ציונים לתורה מ

הוא חייב באחריותו עד שיזרק הדם אף ה"נ כיון שנזרק הדם ויצא ידי אחריות חובתו מעל דכיון דיצא בו י"ח כמו שהוציאו לחולין דמי כו' עכ"ל ומבואר בזה דלר"ש גם בחטאות ואשמות יצא ידי אחריותו אם הביאן לעזרה והיינו על כרחך אף שנפסלו אח"כ ולא נזרק הדם בהכשר שהרי ר"י פליג עלי' וס"ל עד שיזרק הדם וא"כ ע"כ לר"ש אפי' לא נזרק הדם נמי יצא י"ח ועל כרחך הטעם משום דאם הביאן לעזרה ונפסלו אח"כ איו הקרבן האחר בא מן הציבור עבורו ולאו חובה דידי' הוא דאין לומר שאין קרבן אחר בא כלל ורק שבהבאה לעזרה יצא לגמרי י"ח דז"א דזה יתכן רק בנדרים לומר דכשהביא לעזרה יצא לגמרי ידי חיוב נדרו אבל חטאת ואשם שאינו נידר ונידב ורק שמכפרים א"כ פשיטא דבהביא חטאת חלב לעזרה ולא הוקרבה דאין חטאו מתכפר עד שיוקרב קרבן וירצה וכן בחטאות ואשמות דמחוסרי כפרה פשיטא שאינם מטהרים לאכול בקדשים כ"א כשהוקרבו בפועל וא"כ ממילא מדאמר ר"ש גם בחטאות ואשמות דכשהביאן לעזרה יצא ידי אחריותו על כרחך הכוונה רק דאם נפסלו אח"כ אזי הקרבן האחר בא משל ציבור עבורו וא"כ קשיא טובא דמה זה שאמר ר"ש במשנה דשקלים הנ"ל דתנאי ב"ד הוא בקינין הפסולות דבאות משל ציבור הרי גם בשאר קרבנות אמרי' כן לדידי' וצריך לומר דקינין דשקלים הנ"ל לאו דיוקא הוא אלא דה"ה בכל קרבנות מחוסרי כפרה וחטאות ואשמות דמעילה הנ"ל הכוונה ג"כ אחטאות ואשמות דמחוסרי כפרה וכמש"ש קיני זבין וזבות ויולדות דהוי ג"כ כיפורים דמחוסרי כפרה ומה שאמר בש"ס מעילה הנ"ל דמשהביאן לעזרה מעל היינו ג"כ מטעמא דכיון דתנאי ב"ד הוא דפסולות באות משל ציבור א"כ הרי הוא יצא ידי אחריותו מהבאתו לעזרה שהרי אפי' יופסלו יביאו הציבור עבורו אחרים וע"כ מעל מיד בהבאתן לעזרה דכיון דיצא ידי אחריותו ה"ל כהוציאן לחולין וכדברי רש"י הנ"ל ואע"ג דר"ש שם אקרא קאי וכדמסיק ת"ל תמעול מעל מ"מ עכ"ז ניחא דוודאי קרא אתא לרבויי רק דמשנה מקודש לקודש מעל והיינו בזריקת הדם בקרבנות גם לר"ש כיון דמה"ת אינו יוצא ידי אחריותו רק עד אחרי זריקת הדם ורק אחרי שהתקינו ב"ד שיהיו באות משל ציבור אם נפסלו ממילא כיון שהביאן לעזרה מעל מה"ת כיון שיצא י"ח בהבאה שהרי אפי' יופסלו לא יביא מעתה אחרים תחתיהם וע"כ שפיר נקט קרא אהביאן לעזרה שהרי לפי התנאי ב"ד דכעת מועלים ממקרא זה מיד כשהביאן לעזרה ודו"ק [ומצאתי בתוספתא מעילה פ"א המביא חטאתו ואשמו ופסחו מן ההקדש השוקל שקלו מן ההקדש כיון שלקח מעל דברי ר"ש וחכ"א לא מעל עד שיזרקו דמים ע"כ ואולם בגמ' מעילה הנ"ל ליתי' לתיבת ופסחו וע"ע בענין זה בחולין (דף כ"כ ע"ב) תד"ה והביא ובגליון הש"ס להגרע"א ז"ל שם עש"ה]

