ציונים לתורה קל

ולכן שפיר נוטלין על כרחו ומשא"כ באשה דאינה מצווה להנשא בתורת מצוה דאיתתא לא מיפקדא בפ"ו ורק מפאת שהוייתה לעזר הבעל היא משועבדת להנשא וא"כ כיון דאין השיעבוד בזמן מוגבל דהזמן ג"כ הא תלוי ברצונה ויש לה הבלירה גם בו לומר אנשא לאחר זמן דיש לה רק להנשא פעם בימי חיי' ואז כבר יש לה הוי' עי"ז מפאת שתהי' פעם לעזר הבעל וכמובן וכמ"ש כבר למעלה וא"כ כיון דיכול. לומר אנשא לאחר זמן תו ממילא א"א לכופה כלל דעתה הרי אינה משועבדת עדיין דגם זולת הנדר ביכולתה לומר אנשא לאתר זמן ועד לאחר זמן הא בידה לישאל על נדרה בנתיים ולכן שפיר אין לכופה על הנשואין בשום פעם דכמו שהיתה סברת הירושלמי הנ"ל דמפאת בידו לגרש חשוב שלו וע"כ דאף דאין אומרים שם כן לפי האמת היינו רק שם דהחיוב מיד ועד שיגרש כו' הא מחויב משא"כ כאן דאין השיעבוד לינשא מיד א"כ עד לאחר זמן שפיר הא בידה לאיתשילי ורק בהך דכהנים כו' שם ג"כ החיוב מיד בקיימי כהנים ולכן ג"כ לא מהני מאי דבידו לאיתשולי כיון דעתה אינו שואל וכנ"ל ודו"ק היטב [ועד"ז י"ל ג"כ דחשוב שלה מפאת דבידה לאסור הנאת היהודים על עצמה ולהפקיע זכותם עי"כ וכמ"ש למעלה ואי דאינה אוסרת מ"מ עתה הא אינה משועבדת ועד לאחר זמן הא עדיין יכולה לאסור] ודו"ק היטב מאוד

עוי"ל דרק בטוה"נ דתרומה דגוף התרומה של השבט והוא יש לו. רק הטוה"נ ליתנה למי שירצה מהם והרי אין זה דבר שלו שיש לשבט שיעבוד עליו ורק אדרבה היא של השבט רק שיש לו בה זכות טוה"נ ולכן שפיר הטוה"נ נפקע ע"י הנדר דכיון שאין יכול לתתה מפני הנדר הרי פקעה טובת הנאתו ואין לו בה כלום ומשא"כ אשה אף דהוייתה רק לעזר הבעל מ"מ לא שייך לומר דגופה קנוי לכלל הזכרים משום זה דאין קניין בגוף ישראלי [זולת בע"ע בזמן שהיובל נוהג דאמרי' בקידושין (דף ט"ו ע"א) דגופו קנוי וג"כ אינו קנין הגוף גמור מדאינו אוכל בתרומה וכדדייק הש"ס ריש הערל ואפי' באשה תחת בעלה אין גופה קנוי לו כמבואר בגיטין (דף ע"ז ע"ב) ורק דיש עלי' שיעבוד שהיא משועבדת להיות לעזר הבעל ולהנשא לאיש וע"כ לגבי שיעבוד תו אם אסרה הנאתה בקונם על כל היהודים הא קונמות מפקיעין מידי שיעבוד ואדרבה הא פקע שיעבודה מכח זה ואין לך לומר עוד דיוכלו לקדשה ונדור עמה על כרחה מפאת שמשועבדת להיות לעזר הבעל דהא פקע שיעבודה ע"י הקונם ומפאת אלמוה רבנן וודאי אין להקשות כאן וכמובן בפשיטות

עוד לש לחלק בין טוה"נ דתרומה להך דכאן דבטוה"נ דתרומה כיון והוא דבר של ממון דיש לו זכות ממון בהתרומה דטוה"נ ממון ובזכות ממון הא שייך הפקר שיפקיר ממונו לכן גם ע"י הנדר נעשה הפקר וכמ"ש הר"ן בנדרים שם (דא פ"ה ע"א) אהך דשווי' עפרא בעלמא דהכוונה דנעשה הפקר עש"ה ומשא"כ באשה דהיא. דבר שבגוף ויש לה זה הזכות בגופה להנשא למי שבוחרת בו ע"כ גופה לא שייך שיעשה הפקר דגוף אדם א"א שיעשה, הפקר, וע' רי"ף ב"ק פ' המניח אמתני' דשני קדרין דכ' ואי קשיא לך ההיא קמייתא נשברה כדו ולא סילקה דאמרי' אנוס הוא ולא מיחייב ואע"ג דה"ל לסלק ולא סילק התם בנשברה כדו