ציונים לתורה לז

דהואיל והיא סבורה שהיא ישראלית ודאי היא עושה כרוב ישראלים וא"כ זהו שוב רק רוב לבד ודו"ק היטב וא"ל דעכ"פ לפי התוס' חולין הנ"ל בלא"ה קושית מהר"ץ הנ"ל לק"מ כיון דבהא דדילמא לאו אבי' היא יש חזקה נגדה דהיינו חזקת צדקת דאם וא"כ חזקה הרי שפיר מהני אפי' ממיתה למיתה דז"א דכבר כתבו המהרש"א ויתר המפרשים בחולין שם דלפי מה דמסיק דאין אפוטרופוס לעריות ליכא חזקת צדקת כלל דחיישי' שמא נאנסה ע"ש וא"כ גם כאן שפיר יש לחוש שמא נאנסה אמה מעכו"ם וכמובן]

והנה התניח למאי דקי"ל דעכו"ם הבא על ב"י הולד כשר אבל ר' יוחנן דס"ל ביבמות (דף מ"ה ע"א) דהולד ממזר א"כ היא ישראלית ממזרת ובישראלית ממזרת הרי קידושין תופסין דקי"ל קידושין תופסין בח"ל וא"כ לענין המיתה קלה א"צ רוב כלל וא"כ אי נימא דממיתה למיתה ל"א ב"ר א"כ תיקשי קושיית מהר"ץ הנ"ל וא"כ לר"י א"א לתרץ קושיית תוס' חולין הנ"ל ממשנה דסנהדרין הנ"ל בתי' א' דממיתה למיתה ל"א ב"ר כיון שיוקשה ע"ז קושיית מהר"ץ הנ"ל וההכרח לתרץ קושיית תוס' כתי' ב' הנ"ל דקבוע כמע"מ וא"כ ר"י לטעמי' הי' לו ראי' לסבור דקבוע שא"נ נמי חשיב קבוע עכ"ל בחידושי הנוגע לענייננו

ודע דמ"ש התוס' הנ"ל דממיתה למיתה ל"א ב"ר יש לדקדק לכאורה דהרמב"ם ז"ל אין סובר כן וזה מדאיפלגי בסנהדרין (דף ס"ו ע"א) ר"ש ורבנן דלרבנן נביא שהדיח בסקילה ולר"ש בחנק והרמב"ם ז"ל פ"ה מה' עכו"ם פסק הלכה כרבנן דר"ש ע"ש והיינו על כרחך מטעמא דיחיד ורבים הלכה כרבים ואי איתא הא בכה"ג אין הלכה כרבים כיון דממיתה למיתה ל"א ב"ר ועל כרחך דהרמב"ם ז"ל לית לי' סברא הנ"ל אלא דאפי' ממיתה למיתה נמי אזלי' ב"ר ובאתי רק להעיר

כלל יח) הנה דין מפורסים הוא בין הלומדים בשם תוספתא הובחה בר"ש בטהרות דאיסור תורה שוודאי נסתלק מה"ת ויש ספק אם נסתלק גם מדרבנן או נשאר מדרבנן עכ"פ אזי בכה"ג לא מקרי איתחזק איסורא לענין הדרבנן דכיון דכל עיקר עניין חזקה הוא שמחזיקין שלא נשתנה הדבר מכמות שהי' ע"כ כאן דוודאי נשתנה מדאורייתא לדרבנן עכ"פ שוב גם לענין הדרבנן ל"ש חזקה ובחידושי לחולין הקשיתי ע"ז מהא דאמרי' שם (דף י' ע"א) דאם טבל ועלה ונמצא עליו דבר החוצץ ואינו יודע אם הי' עליו דבר החוצץ בשעת בילה או לא מוקמינן לי' בחזקת טומאה ע"ש ואמאי הא לישנא דנמצא עליו דבר החוצץ משמע דנמצא רק על מיעוטו ותו דאילו הי' על רוב הגוף וודאי שהי' מרגיש בו בשעת טבילה וא"כ כיון דנמצא רק על מיעוטו א"כ לפי מאי דקי"ל בפ"ק דסוכה ובפ"ק דעירובין דמה"ת בעי' רובו המקפיד לענין חציצה ורק מדרבנן פוסל מיעוט המקפיד א"כ הרי ודאי נטהר מה"ת וא"כ שוב גם לענין הדרבנן ראוי שלא יוחשב חזקה עכת"ק בחידושי

וראיתי בס' שנות אלי' בהגהות הרי"פ שם בפ"ג דתרומות שכ' וז"ל אך ביותר נ"ל לפמ"ש הר"ש בפ"ב דמקוואות לענין ס' מים שאובין דלהכי א"א לאקומי' אח"ט כיון דוודאי יצא מטומאה ראשונה דהי' טמא מדאורי' וכעת אינו אלא ס' דרבנן א"א לאוקמי אחזקתו הראשונה כו' עש"ה כי הרב הנ"ל ז"ל כ' שם ככה ג"כ לענין איסור טבל דהיכא דיצא מידי טבל מה"ת וס' אם נשאר טבל מדרבנן ל"ש חזקת טבל ואולם בשו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב במהדורא בתרא ח"א סי' נ"ב כ' שמה להמהרש"ק ז"ל מבראדי שרצה ג"כ ללמוד דין זה מהר"ש הנ"ל וכ' שם הבית שלמה ז"ל שטעות הוא ושכתוב בר"ש דין אחר לא דין זה ע"ש ואולם הבית שלמה לא פירש שיחתו כלל שם בזה ולא הסביר החילוק בין דין הנ"ל ובין דין המבואר בר"ש הנ"ל

והנה הר"ש כ' שם דבב' מקואות אחת כשירה ואחת שאובה וטבל מטומאה חמורה בשניהם ועשה טהרות טהורות ואם טבל מטומאה קלה בשניהם ועשה טהרות תלויות וכ' הטעם דהטמא דאו' נטהר ממ"נ כיון שטבל גם בכשירה מה אמרת דלמא טבל תחלה בכשירה ואח"כ בשאובה ונטמא מדרבנן מכח בא ראשו ורובו במים שאובין מספיקא לא מחתינן לי' טומאה אבל להטמא בטומאה קלה שפיר חיישי' לזה כיון דעד עתה ג"כ הי' טמא מדרבנן והנה לכאורה שפיר נוכל ללמוד מדברי הר"ש הנ"ל דבטמא טומאה מן התורה וטבל במקוה שיש בה ספק פסול מדרבנן דכיון דהדאו' וודאי סר לא הוי חזקה עוד. ואין לומר דשאני התם דהדאו' הרי וודאי סר לגמרי בין מה"ת ובין מדרבנן דממ"נ אם טבל בשאובה תחלה הרי טבל בכשירה באחרונה ונטהר לגמרי ואם טבל בכשירה תחלה הרי אז ג"כ נטהר לגמרי אפי' מדרבנן אלא דכשטבל אח"כ בשאובה נתחדשה טומאה דרבנן מכח בא ראשו ורובו במים שאובין וע"כ כיון דהוי ס' טומאה חדשה דרבנן והטומאה הראשונה לגמרי סרה ע"כ הוא דל"א חזקה כמ"ש הר"ש דמספיקא לא מחתי' לי' טומאה דז"א דא"כ גם בטמא מדרבנן ג"כ הי' לנו לומר כן דכיון דהטומאה דרבנן הישינה בודאי סרה וככל הנ"ל מספיקא לא מחתינן לי' טומאה חדשה מדרבנן ועל כרחך דהטעם רק משום דמדאו' לדרבנן ל"א חזקה משא"כ מדרבנן לדרבנן וא"כ שוב גם בספק אם נשארה טומאה הדאו' עצמה מדרבנן ג"כ ל"ש חזקה ודו"ק היטב

ואולם אחרי העיון יש לחלק ולומר דהטעם שם כדעת האומרים דאין מחזיקין מאיסור לאיסור וע"כ כזה גם שם טומאה חמורה הישינה וטומאה קלה של ביאה במים שאובין החדשה שני שמות שונין הן שזו שמה טומאה חמורה וזו שמה טומאה קלה וחלוקין בדיניהם להרבה דברים וע"כ אין מחזיקין מטומאה לטומאה לומר מכח חזקת טומאה החמורה שאחרי הסתלקותה נטמא בטומאה קלה [ע' נזיר (דף ס"ד ע"א) דטומאת ערב וטומאת שבעה לא חשיבי סמיכתא לענין טומאה צפה עש"ה וא"כ כ"ש טומאה דאור' וטומאה דרבנן דחשיבי שמות שונים וכמובן] אבל בטבל מטומאה קלה דרבנן אפי' היתה מכח דבר אחר לא מכח ביאה במים שאובין עכ"ז כיון שכולן שם אחד להם ששם כולם טומאה קלה וגם דינם שוה לכן הוי כטומאה אחת לא מטומאה לטומאה ושפיר מחזיקין אבל בטמא מה"ת שטבל במקוה שיש בה ספק פסול מדרבנן דיש לחוש שמא נשארה טומאתו הישינה עצמה מדרבנן ואין זה חוקה מטומאה לטומאה ע"כ שפיר הוי חזקה כנלענ"ד נכון וברור

ואולם דע כי סברת הר"ש הנ"ל לפי מה שמפרשים העולם דכיון דנשתנה החזקה מדאו' לדרבנן עכ"פ ע"כ גם לענין הדרבנן לא הוי חזקה עוד מצאתי לה ריע ומודע בשו"ת מהרי"ט סי' מ"א והובא בשב שמעתתא שמעתא ו' פי"ח ע"ש שכ' עוד יתר ע"ז דהיכא דהועילו קידושין מדרבנן בוודאי ויש ספק אם הועילו גם מה"ת דאז גם לענין הדאו' אין כאן חזקת פנוי' עוד כיון דבהכרח נשתנה החזקה מדרבנן עכ"פ עש"ה וא"כ אי אמרי' כן מדרבנן לדאורייתא כ"ש דראוי לומר כן מדאורייתא לדרבנן וכמובן אכן הש"ש ז"ל תמה באמת שם אדעת מהרי"ע הנ"ל וכ' שלא יכול לירד לסוף דבריו ולדעתו הרמה בזה דמה עניין קידושין דרבנן לקידושי תורה כו' עש"ה

כלל יט) הפרי מגדים בפתיחה לה' שבת דן בעניין איסור ח"ש במלאכת שבת אם הוא רק בחצי שיעור בחפץ כגון פחות מכגרוגרת אבל העברה כחות מד"א אפי' פחות מכשיעור לא הוי א"ד גם זה הוא בכלל ח"ש [וספק זה יתכן רק אי נימא דח"ש דמלאכת שבת אסור רק מדרבנן משא"כ אי אסור מה"ת ע"כ דהעברה פחות מד"א אין בו איסור ח"ש מדשרינן לי' עבור הפסד ממון ריש מי שהחשיך ועש"ה בפמ"ג] ולענ"ד יש להעיר בזה מדברי הרשב"ם בבבא בתרא (דף נ"ה ע"א) ד"ה במס' שבת תנן וז"ל המוציא אוכלין חייב