ואחזור לעניין הראשון ואומר דהירושלמי פסחים הנ"ל נ' דאין כוונתו כמ"ש למעלה דרק בס' מחוסרי כפרה כיפר בספק יום ספק לילה וא"כ יש מחלוקת בזה לכאורה בין הבבלי להירושלמי שהרי בבבלי במס' הוריות מבואר דאפי' בחטאת חלב כיפר בבין השמשות וכנ"ל ונתיישבתי דאדרבה דברי הירושלמי מתאימים יחדיו עם גמ' דהוריות הנ"ל וזה כי הירושלמי אמר חוץ מן הזורק דם חטאתו ודם אשמו ס' ביום זרק ס' בלילה זרק נעשה כספק כפרה וס' כפרה כיפר ואי איתא דרק במחוסרי כפרה הדין כן הל"ל ה"ז ס' כפרה וס' כפרה כיפר שהרי בס' כפרה ממש איירי וקאי שמחוסר כיפורים שהביא חטאתו ואשמו ס' ביום כו' כיפר וטהור לאכול בקדשים ורשאי לאכול הפסח בלילה וע"כ גם לרבנן דר"נ א"צ להביא פסח אחר ומדאמר נעשה כספק כפרה מוכח שאין כוונתו לספק של מחוסרי כיפורים רק כוונתו דספק של מחוסר כיפורים הנ"ל שהביא חטאתו ואשמו ס' יום ס' לילה נעשה כספק כפרה של חטאת חלב ואשם תלוי וכדומה שהם קרבנות המכפרים על עבירות וס' כפרה דכה"ג הי' ידוע להם ז"ל בפשיטות דכיפר וכש"ס הוריות הנ"ל וא"כ דברי הירושלמי הנ"ל וש"ס הוריות הנ"ל אדרבה מתאימים יחדיו

והנה מצאתי עוד תוספתא בכריתות פ"ב הביא חטאתו ושחטה ס' נזרק הדם ס' לא נזרק הדם יצא אם הי' מחוסר כפרה ס' מבעוד יום ס' משחשיכה ה"ז מביא חטאת העוף ספק עכ"ל התוספתא וצ"ע והנה הא דבחטאת נקיט ס' נזרק כו' ובמחוסרי כפרה נקט ס' חשיכה כו' נ' דכל חד לרבותא נקט דבחטאת אפי' הי' ספק בעיקר המעשה שמא לא נעשית אעפ"כ יצא ובמחוסר כיפורים אפי' הספק רק בזמן שמא משחשיכה לא יצא ודו"ק, וע' תוס' בכתובות פ' האשה שנתארמלה דגירש ס' קרוב לו כו' עושה יותר חשש מכשיש ס' אם גירש כלל עש"ה והנה מאי דמשמע לכאורה בתוספתא הנ"ל דהא דבחטאת יצא זהו רק אם הספק בזריקה לבד אבל אם הי' הספק גם בשחיטה לא יצא זה ג"כ צריך ביאור וטעם ואולי הכוונה דכיון דשחט וקיבל כו' ע"כ יש לתלות דוודאי גמר כהלכתו והית' גם זריקה דסירכי' נקט ואתי וכהך דברכות (דף ט"ו ע"א) וע' "ז יו"ד סי' ס"ט ס"ק כ"ד ובאתי רק להעיר

