ציונים לתורה ב

כלל א) הר"ן בפ"ק דסוכה הקשה דמדוע אמרי' מיגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת ולא אמרי' איפכא דמיגו דלשבת לא הוי דופן לסוכה נמי לא הוי דופן ונראה דמיגו שייך רק בחיוב דאמרי' דמיגו שיש לו שם דופן לסוכה יש לו שם דופן גם לשבת אבל בשלילה לא שייך מיגו לומר דמיגו דאין לו שם דופן לשבת גם לסוכה יסתלק ממנו שם זה דמה שהוא נעדר שם דופן זה אין בכחו לגרור שום דבר אחריו שרק מציאות השם יוכל לגרור ולעשות מיגו אבל לא שלילת והעדר השם שהרי ההעדר איננו דבר נמצא כלל ומה יהי' הגורר והעושה את המיגו ודו"ק

ואולם בחולין (ד' פ"ה ע"ב) אמר לא צריכא לשוחט את הטריפה והיא חב"ע ר"ש מתיר בהנאה וכו' סד"א הואיל ואמר ר"ש מותר בהנאה אלמא לאו שחיטה היא כלל אימא מידי נבילה נמי לא מטהרה קמ"ל עכ"ל הגמ'. ומבואר דאע"ג דשחיטה שאינה ראוי' בעלמא מטהרת מידי נבילה ויש לה שם שחיטה עכ"ז בשוחט חב"ע בשחיטה שא"ר כיון דדנין גם לענין אי הוי חשנב"ע אז אמרי' דמיגו דלא הוי שחיטה לענין חשנב"ע ליאסר בהנאה ע"כ מסתלק ממנו שם שחיטה ג"כ לענין לטהר מידי נבילה אלמא דאמרי' מיגו בהעדר ג"כ ואולם הא אמר רק דה"א לומר כך וא"כ אפשר שזהו עצמו הטעם דלא אמרי' הכי לפי האמת והיינו משום דבהעדר לא אמרי' מיגו ואולם בבבא בתרא (דף קמ"ג ע"א) סוגי' דקני את וחמור למ"ד דלא קנה כלום משמע ג"כ דס"ל דבהעדר נמי שייך מיגו וע"כ מיגו דחמור לא קני הוא נמי לא קני ואולם לפי' הרשב"ם שם דאין דעתו להקנות לזה בלא זה אין ראי' עש"ה. וע"ע גיטין (דף ח' ע"ב) מתוך שלא קנה נכסים לא קנה עצמו ובב"מ (דף ח' ע"ב) מתוך שלא קנה פקח לא קנה חרש ומשמע ג"כ לכאורה דגם בהעדר שייך מיגו ובאתי רק להעיר

וע"ע תרומות פ"א מ"ד, אין תורמין זיתים על השמן ולא ענבים על היין ואם תרמו בש"א תרומת עצמן בהם ובה"א אין תרומתם תרומה עכ"ל המשנה ואיירי היכא דלקח מקצת זיתים והפרישן תרומה על שאר הזיתים ועל שמן יחד דעל שמן א"א שיחול משום דלגבי שמן לא הוי מן הגמור וס"ל לב"ש דעכ"פ תרומת עצמן בהם וחלה התרומה אזיתים כמו בתורם מן הזיתים על הזיתים לחוד וב"ה ס"ל דאין תרומתם תרומה כלל ואפי' אזיתים אינו חל עש"ה וי"ל ג"כ דב"ש וב"ה בסברא הנ"ל הוא דפליגי אי אמרי' מגו בהעדר דב"ש לית להו סברא ומגו בהעדר וע"כ סברי דתרומת עצמן בהם ולא אמרי' דמגו דאינו חל אשמן גם אזיתים לא יחול דהעדר אין ביכלתו לעשות מגו וב"ה ס"ל דגם בהעדר שייך מגו וע"כ שפיר אין תרומתו תרומה כלל מטעם מגו [ומצאתי עוד בשו"ת תרומת הדשן סי' שי"ח דמשוי לי' ספק במגו להעדר ולהוי' איך נאמר המגו אם להעדר או להוי' ע"ש שכ' וז"ל והשתא לפי"ז לענין שאלתנו אי בתר שכירות שמעון עצמו ניזיל אין כאן דין אונאה דפועל הוא אי בתר שכירות הסוס ניזיל בשכירות בהמה יש דין אונאה ונראה דלית לן למימר הואיל ושכירות שמעון עצמו ושכירות הסוס שלו נכללין בסך אחד נימא מגו דליכא אונאה גבי דהיאך ליכא נמי גבי דהיאך או איפכא מגו דאיכא גבי דהיאך איכא נמי גבי דהיאך וניזיל בתר רובא דאיזה צד הוא רוב מן הסך ניזיל בתרי' או ניזיל בתר חזקת ממון דיד המוציא על התחתונה כו' עש"ה. וע"ע לשון ס' חידושי גור ארי' למהר"ל מפראג ז"ל שבת (דף ל"ב ע"א) ד"ה ואפי' שכ' וז"ל פי' שהמציאות מכריע את ההעדר ולפיכך אפי' יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף ויחננו ויאמר פדעהו וגו' עכ"ל ז"ל. ועד"ו יש לנו לומר במגו דכשיש סתירה בדבר ויש לדון המגו להוי' ולהעדר אז יותר יש לנו לדונו להוי' כי המציאות מכריע את ההעדר ובאתי רק להעיר]

וידידי הרב מהו' צבי לופטיג נ"י מפה העירני על התוס' ב"מ (דף צ"ב ע"א) אהא דאי' שם השוכר את הפועל לקצות בתאינים ה"ז אוכל ופטור מן המעשר (דכיון דעומדת לקצות לא נגמרה מלאכתו) ובתוס' וז"ל תימא דאם הי' רוצה לאכול כך בלא קציצה היתה נגמרה מלאכתו ולא הי' בכלל דיש ובשביל שחישב הוי בכלל דיש וי"ל כו' ועוד דין הוא שיאכל פועל ע"י מחשבתו כיון דע"י מחשבה זאת חשוב לא נגמרה מלאכתו לענין שאוכל ופטור (מן המעשר) עכ"ל

וא"כ ענין אכילת פועל הרי אין תלוי בעצם בפטור המעשר וכדאמרי' שם (דף פ"ט ע"א) לענין שבע שכיבשו כו' דאף דהיו פטורים ממעשר מ"מ לא הי' פועל אוכל בדבר שנגמרה מלאכתו וכדאמר שם מידי מעשר קגרים גמר מלאכה קא גרים וע"כ הטעם רק דהואיל ואהני המחשבה לקצות למיחשב לא נגמר מלאכתו ליפטר ממעשר לכן מגו דלענין מעשר חשוב לא נגמרה מלאכתו חשוב נמי לא נגמרה מלאכתו לענין זכות אכילת הפועל וכמובן בפשיטות וא"כ הא מבואר דאמרי' סברא דמגו גם בהעדר. עכ"ד ידידי הנ"ל ויפה העיר

כלל ב) בסוכה (דף מ"ח ע"ב) במשנה כמעשהו בחול (מעשה ניסוך המים) כך מעשהו בשבת אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב שאינה מקודשת מן השילוח והניחה בלשכה ובגמ' שם (דף מ"ט ע"ב) ואמאי ונייתי במקודשת אמר זעירי קסבר אין שיעור למים וכלי שרת מקדשין שלא לדעת (אין שיעור למים. שאפי' יותר משלשה לוגין ראויין לנסך דלא פירשה בהן תורה שיעורא הילכך ראויין לכלי הם וכלי מיד מקדשם דכתיב כל הנוגע בהם יקדש ואפי' אינו רוצה שיתקדשו עד מחר הכלי מקדשם מיד שלא מדעת. רש"י) ואי מייתי במקודשת איפסילו להו בלינה עכ"ל הגמ' ומבואר בזה דאי יש שיעור למים ומילא יותר מכשיעור אז אינו מקדש כלל דאל"כ מנ"ל שאין שיעור למים דלמא יש שיעור למים ואעפ"כ לא הי' אפשר למלאות יותר מכשיעור כיון דעכ"פ השיעור יתקדש ויפסל בלינה וא"כ יהיו מעורבים מים כשרים עם מים פסולים וא"א לנסך מהם כלל וע"כ דאי יש שיעור למים אם ממלא יותר מן השיעור אינו מקדש כלל וע"כ שפיר דייק דאין שיעור למים דאל"כ היה אפשר למלאות יותר מן השיעור וק"ל ע"ז לכאורה מש"ס מעילה (דף י"ג מ"ב) במשנה המים שבכד של זהב לא נהנין ולא מועלין נותנן בצלוחית מועלין ובגמ' שם אמר ר"ל אין מועלין אלא בג' לוגין ור' יוחנן אמר מועלין בכולן למימרא דסבר ר"ל יש שיעור למים עכ"ל הגמ' הצריך לעניינינו ומבואר דמיירי במילא יותר מג' לוגין וס"ל לר"י דמועלין בכולן משום דאין שיעור למים ונתקדשו כולן ור"ל ס"ל דיש שיעור למים ונתקדשו אך ג' לוגין וע"כ אין מועלין אלא בג' לוגין וא"כ עכ"פ מבואר דאפי' אי יש שיעור למים עכ"פ ג' לוגין מתקדשים מתוך כולם ואפי' אם הם יותר מג' לוגין [וכבר העירותי ע"ז בקונטרס שב דנחמתא] והנה לכאורה הי' אפשר לפרש ש"ס מעילה הנ"ל דה"ק אר"ל אין מועלין אלא בג' לוגין פי' דאין מועלין אלא אם היו ג' לוגין ולא אם היו יותר ור"י אמר מועלין בכולן פי' כל כמה שהם בין אם הם ג' לוגין או יותר בכל אופן מועלין וכן מטין דברי רש"י ז"ל שם עש"ה ואם נפרש כן הנה אין כחן שום סתירה עוד ואולם התוס' במעילה שם כתבו להדיא וז"ל אר"ל ל"ש דמועל אלא בג' לוגין דאין המים מקודש כ"א כשיעור הצריך לנסכי המים אבל אם ישתה מג' לוגין האחרונים יהי' מועל עכ"ל הנה דכתבו להדיא דלמ"ד יש שיעור כו' מועלין בג' לוגין מתוך כולם וא"כ קשיא טובא מהך דסוכה דמנ"ל דאין שיעור כו' הרי אפי' אי יש שיעור כו' ג"כ לא הי' אפשר להביא במקודשת כיון דאפי' יתן יותר יקדש ג' לוגין מתוך כולם ויופסלו ולא יהי' אפשר לנסך מהם כלל וכנ"ל

וי"ל לפי המבואר בזבחים (דף פ"ח ע"א) מלאים (שניהם מלאים סולת) אין מלאים אלא שלימין פי' דאין הכלי מקדש אלא עשרונים ולוגין שלימין לאפוקי שיעור חסר דלא מקדשי ע"ש ולפי"ז נ' לפי הפלוגתא דמנחות (דף פ"ח ע"א) דחד אמר מלאים שלא יחסר ושלא יותיר וחד אמר מלאים שלא יחסר אבל יותיר מלאים קרינא בי' ע"ש א"כ י"ל דהנך אמוראי דמעילה