ולא סילקה כיון דאונס הוא בשעת נפילה הוי להו הנך מים וחרסים כהפקר דאתי ממילא ולפיכך אעפ"י שהי' יכול לסלקם ולא סילקם פטיר דמשעת נפילה איתפקרו להו אבל הכא איהו גופי' ובגופי' איתקיל חברו הילכך אעפ"י שהוא אנוס בשעת נפילה אם יכול לעמוד ולא עמד חייב דגופי' לא הוי הפקר כו' עכ"ל (וע"ש ברש"י ותוס' וראשונים] ואף דשם העניין שאין מפקיר גופו מ"מ וודאי דגם היכא דמפקיר גופו לא הוי הפקר דלא שייך הפקר בגוף האדם ואף. דבעי' קרא דקידושין. צריך דעת היינו משום דאל"כ ה"א דאין לה כלל זכות זה להתקדש למי שתרצה רק יכולין לקדשה על כרחה ומשא"כ השתא דגילה קרא דצריך דעתה ויש לה זכות לבחור במי שתרצה והקושי' רק מהך דנדרים (דף פ"ה) דאמרי' דכיון דאתי למיסרא עלייהו כו' לכן זה אינו קושי' עוד דשם נהי דיש לו זכות טוה"נ מ"מ כיון דהוא רק זכות ממון לכן אמרי' דנעשה הפקר ע"י הנד וכר"ן הנ"ל [וזוכים השבט בזכות הטוה"נ שלו עצמו מן ההפקר דכיון דגוף התרומה שלהם פשטה זכייתם בכולה וזוכים גם בטוה"נ שכה שהפקירוה בעלי' ע' כזה בפנים בכלל ל"ט הנ"ל ולכן מעתה התרומה של השבט לגמרי ואין לאדם בה כלום] ומשא"כ אשה דיש לה הזכות בגופה לכן זכות שבגוף אינו נעשה הפקר דלא שייך הפקר בגוף ולכן. עדיין שפיר זכות הטוה"נ שלה אף דארי' דאיסורא דנדר רביע עלה מלהיות לאיש ודו"ק היטב מאוד

עוי"ל דהא בכל עניין שיש לה אפשריות לאשה להנשה הרי בידה לומר אנשא רק בכך ורק אם ביטלה עניין הנשואין לגמרי אז הוא דיש לומר דכיון דיכולה רק לבחור לומר אנשא לזה או בכך וזו א"א לה הנשואין לשום אדם ובשום עניין כלל לכן ממילא אין לה טוה"נ עוד ויכולים לקדשה על כרחה וכהך דנדרים דע"י נדרו קונם כהנים ולוים נהנין לי הרי בטלה טובת הנאתו לגמרי ולכן נוטלין על כרחו ומשא"כ אם תוכל האשה להנשא בשום פנים הא יש לה שפיר הטוה"נ והרשות עדיין לומר אנשא רק בכך וכמובן וא"כ הא ביד אשה ג"כ לומר שרצונה לינשא רק לאיש המחויב בפ"ו ואין מוציא אחרת לישא רק אותה ואז עדיין לא יוכל שום אדם לקדשה על כרחה דהא לא בטל עניין הנשואין בה דרצונה להנשא רק לאיש כזה וא"כ כיון שיכולה לומר כן א"כ תו גם באוסרת הנאתה על כל ישראל מ"מ הא עדיין יש לה ג"כ טוה"נ זאת דהא מאורע כזה אם יארע מי שמחויב בפ"ו ואין מוציא לישא רק אותה הא אין נדרה שלא יהנו ישראל ממנה אוסרו כלל בנישואי' דהא מלל"נ וכמבואר בנימוקי יוסף שעל הלכות הרי"ף נדרים (פרק ב') וא"כ הא עדיין יש לאשה זו נישואין ושפיר עדיין צריך דעתה בקידושין כמו בכל אשה וז"פ (ומ"ש הר"ן בנדרים (דף פ"ה) שם דהאוסר נכסיו על עצמו בהנאה יכול כל אדם לזכות בהם על כרחו דנעשים. הפקר צ"ע באמת דהא רק הנאתם היא דנאסרה לו וא"כ הא אפשר לו עדיין לקיומי בהו מצוות דלאו ליהנות ניתנו ואם יש לו בנכסיו זכות מצוות הרי ג"כ הוא בעלים מכח זה ואסור לגוזלם וכמבואר כב"ק (דף צ"א ע"ב) אי הכי מאי קא טעון לי' דא"ל אנא בעינא למיעבד האי מצוה כו' וכבר תמה בזה המהרש"ל בב"ק והביאו הש"ך ביו"ד סי' רכ"ו סק"ח ע"ש וא"כ ה"נ כזה נהי דאסרה הנאתה על ישראל מ"מ הא נשאר לה עדיין נישואי מצוה דלל"נ ומשכחת במי שמחויב בפ"ו ואינו מוציא לישא אחרת רק זו וכנ"ל ולכן שפיר עדיין בעי' דעתה כמו בכל אשה דהא לא ביטלה כלל עניין הנישואין שבה וז"פ]