ומצאתי עוד בירושלמי הוריות פ"ג ה"ג אכל ס' כזית ספק ביוה"כ אכלו ס' לאחר יוה"כ אכלו חבריא אמרין ספק כפרה כיפר (כוונתו לענ"ד כירושלמי פסחים הנ"ל דאמר דספק כפרה כיפר והיינו שאם מסופק אם נתכפר ע"י קרבן הבא לכפרה יצא וא"צ להביא עוד לא חטאת ולא אשם תלוי וה"נ בס' אם נתכפר ע"י יוה"כ דיוה"כ מכפר על חיוב אשם תלוי אזי פטור מאשם תלוי עוד) אמר ר' מתניא לעולם אין ספק כפרה אלא מיני דמים עכ"ל וכוונתו דרק במיני דמים יצא אם יש ספק בכפרתן אבל בשאר כפרות כגון יוה"כ בעי' שידע וודאי שכיפר יוה"כ ומשמע מזה לכאורה דגם במנחה המכפרת כגון מנחת חוטא דלא הוי מיני דמים נמי לא אמרי' דס' כפרה כיפר וזה ג"כ צריך טעם וע"ע ברמב"ם ה' פסולי המוקדשין פ"ג הי"ז וז"ל קומץ שמיצה שמנו על העצם וירד העצם יחזירו שהדבר ספק שמא חיבורי עולין כעולין הן חשובין וכ' הכ"מ וז"ל ופסק רבינו דיחזיר משום דמספיקא לא מזלזלי' בקדשים שלא להעלותם שמא הדין נותן להעלותם עכ"ל וצ"ע דממ"נ אי הא דאינו עולה היינו דאינו מחויב להעלות אבל רשאי הוא להעלות עכ"פ א"כ ל"ל טעמא דזלזול קדשים תיפוק לי' דכיון דיש ס' אם חייב להחזיר ואיסור אין כאן אם יחזיר א"כ פשיטא דחייב להחזיר וככל סד"א דהוי לחומרא ואי הא דאינו עולה היינו שאסור להעלות א"כ מדוע יהי' מותר משום זלזול קדשים נימא איפכא דבזיון המזבח הוא אם מעלה דבר פסול ע"ג המזבח ותו דא"כ בכל קרבן שנפסל מספק יזרוק הדם מטעמא דזלזל קדשים דשמא כשר הוא ואסור לבזותו להביאו לידי פסול ע"י עיבור צורה ואולי כאן כיון דהי' כבר על המזבח ונעשה לחמו של מזבח עדיף טפי ושייך בי' טפי זלזול קדשים

[ועיין כעין זה בזבחים (דף פ"ה ע"א) דאמר מדיחן ל"ל דאי מתרמי כהן אחרינא ולא ידע ניסקינהו ואנן ניקו ונעביד להו לכהנים מילתא דאתו בה לידי תקלה (לעלות פסולין שירדו, רש"י) אפ"ה עדיפא שלא יהיו קדשי שמים מוטלין כנבילה] והנה מ"ש די"ל דקומץ שמיצה שמנו כו' הספק רק אי חובה להעלות אבל מותר הוא להעלות בוודאי עיין כעין זה ברש"י זבחים (דף פ"ו ע"א) ד"ה לא יחזיר ובתוס' שם ד"ה וכולן עש"ה ודו"ק בכ"ז ובאתי רק להעיר (וראיתי עוד ברמב"ם פ"י מכלי המקדש ה"ז דפסק ג"כ בכל הנך איבעיי דלא איפשיטו בדין חציצה בבגדי כהונה דש"ס זבחים (דף י"ט ע"א) דצריך ליזהר לכתחלה ובדיעבד אם עבד עבודתו כשירה ע"ש ובכ"מ שם בא קצת להסביר הדבר ויש לדון בכל דבריו שם ועוד נזכרתי דינ"ע עוד בזה בפסחים (דף פ"ח ע"ב) בהך דהמשה שנתערבו עורות פסחיהן ונמצאת יבלת באחד מהן כו' דאמר דפטורים מלעשות פסח שני ובגמ' שם והא איכא חד דלא נפק משום דלא אפשר היכי ליעביד ליתי כל חד וחד פסח קא מייתי חולין בעזרה דארבעה מינייהו עבדי להו כו' ומשמע לכאורה דרק הואיל וארבעה עבדו וחד הוא דלא עביד לכן איו מביאין פסח שני דאע"ג די"ל בכל אחד דהוא בחזקת