ציונים לתורה לח

בכגרוגרת דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה ולא חשיבא הוצאת דבר מאכל חשוב בפחות מכגרוגרת עכ"ל ונראה מזה דהא דפחות מכשיעור פטור בשבת היינו רק משום דלא הוי מלאכת מחשבת וראה זה חדש דח"ש בשבת מלאכה מקרי ורק דמלאכת מחשבת הוא דלא הוי והנה מדברי רש"י בב"ק (דף ל"ה ע"א) ד"ה רבא אמר מתבאר דכשפטור בשבת מפאת שלא עשה מלאכת מחשבת כגון מקלקל ומלאכה שאצל"ג אז עכ"פ כחייבי מיתות שוגגין נחשב ופטור מתשלומין עש"ה ובתוס' שם ד"ה מתני' עש"ה ולפי"ז בעשה מלאכה פחות מכשיעור בשבת והזיק ממון בהדי עשיית המלאכה אזי ראוי שיופטר מתשלומין לפי הרכבת דברי רש"י והרשב"ם הנ"ל ולפי"ז מדאמרי' בב"ק בפרק בתרא ובכתובות רפ"ג כגון שזרק חץ מתחילת ד' לסוף ד' וקרע שיראין בהליכתו כו' ומוכח דבפחות מארבעה חייב ממון א"כ על כרחך דהעברה פחות מד' אמות אפי' פחות מכשיעור לא הוי ואיננה מלאכה כלל וכלל

וע"ע בגליון החוות יאיר על הרי"ף שבת פ' כלל גדול (דל"ה ע"א מדפי הרי"ף) דעל המשנה ועוד כלל אחר אמרו כל הכשר להצניע ומצניעין כמוהו והוציאו בשבת חייב עליו כו' וברש"י כל הכשר להצניע העשוי לצורך אדם ומצניעין כמוהו כמות זה כלומר שיש בו שיעור הראוי להצניע וכ' בגליון החוות יאיר (בציון אות ד' שאחרי תיבות כל הכשר להצניע) וז"ל ובמעביר ד' אמות ברה"ר נ"ל דבכל דהו חייב וצ"ע עכ"ל ומבואר סברתו ז"ל דבמעביר אפי' אין שיעור בחפץ חייב דא"ל כוונתו רק אאין כשר להצניע דאם לא נאמר כלל של המשנה אמעביר א"כ הא גם מצניעין כמוהו היינו שיעור נמי לא בעי' וגם דבריו דבכל דהו חייב משמע להדיא דאפי' במשהו חפץ חייב ולא בעי' שיעור ואך דציון דבריו ציין על התחלת המשנה וכוונתו על הכלל כולו דבמעביר אפי' כל דהו היינו אפי' אינו מין העשוי לצורך אדם ואין בו שיעור ג"כ חייב] וא"כ הרי צ"ל דפחות מד"א אפי' פחות מכשיעור לא הוי ואינו מלאכה כלל וכלל דהא לא בעי' שיעור במעביר ואילו העברה ד' אמות בעי'. ואולם גוף דברי החוות יאיר הם סתומים אצלי דמנא לי' הא דבמעביר לא בעי' שיעור וכשר להצניע

וראיתי עוד חידוש כזה בס' דברי חיים עה"ת להרב הגאון הקדוש מהו' חיים מסאנדז זצוקלה"ה בחידושיו על הסדרות פ' ויצא על הגמ' מגילה (דף ב') (דע"ה ע"ב מדפי הספר דפוס קראקא תרנ"ב) שכ' דנראה מהך דשבת גבי באיזה שתרצה תנוח דבהעברה לא בעינן צריך לגופה ע"ש שכ' בזה דמש"ה אמרי' במגילה שם שמא יעבירנו כו' ולא אמר שמא יוציאנו מרה"י לרה"ר והיינו משום דבמצוה וודאית הא כ' הר"ן דלא גזרי' לבטל המצוה וע"כ פורים נמי הא הוי כמצוה וודאית דאם אינו פורים הא גם איסור לא הוי דאין צריך לקריאת מגילה וה"ל משאצל"ג וע"כ הוכרח הש"ס למינקט מעביר דבמעביר לא בעי' צריך לגופה ושפיר יש לגזור עכת"ד עש"ה