עוי"ל דהא דאמרי'. דבאין כהנים ונוטלין על כרחו אין הכוונה דכל כהן הקודם לחטוף זכה רק דמתחלקת ביניהם בשוה וזה שייך רק בתרומה דשייך שתהי' של הכהנים בשותפות בשוה לכן שפיר כיון דטוה"נ שלו נסתלקה נעשים כולם שותפין בה בשוה ומשא"כ איתתא דלבי תרי לא חזיא וא"א שיקדשנה רק אחד א"כ נהי דטוה"נ שלה נסתלקה מ"מ עדיין אין לומר דיוכל כל אדם לקדשה על כרחה מפאת דאשה משועבדת לעזר הבעל דהא אכתי מאי חזית שיקדשנה זה הא ראוי' גם לאחר כמו לזה ואף דכתבנו בפנים דבעי' קרא משום זה דבעי' דעת האשה בקידושין דלולי קרא ה"א דיוכלו לקדשה על כרחה מפאת דאשה משועבדת לעזר הבעל דכל הוייתה רק לזה מ"מ רק הה"א הי' כך ומשא"כ השתא דכתי' קרא דבעי' דעתה תו יש לנו לומר דגם בין איש לאיש צריך שיהי' דבר המכריע מדוע יזכה זה ולא אחר דהא עתה שגילתה תורה דבעי' רצון האשה בקידושין הרי יש הכרעה תמיד בזה בקידושין דהא רצון האשה הוא המכריע שאותו שהיא רוצה בו הוא שיכול לקדשה וא"כ מעתה הא נתנה תורה קידושין לאיש רק בדבר המכריע זכייתו בה על אחר וא"כ שפיר יש לנו לומר מעתה דכאשר אין. הכרעה שפיר אין לו קידושין בהפסד אחרים כיון דראוי' לאחרים כמו לו ולכן שפיר אין שים אדם יכול לקדשה על כרחה ולא דמי להך דתרומה דהוא דבר של ממון ושייך בי' שותפות ולכן כאשר אין שם הכרעת הבעלים הנה היא נעשית שותפות שוה של כל הכהנים כולם וא"צ הכרעה ביניהם דהיא של כולם בשוה כמו כל ממון של שותפות ומשא"כ אשה דא"א להיותה של כולם ורק אחד הוא שיכול לזכות בה א"כ אכתי הא אין הכרעה מדוע יזכה זה ולא אתר ובלי הכרעה הא לא נתנה תורה קידושין ודו"ק היטב מאוד

ולפי"ז דהך דבאין כהנים ונוטלין על כרחו הכוונה שהם שותפין נ' דהתרומה היא של כל כהנים שבעיר בשותפות בשוה דתף דהי' ראוי שתהי' של כל השבט בשותפות מ"מ כיון דהוא דבר. שבממון וכהני דעלמא יכולים למחול חלקם לכהנים שבעיר א"כ ה"נ הוי כאלו מחלו דכהנים שבשאר מקומות אסוחי מסחי דעתייהו מתרומ' שבמקום זה דמסתמא יתנוה בעלים לכהנים שבמקומו כפי הדין דעניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין ולא מסקי אדעתייהו מאורע כזה שיאמר שם אדם קונם כהנים ולוים נהנין לי שתהי' תרומתו של כל השבט ומעיקרא אייאושי אייאשו מיני' כדאמרי' כזה בב"מ (דף כ"א ע"ב) כיון. דאיכא עניים הכא הנך מעיקרא אייאושי מייאשי דאמרי עניים דהתם מלקטי לי' וכזה גם בב"מ (דף י"ב ע"א) וא"ל דראוי שיהי' הדין בהך דתרומה דכל כהן הקודם זכה דומי' דלקט שכחה ופאה ומעשר עני המתחלק בתוך הגרנות דדינו לבוז כיון דכאן ג"כ אין טוה"נ לבעה"ב ודמי ללקט כו' דז"א דשם כך ניתנו מתנות אלו מיד לבוז ומשא"כ תרומה דלא ניתנה לבוז דהא ניתנה בטוה"נ לבעה"ב שהוא יבחור למי לתת ויהי' שם הכרעה ע"י רצון הבעה"ב לכן. אם הוא סילק טובת הנאתו אין לנו לומר שדינה לבוז רק היא ממילא של הכהנים כולם בשוה ככל ממון שותפות וכנ"ל וע"כ באשה דלא שייך בה שותפות לומר שתהי' של כולם ואפשר לה להיות, רק אשתו של אחד לכן תו אין לנו לומר דיוכל כל הקודם לקדשה על כרחה מפאת שכל היייתה לעור הבעל וטוה"נ כבר אין לה דז"א דזה אין אנו אומרים כלל [גם בתרומה] ואכתי מאי חזית שיקדשנה זה ותהי' לעזר של זה הלא כן אפשר שיקדשנה אחר ותהי' לעזר של אחר וצריך שיהי' שם הכרעה כזה היינו דבר המכריע את האחד על האחר כיון דהתירה נתנה בזה הכרעה היינו רצון האשה כיון דאמרה תורה דבעי' רצונה בקידושין וא"כ הרי רצון שלה הוא המכריע תמיד וע"כ בנודרת כה"ג דאין עוד הכרעה אה"נ דא"א כלל לקדשה על כרחה דמאי חזית דיהי' הוא הזוכה בה והאחרים נפסדין הלא כמו כן יוכל אחר לקדשה, ויהי' הוא נפסד וע"כ בלי הכרעה בזה הא לא נתנה תורה קידושין כלל ואין לומר דהמקדשה על כרחה אין מפסיד כלל לאחרים אחרי דאם נאמר דאין יכול לקדשה על כרחה אזי הרי גם אחר לא יוכל לקדשה על ברתה ומדעתה הרי א"א לה להנשא כיון שאסרה הנאתה על כל היהודים וא"כ תו הרי בלא"ה לא יוכל אחר לקדשה וא"כ תו הרי אין מפסיד כלל דז"א דהא הסברות מתהפכות בזה. דאם תאמר מכח זה דיכולין לקדשה על כרחה א"כ תו הרי כל אחד יוכל לקדשה על כרחה וא"כ תו כל מי שיקדש הרי יהיו האחרים נפסדין דהא הי' אפשר לאחר לקדשה ולכן ממילא ההכרח שיהי' הדין דא"א לקדשה על כרחה ויש דומה לזה ממש כמשנה תרומות פ"ח מי"ב וכן נשים שאמרו להם עכו"ם תנו לנו אחת מכם ונטמאה ואם לאו הרי אנו מטמאין את כולכם יטמאו את כולן ואל ומסרו להם נפש אחת מישראל והרי דאין אומרים שיהי' הדין שיוכלו לתת להעכו"ם איזו שירצו מהן דהא אינה נפסדת בכך כלל דבלא"ה הרי תיטמא דהא יטמאו כולן וא"כ הרי בלא"ה תיטמא גם היא דז"א דתם תאמר דהדין מכח זה דיכולים לתת להעכו"ם איזה שירצו תו הרי יתנו רק אחת וא"כ תו אותה שיתנו הרי נפסדת דכיון דרשאין לתת אחת מאי חזית שנתנו אותה ונטמאה ונשארו השאר ניצולות הרי היו יכולין לתת אחרת ותשאר היא ניצולת והרי אין שם דבר שיעשה הכרעה לאחת מלאחרת לומר שימסרו אותה ולא אחת מהאחרות וע"כ כיון דאם נפסוק הדין דיכולין לתת אחת תהי' נפסדת אותה שיתנו לכן מכח זה ההכרת שיהי' הדין אן רשאין לתת אחת ואף דעתה בלא"ה תהי' נפסדת וגם כולן נפסדית דהא יהיו כולן נטמאות מ"מ ההכרח שיהי' הדין כך דאין למסור אחת כיון דאם יהי' הדין דיש למסור אחת תו המסירה תהי' נפסדת במה שמסרו אותה וניצולו השאר דהא הי' אפשר שימסרו אחרת ותהי' היא ניצולת וא"כ גם כאן כזה אף דאם הדין שאין יכולין לקדשה על כרחה יהי' כולם נפסדים דלא יוכל שום אדם לקדשה מ"מ א"א שיהי' הדין דיכולין לקדשה ע"כ כיון דאו כל שיקדש יהיו השאר נפסדין דהא כיין דהדין דיכולין לקדשה ע"כ הרי גם אחר הי' יכיל לקדשה ע"כ כמו זה ונמצא כל שמקדש הנה השאר נפסדין וכיון דאין שם דבר מכריע לומר שיקדש זה ויפסדו אחרים ל ההכרח שיהי' הדין דא"א לקדשה ע"כ ודו"ק היטב]: