ציונים לתורה לב

דפטור מקרבן הואיל ואם הי' נודע לו שיש בזה חיוב כרת ומלקות הי' עובר בשאט נפש לכן אף שלא ידע כמזיד דיינינן לי אבל בשגג ב' שגגות הא דאינו שב מידיעתו לאו משום זדון לבו לעבור בשאט נפש רק שלא הי' שב מידיעתו מפני שגגה ואמאי לא נחייבנו קרבן עכ"ל ואולם ראיתי עוד יתר ע"ז ברמב"ם פ"ג משבועות הי"א שכ' דאפי' היכא דהי' שב מידיעתו ולא הי' רוצה לעבור רק שלא היתה מתחדשת לו ידיעה בגוף האיסור ג"כ לאו שב מידיעתו מקרי וע"כ בנשבע על הככר ונצטער עליו וסבור שמותר לאכול מפני הצער ואכלו לאו שב מידיעתו מקרי כיון שאילו ידע לא היתה מתחדשת לו ידיעה בגוף האיסור רק הי' מתחדש לו ידיעת האיסור עליו לבד אף שהוא מצטער אבל גוף האיסור הרי הי' נודע לו גם בשגגתו וע"כ לאו שב מידיעתו מקרי עש"ה בלח"מ ואם כי דבריו עדיין צריכין תלמוד עכ"ז זה הרי מבואר דלא בעי' אינו שב מידיעתו מצד זדון ושאט נפש. וע"ע בשו"ת אבני מילואים סי' י"ד שכ' דהנשבע לאכול נבילות ושחוטות אפי' נימא דהשבועה חלה אנבילות מטעם כולל עכ"ז ליתי' בקרבן וז"ל דממ"נ אם ידע השביעה ואפ"ה לא אכל א"כ ה"ל מזיד וליכא קרבן ואם שכח השבועה נמי ליתי' בקרבן דהא אי נמי לא שכח לא הי' אוכל דהא אסור לו לאכול נבילות אף שנשבע לאכול וא"כ אינו שב מידיעתו כו' עכ"ל הרי דהיתה סברתו ז"ל בפשיטות ג"כ דכה"ג חשוב אינו שב מידיעתו אף שלא הי' עובר על השבועה מפני זדון ורוע לב רק מדינא דאסור לאכול נבילות אפי' בנשבע לאכול ועיין בשו"ת הרי"מ חיו"ד סי' ט' שכ' וז"ל ולמ"ש א"ש דלמ"ד דלא חשוב איקבע כשנאכל ראשונה פטור אף שניהם בשוגג רק אשם תלוי חייב על הראשונה דעל השני' אינו שב מידיעתו דמותרת מה"ת ואף דמדרבנן אסור לא חשיב שב כדאמר ביומא בחצי שיעור ע"ש עכ"ל הרי שתפס ג"כ בפשיטות דכה"ג הוי אינו שב מידיעתו אף שהאכילה בידיעה היתה מפאת שמותר לו לאכול

ועוד העירני תלמידי האברך החו"ב מוה' יוסף חיים דוד רייך נ"י מפה על תוס' חולין (דף ה' ע"ב) ד"ה מעם דכתבו דאפי' כששב מידיעתו לא מחמת שאינו רוצה לעבור רק מחמת שנפשו קצה לאכול דם חשיב שב מידיעתו עש"ה וא"כ כמו דחשיב שב כו' אעפ"י שאינו מחמת צדקות לבו רק מחמת שנפשו קצה כו' ה"נ להיפוך ראוי לומר דקחשיב אינו שב כו' אע"פ שאינו מחמת זדון לבו רק מחמת סיבה אחרת כגון שהידיעה היתה גורמת לו היתר ויפה העיר

