ציונים לתורה לו

כלל י"ז) בספר חוות דעת סי' ק"י כ' דקרקע בקרקע לא בטל אפילו באינו ניכר משום קבוע ע"ש שהביא ראיה לזה מדברי רש"י גיטין (דף נ"ד ע"ב) עש"ה וק"ל ממאי דאיתא בב"מ (דף כ"ב ע"ב) וכי מאחר דאיתותיב רבא הני תמרי דזיקא היכי אכלינן להו א"ל כיון דאיכא שקצים ורמשים דקאכלי להו מעיקרא יאושי מייאש מינייהו יתמי דלאו בני מחילה נינהו מאי איכא למימר באגא בארעא דיתמי לא מחזקינן ע"כ וברש"י ד"ה באגא כ' אין עלינו להחזיק כל הבקעה בחזקת הקרקע של יתומים ולאסור כל התמרים משום ספק קרקע של יתומים אלא הולכין אחר הרוב עכ"ל ומבואר בזה דגם בקרקע אזלינן בתר רוב באינו ניכר ולא חשוב קבוע וא"ל דשאני התם דדנין על הפירות התלושין דז"א דהפירות ידעי' בודאי דנפלו משדה הסמוכה רק שהספק הוא בהשדה אם היא של יתומים או לא ובזה אזלינן ב"ר ואמרי' דכיון דרוב השדות אינם של יתומים גם זו איננה של יתומים וא"כ לדברי הח"ד הנ"ל דכל קרקע חשוב קבוע אפי' באינו ניכר א"כ מדוע ניזל בתר רובא

וע"ע בר"ן פרק גיה"נ שכ' וז"ל וא"ת ובההוא דתערובות כיון שאין האיסור ידוע היכי קרי' לי' קבוע א"כ אין לך איסור שהיא בטל לעולם י"ל דבכל איסורים ודאי כל שמעורב ואינו ידוע לא מקרי קבוע דאדרבה ברובא בטל וכיון שהוא מתבטל א"א לדונו כקבוע אבל התם ב"ח נינהו וחשיבי ולא בטלי וכיון דלא בטלי ה"ל קבוע עכ"ל ומתבאר מדבריו דכל היכא דלא שייך ביטול חשיב קבוע אפי' באינו ניכר וק' על סברא זאת ג"כ מש"ס ב"מ הנ"ל דהא ה"נ לא שייך ביטול שתיבטל השדה של יתומים בשארי השדות דהא ממונא לא בטל וכדאמרי' בביצה (דף ל"ח ע"ב) ע"ש וא"כ שוב ראוי שיוחשב קבוע ולא ניזיל ב"ר ואמאי אמרי' דבאגא בארעא דיתמי לא מחזיקי' הא כיון שידוע שיש שדות של יתומים בעולם והם אינם בטילים וה"ל קבוע א"כ בכל שדה יש לנו להסתפק שמא של יתומים הוא ולא ניזיל ב"ר כ"ז שאין אנו ידעין בבירור שאינה של יתומים וצע"ק וע"ע בתרומות פ"ט מ"ה מאה לגנה של תרומה ואחד של חולין (שדה שנזרע ערוגות ויש ק' ערוגות של תרומה ואחת של חולין ולא ידיע הי דחולין) כולן מותרין בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפי' מאה של חולין ואחד של תרומה כולן אסורין ובפיה"מ להרמב"ם אבל אם הוא דבר שאין זרעו כלה כולן אסורות ולא נדון אותו בדין מדומע לפי שהתרומה מופרשת היא ולא נתערבה בחולין עכ"ל והר"ש שם הביא מן התוספתא שאין הקרקע כולה ע"ש ומדברי שניהם אין להכריע אם כוונתם מה"ת או מדרבנן

והנה בגוף הדבר אי קבוע שאינו ניכר חשיב קבוע או לא התוס' בנזיר ובגיטין כתבו דלא חשיב קבוע וה. דאומר לשלוחו צא וקדש כו' אסור בכל הנשים שבעולם היינו משום קנס עש"ה ואולם בירושלמי שבת פ"ז ה"א איתא גדול שנשבה בין העכו"ם רב ושמואל חד אמר מונה ששה ועושה שבת וחרנה אמר עושה שבת ומונה ששה כו' ויחוש לכל הימים כהדא קידש אשה בעולם ר"י בר אחא איתפלגון ר' יוחנן ור"ל רי"א חושש לכל הנשים ור"ל אמר אינו חושש לכל הנשים כו' עכ"ל הירושלמי והרי בגדול שנשבה אין מפני מה לקנסו ואעפ"כ אמר בירושלמי סברא דקבוע אעפ"י שאינו ניכר וכבר העיר בזה הפ"מ ז"ל שם

