ציונים לתורה לד

אומרים מקרא זה אכה"ג דהוי להיפוך מחשבת איסור ולא מעשה איסור וע"כ דגם בכה"ג דמי לשוגג וכנ"ל ואולם נתיישבתי שז"א דודאי אין מתפללים אאם ינדרו ויעברו אח"כ על הנד בזדון ח"ו ועל כרחך דהתפלה הוא רק באם ינדרו וישכחו אח"כ הנדר ויעברו וא"כ הא הוי שוגג ממש ושייך שפיר קרא דונסלח והא דהוצרכו התוס' הנ"ל להקדמה מהא דנתכוון לאכול בשר חזיר כו' היינו רק משום דאל"כ לא הי' צריך לכפרה כלל כיון שמותר באמת שהרי ביטלו מקודם וע"כ הוצרכו לזה לראי' דצריך כפרה

ואולם עדיין קשה דכיון דהוא היתר באמת ע"י הביטול דמעיקרא ע"כ נהי דהאוכל לא זכר הביטול עכ"ז הרי גם כוונה לעבור לא הי' כיון ששכח גם הנדר ואין כאן לא מעשה איסור ולא מחשבה ומדוע יהי' צריך כפרה כלל אטו נימא בעשה מלאכה בחול וסבור שהוא שבת אלא דמלאכה זו מותרת בשבת דיצטרך כפרה וה"נ הא הוי דכוותה דהמאכל שנדר עליו הא מותר בעצמותו מפאת הביטול שביטל את הנדר מעיקרא באמירת כל נדרי וא"כ נהי שלא נזכר מביטול הזה ורק סבור שמותר מטעם אחר בעבור ששכח הנדר וסבור שלא נדר עליו כלל מ"מ מדוע יצטרך כפרה וצ"ע ואולם גוף דברי הירושלמי תרומות הנ"ל המה באמת מקשי ההבנה דרחוק מאוד לדון מחשבת איסור עם מעשה היתר ממה שחייבה תורה חטאת במעשה איסור ומחשבת היתר ונחייבנו אנחנו חטאת מכח זה גם בסבור שהוא חלב ונמצא שומן והפני משה באמת בירושלמי שם היפך הגירסא עש"ה

וע"ע בירושלמי, תרומות פ"ו ה"א במזיד, בספיקו בשוגג בוודאי א"ר יוסי הדא אמרה השב לו מידיעתו חייב על שגגתה ע"ש ונ' דמיירי בשוגג לגמרי רק דלעניין שב מידיעתו אילו הי' יודע שהוא ספק איסור הי' רוצה לעבור ואילו על וודאי לא הי' רוצה לעבור וחשיב לי' שב מידיעתו במה שהיה פורש מן הוודאי וגם מזה צ"ע על ל' תוס' כריתות הנ"ל ודו"ק וגוף דין ירושלמי הנ"ל לכאורה הי' ראוי שיהי' תלוי בפלוגתא דכריתות (דף י"ח) אי ידיעת ספק שמה ידיעה דלמ"ד דשמה ידיעה א"כ כיון שבספק היה עושה הרי אינו שב מידיעתו ודו"ק וע"ע לעניין ידיעת ספק אי חשובה ידיעה בירושלמי ערלה פ"ב ה"א ידיעת ספק מהו שתתיר כידיעת וודאי כו' עש"ה ועמ"ש בזה באתוון דאורייתא כלל ה' וע' ס' בכור שור שבת (דף ע"א ע"ב) אי ידיעת ספק חשובה ידיעה לעניין חטאת ואשם דבעי ידיעה בתחלה עש"ה וע' באחרונים בש"ע או"ח סי' א'] ובאתי בכ"ז רק להעיר