וע"ע שבועות (דף כ"ח ע"א) בתוד"ה אמר שכתבו וז"ל ואע"ג שמותר לאכלו חשיב שגגה הואיל וברצונו לא הי' אוכלו לפי שמתאוה לאכול של תנאי עכ"ל וא"כ יש גם מתוס' שבועות הנ"ל זאת הראי' עצמה אשר מתוס' חולין הנ"ל דמדמחשיב שגגה בכה"ג א"כ ה"ה להיפוך כשהי' עובר בידיעה אף שלא מפאת רוע הלב ג"כ חשוב זדון ודע כי שמעתי לתרץ קושיית תוס' במעילה (דף כ"א ע"ב) אמתני' דפרוטה של הקדש שנפלה לכיס כיון שהוציא את הראשונה מעל דהקשו התוס' דליבטל ברובא ותירצו דה"ל דשיל"מ והקשו שוב דדשיל"מ הוי אך דרבנן וסתם תיבת מעל מורה דמה"ת מעל ומייתי קרבן מעילה. ושמעתי מחכם אחד לתרץ בשם הגאון מהר"י שמעלקיס שליט"א לפמ"ש הש"ך יו"ד סי' ק"ט דבלא נודע התערובות לא שייך ביטול ע"ש א"כ כיון דמעילה הוא בשוגג א"כ י"ל דאיירי בלא נודע מעולם ול"ש ביטול וקושיית התוס' מעיקרא ליתא ועל כרחך דקושייתם הוא אך דלא הוי שב מידיעתו כיון דאילו ידע הי' נהנה מטעם ביטול וע"ז אמרי' שפיר דכיון דאסור מדרבנן עכ"פ א"כ הרי הי' שב מידיעתו מכח האיסור דרבנן ועתה כ"ז שלא ידע הרי מה"ת אינו בטל מפאת העדר הידיעה וחכם הנ"ל תמה ע"ז דבכה"ג לא מיחשב אינו שב מידיעתו כיון שהי' עושה בהיתר ואולם באמת צדקו הדברים וככל הנך דוכתי דמייתינא דגם בכה"ג חשוב אינו שב מידיעתו

אולם בזה לכאורה יש לדון בדברים דכיון דאילו ידע הי מותר מה"ת א"כ אכתי נחשב אינו שב מידיעתו דהא בסוגי' דיומא הנ"ל מצינו יותר מזה דאילו ידע הי' אסור מה"ת מכח ח"ש עכ"פ דמימרא דר' יוחנן הוא שם ביומא ור"י הא ס"ל ח"ש אסור מה"ת ועכ"ז כיון שלא הי' בלאו וכרת מיקרי אינו שב וכ"ש כשלא הי' בידיעה רק איסור דרבנן וכמו שדקדק כן גם בשו"ת הרי"מ ז"ל הנ"ל מש"ס יומא הנ"ל וכמו שהעתקתי דבריו ואולם בירושלמי תרומות פ"ו ה"א מצאתי אמר אני פורש מכזית ואיני פורש מחצי זית כו' נעשה כאוכל חצי זית בשוגג וחצי זית במזיד ע"ש וא"כ יש לדון מזה דה"ה להיפוך אילו הי' פורש מפאת איסור ח"ש חשוב שב כו' כי היכא דאינו פורש מח"ש חשוב זדון ויש לדחות וגם נראה דדברי הירושלמי הנ"ל הם רק בתרומה דכתיב ואיש כי יאכל קודש בשגנה ודרשי' שתהא כל אכילתו בשגגה כמבואר בירושלמי שם עש"ה ובאתי רק להעיר

והנה בחידושי בסוגי' דכ"מ דא"ר וכו' כתבתי בעניין אי בשוגג ג"כ אמרי' סברא דכ"מ דא"ר כו' על מ"ש הגרע"א ז"ל בתשובותיו במ"ש התוס' גיטין (דף י"ט ע"א) בד"ה דיו דאם כתב ס"ת שלא לשמה והעביר עליו קולמוס בשבת לשמה דאע"ג דבעלמא כתב ע"ג כתב לא חשיב כתב עכ"ז בכה"ג לר' יהודה דס"ל דהעברת קולמס מהני לענין ס"ת ע"כ כיון שכתב השני מתקן יותר מן הראשון שע"י כתב השני הוכשר הס"ת ע"כ חשיב כתב וחייב גם לענין שבת ע"ש והקשה הגרע"א ז"ל דאמאי מהני כתב השני בכה"ג להכשיר הס"ת נימא כ"מ דא"ר ל"ת כו' והתם יתוקן האיסור כיון דאי לא מהני ולא תיקן כלום שוב ה"ל כתב ע"ג כתב ולא עשה מלאכה כלל עכ"ק ז"ל וכתבתי ליישב בפשיטות דהתוס' כתבו שם כן לענין חיוב חטאת דהוי בשוגג ע"ש וא"כ י"ל דבשוגג לא אמרי' כ"מ דא"ר ל"ת כו' כיון שלא רצה לעבור בזדון וכמו שצידדו האחרונים לומר כן

ואולם לפי הדברים הקדומים פה לכאורה נסתר תירוץ זה דאפי' נימא דבשוגג לא אמרי' סברא דכ"מ דא"ר כו' הא אכתי פטור משום דאינו שב מידיעתו דאילו ידע הא הוי אמרי' כ"מ כו' ואינו מתקן כלל ושוב אפי' עבר אמימרא דרחמנא אינו נשאר כלל וכמובן וא"כ שרי לגמרי מה"ת וא"כ ממילא בשוגג ג"כ פטור כיון דגם בכה"ג מקרי אינו שב כו' וכנ"ל

ואולם אחרי העיון דברינו במקומם עומדים וחשיב זה שפיר שב מידיעתו וזה שהרי הכותב כתב ע"ג כתב בשוגג הרי נחשב רק כותב מפאת שמכשיר את הספר וא"כ אילו היה מזיד ולא הי' או מכשיר את הספר מטעמא דכ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ א"כ לא הי' נחשב אז כותב כלל כיון דבעצם הרי כתב ע"ג כתב אינו חשיב כלל כתב ורק כשמתקן את הספר הוא דחשוב כתב וא"כ במזיד שלא הי' מתקן את הספר תו לא הי' נחשב כותב כלל וא"כ שוב במזיד לא היה עושה כלל מה שהוא עושה עתה שהרי עתה הוא כותב משא"כ במזיד הרי לא הי' כותב כלל וא"כ שוב שפיר חשיב שב מידיעתו ולא דמי לכל הנך דוכתי שהבאתי שהיה עושה גם במזיד מה שהוא עושה עתה בשוגג וע"כ שפיר לא קרינן בי' אשר לא תעשינה בשגגה ואשם השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו אינו שב כו' אינו מביא כו' שהרי גם בידיעה הי' עושה מה שהוא עושה עתה ונהי שהיתה אז המעשה מותרת לו עכ"ז סוף סוף הרי הי' עושה זאת המעשה שהוא עושה עתה גם בידיעה ואיננו שב מידיעתו משא"כ בהך דס"ת שאילו ידע לא הי' נחשב כותב כלל רק עושה מעשה בעלמא לא מעשה כתיבה ואילו עתה בשוגג הרי הוא עושה מעשה כתיבה וא"כ שפיר חשיב שב מידיעתו שהרי המעשה שהוא עושה עתה דהיינו מעשה כתיבה הרי לא הי' עושה אותה בידיעה שהרי כתב ראשון שהוא נחשב כתב גם בידיעה הרי באמת לא הי' כותב בידיעה ורק כתב ע"ג כתב הוא שהי' כותב בידיעה לפי שאינו חשוב כותב כלל ואינו עושה כלל מעשה כתיבה בזה אבל המעשה שהוא עושה בשגגתו דהיינו מעשה כתיבה הרי באמת לא הי' עושה זאת המעשה בידיעה שהרי כתב ראשון שהוא מעשה כתיבה גם בידיעה הרי באמת לא הי' כותב בידיעה ודו"ק היטב: