ציונים לתורה כד

ריח ע"ש בזה הוא דמסופק אם ברכת הריח הוא מטעם מתיר או היא ברכת הודאה ושבח וכמו שהארכנו בזה למעלה ובאתי רק להעיר

כלל ח) ביו"ד סי' א' בש"ך ס"ק כ"ז הביא בשם עט"ז דשחיטת קטן פסולה דלא הוי בר זביחה כיון שאינו מציווה על השחיטה כמו עכו"ם וכתב הש"ך ע"ז דזהו תימא דעכו"ם אינו מצווה על השחיטה כלל אבל קטן אסיר לו לאכול בלא שחיטה עכ"ל וכוונתו נראה דאסור להאכילו נבילות בידים וק"ל מדוע לא חילק בפשיטות טפי עפ"י מאי דאיתא בגיטין (דף פ"ה ע"א) דבמגרש חוץ מקטן הוי שיור דחשוב בר הוי' מפאת דאתי לכלל הוי' משא"כ בחוץ מעכו"ם ועבד לא הוי שיור דלאו בר הוי' נינהו דלא עבידי דמיגיירי ע"ש וא"כ ה"נ דכוותה לענין בר זביחה ונראה דהוצרך לחילוקו משום חרש ושוטה דתנן במתניתין רפ"א דחולין דשחיטתן כשירה באחרים רואין אותן ושם סר חילוק דידי לכאורה וכמובן ואולם נזכרתי דבתוס' גיטין (דף כ"ב ע"ב) ד"ה והא כתבו דקטן ושוטה חשיבי תרווייהו בני כריתות הואיל והווי בני כריתות אם הגדיל הקטן ונשתפה השוטה ע"ש ולענין קטן יל"ע עוד בכמה דוכתי ע' ב"מ (דף ע"א ע"ב ודף ע"ב ע"א) דנחלקו בזה שם רבינא וסתמא דגמ' דרבינא מדמה קטן לעכו"ם לענין בר שליחות וסתמא דגמ' ס"ל דקטן מקרי בר שליחות הואיל ואתי לכלל שליחות משא"כ עכו"ם עש"ה

וע"ע בכריתות (דף ט"ז ע"א) במשנה אר"ע שאלתי את ר"א בעושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת מהו חייב אחת על כולן או חייב על כל אחת ואחת אמר לי חייב עכאו"א מק"ו ומה נדה שאין בה תוצאות (תולדות) הרבה וחטאות הרבה חייב עכאו"א שבת שיש בה כו' אמרתי לו אם אמרתי בנדה שיש בה שתי אזהרות שהוא מוזהר על הנדה והנדה מוזהרת עליו תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת אמר לי הבא על הקטנות יוכיח שאין בה אלא אזהרה אחת וחייב עכאו"א אמרתי לו אם אמרת בקטנות שאעפ"י שאין בהן עכשיו יש בהן לאחר זמן תאמר בשבת שאין בה עכשיו ולא לאחר זמן וי"ל ג"כ דר"ע ור"א בהך סברא הוא דפליגי אי קטן מקרי בר אזהרה מפאת דאתי לכלל אזהרה או לא ודו"ק

וי"ל עוד דפליגי בסברת הגמ' סנהדרין (דף נ"ה ע"ב) דקטן אית בי' תקלה וקלון ורחמנא הוא דחס עלי' ע"ש דאי נימא הכי א"כ שפיר יש בבא על הקטנה ב' אזהרות שהוא מוזהר עלי' והיא מוזהרת עליו ונהי שאינה נענשת בפועל זהו רק מטעם חסיון אבל עצם ענין האזהרה והתקלה והקלון יש גם בה וא"כ י"ל דר"ע ס"ל סברא זאת ור"א ס"ל דקטן הוא פטור לגמרי ואין בו ענין האזהרה כלל ומה שאמר ר"ע לא אם אמרת בקטנות שאעפ"י שאין בהן עכשיו יש בהן לאחר זמן הכוונה בזה דקטנות הרי הם ישראליות ולאחר זמן אם יעשו כן הרי יתחייבו חטאת בפועל וא"כ מה שאין חייבות עכשיו בהכרח הוא רק מטעם שהתורה חסה עליהם מפאת קלישות דעתם בקטנותם אבל עצם האזהרה ישנה גם בם וכגמ' סנהדרין הנ"ל דקטן אית בי' תקלה וקלון כו' ודו"ק

וע"ע נזיר (דף נ"ז ע"ב) תוס' ד"ה וראב"א דכתבו וז"ל וא"ת ולר' הונא דלא מקיש מקיף לניקף ואע"ג דניקף לאו בר חיובא מיחייב מקיף א"כ המקיף את העכו"ם ליחייב כמו המקיף לקטן ודוחק לחלק משום דקטן אתי לכלל חיוב דהשתא מיהא לאו בר חיובא הוא עכ"ל

וע"ע תמורה (דף ב' ע"ב) בעי רמב"ח קטן מהו שימור כו' כי קמיבעי ליה בקטן שהגיע לעונת נדרים כו' ומדאקדושי מקדיש אמורי נמי מימר א"ד כיון דלאו בר עונשין הוא בתמורה לא מתפיס את"ל קטן עביד תמורה דהא אתי לכלל עונשין עכו"ם מהו שימיר מי אמרת מדאקדושי מקדיש כו' אמורי נמי מימר א"ד כיון דלא אתי לכלל עונשין כי עביד תמורה לא קדשה וברש"י ד"ה לא מתפיס כ' דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר אותו ואם המר ימיר והי' הוא ותמורתו יהי' קידש כלומר מאן דאיתי' בכלל לא יחליפנו ולא ימיר כגון בר עונשין איתי' נמי בכלל והי' הוא ותמורתו יהי' קודש דמתפיס בתמורה לאפוקי קטן דלאו בר עונשין הוא עכ"ל הרי שהש"ס מסופק כאן בזה אי קטן חשיב איתי' בלאו דלא יחליפנו מפאת דאתי לכלל כו' וקמחלק מפאת זה בין קטן לעכו"ם וע"ע בס' פני יהושע בברכות (דף מ"ח ע"א) ד"ה בפירש"י דכ' דאיכא למימר דשאני נשים דליתנהו בר חיובא כלל מדאורייתא מש"ה לא קרינן להו מחויב בדבר משא"כ בקטן דאתי לכלל חיוב דאורייתא לכשיגדיל משמע ליה לרש"י דדמי לשיעור כזית שהוא נמי מדרבנן ואפ"ה קרינן ביה מחויב בדבר (מפאת) שאם יאכל כדי שביעה יהיה מחייב מדאורייתא (וה"נ קטן חשוב מחויב בדבר משום דאם יאכל כשיגדל יהיה מחויב מדאורייתא) כ"ל ז"ל ע"ש

כלל ט) נסתפקתי מצות קריאת התורה מה עניינה אם החיוב הוא אך השמיעה לדברי תורה הנקראים או שבאמת מחויבים כל א' וא' לקרות רק שהקורא מוציא אותם בקריאתו והנה לפי המבואר בב"ק (דף פ"ב ע"א) דעיקר התקנה היתה שכיון שהלכו ג' ימים בלא תורה נלאו כו' עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין כו' נראה מזה דעיקר מצות קריאת התורה הוא אך לקיים מצות ת"ת וא"כ מוכח דהמצוה היא השמיעה לבד דלענין מצות לימוד תורה וודאי דעיקר המצוה הוא אך הידיעה וההבנה לבד וכמבואר בביאורי הגר"א לאו"ח ה' ברכת התורה ע"ש שתמה עמ"ש המחבר דהמהרהר בד"ת א"צ לברך ותמה הא כתיב והגית בה וגו' והגיון הוא בלב וכמ"ש והגיון לבי לפניך יעוש"ה בביאור הגר"א ובעירובין פרק כיצד מעברין הגדילו חכז"ל מעלת הדיבור בתורה לתועלת הזכרון אבל לעניין התקנה שלא יהיו ג' ימים בלי לימוד תורה וודאי דדי בזה בשמיעה וידיעת דברי התירה ששומע והנה אי נימא דהחיוב הוא על כל א' לקרות א"כ פשוט דגם כאו"א חייב בברכת קריאת התורה ושגם בזה הקורא מוציא את כולם

ולפי"ז יש עוד ראיה שניה לכאורה בזה דאין הקריאה חובה על כאו"א רק השמיעה לבד וזה ממ"ש התוס' סוכה (דף נ"ב ע"א) ד"ה וכיון וז"ל והא דעונין אמן בהנפת סודרין היינו בקריאת ס"ת ולא בתפלה ולא בדבר שש"צ מוציא רבים יד"ח עכ"ל. ונראה מזה דאין הקורא מוציא השומעים כל בברכתו ועל כרחך דאין חייבין לקרות ולברך כלל וכנ"ל ואולם זה עדיין ק' דהא עכ"פ מחוייבים בברכה על מצות השמיעה כמו בתקיעת שופר וא"כ עכ"פ הרי מוציא אותם בזה ומדוע יועיל אמן בהנפת סודרין ונראה דכיון דבאמת גם ברכת התורה שבבוקר מספקת על ד"ת ששומעים בעת קריאת התורה אלא דמפני כבוד הספר בצבור תקנו ברכה מיוחדת לקורא וכמבואר בש"ע או"ח סי' קל"ט ס"ח ע"ש וע"כ בשומעים לא שייך זה ושפיר פטורים מברכה בין אם השמיעה היא המצוה או הקריאה דרק בקורא באמת מתוך הספר שייך כבוד תורה משא"כ השאר שפיר פטורים דיצאו עוד בברכת התורה דשחר ידי חובת ברכת קריאת התורה וכמ"ש [ומצאתי שוב בראבי' סי' קנ"ט דהביא הך דתוס' סוכה הנ"ל וכ' וקצת תימה הוא כו' דבקריאת התורה הוי נמי לכולן חיובא אלא שקורין בשבת ז' ובחול ג' ומוציאים את הרבים ידי חובתן עכ"ל] והנה מדברי התוס' בר"ה (דף ל"ג ע"א) ד"ה הא נראה ג"כ שהקריאה הוא המצוה אלא שהקורא מוציא את הציבור בקריאתו ע"ש שכתבו וז"ל ומיהו יש לדחות דרשות יכול להוציא בר חיובא דרבנן כמו קטן דמברך לאביו בפ' מי שמתו ועולה למנין ז' עכ"ל [ויש לדחות דאפי' אי השמיעה המצוה מ"מ בעי' שישמע מפי המחויב בדבר כמו בתקיעת שופר ועש"ה בכל דיבור התוס' בר"ה]

ועוד נראה להביא ראיה שהקריאה היא המצוה ושהקורא מוציא בה את כולם מהא דאמרין בתענית (דף