ציונים לתורה ג

וסוכה פליגי בהנ"ל דמ"ד דסוכה הנ"ל סבר ג"כ מלאים שלא יחסר ושלא יותיר ולכן אם הוא יותר מכשיעור לא הוי מלאים ואין בכחו לקדש כלל ומ"ד דמעילה הנ"ל סבר דיותר מלאים קרינא בי' ולכן שפיר מקדש ומ"מ אינו מקדש רק הצריך למזבח היינו ג' לוגין וכמובן ורק למ"ד דיותר לא הוי מלאים לכן כיון שיש בכלי יותר אין בו כח קידוש כלל ואינו מקדש כלל דגזה"כ הוא בקרא דמלאים דאין בכלי כח קידוש רק כשיש בו השיעור מכוון וכמו שאין לו כח קידוש בהיות בו פחות מכשיעור מפאת קרא דמלאים הנ"ל ה"נ אין בו כח קידוש בהיות בו יותר מכשיעור כיון דיותר נמי לא הוי מלאים ומ"ש ברש"י סוכה הנ"ל בטעמא דאינו מקדש כלל למ"ד יש שיעור אם נתן בו יותר מכשיעור דהוא משום דאין ראויין לכלי ואין כלי מקדש אלא הראוי לו וכמו שהעתקתי דבריו הנה לולי דברי רש"י ז"ל י"ל שפיר כנ"ל דטעמא משום קרא דמלאים וע"כ תלוי בפלוגתא דמנחות (דף פ"ח ע"א) א אי יותר לא הוי מלאים וכנ"ל

עי"ל דהתוס' דמעילה הנ"ל יפרשו הך דסוכה דה"ק דעל כרחך דאין שיעור למים וכל כמה שיתן בכלי יתקדש הכל ויפסיל בלינה דאי יש שיעור למים הי' אפשר להביא במקודשת וימלאהו יותר מג' לוגין עד שיהי' בהיתרון שיעור ביטול על הג' לוגין דמעתה אפי' יתקדשו הג' לוגין הלא יובטלו מיד ואי דיתקדשו שנית יובטלו גם שנית וכן כסדר עד שתמיד בטילים אחר קידוש וא"א להם להפסל בלינה שהרי פסול לינה ההכרח שיבוא אחר קידוש והרי אחר הקידוש מיד הוא מתבטל וא"א שיחול פסול לינה ועוד דאפי' יחול הלא גם הפסול לינה יובטל ואי דנימא דיחוי גם פסול דיחוי יובטל ואין דיחוי עושה עוד דיחוי ע' לקח טוב כלל ו' אות ו' וגם לש"ס נדרים (דף ע"ו ע"א) ומה זרעים טמאים כיון שזרען בקרקע טהורין זרועים ועומדים לא כ"ש שלא יקבלו טומאה א"כ גם כאן בתערובות הביטול מונע שלא יתחיל להתקדש כלל וכמבואר כזה במרדכי חולין

עי"ל בפי' הש"ס סוכה דה"ק דע"כ דאין שיעור כו' דאי יש שימור הי' אפשר למלאות ו' לוגין ואי דיתקדשו ג' לוגין מיד ויופסלו בלינה מתוך הו' מ"מ אפשר לברר למחר ג' מהם ולומר דאילו הם שלא נפסלו כיון דהאיסור לא הוברר מעולם וכתוס' תמורה (ד' ל' ע"א) ד"ה ואידך וכיון דסתם מתני' ר"מ דאית לי' ברירה א"כ שפיר דייק הש"ס דאין שיעור כו'

