא דר' יוחנן ור"ל בירושלמי נדרים פרק ג' הלכה ה' נזר והוא בין הקברות ר' יוחנן אמר מתרין בו על היין ועל התגלחת ר' שמעון בן לקיש אמר מאחר שאין מתרין בו על הטומאה אין מתרין בו על היין ועל התגלחת ומבואר דפליגי בזה אם איסור הטומאה היא מעצם הנזירות ואם יש לחלקה מאיסור יין ותגלחת דלר"ן נדרים הנ"ל דלעניין טומאה יש נזירות לחצאין הואיל ומשכחת נזירות בלא טומאה בנזירות שמשון א"כ ה"נ שפיר יש לחלק הטומאה מיין ותגלחת לומר דאף שאין בו לאו דטומאה מ"מ יש בו שפיר לאוין דיין ותגלחת וא"כ ר"ל דאמר מאחר שאין מתרין בו על הטומאה כו' ר דפליג אסברת הר"ן הנ"ל ור' יוחנן ס"ל כסברת הר"ן הנ"ל וע בזה בש"ס דידן נזיר (דף ט"ז ע"ב) וברש"י ותוס' שם עש"ה באתי רק להעיר]

כלל כב) נלענ"ד לחדש דהא דח"ש אסור מה"ת לר"י ומדרבנן לר"ל זהו רק בשאר איסורי תורה אבל איסור תרומה לזר לכ"ע הוי בח"ש מה"ת ולא איסור דח"ש בלבד רק איסור גמור יש בו וזה לפמ"ש בשו"ת אבני מילואים סי' י"ח דאפי' למ"ד דמה"ת מותר לבטל איסור לכתחלה עכ"ז תרומה בחולין לכ"ע אסור מה"ת לבטל לפי שע"י הביטול נפקע ממנה קדושת התרומה ונעשית חולין והרי אסור מה"ת להפקיע קדושת התרומה מכח עשה דשימור דכתי' ושמרתם את תרומותי ולפי"ז נראה דלכאורה בכל אכילה של תרומה נפקעת קדושת התרומה ונעשית חולין ע"י האכילה [וע' תוס' מנחות (דף ס"ט ע"א) ד"ה דבלע שכתבו דבבלע תרומה והקיאה היא חולין וע"ע בחולין (דף ע"ב ע"א) תוד"ה כי קאמר רבה שכתבו דבתחילת העיכול איננו חולין רק כשהיא מעוכלת ובאה סמוך לנקב נעשית חולין וע"ע רש"י מעילה (דף י"ט ע"א) ד"ה עד שיוציא מן ההקדש לחול שכ' לפי שכשאוכל את התרומה היא נעשית חולין כו'] והא דכהן שרי לאכול תרומה ואינו עובר אעשה דשימור לפי דברי הא"מ הנ"ל שבעשיית תרומה חולין עוברים אעשה זאת היינו משום דכך גזרה תורה ואדרבה מצוה היא וע"כ אין עובר בזה אשמירת תרומה שכך היא מצותה אבל זר האוכלה שאכילה זאת איננה מצוותה של תרומה שפיר עובר אעשה דשימור במה שמוציאה לחולין ומפקיע קדושתה וא"כ כיון דבקרא דושמרתם את תרומותי לא כתיב אכילה כלל דניבעי כזית מפאת דפחות מכזית לאו אכילה הוא ורק עשה בעלמא הוא לשמור את הדבר אשר עליו שם תרומה וא"כ כיון שגם משהו תרומה שם תרומה עליו שפיר יש עליו חיוב השימור דרק באיסורי אכילה נהי דגם משהו נבילה וחלב שמו נבילה וחלב עכ"ז הרי התורה אסרה רק האכילה ופחות מכזית לאו אכילה היא וא"כ באכל פחות מכזית לא עשה המעשה שאסרה תורה לעשותה היינו מעשה האכילה משא"כ לענין שמירת תרומה כיון שגם משהו תרומה שם תרומה עליו א"כ הוא שפיר בעשה דשימור הנ"ל ואסור לטמאו ולהפקיע קדושתו וא"כ כיון שיש באכילת זר תרומה עבירת עשה דשימור הנ"ל וכנ"ל א"כ פשיטא דגם במשהו תרומה אם אוכלו עובר מה"ת אעשה הנ"ל

ועוד נראה דאפי' נימא דלא כשו"ת א"מ הנ"ל ורק שבעשיית תרומה חולין ליכא עשה דשימור ואך לטמאה הוא דאסור מה"ת דכיון שהיא תרומה גם בטומאתה ע"כ זהו בזיון לתרומה יותר כשקדושתה עלי' והיא טמאה עכ"ז ראוי לומר דאכילת זר הוי שפיר בעשה דשימור מפאת איבוד תרומה מיהת הנאסר ג"כ בעשה זאת שהרי האכילה היא הפסד ואיבוד לתרומה שהרי נפסדת היא ע"י האכילה ונעשית רעי ומה"ת אסור לאבד תרומה בכה"ג מעשה הנ"ל שהרי אסור מה"ת להאכילה לבהמה משום הכי וכמבואר בתוס' ב"מ (דף צ' ע"א) ד"ה