ועוד יש להביא ראי' דלר' יוחנן חשיב קבוע אפי' באינו ניכר מהא דאיתא בברכות (דף נ"ג ע"א) ת"ר הי' מהלך חוץ לכרך וראה אור אם רוב עכו"ם אינו מברך אם רוב ישראל מברך ופריך התם דיוקא דרישא אדסיפא לענין מחצה על מחצה ומשני בדין הוא דאפי' מחצה על מחצה מברך ואיידי דתני רישא רוב עכו"ם כו אמנם בירושלמי פ' אלו דברים שם ה"ו איתא וז"ל ר' אבוה בשם ר' יוחנן מבוי שכולו עכו"ם וישראל אחד דר בתוכו ויוצא משם האור מברכין עליו בשביל אותו ישראל ששם ע"כ ובמראה הפנים שם כ' דר"י פליג אברייתא דבבלי הנ"ל וס"ל דבמיעוט ישראל סגי ע"ש וק"ל דאיזה סברא יש בזה הא בכה"ת אזלי' ב"ר ודינו כדין הודאי ונלענ"ד דגם ר"י ס"ל כברייתא הנ"ל דמחצה על מחצה בעי' וטעמא דתרווייהו משום דאיסור הברכה אנר דעכו"ם הואיל ולא שבת רק חומרא דרבנן הוא ע"כ מקילין בספיקו ובהא הוא דפליגי דאם רוב עכו"ם ומיעוט ישראל דרים באיזה מקום ואדם רואה שם מרחוק אור בבית והוא מסופק על הבית הזה שהאור בו אם בית עכו"ם הוא או בית ישראל הוא אזי בכה"ג ס"ל לר"י דחשיב קבוע וה"ל כמע"מ ושפיר מברך והברייתא סוברת דלא חשיב קבוע ואזלי' בתר רוב ואינו מברך ומבואר לפי"ז דלר"י חשיב קבוע בכה"ג אף שאין הקבוע ניכר ויש לחלק ולומר דהתם איירי היכא דהמסופק יודע איזה בית של ישראל ואיזהו של עכו"ם ורק עתה מחמת עמדו באפילה או מרחוק אינו מכיר את הכית שהנר מאיר בתוכו אם הוא דישראל או דעכו"ם ועכ"ז כיון דיודע הוא בזכרונו היטב את בתי ישראל אנה הם עומדים ובתי עכו"ם אנה הם עומדים שפיר חשיב קבוע הניכר

והנה בקונטריסו הגדול בענייני חנוכה כתבתי דרך חידוד לתת טעם מדוע ס"ל לר"י דחשוב קבוע אף באינו ניכר וז"ל בקצרה. התוס' בחולין (דף י"א ע"ב) ד"ה ליחוש כתבו הקשה ריב"ם דהכא ילפי' מרוצח ועדים זוממים דאזלי' ב"ר אף בד"נ ובאלו הן הנשרפין אמרי' נסקלין בנשרפין ידונו בסקילה הקלה אף שרוב מן הנשרפין ותי' ר"ת כיון דממ"נ הוא נהרג לענין באיזו מיתה הוא נהרג לא אזלי' ב"ר ועי"ל דהוי קבוע וכמע"מ דמי עכ"ל והנה קבוע זה הרי קבוע שאינו ניכר הוא וע"כ צ"ל דס"ל לתוס' הנ"ל דאף קבוע שאינו ניכר חשוב קבוע ונמצינו למדין איפוא דהך דינא אי קבוע שאינו ניכר חשיב קבוע תלוי בב' תירוצי תוס' הנ"ל דאם נוכל לתרץ כתי' הראשון הנ"ל דממיתה למיתה ל"א ב"ר אזי אין ראי' והכרח לומר דקבוע שא"נ חשיב קבוע אבל אם לא נוכל לתרץ כתי' הא' הנ"ל אזי ממילא מוכרחין לומר דקבוע שא"נ ג"כ חשיב קבוע

והנה נודעת קושיית מהר"ץ האלברשטאט ז"ל על התי' הא' הנ"ל דאיך יצויר שריפת בת כהן ניחוש דלמא לאו אבי' הוא ומיתתה אך בחנק וממיתה למיתה הרי ל"א ב"ר ונראה ליישב דאי לאו רוב גם חנק לא תתחייב דשמא נתעברה אמה מעכו"ם וקי"ל דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר והנה התוס' בקידושין (דף ע"ה ע"ב) ד"ה ור"י כ' דלמ"ד הולד ממזר הולד הולך אחרי האם והוא ישראל ממזר אבל למ"ד הולד כשר הולך אחר אביו והוא עכו"ם אלא שמועיל גירות ואחרי הגירות כשר הוא לבא בקהל ככל הגרים עש"ה במהרש"א וא"כ כאן הרי יש לחוש שמא נתעברה אמה מעכו"ם ולפי מה דקי"ל דהולד כשר א"כ היא כותית ואין קידושין תופסין בה ואינה א"א כלל ואפי' מחנק פטורה ואין להקשות דמי לא טבלה לנדותה כדאמרי' בהחולץ וא"כ עכ"פ גיורת היא ושפיר קידושין תופסין בה דז"א דעכ"פ יצויר הכתוב כשאין עדים כשרים שטבלה לנדותה ואין לומר דמסתמא טבלה לנדותה דלעניין זה יש לה חזקת כשרות דז"א דחזקת כשרות ג"כ מטעם רוב הוא הואיל ורוב ישראל כשרים וזו שסבורה להיות ישראלית מסתמא עשתה כרוב ישראל וא"כ עכ"פ צריך לבא לרוב גם במיתה הקלה ועיין חולין (דף י"א ע"ב) תד"ה כגון שכתבו ועוד המ"ל דאוקי האם בחזקת צדקת ע"ש ומוכח מזה דחזקת כשרות מטעם חזקה היא לא מטעם רוב דהא איירי התם לפי הס"ד דל"א ב"ר ועוד נראה כן מהא דקי"ל דהחשוד על הקל אינו חשוד על החמור וכן החשוד על דבר אחד אינו חשוד לכה"ת וא"כ בכה"ג הרי כבר יצא מן הרוב ונימא הואיל ואישתני אישתני וכדאמרי' כן בבכורות (דף מ"ב ע"ב) לענין חיישי' למיעוטא עש"ה וכ"כ גם בס' שב שמעתתא דחזקת כשרות הוא חזקת הגוף ולא מטעם רובא ואולם אפי' נימא כן ג"כ ניחא דרק בישראל הוא חוקת הגוף דטבע העצמיות של הישראלי הוא לטוב וזהו עניין החזקה משא"כ כאן שחוששים שמא עכו"ם היא א"כ הא אין לה טבע זאת רק