ציונים לתורה יח

רב אלא אמאן דמקדש בביאה ובלא שידוכי כו' ומוכח דלנהרדעי הנ"ל אין סתם איסור דרבנן ענשו מ"מ דקידושין בביאה הא איסור דרבנן נינהו וכמבואר ביבמות (דף קי"ח ע"ב) ומאי קידש קידש בביאה כו' להודיעך כחו דר"ע דאע"ג דאיסורא דרבנן עבד קנס עש"ה דמבואר דקידושין בביאה הוא איסור דרבנן ואעפ"כ ס"ל לנהרדעי דלא מנגיד רב עלה רק בהצטרפות הפריצות של קידושין בלא שידוכי וע' שו"ת רד"ך שם דכ' דלדעת מהר"ם הא דאמרי' בשלהי יבמות דמשאל"ס אשתו אסורה לינשא ואם נישאת לא תצא אפי' מ"מ ליכא בעברה וניסת ע"ש ברד"ך מה שדן לתת טעם לדבר ועכ"פ אחרי שבגמ' לא נתפרש פטור המ"מ מניין לנו לדון מדעתנו סברות לפטור ממ"מ אילו הי' כל איסור דרבנן סתם ענשו מ"מ וע"כ דאין זה כלל מוחלט ומוכרח בכל מקום. וע"ע קידושין (דף פ"א ע"א) אמר רב מלקין על הייחוד כו' א"ר אשי לא אמרן אלא בייחוד פנוי' אבל בייחוד אשת איש לא שלא תהא מוציא לעז על בני' מר זוטר מלקי ומכריז כו' אמר רבה בעלה שעיר אין חוששין לה משום ייחוד וברש"י אין חוששין להלקות ובתוס' שם דקדקו מדברי רש"י דאיסורא מיהא איכא ע"ש וצ"ל דאיסור זה הוא ממילא בכלל כל איסור יחוד דאילו לא הי' בכלל איסור יחוד סתמא א"כ הרי לא נתפרש עדיין גוף איסור זה וה"ל לרבה להודיענו גוף האיסור ולומר ג"כ שאין מלקין עליו מ"מ ומדאמר רק אין חוששין להלקות מוכח דהאיסור כבר נודע וא"כ ע"כ דהוא בכלל איסור יחוד דעלמא וא"כ כיון דס"ל לרבה דגם איחוד דאשת איש מלקין וכמר זוטרא דאל"כ הא אפי' אין בעלה בעיר נמי וע"כ דס"ל כמר זוטרא דמלקין ומכריזין ורק כשבעלה בעיר חידש רבה דאין האיסור חמור כל כך כמו בשאר יחוד ומש"ה אין בו מ"מ וא"כ הא חזינן דלא על כל איסור יש מ"מ ואפי' באיסור יחוד דאורייתא דהא גם בבעלה בעיר הוי איסור הייחוד בכלל כל איסור ייחוד סתמא ואעפ"כ אין בו מ"מ וא"כ כ"ש באיסורים דרבנן דאין להחליט היות מ"מ בכל איסורים דרבנן סתמא

וע"ע תוספתא מכות פ"ג דמוכח ג"כ דלא בכל איסור דרבנן יש מ"מ דחשיב התם כל מלקיות של תורה וא"כ בבואו לדבר ממכת מרדות של דבריהם הי' לו לומר ג"כ דרך כלל דכל ד"ס יש בהם מ"מ ואילו התוספתא שם הזכירה רק מ"מ בכהן הנכנס לבית הפרס כו' ע"ש וע"ע נדרים (דף י"ד ע"ב) במשנה קונם שאני ישן שאני מדבר שאני מהלך האומר לאשה קונם שאני משמשך ה"ז בלא יחל דברו וע"ש בגמ' דפריך אהך דקונם שאני ישן כו' דהא הוי דבר שאין בו ממש ומוקים לה באומר קונם עיני בשינה כו' רבינא אמר לעולם כדקתני ומאי בל יחל מדרבנן כו' עכ"ל הגמ' והנה בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תת"ע