עי"ל עד"ז דהי' אפשר לנסך למחר כל הששה לוגין המעורבים ואי דיש בהם ג' שנפסלו בלינה רואין אותן כאילו הן מים בעלמא ע' תוס' זבחים (דף ע"ז ע"ב) ד"ה בדם דמוכח דרואין כאילו הוא מים אמרי' גם לרבנן דר"א ע"ש ועוד דמאן תנא דשמעת לי' דיש שיעור למים הא ר"א הוא דסבר הכי בזבחים (דף ק"י ע"ב) עש"ה ברש"י ד"ה ביש שיעור למים וא"כ י"ל דהש"ס ה"ק דעל כרחך דמתני' כבני מחלקותו של ר"א אתי' דסבירא להו דאין שיעור למים דאי כר"א דס"ל יש שיעור א"כ נייתי במקודשת וימלאו ו' לוגין וינסכו כל הו' דהא ר"א הוא דאית לי' רואין כאילו הוא מים בזבחים (דף ע"ט ע"ב ופ"א ע"א) ועוד נ' דמי החג שנפסלו בלינה הא פקע קדושה מינייהו למהרש"א סוף האיש מקדש דפיגול ונותר וטמא פקע קדושה מינייהו ואם דהקשו עליו ממשנה כריתות יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות ואשם אחד טמא שאכל חלב והוא נותר כו' הרי דאיכא אשם מעילות גם בנותר כבר כתבתי במ"א וכבר העירו מזה גם באחרונים דהיינו דווקא בנותר דחלב דהוא חלק מזבח ולכן אכתי אית בי' קדושה מפאת שאם עלה לא ירד כמבואר ברש"י כריתות (ד' כ"ג ע"א) ד"ה בגסה משא"כ המהרש"א שם כוונתו על בשר קדשים שאינו חלק מזבח ואפי' עלה ירד כמבואר בזבחים (דף מ"ג ע"ב ופ"ה ע"ב) ע"ש ולכן שפיר פקע קדושה מיר' ואין בו מעילה ולפי"ז מי החג שנפסלו בלינה דג"כ אם עלו ירדו דנסכים פסולין קיי"ל דאם עלו ירדו ע' רמב"ם ה' פסולי המוקדשין פ"ג הי"ד א"כ הא נמי פקע קדושה מינייהו והיא פשוט מסברא דהוי כקדשים שמתו דפקע קדושה מינייהו מפאת שאין ראויין לא לגופן ולא לדמיהן וה"נ מי החג שנפסלו בלינה דאין ראויין לא לגופן ולא לדמיהן דאין להם פדיון מאחר שנתקדשו בכלי כמבואר במנחות (דף ק' ע"ב) א"כ ג"כ פקע קדושה מינייהו ואי דאית בהו מצות שריפה כמבואר בתוספתא סוכה (דף פ"ג) דמי החג שלנו או שנטמאו יוצאין לבית השריפה מ"מ הא בשר ק"ק שנטמא נמי אית בי' מצות שריפה לכהנים ואפ"ה אין בו קדושה למעול מכח זה וכמבואר בש"ס מעילה (דף י' ע"א) עש"ה וא"כ כיון דג' לוגין שנפסלו פקע קדושה מינייהו והם חולין מה"ת כקדשים שמתו ואל תתמה ע"ז דה"נ קרי בש"ס גיטין (דף כ"ח ע"ב) לחטאת שמתו בטלי' חולין בעזרה והוא מטעם הנ"ל כיון דתמות ואינה ראוי' לא לגופה ולא לדמי' פקע קדושה מינה וכדקיי"ל בחטאות המתות דלא נהנין ולא מועלין ולכן הוא חולין מה"ת. וע' כזה ג"כ בתוס' קידושין (דף נ"ה ע"ב) ד"ה ודילמא דקרי התוס' לאשם שנתכפרו בעליו באחר חולין בעזרה ושם צ"ע דהא אשם לרעי' אזיל ואכתי אית בי' קדושה לדמיו וקדושת דמים הא לית בי' משום חב"ע כמבואר בתוס' זבחים (דף ע"ו ע"ב) ד"ה ואי בסה"ד ע"ש וגם הא אשם שניתק לרעי' ושחטו סתם כשר לעולה וא"כ הא גם קדושת הגוף אית בי' מפאת הכי ועש"ה בתוס' ואכ"מ] וא"כ ניסוך ג' לוגין הפסולים ה"ל רק כניסוך חולין בעלמא מה"ת וא"כ זה מותר לכ"ע אם אין זורקי בפ"ע רק אגב הכשר כמבואר בתוס' זבחים שם (דף ע"ז ע"ב) ד"ה בדם ע"ש (ואי דמדרבנן אכתי קדשים פסולין נינהו י"ל דלגבי פסול דרבנן לכ"ע אמרי' רואין כאילו הוא מים]

