ציונים לתורה ל

ורבנן סברי עשו תקנה בקדשים ואמרינן לך התכפר באבודה ושאינה אבודה תרעה. ובתוד"ה דרבי סבר לא עשו תקנה בקדשים וז"ל תימא למ"ו הרמ"ר וכי מאבדין קדשים בידים כיון דבידינו לתקן ותירץ כגון שיש ריוח בדבר כגון דאבודה כחושה ושאינה אבודה שמינה דאמרי' לי' התכפר בטובה והשני' תמות עכ"ל ומבואר דלרבנן משום תקנת קדשים מקריבים את הכחושה אעפ"י שיש שמינה ולרבי חיישינן טפי לשמן מלתקנת קדשים אבל לכ"ע אין כחוש פסול וע"ע פסחים (דף ע"ו ע"ב) אמר רב בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבילה כחוש אסור מ"ט מפטמי אהדדי ולוי אמר אפי' בשר שחוטה כחוש שצלאו עם בשר נבילה שמן מותר כו' מיתיבי אין צולין שני פסחים כאחד מפני התערובות מאי לאו תערובת טעמים וקשיא ללוי לא מפני תערובת גופין (שלא יתחלפו זה בזה ונמצא פסח נאכל שלא למנויו) ה"נ מסתברא מדקתני סיפא אפי' גדי וטלה אא"ב מפני גופין היינו דקתני אפי' גדי וטלה אא"א מפני תערובת טעמים מה לי גדי וטלה מה לי גדי וגדי אלא מאי על כרחך מפני תערובת גופין הוא דאסור הא תערובת טעמים שרו לימא תיהוי תיובתא דרב כו' ובתוד"ה נימא תיהוי תיובתא דרב תימא מאי קושיא הא דאסר משום תערובת גופים היינו היכא דשניהם כחושים דליכא תערובת טעמים עכ"ל ומבואר דפסח כחוש כשר להקרבה

ואולם שם בלא"ה יש צע"ק עדיין בדברי התוס' הנ"ל דמאי קשיא להו הא עכ"פ לכתחלה וודאי אין להקריב כחוש וא"כ אין הדרך בכך ולית לן לאוקומי' ברייתא בהכי ואולם יש מקום לומר דפסח שאני משאר קדשים ואין בפסח מצות שמן כלל די"ל המצות שמן הוא רק בקרבן שיש מבשרו או מאימוריו למזבח דבזה יש קפידא דשומן משא"כ כאשר אין ממנו רק זריקת דם לבד דאין שומן הבשר שבח בדם לכן אין קפידא בשמן כלל וע"כ בפסח דפסח מצרים הי' בו רק הזאת דם על המשקוף ועל שתי המזוזות משא"כ הבשר וגם האימורין שויסקי עביד כמבואר בפסחים (צ"ו ע"א) ולכן לא הי' קפידא בשמן ופסח דורות נמי ילפי' מפסח מצרים בהיקישא דועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה שיהיו כל עבודות של חודש זה כזה כמבואר בפסחים (צ"ו ע"א) שם ובמנחות (פ"ב ע"ב) וע"כ גם בפסח דורות אין קפידא בשמן ואולם בשלמים דמותר הפסח מפורש בפסחים (צ"ח ע"ב) דבעי' שמן ע"ש דאמר בפסח שנתערב בבכורות דממתין להן עד שיוממו ויביא בהמה שמינה ולימא כל היכא דאיתי' לפסח תחול עלי' דהאי כו' ע"ש ואולם אין ראי' מזה שיהי' גם בפסח מצות שמן וטפל חמור מן העיקר לא הוי כיון דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוא כמבואר בזבחים (מ"ט ע"א) ועוד בכ"ד. ואולם מ"ט דבפסח מצרים הואיל ולא הי' הקטרת אימורין רק הכל נאכל לא הי' קפידא בשמן גם בזה יש לדון די"ל דמ"מ הואיל ואכילת הבשר מצוה ג"כ יש קפידא בשומן שלו כמו בהקטרה למזבח ואולי הוא תלוי בפלוגתא דר' ישמעאל בנו של ריב"ב ורבנן דשבת (קט"ז ע"ב) דפליגי בזה בפסח אי שייך משום כבוד שמים בנאכל להדיוט ע"ש (קי"ז ע"א) רש"י ד"ה הכא וע"ע שבת (קל"ג ע"ב) דליכא משום זה אלי ואנוהו בבשר פסח ואין הידור מצוה ביפוי הבשר ע"ש ברש"י

והנה נזכרתי עוד ברייתא דיומא (ס"ב ע"א) המפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו ואח"כ נמצא הראשון כו' ר' יוסי אומר מצוה בראשון ואם הי' שני מובחר ממנו יביאנו ומבואר דגם בפסח יש מצות מובחר ושמן וע"ש בתוס' ישינים ד"ה ואם הי' שני מובחר כו' וז"ל גבי שעיר (המשתלח) לא שייך למימר מובחר כמו גבי פסח שאכילתו מצוה עכ"ל ונ' ג"כ דהא דנקטו הת"י רק מצות האכילה ולא הקטרת האימורין למזבח הוא משום דבפסח מצרים הרי לא הי' הקטרת אימורים וא"כ גם בפסח דורות לא הי' ראוי להיות קפידא במובחר מהיקישא דועבדת וכנ"ל וע"ע תוס' יומא (ס"ד ע"ב) ד"ה ואם עש"ה ובאתי רק להעיר

