ציונים לתורה כ

צריך ג"כ גילוי בפ"ע למלקות וא"כ שפיר צריך להתפרש המ"ת דזריעת כלאים בעציץ שא"נ [וא"ל דסוף סוף אחרי שיש בזריעת כלאים מלקות מה"ת אף דלא אהני מעשיו א"כ ממילא בכלאים רבנן נמי כל דת"ר כעין דאורייתא תקין וראוי להיות גם כן מ"מ אכלאים דדבריהם דז"א דמנ"ל לומר דתיקנו חכמים דבריהם בזה כעין דאורייתא לחיוב מ"מ ואין לנו לומר כן מעצמינו. ולולי שאמרו דכל העובר על דברי סופרים חייב מ"מ הרי לא היינו יודעין מחיוב מ"מ כלל על דרבנן ורק ממה שאמרו כן הוא דאנו יודעים אותו וא"כ אין לך אלא מה שאמרו וכיון דהיכא דלא אהני מעשיו איננו בכלל זה א"כ מניין לנו להכות בו מ"מ אם לא יתפרש וז"פ]

ואולם זהו רק לאביי לטעמי' דס"ל דכ"מ כו' מהני ואי לא מהני לא לקי דלדידי' דין מלקות דאורייתא הכלליי נאמר רק אהיכא דמהני וכן דין מ"מ הדרבנן הכלליי וע"כ היכא דלא מהני שפיר צריך המ"מ להתפרש משא"כ שמואל גופי' הא מצי לסבור כרבא דכ"מ כו' לא מהני [ולדיעות הסוברים בדעת הרמב"ם דפוסק כרבא א"כ יש לנו לומר וודאי דגם שמואל הכי ס"ל כהלכה] וא"כ שיב דין מלקות ומ"מ הכלליי הוא גם אהיכא דלא מהני וא"כ שפיר אמר שמואל רק אסור וממילא יש מ"מ ג"כ כבכל איסור דרבנן ולא הוצרך לפרש כלל וא"כ שפיר כ' הרמב"ם ז"ל דלוקה מ"מ דאין לנו ראי' דשמואל יחלוק ע"ז כיון דרק אביי לטעמי' הוא דאמר דצריך להתפרש וכנ"ל

כלל ד) בס' שב שמעתתא שמעתא ו' פט"ז כ' ליישב דברי רש"י בהאומר דחזקת אם דינאי לא מהני לינאי וכ' הטעם משום דקיי"ל עובר במעי זרה זר הוא ואיכא חזקת זרות דינאי נגדה כמו בבכור דבספק אוקי ולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה כיון שבמעי אמו היה חולין יעו"ש. והנה לכאורה יש להעיר ע"ז מהא דחתיכה אחת ספק חלב וס' שומן אסורה מספק ואמאי הא אמרי' בחולין (דף ע"ה ע"א) דחלב בהמה כ"ז שלא כלו לו חדשיו ולא יצא לאויר העולם שרי לכ"ע ורק חדשים או אוירא גרים עש"ה וא"כ כשיש ספק אם זאת החתיכה חלב ואסורה או שומן ומותרת א"כ נימא דיש לה חזקת היתר כיון דבעודה בבטן אמה קודם כלות חדשיה או קידם צאתה לאויר העולם היתה מותרת ממ"נ ויש ספק אם נאסרה אח"כ או לא וא"כ ה"ל חזקת היתר דא"ל דכיון דעתה ודאי יצתה לאויר העולם וכלו חדשיו א"כ ודאי נסתלק ההיתר הזה מכח היותו בבטן אמו ולא שייך לדון חזקה על ידו דז"א שהרי גם שם כן הוא דכיון דעתה יצא ינאי ממעי אמו ונסתלק בודאי הזרות אשר הי' מפאת היותן במעי הזרה א"כ גם כן הרי אין לדון חזקה על ידו. ואולם י"ל דלהחזיק השם והאיכות מהני שפיר חזקה כזאת וכהך דהתם דמפאת שהי' זר במעי אמו מחזיקין לומר שהוא גם עתה זר מפאת היותו חלל עבור שזינתה אמו משא"כ לברר הגוף עי"כ ולומר עבור חזקה כזאת שהחתיכה הוא שומן לא חלב זה לא אמרי' ורק אילו יצוייר שהיתה פעם אחת ודאי שומן ויש ספק אם נעשה אח"כ חלב או לא זהו חזקה דמעיקרא אבל מכח מה שהיתה מותרת במעי הבהמה אפי' הוא חלב אין להכריח מכח זה לומר שהוא שומן ולא חלב ולא דמי לנידון דש"ש הנ"ל דהחזקה דזרות דמעיקרא באה רק להחזיק הזרות דהשתא לא לברר בגוף של ינאי דבר ודו"ק

ודע דדברי הש"ש הנ"ל, תלויים לכאורה בדין אי מחזיקין מאיסור לאיסור דלמ"ד דמחזיקין ואע"ג דבוודאי סר האיסור הראשון עכ"ז כיון דהי' עליו שם איסור עד עתה הוי חזקה לאיסור ע"כ ה"נ יש להחזיק מן השם זרות שהי' במעי אמו להזרות שאנו מסופקין עתה עליו ואף דזרות הראשונה היתה מחמת סיבה שבוודאי סרה מ"מ שפיר הוי חזקה דדמי ממש לכאורה להא דמחזיקין מאיסור לאיסור וא"כ כיון דהש"ש כ' זה ביישוב דברי רש"י הנ"ל ורש"י הא ס"ל בביצה ובחולין דמחזיקין מאמ"ה לנבילה וכנודע וא"כ כנים דברי הש"ש ז"ל

ואולם לפמ"ש הרשב"א ביבמות והובא גם בדברי הש"ש שם דמאמ"ה לנבילה לכ"ע מחזיקין כיון דצריך מעשה השחיטה להתיר יעוי"ש א"כ לא דמי לכאן ששם מחזיקין רק שלא נעשה מעשה המתיר וממילא הוא נבילה אבל כאן הרי ודאי נעשה מעשה המתיר שהרי וודאי יצא ממעי אמו

ועיין עוד ביבמות (דף צ"ט ע"ב) במשנה בכהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה והגדילו התערובות ושיחררו זא"ז דאסורים כל אחד בתרומה מספק עש"ה וק' ג"כ דיהי' לכל אחד חזקת היתר כיון דעד השיחרור וודאי הי' מותר בתרומה ואחרי השיחרור יש ספק אם נאסר בה והו"ל כשני שבילין דאזלינן בכל אחד בתר חזקת טהרה שלו וכמובן ועל כרחך דכיון דסיבת ההיתר דקודם השיחרור מפאת מה שהיה עבד כהן הרי וודאי סר ע"י השיחרור ואין כאן עתה רק ספק כהונה לבד ובזה הרי ליכא חזקה ע"כ אין לדון כאן חזקת היתר ואולם גם שם דומה להך דספק חלב כיון דאין רצונך לומר שיאכל מפאת אותו השם שאכל עד עתה דעד עתה אכל גם מפאת צד עבד כהן וקניינו ואילו עתה א"א לו שיאכל רק מפאת היותו כהן וע"כ ג"כ א"א לחזקה כזאת לברר בגוף האדם ולומר מכח החזקה שהוא הוא הכהן לא העבד ולא דמי להך דינאי דבאין לומר רק מכח הזרות דמעיקרא דיש לו עדיין וגם עתה אותו השם היינו דהוא גם עתה זר וכנ"ל וז"פ

[וע"ע ע"ז (דף ל"ז ע"א) דגזרו על העכו"ם שיהיו כזבים לכל דבריהם היינו מבן ט' ואילך בתינוק ומבת ג' ואילך בתינוקת ע"ש ולפי"ז בספק עכו"ם וספק ישראל ראוי שלא יטמא כלל דיש לו חזקת טהרה כיון דקודם שהי' בן ט' לא הי' מטמא וא"כ ספ"ק דכתובות דפריך אהך דמחצה על מחצה ישראל למאי הילכתא לימא דנ"מ לעניין שלא יטמא טומאת זיבה וצ"ל ג"כ כנ"ל דכיון דעניין טהרה דקודם ט' דהוא מפאת שלא הי' ראוי לביאה ע"ש בע"ז הרי וודאי סר כיון דעתה היא ראוי לביאה וע"כ א"א לחזקה זאת להועיל לברר בגוף המסופק הנ"ל לומר דהוא ישראל ולא עכו"ם וכמובן

והנה נזכרתי עוד דברי הרשב"א חולין (דף ק"כ ע"א) ד"ה מה לחלב דכ' דחלב לא מיקרי חלב כלל עד שעת לידה ויציאה לאויר העולם א"נ חדשים ואוירא ומש"ה לא נחשב חלב איסור שהי' לו שעת הכושר בבטן אמו משום דאז לא הי' חלב עדיין ומשעה שנעשה חלב הרי לא הי' לו היתר עש"ה ברשב"א וא"כ לפי"ז לכאורה עדיין הקושי' במק"ע בהך דחתיכה ספק חלב ספק שומן דראוי שיוחשב חזקה דהרי אין אנו צריכין באמת למה שהוא שומן וכל הספק הוא רק אם הוא חלב ואסור או אינו חלב ואינו אסור דאם אינו חלב אין נ"מ עוד מה הוא אם שומן או דבר אחר וא"כ כיון דכל הספק רק אם הוא חלב או אינו חלב א"כ בזה שפיר הרי יש חזקה באותו השם בעצמו לומר דכיון דחתיכה זאת פעם וודאי לא היתה חלב והיינו במעי אמה כן גם עתה אינה חלב ודמי שפיר להך דינאי ודו"ק היטב מאוד ובאתי רק להעיר]

כלל ה) דע שיש להסתפק בכ"מ שע"א נאמן אם הוא באמת ראיה קלושה העדאת הע"א ואכתי בגדר ספק הוא אלא שכך הדין לעשות כפי דבריו או דלמא במקום שע"א נאמן בירור גמור הוא כב' עדים ועיין ביבמות (דף פ"ז ע"א) תוד"ה מכלל שכתבו לפי הה"א דשם דנאמנות ע"א בעדות אשה הוא מה"ת וז"ל ואע"ג דסבור עכשיו דנאמן מה"ת כמו שנים מ"מ אסורה לחזור (לבעלה אם ניסת בע"א ואח"כ בא בעלה) דבעד אחד הוי למידק אעפ"י שהאמינתו תורה עכ"ל ומשמע מזה דאין ע"א בירור אעפ"י שמועיל ודו"ק

ועיין עוד סוטה (דף ו' ע"א) בתוד"ה ושבאו שנסתפקו בסוטה שיש לה ע"א במדינת הים אם המים בודקין אותה ע"ש ונראה דהא דאמרינן התם בגמרא דסוטה שיש לה עדים