והנה מה שדנתי למעלה לומר דפירושא דשב מידיעתו היינו שבשעה שיתוודע לו החטא ישוב ויתחרט על אשר כבר עשהו מצאתי אח"כ כי תלי"ת כוונתי בפי' זה לדעתו הגדולה של הראב"ד ז"ל בפירושו על הספרא ויקרא דיבורא דחובה פרק ז' ברייתא ג' אר"מ אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל אמר לו ר' יהודה היאך אומרים לו עמוד והתודה והוא אומר לא חטאתי ובפי' הראב"ד וז"ל עמוד והתודה כו' שכן מצינו בחטאת עולה ויורד דכתיב והי' כי יאשם לאחת מאלה והתודה אשר חטא עליו וכן בפר ושעיר של יוה"כ ובשעיר המשתלח שהוא מתודה ומהם נלמוד לכל הקרבנות שמכפרין שטעונין וידוי אי נמי מן הוא גופיה דכתיב בי' בשגגה ואשם ודרשי' בי' השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו ואין תשובה בלי וידוי כדכתיב ומודה ועוזב ירוחם עכ"ל ז"ל ומבואר להדיא דהי' ז"ל מפרש הך דשב מידיעתו היינו דעושה תשובה ומתחרט בהתודע לו חטאו ולפי"ז יש בזה פלוגתא בין הראב"ד ורש"י ז"ל דרש"י ז"ל בחולין (דף ה' ע"ב) הא לא פי' כן וכמו שהבאתי דבריו למעלה ובאתי רק להעיר

והנה ראיתי להעתיק כאן ג"כ את אשר כתוב אצלי בגליון הש"ס שלי בשבת (דף צ"ג ע"ב) בעניין שב מידיעתו וז"ל הגמ' שם ת"ר המוציא אוכלין כשיעור אם בכלי חייב על האוכלין ופטור על הכלי (שהיא טפלה לאוכל) ואם הי' כלי צריך לו (שהי צריך לכלי להשתמש בו תשמיש אחר במקום שמוציאו שם) חייב אף על הכלי שמע מיני' אוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד חייב שתים א"ר ששת הכא במאי עסקינן ששגג על האוכלין והזיד על הכלי (ומאי חייב דקתני מיתה, רש"י) ובתוד"ה ששגג על האוכלין והזיד על הכלי וחייב על הכלי היינו סקילה כפי' רש"י ורבינו שמואל קשה לו לאוקמי ברייתא בחיוב סקילה דבכל דוכתי איירי בחיוב חטאת והגיה הגירסא כגון ששגג על הכלים והזיד על האוכלין ולא התרו בו דליכא באוכלין לא סקילה ולא חטאת ועל הכלי חייב חטאת ואין נראה לר"י לא פי' הקונטרס ולא פי' רשב"ם דכשהזיד באחד אינו חייב חטאת על השני ששגג בו דלא שב מידיעתו הוא כיון שהזיד באחד מהן עכ"ל התוס' וכתבתי ע"ז בגליון ביישוב קושית התוס' הנ"ל על רש"י דהא לאו שב מידיעתו הוא וזה לשונו שם י"ל דס"ל לר' ששת דאגוד כלי לאו שמי' איגוד ע' לעיל (דף צ"א ע"ב) (דיש שם פלוגתא בזה במוציא אוכל מונח בכלי וכבר כל האוכל בחוץ והכלי עדיין קצתו בפנים אם אגוד כלי שמי' אגוד ואין חייב על הוצאת האוכל כ"ז שהכלי בפנים דגם האוכל חשוב עדיין אגוד מגואי ע"י הכלי ולא הו"ל גם הוצאת האוכל הוצאה עדיין א"ד אגוד כלי לאו שמי' אגוד וחשוב שפיר האוכל יצא אעפ"י שהכלי עדיין קצתו בפנים ע"ש) והאוכל שבכלי בסתמא בא כולו לחוץ טרם נגמר הכלי לבא לחוץ (דסתם אוכל המונח בכלי היינו כלי שיש לו דפנות ותוך והאוכל מונח בתוכו ואז בהכרח האוכל נגמר לבא כולו לחוץ לפני הכלי וגם במונח על דף מ"מ אם הדף גדול מן האוכל הרי נגמר האוכל לבוא כולו לחוץ לפני הדף) וא"כ כיון דכשהית' הוצאת האוכל עדיין לא הית' הוצאת הכלי, א"כ בשעה שנתחייב על האוכל חטאת' אכתי שפיר שב מידיעתו מיחשיב דאף שגמר אח"כ להוציא גם את הכלי בזדון מ"מ יש לנו לומר דהשתא הוא דנתקלקל ומעיקרא שב מידיעתו הוי וע' יו"ד סי' א' דבשוחט שהמיר אמרינן השתא הוא דאיתרע וכשר מה ששחט לפני זה ע"ש ואולם בתוס' שבועות (דף י"ז ע"ב) ד"ה אי בת"ח כתבו דגם מזדון דפרישה חשבינן לי' אינו שב מידיעתו על הכניסה לולי טעמא דיצר אלבשי' ע"ש יצ"ע באמת דהאיכא חזקת כשרות וראוי לומר מכח החזקה דהשתא הוא דנתקלקל ומעיקרא שב מידיעתו הוי ועכ"פ בדעת רש"י כאן שפיר י"ל כן כנ"ל ויובן בזה ג"כ מאי דלא ניחא לי' לרש"י לגרוס כגירסת הרשב"ם ולפרש כפירושו וזה דבשגג על הכלי והזיד על האוכל תו הא לא הוי שב מידיעתו גם לעניין הכלי כיון דהוצאת אוכל המונח בכלי בסתמא נגמרת לפני הוצאת הכלי וא"כ הא כבר לאו שב מידיעתו הוא ופטור אף על הכלי ורק בשגג על האוכל והזיד על הכלי הוא דבסתמא מקצת הכלי עדיין בפנים בשעה שהאוכל שבתוכו כבר כולו לחוץ וכנ"ל וס"ל דאגוד כלי לאו שמי' איגוד ושפיר חייב על האוכל דאכתי שב מידיעתו הוי כיון דעדיין לא הית' הוצאת הכלי וכנ"ל ע"כ לשוני בגליון הש"ס שלי בקצת הרחבת הדברים יותר