ועי"ל דבניסוך מים חולין אפי' בפ"ע אין בו משום הקרבת חולין על גבי המזבח לפי המבואר ברש"י כריתות (דף ז' ע"ב) ד"ה מביאה קרבן דחטאת העוף ספק לית בי' משום חולין על המזבח דכיון דאין למזבח אלא דמה לא חשיבה אכילה ודברי רש"י צע"ג דהא קיי"ל דשתי' בכלל אכילה ואפי' באכילת מזבח אמרי' הכי דהא פיגול ילפי' מדכתי' ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר אחת אכילת אדם ואחת אכילת מזבח כמבואר בזבחים (דף כ"ח ע"ב) ובכ"ד. וא"כ כיון דגם המחשב לזרוק דמו למחר וכן לשפוך שירים למחר הוי פיגול ע' זבחים (דף י"ג ע"ב) א"כ ע"כ דגם שתי' דמזבח בכלל אכילה וה"ל בכלל קרא דאם האכל יאכל וגו' ואולם לפי"ז עכ"פ במים לפי המבואר בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רפ"ה וסי' רפ"ד רפ"ה דשתי' דמים אינו בכלל אכילה [ע' ש"ע או"ח סי' קצ"ז סעי' ב' ובמ"א שם] א"כ במים שוב הדרא סברת רש"י לדוכתה ולית בי' כלל משום חב"ע ויתיישב בזה קושית תוס' זבחים (דף ק"י ע"ב) ד"ה אישתמיטתי' וז"ל ולפי"ז משמע דאיכא למ"ד ניסוך המים דרבנן וזהו תימא דאפי' למ"ד חב"ע לאו דאורייתא שתיקנו חכמים לנסך חב"ע עכ"ל ולפי הנ"ל ניחא דבמים לית בי' משום חב"ע כלל ובמ"א הארכתי בזה. ואולם לכאורה אסור לתת ו' לוגין לכלי כשיודעין שג' מהם יתקדשו ויופסלו בהכרח דה"ל מביא קדשים לבית הפסול ואם דמרש"י זבחים (דף כ"א ע"ב) ד"ה איכא בינייהו גזירת שיקוע מוכח דמי כיור רק אחר שנתקדשו בכלי יש בהם עשה דשימור ואסור להביאם לבית הפסול אבל לא קודם לכן מ"מ כאן נמי דיודעין דיתקדשו ויופסלו ע"כ גם קודם הקידוש אסור וגם איירי שם רק בגרם פסול ואילו כאן יבא הפסול בוודאי וע"כ נ' דכאן גם ר"ש מודה דאסור אע"ג דס"ל בעלמא בגרם פסול דמביאים קדשים כו' וע' מעילה (דף י' ע"א) אין מפרישין מתחלה לאיבוד ודוגמתו מנחות (דף ע"ד ע"א) וכי יש לך דבר שקרב מתחלתו לאיבוד וברמב"ם ה' ביכורים פ"ב הי"ט לא הפרישן (לביכורים) במחובר ולא קרא להם שם ותלשם ה"ז מפריש אחר שנתלשו ואם נטמאו הפירות כולם אינו מפריש ביכורים בטומאה אלא מפריש מן הטהור על הטמא כו' ואם אין לו פירות אחרות להפריש מהן יראה לי שאינו מפריש בטומאה שאין מפרישין לאיבוד וע"ע רמב"ם ה' מע"ש פ"ג ה"ט מע"ש אסור לאבד אפי' מיעוטו בדרכים כו' ומותר לאבד מיעוט מע"ש של דמאי בדרכים כו' והמפריש מע"ש של דמאי פחות מכגרוגרת ה"ז נותנו לעם הארץ ואוכל כנגדו אבל לא יפרישנו לכתחלה לאבדו שאין מפרישין לאבד עכ"ל הרי דאפי' במע"ש של דמאי