ציונים לתורה קלא

עוי"ל בפשיטות דכיון דכתי' קרא דבפי' דעת האשה בקידושין א"כ הא לא נתנה תורה קידושין כי אם מדעת האשה וע"כ גם באוסרת הנאתה על כל ישראל א"א לקדשה בלא דעתה דהא לא נתנה תורה קידושין בלא דעת האשה ולא דמי למ"ש בפנים בעניין פשיטות קידושין מהיום אלעולם דלא חשיבא האשה דעת אחרת דבעניין פשיטות הא ליכא קרא וע"כ שפיר יתכן לומר מסברא דמה דהצריכה, תורה, דעת האשה בקידושין הוא רק מפאת דיש לה טוה"נ במי לבחור אבל בעצם היא שייכא אל כלל הזכרים מפאת היות כל הוויתה לעזר הבעל וע"כ כל שבחרה בו ברצונה שוב בהיותה שלו הנה הוא שלו דבר של עצמו וא"צ דעתה בהפשיטות וככל מ"ש בפנים בזה ומשא"כ בעיקר הקידושין דהצריכה תורה להדיא דעתה אין לחלק ולומר דבאוסרת הנאתה כו' יחולו קידושין, בלא דעתה דהא סוף סוף לא נתנה תורה קידושין בלא דעתה וא"א לנו לחדש קידושין מעצמנו שלא אמרתם תורה [ורק בהך דקונם כהנים כו' שאני דשם אין הדין בעניין חלות של דבר רק אי רשאין ליטול וע"כ אמרי' דאף דזיכתה תורה לבעלים טוה"נ בתרומה מ"מ שפיר רשאין ליטול ואין כאן גזל טובת הנאת הבעלים כיון דא"א לו לתתה לכהן מפני הנדר וא"כ הא אזל לי' טובת הנאה דילי' ואין גוזלין ממנו עוד דבר ומשא"כ בהך דקידושין דאין הדין על איסור הקידושין רק על חלות הקידושין וע"כ שפיר כיון דלא נתנה תורה קידושין כי אם מדעת האשה לכן שלא מדעתה מניין לך לומר דיש לקידושין חלות ושהיא נקנית לו ע"י קידושין כאלה, וע"כ שפיר אין חלות לקידושין בשום עניין רק מדעת האשה וז"פ] וא"ל דעכ"פ מן הדין הזה עצמו הא יש ללמוד דאין טעם הצרכת דעת האשה בקידושין מפאת טוה"נ רק דבעצם הם צריכים זה דאל"כ הרי הי' ראוי שיהי' הדין באוסרת הנאתה כו' דלא יוצרך דעתה והי' לה לתורה לפרש כן דבאוסרת כו' א"צ דעתה דז"א דזו אינה ראי' כלל דיוכל להיות שפיר עדיין טעם הצרכת הדעת מפאת טוה"נ ועכ"ז לא רצתה תורה לחלק בין קידושין לקידושין והשוותה מדותי' בכל קידושין דתמיד צריך דעתה ויש כזה בתוס' זבחים (דף ז' ע"ב) אהא דאמר שם תני' א"ר שמעון למה חטאת באה לפני עולה משל לפרקליט שנכנס ריצה פרקליט נכנס דורון אחריו ובתוד"ה ריצה. אע"ג דאיכא עולת יולדת ומצורע ונזיר דלא מייתי קרבן אלא לאישתרויי בקדשים כו' אפ"ה חטאתם קודמת לעולה דלא חילקה תורה עכ"ל וע' מל"מ פ"ג מאיסורי מזבח כ"ח שכ' על דברי הרמב"ם מ"מ להקריב כל הקרבנות מיום השמיני כו' וכל ז' הימים נקרא מחוסר זמן כו' וז"ל ואני מסתפק בדין זה היכא דידעי' דכלו לו חדשיו לולד כו' אי שרי להקריבי קודם ח' ומה שהביאני לזה היא משום דטעמא דמיעט רחמנא מלהקריב קודם ח' הוא כדי שיצא הולד מכלל נפל כו' והכי אי' בשבת (קל"ה) תני' רשבג"א כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל שנא' ופדויו מבן חודש תפדה ח' ימים בבהמה אינו נפל שנא' ומיום השמיני והלאה ירצה כו' והנראה אצלי דלהקרבה לא מהני כלו חדשיו דגזה"כ הוא דכל שלא עברו עליו ז' ימים אינו ראוי להקרבה וכ"ת א"כ היכי יליף רשב"ג. דח' ימים בבהמה אינו נפל כו' שאני התם דגזה"כ הוא כו' דהא אפי' בדקים לן דכלו לו חדשיו אסיר הא לא קשיא דוודאי טעמא דקרא משום נפל נגע בה אלא שלא רצה הכתוב גבי קרבן לחלק בין כלו לו חדשיו ללא כלו אלא סתם את הדרך וגזר ואמר דבשום אופן כל, שלא עברו עליו ז' ימים אינו ראוי לקרבן ומצינו דומה לזה גבי אדם דיליף לה רשב"ג מדכתי' ופדויו מבן חודש תפדה והתם פשיטא דאפי' ידעי' דכלו לו חדשיו לא מהני הפדיון קודם ל' יום ואם פדאו אינו פדוי וא"כ ע"כ לומר דטעמא דקרא הוא כדי שיצא מכלל נפל אלא שסתם הדבר ואמר דלעולם לא מהני הפדיון קודם ל' כו' עכ"ל ז"ל ומ"ש לעניין פדיון כ"ה גם ברמב"ן שבת (קל"ו א') ד"ה הא דארשב"ג כל ששהה ל' יום באדם כו' ע"ש שכ' וז"ל י"ל ה"ק התורה לא נתנה תורה דברים לשיעורין ולפי שיש שצריכין לשהות עד ל' יום כגון ודאי בן ח' וספק בן ח' נתנה שיעור אחד לכל ל' יום כו' עכ"ל ז"ל ויש כזה עוד בכמה דוכתי בראשונים וא"כ גם כאן שפיר י"ל דלא רצתה תורה לחלק והצריכה תמיד משום זה דעת האשה בקידושין וז"פ וכתבתי כל דברי אלה בזה אך לפום רהיטא מה שעלה ברעיוני עם הכתיבה. ויש לי לומר עוד כמה אנפי אלא שאין להאריך כאן יותר כי בלא זה עוד סברתי הנ"ל דאין לאשה בקידושין רק טוה"נ צריכה בירור גדול אצלי עדיין יותר ועוד חזון למועד בל"נ אי"ה:

(כלל מ') בעניין מליחת קרבנות ולאו דכל שאור וגו' ועוד פרטיים

ומש"ש בעניין מדוע מים הניסכים לעכו"ם נחשבים כעין פנים הא אין קריבין בפנים רק בחג י"ל בפשיטות דכיון דקריבין פעם בפנים בחג הויין שפיר כעין פנים כל השנה לגבי עכו"ם ונעשים שפיר תקרובת וכזה מבואר בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' י"ח דהא דיין מזוג יש בו משום ניסוך היינו משום דקרב בפנים מזוג בחג דאם עירה היין לתוך המים וניסכם שניהם מעורבין יצא לדעת הרמב"ם עש"ה: