ציונים לתורה כז

ע"כ וברש"י שם כי תנחומי אבנים תקנתא דרבנן בעלמא הוא תענית ציבור לא עבר אלא אדרבנן עכ"ל ומוכח מזה דגם מילי רבנן מה"ת נינהו מדמעטינן להו מקרא דאיננו שומע בקולנו וקרינן להו קולו של מקום וכמדומה שהרמב"ן בס' המצות הביא סוגי' דסנהדרין הנ"ל ואיננו כעת לפני לעיין בו וע"ע סנהדרין (דף פ"ז ע"א) ת"ר זקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושנגתו חטאת דברי ר"מ ר' יהודא אומר על דבר שעיקרו מה"ת ופירושו מדברי סופרים ר' שמעון אומר אפי' דקדוק אחד מדקדוקי סופרים מ"ט דר"מ כו' ור"ש אשר יגידו לך מן המקום ההוא כל דהו ע"כ ונראה דר"ש ס"ל דאפי' בהמרה על גזירה דרבנן שגזרו ב"ד הגדול שבלשכת הגזית חייב מיתה כדין זקן ממרא דס"ל דאשר יגידו לך וגו' כל דהו משמע ר"ל כל מה שגוזרים ואומרים ב"ד הגדול חייבים לשמוע להם וכשאחד ממרה על גזירתם כפי התנאים המבוארים שם בסנהדרין כיצד נעשה זקן ממרא ה"ל גם בהמראתו על גזירה דרבנן שלהם זקן ממרא וחייב מיתה וא"כ מבואר דדעת הרמב"ם ז"ל הנ"ל פלוגתא דתנאי היא דר"ש מפרש לקרא דאשר יגידו לך אפי' בחומרות ותקנות דדבריהם ור"מ ור"י לא מפרשי לי' הכי וכבר כתבתי כו בחידושי בסוגי' דמצהב"ע והארכתי בזה שם דרך פלפול

וראיתי בהקדמת ס' זוהר הרקיע דהביא סוגי' דסנהדרין הנ"ל ולא נחית להעיר דר"ש סבירא ליה כרמב"ם הנ"ל רק כתב דרך פשיטות דדקדוקי סופרים דר"ש הנ"ל הכוונה על הדינים הנלמדים בי"ג מדות ע"ש ולילי דבריו ז"ל הי' נלענ"ד כמ"ש שכן מצינו ג"כ בבכורות (דף ל' ע"ב) עכו"ם שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו ר' יוסי בר' יהודה אומר אפי' דקדוק אחד מדקדוקי סופרים וברש"י ד"ה דקדוקי סופרים כ' חומרות דרבנן עכ"ל וכן מצינו עוד תיבות דקדוקי סופרים בסיכה (דף כ"ח ע"א) ע"ש וגם שם פירש"י חומרות דרבנן עש"ה וא"כ נראה פשוט לכאורה דגם דקדוקי סופרים האמור בסנהדרין הנ"ל הכוונה ג"כ אחומורות דרבנן ואולם בתמורה (דף ט"ז ע"א) נמצא ג"כ בגמ' תיבות דקדוקי סופרים ושם פירש"י פירוש אחר לגמרי יעויש"ה וצע"ק והנה מ"ש למעלה מהך דשבת (דף כ"ג) מפני ד' דברים אמרה תורה להניח פאה בסיף שדהו כו' ומפני החשד כו' הנה אחרי זמן הגיעו לידי שו"ת רד"ך ומצאתי שכ' י"ל כן בבית י"ז לדקדק מהך דשבת הנ"ל דאיסור הבאת עצמו לידי חשד הוא מה"ת ותלי"ת שכיוונתי לדעתו הגדולה ז"ל וגם מצאתי עוד בשו"ת מהראנ"ח סי' מ"ב וסי' ע' שהביא דברי הרד"ך הנ"ל וכ' עוד ראי' מהך דאלמנה עני' דאין ממשכנין אותה מפני שמתחייב להחזיר לה ונמצא משיאה שם רע בשכנותי' ע"ש וראי' זו תמוה דמשם ראי' רק שאסור להביא את חבירו לידי חשד ואין זה עניו לחשד דעצמו וכמובן]

כלל י"א) ביו"ד סי' צ"ח בט"ז ובש"ך כתבו דחלב ובשר הוי מין בשא"מ ע"ש וק"ל ע"ז מגמ' זבחים (דף ק"י ע"א) דתנן התם המקריב קדשים ואימורים בחוץ חייב ופריך עלה בגמ' והאיכא חציצה שהבשר חוצץ בין האימורים והמערכה וכה"ג בפנים לאו העלאה הוא רש"י]. כו' אמר רב מין במינו אינו חוצץ הרי שהאימורים שהם חלב חשובי מב"מ עם בשר והנה לפמ"ש הש"ך סי' הנ"ל דשם אזלי' בתר טעמא לא בתר שמא ניחא די"ל דבטעמא הוו מבשא"מ אבל בשמא חשיבי מב"מ וע"כ לענין חציצה דהסברא נותנת דתלוי במב"מ בשמא ע"כ שפיר חשיבי מב"מ וכ"כ הר"ן בחולין להדיא דחלב נקרא בשר מדמחייב בפ' גיה"נ אחלב מן החי משים בשר מן החי עש"ה ואין לתמוה מה שזה נקרא חלב וזה בשר וא"כ הא אין שוין בשמא דז"א דשם הכללי שלהם בשר ורק שבשר ממש שם הפרטי שלו ג"כ בשר משא"כ בחלב דשמו הפרטיי איננו בשר רק חלב ודכוותה מצינו בלשון בני ודם בנדרים (דף נ"ג ע"ב) דכרוב הוא שם כללי לאיספרגוס וכרוב ושם פרטי לכרוב משא"כ איספרגוס אינו נקרא בשם הפרטי שלו כרוב רק איספרגוס עש"ה וטובי כי הני חשיב במסכת נדרים בפ' הנודר מן המבושל ובפ' הנודר מן הירק וע' בהקדמת פירוש המשניות להרמב"ם דכ' שאין לתפוס על מחבר המשניות שקרא לסדר הששי טהרות וקרא למסכתא אחת ממנה ג"כ טהרות כי זה מדרך הלשון נהקרא פרט אחד בשם הכללי עש"ה וכזה תמצא ג"כ בתיבת כוכב שהוא שם כללי לכל הכוכבים ואילו הכוכב הששי מז' כוכבי לכת ממעלה למטה נקרא בשם הפרטי שלו ג"כ כוכב. וכזה ג"כ בשם רקיע דהוא שם כללי לכל הרקיעים ואילו הרקיע הששי מן השבעה רקיעים ממעלה למטה שם הפרטי שלו ג"כ רקיע כמבואר בחגיגה פ' אין דורשין וכ"כ בס' אדרת אליהו על התורה פ' בראשית כי מלת יום הוא שם כללי על כל המעל"ע דהיינו יום ולילה אמנם י"ב שעות דיום שם הפרטי שלהם היא ג"כ יום כמן השם הכללי משא"כ י"ב שעות דלילה שם הפרטי שלהם לילה ע"ש

וכזה מצינו עוד בזבחים (דף ד' ע"א) דתודה קרוי' שלמים ואין שלמים קרוין תודה והיינו ג"כ דשלמים הוא שם כללי לשלמים ולתודה ושם פרטי לשלמים אולם תודה הוא שם פרטי לבד לתודה ולא שם כללי וכזה עוד במנחות (דף ט"ו ע"א) לחם איקרי תודה תודה לא איקרי לחם ובתוס' שם ד"ה לחם דביכורים איקרי תרומה אבל תרומה לא איקרי ביכורים ע"ש וע' ריטב"א ר"ה (דף ד' ע"ב) דכ' אדאמרי' שם אימור דאמרי' רגל בפ"ע לעניין פז"ר קש"ב דאות רי"ש של פז"ר הוא רגל וק' דאיך שייך לומר דהוא רגל בפ"ע לעניין רגל וכ' שם הריטב"א וז"ל אימור דאמרי' רגל בפ"ע לעניין פו"ר קש"ב כו' ושמעי' מהכא דרגל בפני עצמו לשין כללי לכולם וגם לשון פרטי מדלא קאמר לעניין פ"ז קש"ב ורגל בפ"ע פירש"י לעניין הזכרת תפלה כי' עכ"ל וה"ז ג"כ מעין הנ"ל דרגל הוא שם כללי לכל הדברים יחד ושם פרטיי לעניין הזכרת תפלה כו' וכהנה רבות מאוד וע"כ גם כאן הוא כזה דבשר הוא שם כלליי לחלב ולבשר ושם פרטיי לבשר משא"כ חלב הוא שם פרטיי לחלב לבד וחשיבי חלב ובשר מב"מ בשמא מפאת התאחדם בשם הכללי וז"פ

ועי"ל דלעניין חציצה דזבחים שם שפיר חשיבי האימורים והבשר מב"מ כיון דשם איירי בהעלה בחוץ בהמה אחת האימורים שלה עם הבשר ע"כ כיון שהאימורים והבשר גדילים יחד חשיבי מב"מ ואינו חוצץ וע' יבמות (דף ע"ח ע"א) דפריך אהך דנכרית מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה דעולה לו טבילת אמו ואמאי הא הוי האם חציצה ומשני שאני עובר דהיינו רביתי' ואם דשם עדיף טפי שהעובר גדל ע"י האם ומכחה משא"כ כאן שאין להאימורים עדיפות על הבשר ולא להבשר על האימורים בעניין הגידול שהרי אין האחד גדל מכח השני ורק שגדילים המה ביחד עכ"ז י"ל ג"כ כסברא הנ"ל דגם כשגדילים יחד חשיבי מב"מ ואינו חוצץ

וראיתי עוד ברש"י נדה (דף כ"א ע"ב) ד"ה דרכה של אשה לראות דם בחתיכה שכ' הלכך בבשרה קרינא ביה דמין במינו לא חייץ עכ"ל ושם דומה ממש להך דזבחים דכמי דשם דרך הדם והחתיכה לבא ביחד ה"נ האימורים והבשר גדילים יחד וא"כ כמ"ש רש"י שם דמב"מ לא חייץ ה"נ שפיר קאמר רב דמב"מ אינו חוצץ וע"ע זבחים (ק"ז ע"ב) איתמר המעלה ואין בו כזית ועצם משלימו לכזית ר' יוחנן אמר חייב כו' ושם (דף ק"ח ע"א) ע"כ לא אר"י אלא עצם דמינא דבשר הוא כו' וזה וודאי דעצם לא הוי מיניה דבשר לא בטעמא ולא בשמא וע"כ רק דמפאת גדילתם יחד קרי ליה הש"ס מינא דבשר וז"פ וא"כ אין ראיה מהך דזבחים (דף ק"י) כלל שיחשב חלב ובשר מב"מ לא בטעמא ולח בשמא

כלל י"ב) הר"ן פ' ערבי פסחים (דף ק"ס ע"ב) מדפי הרי"ף כ' וז"ל ואפשר דכשאמר הרב ז"ל כורך מצה ומרור מההיא דלא מינטרא קאמר דכיון דכריכה אינה אלא זכר למקדש בעלמא מסתייעא דעביד לה אפי' ממצה דלא מינטרא עכ"ל ונלענ"ד טעמו דבדבר שהיא זכר למקדש לא שייך פסיל רק פסול אשר הוא בגוף הדבר שכיון שבזמן המקדש לא היתה