ולפי"ז דבמעביר לא בעי' צריך לגופה א"כ מובנים גם דברי החו"י דלא בעי' גם שיעור וזה לרשב"ם ב"ב הנ"ל דפחות מכשיעור הוי מלאכה אלא דלא הוי מלאכת מחשבת וא"כ מדלא בעי' במעביר צל"ג על כרחך דלא בעי' בי' מלאכת מחשבת דצל"ג דבעי' במלאכות שבת הוא משום מלאכת מחשבת וכמבואר בחגיגה (דף י' ע"א) (וע' תוס' גיטין (דף מ"ד ע"ב) ד"ה שנתקווצה דבשביעית לא מיפטר משום משאצל"ג והיינו משום דלא בעי' מלאכת מחשבת בשביעית ע' תוס' סנהדרין (דף כ"ו ע"א) ד"ה אגיסטון] וא"כ כיון דלא בעי' מלאכת מחשבת במעביר לכן גם שיעור שפיר נמי לא צריך והנה כוונת ראיית הדברי חיים הנ"ל נראה דהוא להך דשבת (דף צ"ז ע"ב) בזורק מרה"י לרה"ר ועבר ד' אמות ברה"ר דמחייב ר' יהודה שתים אחת משום הוצאה ואחת משום העברה ומוקים לה באומר כל מקום שתרצה תנוח דכיון דלא איכפת לי' הוי לי' קיום מחשבה בתרווייהו ע"ש ברש"י וא"כ אילו היתה נחה מיד בבואה לרה"ר הרי לא היתה ההעברה נעשית וא"כ כיון דלא איכפת לי' על כרחך דא"צ להעברה וא"כ ע"כ דבהעברה לא בעי' צל"ג ואולם ר' יהודה הא לא בעי בשום מקום צל"ג אולם משמע לכאורה בשבת שם דגם רבנן דפליגי עלי' דר"י לאו משום משאצל"ג פטרי לי' רק משום דהוי תולדה במקום אב ואינו מוכרח עש"ה בשבת וע' ב"ק (דף ר"ו ע"ב) דלכאורה מפורש שם דבעי' מלאכת מחשבת במעביר וכדאמר שם דנתכוון לזרוק שתים וזרק ד' פטור לענין שבת משום דמלאכת מחשבת בעינן ובאתי רק להעיר