והנה ביישוב קושית התוס' הנ"ל דהא אינו שב מידיעתו י"ל עוד בפשיטות דחשוב שפיר שב מידיעתו דנהי דפקר לעבור עבירה אחת מ"מ יוכל להיות דשתים לא הי' רוצה לעבור וע"כ חשוב שפור שב מידיעתו בשגג על האוכל והזיד על הכלי וכן להיפוך] דאילו הי' יודע גם מעבירת הוצאת הכלי לא הי' רוצה לעבור והי' פורש מידיעתו ודו"ק ואולם יש לדון בזה אי זה מיחשיב שב מידיעתו לחייב חטאת כיון דידיעת חטא זה לבדו שעליו בא החטאת לא הית' גורמת לו הפרישה רק בצירוף ידיעת חטא האחר כיון דשתים הוא דאינו רוצה לעבור אבל על הוצאה אחת הרי פקר לעבור ואולי יש לתלותו בפלוגתא דזוז"ג באין בזה כדי לחמץ ואין בזה כו' ונצטרפו וחימצו דהפלוגתא אי מתייחס החימוץ לכ"א לבדו וה"ל האיסור מחמץ ואסור או מתייחס רק לשניהם יחד כך כאן דשניהם יחד גורמים הפרישה הו"ל ספק הנ"ל אי יש לייחס גרם הפרישה לכ"א לבדו כי היכא דיוחשב גם בשגגה האחת שב מידיעתו ודו"ק וכן יש לתלותו בפלוגתא דזה אינו יכול וזה א"י בשבת אם המלאכה מתייחסת לכ"א לבדו וכמובן ויל"ע בזה הרבה

ועוד נ' לכאורה דנידון זה תלוי בפלוגתא דשבת (דף ק ע"ב)