וע"ע ברמב"ם פ"ז מאיסורי מזבח ה"א לא כל דבר שאינו פסול מביא אותו לכתחלה כיצד הי' חייב עולה לא יביא שה כחוש ויאמר הרי אין בו מום וע"ז נאמר וארור נוכל וגו' אלא כל שיביא לקרבן יביא מן המובחר עכ"ל ומבואר ג"כ דאין כחוש פסול רק איסר דלכתחלה וע"ע מעילה (י"ח ע"א) במשנה הנהנה מן ההקדש ש"פ אעפ"י שלא פגם מעל דברי ר"ע וחכ"א כל דבר שיש בו פגם לא מעל עד שיפגום ושאין בו פגם כיון שנהנה מעל כיצד נתנה קטלא בצוארה כו' שתה בכוס של זהב כיון שנהנה מעל לבש בחלוק כו' לא מעל עד שיפגום הנהנה מן החטאת כשהיא חי' לא מעל עד שיפגום כשהיא מתה כיון שנהנה מעל ובגמ' שם (י"ט ע"א) הנהנה מן החטאת כשהיא חי' כו' מכדי אי בבהמה תמימה היינו כוס של זהב א"ר פפא בבעלת מום עסקינן וברש"י מכדי אי בבהמה תמימה מיירי מתני' היינו כוס של זהב דכי היכא דכוס של זהב לא קאי לאיפגומי ומש"ה לא אזיל בי' בתר פגימה אלא כיון שנהנה בו בפרוטה מעל אף חטאת תמימה דקיימא להקרבה ולאו בת פדי' היא כיון שנהנה ממנה למעול בה ואמאי קאמר עד שיפגום מאי פגם מצי למיעבד בה דאפי' רכיב עלה עד דאכחשה האי לא הוי שם פגם דלא פגמה למזבח דבהמה בין שמינה בין כחושה חזיא לכפרה ואין בה תורת פגימה עכ"ל וכ"ה בתוס' שם וז"ל מכדי אי בבהמה תמימה היינו כוס של זהב פי' כיון שהיו תמימים דבר שאין בו פגם הוא דאפי' כחשה אין נפסד בכך כלום שהרי מקריבים אותו ויוצא בה דלא שייך פגם אלא בדבר העומד לדמיו שאם בא למוכרו דמיו נפחתים אבל בדבר העומד ליקרב ואינו נפסד בכך ליקרב אין זה דבר שיש בו פגם ומשני בבעל מום דהשתא עומדת לימכר דדמי' פחותים עכ"ל ומבואר בזה דאין שום כחוש בעולם שיפסול הקרבן אם הוכחש אחרי שהוקדש דאל"כ הרי יש בו תורת פגימה שפיר שהרי אפשר להכחישו כל כך עד שיופסל וא"כ מבואר דרק לכתחלה אסור להקדיש כחוש אבל אם הקדישו כל כחוש כשר דאין סברא לחלק לעניין הפסול בדיעבד בין הי' כחוש מקודם להוכחש אח"כ ואם דבמנחות (דף ו' ע"א) מחלק בהכי לעניין טריפה אין לו עניין לכאן דשם אמר רק דמקרא דכל אשר יעבור תחת השבט פרט לטריפה שאינה עוברת אין ללמוד מזה הוקדש ולבסוף נטרף כיון דקרא בנטרף קודם הקדש איירי משא"כ כאן דליכא קרא כלל אכחוש ואם יהי' פסול על כרחך פסולו רק מקרא דהקריבהו נא לפחתך וכרש"י מנחות (דף ס"ד ע"א) הנ"ל וע"ע במנחות (דף ס"ט ע"א) שם בהך דחטין שבגללי בקר כו' עש"ה וא"כ מהאי קרא הרי יש לפוסלו להקרבה אפי' הוכחש אחר ההקדש וכמובן

והנה גם מסברא נ' דאין כחוש פסול שהרי וודאי אפי' הוא פסול מ"מ לא כל כחוש פסול דא"כ נתת תורת כל אחד ואחד בידו וכל בהמה יש לשערה בכחושה נגד בהמה השמינה ממנה וא"כ גם בכחוש ביותר אילו הי' פסול הי' ראוי שיהי' שיעור וגבול בדבר בדברי חכמים מהו גדר כחוש הפוסל ולא מצינו זה וע"כ גם מזה נ' דאין כחוש פסול ובאתי רק להעיר

כלל יד) בס' מנחת כהן ובפמ"ג בפתיחה לה' תערובות האריכו בעניין דהיתר אינו בטל באיסור להעשות איסור כמוהו ע"ש ולענ"ד יל"ע בזה ברא"ש פ' גיה"נ סי' ל"ז וז"ל והטעם הנכון שבו משום דאף כי נתבטל האיסור ברוב היתר והותר לאכילה אם אח"כ הוכר האיסור מתוך ההיתר פשיטא שאסור לאוכלו וכאשר נתערב בו איסור שוב הכיר מין את מינו וניעור מביטולו וניתוסף עליו והוי כהוכר האיסור עכ"ל וכ' המעי"ט שם דרק בנתרבה איסור על המותר מיירי ע"ש ולהדיא כ' שם הרא"ש כן בתחלת דבריו דבנפל אח"כ עד שנתרבה על ההיתר מצא מין את מינו וניעור ע"ש והשתא בשלמא אי נימא דהיתר בטל ונהפך להיות איסור ניחא דכשנתרבה האיסור ונהפך ההיתר ונעשה כולו איסור א"כ הרי הוכר איסורו של חתיכה זו שהרי הכל איסור ואין כאן תערובת היתר ואיסור כלל משא"כ אי נימא דאין ההיתר נהפך להיות איסור א"כ אכתי כל חתיכה וחתיכה רק בספק איסור הוא ואיך יחשב הוכר דהא אין לומר דס"ל להרא"ש דגם חד בחד חשיב ניכר מפאת דיודעין דהאיסור הוא אחד מן הב' וכקצת הסוברים כן דא"כ ל"ל נתרבה לאיסור