כלל כ) הרמב"ם פ"ד מאיסורי מזבח ה"ז כ' המשתחוה להר אעפ"י שהוא מותר בהנאה הרי אבניו אסורין למזבח וכן המשתחוה למעין הנובע בארצו הרי מימיו פסולין לנסך אשירה שבטלה אין מביאין ממנה גזרין למערכה וכן המשתחוה לבהמה כשם שנפסלה למזבח כך צמר שלה פסול לבגדי כהונה כו' עכ"ל והלח"מ כ' וז"ל כל הני הוו בעיי דלא איפשיטו בפרק כל הצלמים וקשה כיון דהוי ספק למה לא כ' כאן רבינו ז"ל גבי מי נסכים לא יביא ואם הביא הורצה כמ"ש כן לקמן גבי קדמה והקדישתו בפרק זה וכן לקמן בפ"ו חטין שלקטן מגללי הבקר וזרעם הרי אלו ספק כו' לפיכך לא יביא מהם מנחות ואם הביא הורצה משמע דדרכו לפסיק בכל ספיקות גבי קרבנות הכי ולמה כאן כתב בפשיטות פסולים בכל הנך ספיקי דבעיי ולא כמ"ש לקמן עכ"ל והנה מה שהקשה מהא דקדמה והקדישתו דפסק הרמב"ם ז"ל אם קרב הורצה (והוא איבעי' דע"ז (דף ס"ג ע"א) בנתן לה טלה באתננה לפני ביאה ואמר לה ליהוי גבך עד שעת ביאה ואי מצטריך לך קני מעכשיו וקדמה והקדישתו לפני ביאה מהו כו] הי' אפשר לחלק דשם כיון דכבר הקדישתו והי' כבר בחזקת היתר וראויות לגבוה לכן בדיעבד כשר משא"כ גבי משתחוה למעין דמיד בשעת התולדות המים מנביעת המעיין יש ספק אם הם ראוים וגם כ"ז שהם חולין וגם באמצע השנה הרי בלא"ה אינם ראוים ובחג הם דנעשים ראוים למזבח לכן ליכא חזקה וע"כ גם בדיעבד פסולים. ואולם ממ"ש בפ"ו הי"ג בחטים שבגללי בקר כו' דאם הביא הורצה (ע' האיבעי' לעיל כלל י"ג) קשה טובא דשם איכא להיפוך חזקת פסול שהרי קודם שזרעינהו היו פסולים ויש ספק אם הכשירתם הזריעה ועכ"ז פסק דבדיעבד הורצה

והנה מלבד השתי מקומות הנ"ל אשר חשב הלח"מ ז"ל מצאתי עוד הרבה מקומות ברמב"ם ז"ל שפסק בספק בקרבן דאם קרב הורצה ואלה המה. א') בהלכות מעשה הקרבנות פי"ג הי"ג וז"ל כיצד קומץ מנחות הנקמצות כדרך שקומץ כל האדם פושט אצבעותיו על פס ידו וקומץ קמץ בראשי אצבעותיו או מן הצדדין לא יקטיר ואם הקטיר הורצה עכ"ל ובכ"מ שם קמץ בראשי אצבעותיו בעי' שם ואסיקנא בתיקו ומש"ה נקט רבינו בדיעבד לקולא עכ"ל. ב') בה' תמידין ומוספין פ"ח ה"כ וז"ל וכן תבואה שהיתה בקרקע כו' ה"ז ספק כו' לפיכך לא יביא ואם הביא הורצה ובכ"מ שם גם זה שם בעיא דלא איפשטא עכ"ל. ג') שם פ"ח ה"ג חטים שירדו בעבים יש בהם ספק כו' לפיכך לא יביא ואם הביא כשר עכ"ל. ד') ה' פסולי המוקדשין פ"ב הכ"ו איברים שסידרן כו' ה"ו ספק כו' לפיכך לא יעשה כן לכתחילה ואם עשה הורצה עכ"ל. ה') שם פי"א הכ"ג חלק העשרון בכלי כו' ה"ו ספק לפיכך לא יקמוץ ואם קמץ לא יקטיר ואם הקטיר הורצה. ו') שם הכ"ה הדביק הקומץ לדופן הכלי כו' לא יקטיר ואם הקטיר הורצה עכ"ל ובכ"מ כ' איבעי' דלא איפשיטא בפ"ק דמנחות ע"ש. ז') ה' עיוה"כ פ"ה הכ"ח חפן בראשי אצבעותיו כו' כל אלו ספק ולא יקטיר ואם הקטיר הורצה עכ"ל וראיתי להכ"מ ה' ביאת מקדש פ"ב הי"א שעל מ"ש הרמב"ם ז"ל וז"ל אבל המנודה יש בו ספק אם משלח קרבנותיו אם אינו משלח לפיכך אם הקריבו עליו נרצה עכ"ל וכ' הכ"מ וז"ל ומ"ש לפיכך אם הקריבו עליו נרצה נראה דטעמא משום דמייתי התם במועד קטן למיפשטה מדתניא כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר מנודים היו ושילחו