ציונים לתורה לא

על ההיתר הרי אפי' נפל בו איסור רק כ"כ עד שהוא שוה להיתר ג"כ הרי הוכר האיסור וע"כ דסברת הרא"ש היא דחד בחד לא חשוב ניכר ובעי שיהי' האיסור ניכר בעצמו וא"כ מה דברוב איסור חשיב ניכר על כרחך הטעם מפאת דנהפך ההיתר ונעשה איסור והוא כולו איסור עתה ולכן שפיר הוא ניכר משא"כ אם לא נאמר כן אכתי הרי כל חתיכה וחתיכה רק בספק איסור היא ואינה ניכרת ודו"ק היטב מאוד

ואולם בירושלמי שבת פ"ב ה"א איתא וז"ל א"ר אבוה כו' בת כהן שהיתה עומדת ע"ש עם חשיכה ובידה נר ובתוכו שמן שריפה ה"ז מוספת לתוכו שמן חול כל שהו ומדלקת עכ"ל ומוכח לכאורה מזה דאין היתר בטל באיסור דאל"כ הרי גם המשהו הזה נעשה כשמן שריפה ומה מועלת בהוספת שמן חול כ"ש וע"ע כזה בירושלמי דמאי פ"ו ה"ב דאהא דתנן שם המזמין את חבירו שיאכל אצלו (בשבת) והוא אינו מאמינו על המעשרות אומר מערב שבת מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו כו' מזגו לו את הכוס אומר מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס הרי הוא מעשר ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו כו' ובירושלמי ולא נמצא מטלטל תרומה טמאה בשבת (דהמשתייר בשולי כוס נעשה למפרע תרומה וכיון דהוא של ע"ה שאינו מוחזק בטהרה הו"ל תרומה טמאה ונמצא שהוא מטלטל תרומה טמאה בשבת) א"ר אלעזר משייר כל שהוא חולין (שמשייר כל שהוא חולין יתר על כדי תרומת מעשר ואגב החולין מותר לטלטל גם התרומה טמאה) כהדא דתנינן תמן מטלטלין תרומה טמאה עם חולין כו' ומבואר גם בזה דאין הכ"ש חולין בטל ברוב התרומה טמאה להעשות איסור כמוהו ויש לחלק בזה בין תערובת יבש ביבש ללח בלח וכמובן ובאתי רק להעיר

והנה בטעמא דהך מילתא מדוע איסור בטל בהיתר ואין היתר בטל באיסור כבר דיבר ז"ל ג"כ בזה ולענד"נ דיש אל רוב כח רק לסלק שם אבל לא לתת שם דכל דבר בעצמותו הרי היתר הוא ואין ענין ההיתר דבר נפרד מעצם הדבר כי כל דבר שלא אסרתו תורה הוא מותר מאליו שהרי לא הוצרכה תורה להתיר שום דבר ורק הדברים שחידשה תורה ופירשה שהם אסורים נתחדש להם שם איסור מלבד עצם הדבר וע"כ כאשר יתערב איסור ברוב היתר א"כ בהסתלק ממנו שם איסור ע"י הרוב ממילא הוא מותר ואין צריכין עוד אל ענין הרוב כלל כי כל דבר הוא מותר מעצמותו ומאיליו משא"כ בהתערב היתר באיסור א"כ יצטרך הרוב לחדש אל ההיתר שם איסור כמוהו ולזה אין לרוב כח דאין לומר דגם כאן יסלק ממנו שם היתר וממילא יותסר דז"א דענין ההיתר איננו שם כלל כדי שיסתלק כי הוא הוא עצם הדבר ואין לך לומר רק שהרוב יחדש על העצם הנתערב שם איסור וזה אין בכח הרוב דו"ק היטב מאוד

ומלבד דדבר זה נכון בסברא בס"ד דוודאי דבר גדול הוא יותר נתינת שם מסילוק שם עכ"ז נראה להביא ראי' לסברא זאת מש"ס מנחות (דף ק"ב ע"א) דפריך התם אהא דלר"ש דס"ל דאוכל האסור בהנאה אין מטמא טומאת אוכלין ועכ"ז בקדשים אחרי שחיטה מטמאין טומאת אוכלין מטעם כל העומד ליזרק כזרוק דמי וכיון דיהיו מותרים אחרי זריקה ע"כ גם עתה אוכלא חשיבי ומיהו אם קודם זריקה נשפך הדם אז שוב אחרי שפיכת הדם אין מטמאין טומאת אוכלין וע"ז פריך מהא דלענין מעילה אמרי' כל העומד ליזרק כזרוק דמי ופקעה מעילה מיד אחר שחיטה ואפי' נשפך הדם אח"כ ג"כ אין מועלין עוד וע"ז א"ר אשי שם וז"ל מעילה אטומאה קרמית מעילה משום קדושה ולאו קדושה היא לבתר דפקעה לה קדושתה במאי הדרא רכבא לה טומאה משום אוכלא ולאו אוכלא הוא כל היכא דאי בעי זריק מצי זריק משוי בי' אוכלא ומטמא טומאת אוכלין היכא דאי בעי זריק לא מצי זריק לא משוי לי' אוכלא ואינו מטמא טומאת אוכלין עכ"ל הגמ' והדברים צריכים ביאור ועש"ה ברש"י ותוס' וגם דבריהם אינם מובנים ומרש"י נראה שהי' לו גירסא אחרת בגמ' שם ע"ש

ואולם לפמ"ש דיש חילוק בין סילוק שם לנתינת שם הנה הדברים מובנים בפשיטות דלענין מעילה הי' פעולת העומד ליזרק לסלק שם קודש כדי שלא יהי' מעילה וע"כ סילוק שם הוא פעולה קלה טפי וע"כ בכחו לסלק השם לגמרי ואף אלאחר זמן שישפך הדם ויתבטל הראויות לזרוק מדא"כ לענין טומאת אוכלין דצריך העומד ליזרק לחדש שם אוכל על הבשר וחידוש שם הוא דבר גדיל וקשה יותר וע"כ אין בכח הראויות לזרוק לתת שם אוכל על הבשר אף על אחרי זמן שיתבטל הראיות וישפך הדם ודו"ק וכן תוכל עד"ז לפרש עוד דברי ר' אשי דהחילוק הוא בענין שפיכות הדם דלענין מעילה כיון שכבר נסתלק השם קודש ועתה אחרי שפיכות הדם אתה רוצה לומר שיתחדש שם קודש ע"כ אין בכח מקרה השפיכות דם לחרש שם משא"כ לענין טומאת אוכלין נהי דכבר הי' לו שם אוכל עכ"ז אחרי שנשפך הדם שפיר מאורע שפיכות הדם קל לו יותר לסלק שם וכנ"ל ודו"ק בזה כי נכון הוא בס"ד

ומצאתי עוד ראי' יותר מפורשת לסברא זאת מש"ס מעילה (דף ו' ע"א) דאמר כל לאתויי לידי מעילה (כגון אימורי קדשים קלים שנעשים קדשי קדשים למעול בהן רק ע"י הזריקה) זריקה כתיקנה מייתי לה לידי מעילה (פי' זריקה בהכשר ולא זריקת פיגול) כל לאפוקי מידי מעילה (כגון בשר קדשי קדשים שיוצא מידי מעילה אחרי הזריקה) אפי' שלא כתיקנה נמי מפקע מידי מעילה עכ"ל הגמ'. והנה מפורשת פה סבר זאת בגמ' דנהי דזריקת פיגול אין לה כח לתת שם קודש לאימורי קק"ל עכ"ז מסלקת שם קודש מבשר ק"ק והיינו בהכרח מפני שדבר גדול הוא יותר לחדש שם מלסלק שם ונהי דשם בגמ' מעילה (דף ו' ע"ב) מצינו סברות הפוכות בזה בגמ' לענין הפקעת מעילה והבאת מעילה עש"ה וכבר עמדו ע"ז בתוס' שם עש"ה עכ"ז בסוגי' הנ"ל (דף ו' ע"א) הרי מבואר כן בפשיטות ועכ"פ יש לסברתי זאת סמוכים גדולים מש"ס מנחות ומעילה הנ"ל [והך דעירובין (דף ה' ע"א) ור' יוסף לאפוקי מתורת לחי עד דאיכא ד' אמות למיהוי מבוי אפי' בד' טפחים הוי מבוי אין לו ענין לכאן דו"ק ותשכח וכן הך דסוכה (דף י' ע"ב) התם דלמיפסל סוכה בעשרה הכא דלישווי' אוהלא בציר מעשרה נמי הוי אוהלא ג"כ אין לו ענין לכאן ע"ש ברש"י]

כלל טו) דכירנא כד הוינא טליא שמעתי בשם גדול אחד שנסתפק בהא דבעינן שב מידיעתו לענין חטאת ונסתפק אם לא הי' העובר שב מידיעתו ולא מחמת שהי' רוצה לעבור במזיד רק מחמת שאילו הי' יודע אז היתה הידיעה גורמת היתר המעשה אם זה מקרי אינו שב מידיעתו לפטור מקרבן או לא ופשט זה מש"ס יומא (דף פ' ע"א) דאמר דאפי' אם יבוא ב"ד אחר לעתיד ויקטינו שיעור האיסורין עכ"ז מי שאכל חלב פחות מכזית בזה"ז יופטר מקרבן דלאו שב מידיעתו הוא עש"ה אלמא דאפי' אם הי' עושה בידיעתו שלא מצד זדון רק מפאת שהוא היתר אצלו ג"כ הוי אינו שב מידיעתו

והנה העירני אז חכם אחד דסברא זאת מבוארת ג"כ בהוריות (דף ב' ע"א) דאמר התם בהורו ב"ד שחלב מותר ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו דפטור משום דלאו שב מידיעתו הוא דאפי' הי' יודע שהוא חלב ג"כ הי' אוכלו מפני הוראת הב"ד שחלב מותר ואפי' מאן דמחייב התם היינו משום דאמרי' דכיון דאי מתיידע להו לבי דינא הדרי בהו ואי מתיידע לי' נמי הדר בי' שב מידיעתו מקרי עש"ה אבל בהא כ"ע מודים דחשיב אינו שב מידיעתו אף שהאכילה בידיעה היתה רק מפני חשבו שמותר לאכול חלב ולא מפני שהי' רוצה לעבור וראיתי בתויה"כ שתמה באמת בזה וכ' דהא האי דרשא דבעי שב מידיעתו מתניא בחולין ובכמה דוכתי לענין מומר לעכו"ם