הביא סוגי' הנ"ל וכ' וז"ל וא"ת והתנן קונם שאני ישן כו' קונם שאני משמשך כו' ומוקמי' בגמ' להך דקונם שאני משמשך באומר הנאת תשמישך עלי דהוי נדר מה"ת וא"כ היכי כייל להו תנא בחד לישנא ה"ז בבל יחל דברו כיון דרישא הוי מדרבנן לפי אוקימתא דרבינא וסיפא הוי מה"ת כו' ואפשר לומר דלהכי כייל להו לאשמעי' דכי היכא דאיסורא דאורייתא מלקינן לי' דעבר על בל יחל באיסורא דרבנן נמי מלקינן לי' דעבר על בל יחל מדרבנן עכ"ל ומוכח להדיא דבסתם איסור דרבנן ליכא מ"מ זולת היכי דאיתפרש דאל"כ אכתי לא הוי לי' לתנא למיכללי' לדרבנן בהדי דאורייתא שאין זה סגנון נאות וכמו שהוקשה הדבר לרדב"ז ז"ל דמדוע כלל לדרבנן בהדי דאורייתא דזה סגנון בלתי ראוי זולת אם כוונת התנא לרמז ולהשמיענו בזה איזה דבר של חידוש וע"כ תי' דבא להשמיענו חידוש דיש מ"מ על הדרבנן כמו שיש מלקות על הדאורייתא וא"כ אי נימא דכל סתם דרבנן נמי אית בי' מ"מ א"כ הרי אין זה חידוש כלל ולא הוצרך להשמיענו זה כלל ואכתי ה"ל למיתני כסיגנון הנאות קונם שאני ישן כו' אסור קונם שאני משמשך ה"ז בלא יחל דברו וממילא הייתי יודע דבהך דרישא דקתני אסור לוקה מ"מ ג"כ כמו בכל איסור דרבנן דיש מ"מ וא"כ כיון דשינה התנא מן הסיגנון הנאות כדי להודיענו שיש כאן מ"מ על הדרבנן א"כ הא מבואר להדיא דעל איסור דרבנן סתם ליכא מ"מ זולת היכא דאיתפרש

ודע דאם נאמר באמת דרבינא דשבת (דף מ' ע"ב) דאמר ש"מ המבשל בחמי טבריא כו' חייב ומוכח דס"ל דבסתם דרבנן יש מ"מ פליג בזה באמת אאביי דמנחות (דף ע' ע"א) דס"ל להיפוך וכמו שהעיר הבכור שור ז"ל לומר כן וכמובא בתחלת דברינו הנה י"ל סברת פלוגתתם דנחלקו בכל ענין דרבנן אם כשגזרו חכמים איסור בדבר שיש בו לאו מה"ת הי' כוונתם שיהי' הלאו ההוא בגזירתם מדבריהם וממילא ראוי להיות מכת מרדות על הלאו שבדבריהם דוגמת המלקות אשר יש על הלאו שבדאורייתא או הי' כוונת החכמים לאסור הדבר איסור גרידא ולא להשים עליו הלאו שבדבר וממילא אין ראוי להיותו במ"מ [זולת במקום שפירשו להחמיר עליו בזה] דלא עדיף מאיסור דאורייתא הנאמר אצל לאו וניתוסף עליו דאין בו מלקות כיון שלא נאמר בלשון לאו וכגון תיבת כל דכל חלב דמרבי ח"ש לאיסור נוסף על הלאו דחלב אשר בכזית ועכ"ז אין מלקות בח"ש הואיל ולא נאמר בלשון לאו וא"כ ה"נ איסור דרבנן שהוסיפו חכמים על לאו דאורייתא וכגון לאו דלא תזרע כלאים שהוסיפו עליו איסור זריעת כלאים בעציץ שא"נ ג"כ אין ראוי להיות בו עונש מלקות דרק אם שמו חכמים את הלאו מדבריהם על דבריהם אזי כל דת"ר כעין דאורייתא תיקון וכי היכא דהלאו דאורייתא יש בו מלקות דאורייתא ה"ה הלאו שבדבריהם יש בו מלקות דדבריהם דהוא מ"מ משא"כ אם רק איסור גרידא הוא שאסרו והוסיפו א"כ אף דכעין דאורייתא תיקון מ"מ הא ה"ל רק כאיסור תורה הנוסף על הלאו דאין בו מלקות דאורייתא וא"כ ה"נ אין ראוי להיות מלקות דדבריהם באיסור שהוסיפו הם ודו"ק היטב מאוד וא"כ זהו פלוגתת רבינא ואביי דרבינא ס"ל דשמו את הלאו על דבריהם ואף דבהך דשבת אין מלקות גם על הלאו של תורה דלא תעשה כל מלאכה משום דהוא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הרי הוא אך מפני חומרתו שאין מתכפר במלקות וכנודע אבל גוף ענין לאו הרי הוא במלקות וע"כ בעונש של דבריהם דאיננו לכפרה רק לרידוי ולמיגדר מילתא שפיר יש מלקות דדבריהם על הלאו שבדבריהם] ואביי ס"ל דאיסור הוא שאסרו אבל לא שמו עליו את הלאו שבדבר וע"כ ליכא מ"מ זולת היכא דאיתפרש ולפי"ז יש לנו הבנה נכונה ג"כ בהך סוגי' דנדרים הנ"ל בעזה"י דבזה הוא דפליגי שם ג"כ רבינא וסתמא דגמ' דסתמא דגמ' ס"ל דאין בדרבנן הנוסף על דאורייתא הלאו שבדאורייתא רק איסור הוא שאסרו וא"כ כיון דתנן במתני' ה"ז בלא יחל כו' וקאי נמי אקונם שאני ישן כו' לכן א"א לומר דכוונת התנא לדרבנן דהא בדרבנן ליכא הלאו דבל יחל רק איסור גרידא הוא וע"כ שפיר הוכרח לאוקמי באומר קונם עיני בשינה דהוי מה"ת משא"כ רבינא לטעמי' דס"ל בהך דשבת דעל כל דרבנן סתם יש מ"מ והיינו משום דס"ל דיש גוף הלאו בדרבנן וע"כ שפיר אמר רבינא לעולם כדקתני ומאי בל יחל מדרבנן ודו"ק היטב מאוד. (והא דאמר שם בתר הכי ומי איכא בל יחל מדרבנן אין והתניא כו' יש לפרש ג"כ עד"ז וכמובן בפשיטות)

והנה מצאתי עוד בס' חידושי גור ארי' למהר"ל מפראג ז"ל בעירובין (דף י"ז ע"ב) דאהא דאמר שם תני ר' חייא לוקין על עירובי תחומין דבר תורה מתקיף לה ר' יונתן וכי לוקין על לאו שבאל מתקיף לה ר' אחא בר יעקב אלא מעתה דכתיב אל תפנו אל האובות וגו' ה"נ דלא לקי ר' יונתן הכי קשיא לי' לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא וכל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו וכ' ע"ז בס' חידושי גור ארי' שם וז"ל ויראה דהא דתני ר"ח לוקין מדברי סופרים קאמר והא דקאמר דבר תורה מפני שסמכו אותו על דברי תורה ומפני זה לוקה מדרבנן ומפני דאסמכוהו אקרא לוקה כו' ואתי שפיר הא דמקשינן הא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא דכיון דסמיכות הדין על לא יצא איש והוא אתי להוצאה שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו וכיון דאילו הי' מה"ת אין לוקין עליו ה"נ היכא דאסמכוהו לא חמיר טפי לא לקי כו'