ציונים לתורה קכט

קושי' מאומרת נטילה אני מן היהודים דכיון דאסרה הנאת היהודים עלי' עי' ר"ן נדרים (דף פ"ד ע"א) א"כ בזה וודאי הא אהני נידרא לאסטור הביאה עלי' דרק בקונם כהנים ולוים נהנין לי הוא דלא חשיבי נהנים משלו כיון דאין לו רק טוה"נ וע"י הנדר שווי' עפרא ואין נהנים משלו עוד ומשא"כ באוסרת הנאת היהודים עלי' א"כ היא הרי נהנית שפיר ממנו שהרי אין הוא משועבד לה לקדשה ולדור עמה וא"כ תו הרי אין מאכילין לאדם דבר האסור לו ואסיר לו לבעול איתה (כמו באומרת לבעלה קונם תשמישך עלי דצריך הכרה משום זה] וא"כ שפיר א"א לקדשה על כרחה דכיון דמפאת הנדר אסור לו לדור עמה ובלא"ה אינה לעזר הבעל עוד א"כ תו היא שפיר של עצמה וצריך דעתה דאף דכל הויית האשה רק לעזר הבעל וזו אין בה עזר הבעל עוד מ"מ זה רק שבטל היוייתה אבל גם של כלל הזכרים הא אינה כיון דאינ' שלהם רק מפאת היות הויות האשה לעזר כו' וזו הרי אין בה עניין העזר עוד וא"כ גם שלהם הא אינה ולכן שפיר א"א לקדשה ולדור עמה בכפי' ודו"ק אולם עדייין לא הועלנו בזה דאכתי הא יוקשה עכ"פ באוסרת עצמה על היהודים דיוכלו אז לקדשה ולדור עמה על כרחה וי"ל דרק לגבי טוה"נ דתרומה דאינו ממון גמור דאפי' למ"ד טוה"נ ממון אינו ממון גמור כמבואר בשיטה מקובצת ב"מ פ"ק אהך דטוה"נ אינו ממון לקנות ממנו בחליפין ע"ש ולכן שפיר ע"י הקונם נעשה עפרא בעלמא דאף דעדיין ראוי להיות ממונו מטעמא דהואיל אי בעי מיתשיל כיון דטןה"נ גופי' הוא ממון קלוש לכן תרתי טוה"נ והואיל כו' לא אמרי' ומשא"כ באשה דטובת הנאתה הוי ממון גמור מגזה"כ מדנקנית בכסף וקניין כסף הוא שיווי המקח כמבואר בסמ"ע סי' ק"צ סק"א וא"כ לדרכנו דאין לאשה רק טוה"נ א"כ ע"כ נתינת הכסף הוא בעד שיווי טובת הנאתה וא"כ הא גילה קרא דהוא ממון גמור וע"כ אין כאן רק הואיל אי בעי מיתשיל לחוד וע"כ הואיל אי בעי מיתשיל לחוד שפיר אמרי' והוי הטוה"נ שלה עדיין מפאת הואיל כו' ושפיר בעי' דעתה

עוי"ל דאם יהי' הדין דיכולין לקדשה על כרחה א"כ תו כיון דאין לה גם הטוה"נ שיקדשנה רק אותו שבוחרת בו א"כ תו הא לא יהי' בה קידושי כסף כיון דנתינת כסף הוא שיווי המקח שמשלם לה בעד טובת הנאתה וכנ"ל וזו הרי אין לה גם הטי"נ וכיון דלא יהיו בה קידושי כסף א"כ ממילא הא גם קידושי שטר זביחה לא יהי' בה מפאת היקיש הויות להדדי וא"כ מפאת זה עצמו שפיר ג"כ עדיין ההכרח שיהי' תלו בדעתה ויהי' לה טוה"נ במי לבחור להתקדש לו שיהי' לה בעד מה ליטול הכסף דאל"כ הא בלא"ה לא יהי' בה קידושין כלל ודו"ק היטיב מאוד. וא"ל דא"כ אכתי ל"ל קרא דבעי' דעתה בקידושין ע' בפנים תיפוק לי' דאל"כ הא לא יהי' בה קידושין כלל דז"א דלולי קרא ה"א דאיו קידושי כסף שיווי המקח דד"ז ספק עצום באחרונים והארכתי בו במ"א מאוד וה"א דהוא תורת קניין גרידא כשטר וביאה ושפיר אפשר להיותו גם אם אין לה בעד מה ליטול הכסף דהוא רק מעשה קניין גרידא שנתנה תורה דרך קניין גם ע"י יעשה זו של נתינת כסף כמו שנתנה דרך קניין ע"י נתינת שטר או ביאה ורק השתא דכתי' קרא דבעי' דעתה מעתה יש לנו לומר דמה דנתנה תורה קידושי כסף הוא בתורת שיווי המקח ככל קניין כסף דעלמא כיון דיש לה מה למכור כיון דהטוה"נ שלה ויכולה ליטול בעדו ממין וכיון דניתנו קידושי כסף רק בתורת שיווי המקח א"כ תו היכא דא"א להיותם שיווי המקח כגון באוסרת עצמה על היהודים אי נימא דיכולין לקדשה על כרחה ואין לה טוה"נ דא"א להיות עוד קידושי הכסף שיווי המקח אחרי שאין נוטל ממנה דבר שיתן שויו דהא אין לה גם טוה"נ ויכיל לקחתה גם על כרחה וא"כ תו שלא בתורת שיווי הא לא ניתנו קידושי כסף כלל מעתה וממילא אין כאן קידושין כלל. ודו"ק היטיב מאוד

עוי"ל דגם באוסרת הנאת ביאתה על כל היהודים מ"מ אין לומר שיוכלו לקדשה ולדור עמה על כרחה מפאת היותה משועבדת להיות לעזר בעל דכל הוייתה לזה דעניין היות האשה עזר הבעל אינו דווקא בביאה רק גם בשארי סיועים והנאות כמבואר ביבמות (דף ס"ג ע"א) אשכחי' ר' יוסי לאליהו א"ל כתי' אעשה לו עזר במה אשה עוזרתו לאדם א"ל אדם מביא חטין חטין כוסס פשתן פשתן לובש כו' וא"כ הרי עדיין היא לעזר הבעל בשאר דברים ושפיר עדיין בעי' דעתה ואולם עדיין יוקשה דאם תאסור כל הנחות שנה על כל ישראל כהך דנדרים (ל"א א') שישראל נהנין לי אטו נימא דאז יוכלו לקדשה ולדור עמה על כרחה ואולם גם בזה נ' פשוט דכיון דא"א לה שתהנה אותו בשום דבר מדעתה ותעשה עבירו שום דבר וכל הנאה שאפשר לו ליהנות ממנה הוא רק בכפי' דגם בהך דקונם כהנים ולוים נהנין לי אמרי' רק דיטלו על כרתו אבל מעצמו אסור לתת עדיין מפאת הנדר וע' תוי"ט ב"ק פ"ט מ"י דהביא מחלוקת בזה בין הב"י והר"ן וכוונתנו לדעת הר"ן דאוסר וכך משמע שטחיות הל' דיטלו על כרחו וא"כ ה"נ אשה זו אסירה ג"כ לההנות לשום ישראל מעצמה ומדעתה ורק בכפי' יוכלו לכפותה על כל הדברים שאשה משועבדת לבעל] וע"כ תו כיון שא"א ליהנות ולהעזר ממנה כלל מדעתה בשום דבר רק הכל בכפי' א"כ תו הרי אין זו לעזר כלל וודאי דאין אדם דר עם נחש בכפיפה ע' כיוצא בזה בכתובות (דף ע"ז ע"א) אמר רב האומר איני זן כו' יוציא ויתן כתובה אזל ר' אלעזר אמרה לשמעתתא קמי' דשמואל א"ל כי' עד שכופין אותו להוציא יכפוהו לזון ורב אין אדם דר עם נחש בכפיפה הרי דכשצריך לכוף אותו על מזונותי' חשיב לי' דירה עם נחש בכפיפה וכ"ש זו שצריך לכוף אותה על כל הדברים וודאי דאין כמו זו חשובה עזר הבעל עוד וע' יבמות (דף ס"ג ע"א) שם זכה עזר לא זכה כנגדו הרי דכשהיא כנגדו אינה עור ואין לך כנגדו יותר מזו שצריך לכוף אותה על הכל ואסורה מדעתה לעשות לו שום דבר וא"כ כיון דבלא"ה אינה לעזר הבעל עוד תו הוא שפיר של עצמה ושפיר צריך דעתה עדיין בקידושין דהא אינה משועבדת אל הכלל רק מפאת היות הוייתה לעזר וזו הא בלא"ה אינה לעזר עוד וכמ"ש כבר כזה למעלה

עוי"ל עפ"י המבואר בב"ח וש"ך יו"ד סי' רל"ד דבאוסרת הנאת ביאתה תחת בעלה על כל העולם צריך הבעל להפר חלקו דאע"ג דבאומרת לבעלה הנאת תשמישי עליך כופה ומשמשתו וא"צ להפר דאין הנדר חל הואיל ומשעבדא לי' מ"מ באוסרת תשמישה על כל העולם מגו דחייל לגבי אחרים שאין משועבדת להם חייל נמי לגבי בעל וצריך הפרה ע"ש ולפי"ז נ' גם כאן באוסרת הנאתה על כל ישראל דכיון דעל יחיד יכולה לאסור הנאתה דבזה הא יש לה טיה"נ דיכולה לבחור באחר וא"כ תו הואיל וחייל הנדר לגבי כל יחיד ויחיד אם תדון עליו בעצמו תו חייל נמי על הכלל כולו יחד מטעם מגו ע' סברא דמגו כזו ממש בשו"ת תשב"ץ (ח"א סי' ק') בשם הריב"ש דהנשבע שלא לייבם ושלא לחלוץ חיילא שבועה כיון דשבועה חלה בביטול מצוה בכולל וע"כ ה"נ כיון דאייבום לחודי' חיילא שבועה דהא בידו לחלוץ וכן אחליצה לחודי' חיילא שבועה דבידו לייבם ולכן תו חיילא גם על שניהם יחד מטעם מגו דחייל על כל וחד מהן עש"ה וא"כ ה"נ דכוותה הואיל וחייל הנדר על כל יחיד ויחיד בעצמו חייל נמי על הכלל כלו יחד ואף דבשו"ת הריב"ש סי' (קנ"ט) משמע דחזר בו מסברא זאת מ"מ נ' גם משם דלא הית' ברורה בעיניו סברת הדחי' ע"ש] וא"ל דא"כ גם בקונם כהנים ולוים נהנין לי נימא נמי דכיון דעל כל יחיד ויחיד מן הכהנים יכול לאסור את התרומה יכול ג"כ לאוסרה על כולם מטעם מגו דז"א דשם הא לא אסר נטילת התרומה כלל רק אסר הנאתו עליהם וא"כ לפי מה שאסר הנאתו עליהם ואסור לו לתת התרומה עוד לשום כהן שהרי יהנה אותו בנתנו לו א"כ הא אין לו טוה"נ עוד בתרומה זו וא"כ כיון דגופה בלא"ה של השבט וטוה"נ ג"כ אין לו בה א"כ הא אין לו בה עוד דבר ונמצא דכהן הנוטלה אין נהנה ממנו בנטילתו כלל וא"כ נמצא דמעשה נטילת הכהן את התרומה איננה בכלל נדרו כלל דהא נדר רק שלא יהנו ממנו ונטילה זו הרי אינה הנאה ממנו כלל יכיון דאינה בכלל נדרו א"כ הא לא שייך מגו לומר דיחול הנדר גם על זה מטעם מגו דהא אין הנדר ע"ז כלל ולא שייך מגו והרי אין העניין שיש הנדר גם ע"ז רק שאין ביכולתו לחול ע"ז הואיל ומשועבד לתת לכהן אחד כדי שנאמר שיש לו לחול עכ"פ מטעם מגו דחייל על כל יחיד ויחיד רק העניין שאין הנדר ע"ז כלל דהנדר היא שלא יהנו ממנו ונטילת תרומה זו אינה, הנאה ממנו דהא אינו נהנה מגופו דבר רק אילו הי' נוטל חפץ שהוא שלו הי' זה ג"כ נחשב הנאה ממנו דהנאה מנכסיו הנה היא הנאה ממנו ומשא"כ תרומה זו דהיא של השבט והוא אין לו בה דבר דהא גם טוה"נ אין לו בה מעתה אחרי שאין יכול לתתה לשום כהן מכח הנדר וא"כ הרי אין בנטילה זו הנאה ממנו כלל וא"כ הא לא שייך בזה מגו כלל כיון דאין הנדר איסר כלל את הנטילה ומשא"כ באשה האוסרת הנאתה על כל היהודים דאם יקדשנה אחד ויבעלנה על כרחה הרי נהנה מגופה באמת והוא נגד הנדר שנדרה שלא יהנו ממנה ורק שרצונך לומר שאין הנדר הזה חל לאסור ההנאה הואיל ונדרה שכל ישראל לא יהנו ממנה ולזה הרי משועבדת שאחד עכ"פ יהנה ממנה ולכן אין לו לנדר לחול לאסור הואיל ומשעבדא להו להתנותם ולכן ע"ז שפיר שייכא הסברא דכיון דחייל הנדר על כל יחיד ויחיד חייל נמי על הכלל כולו יחד מטעם מגו אף דלכלל כולו הוא משועבדת ודו"ק היטיב מאוד וכן י"ל עד"ז דאף דאשה משועבדת להנשא מ"מ כיון דבידה לומר שלא תינשא היום רק לאחר שנה לדמיון דכמו שהרשות בידה לבחור באיש שתרצה כך יכולה לבחור ג"כ לינשא בזמן שתרצה וכמובן וע"כ אף שאסרה עצמה על כל ימי חיי' מ"מ מגו דחל הנדר על שנה חייל נמי אאחר שנה וכעין סברת הב"ח והש"ך הנ"ל ורק בהך דקונם כהנים כו' שם הא אין נטילת התרומה נאסרת כלל ע"י הנדר ואינו בכלל הנדר וכנ"ל ומשא"כ כאן דההנאה נאסרת והיא בכלל הנדר ורק שרצונך לומר שאינו חל הואיל ומשעבדא להו בזה שפיר כיון דאין משועבדת בזמן מוגבל תו אמרי' מגו דחייל אזמן חייל נמי אכל ימי חיי' יחד וכמובן

עוי"ל דבאמת ראוי לומר גס בקונם כהנים כו' דהטוה"נ שלו עדיין כיון דבידו לאיתשולי על הנדר ע' ירושלמי ריש המדיר דאמתני' דתנן המדיר את אשתו מתשמיש המטה עד שלשים יום יעמיד פרנס יתר מוכן יוציא ויתן כתובה אמר עלה שם בירושלמי ויש אדם נודר שלח לפרוע חובו א"ר יוסי בן חנינה מכיון שהוא עתיד לגרשה וליתן לה כתובה ולמעט ממזונותי' כמי שאין בו חוב (כלומר כיון שבידו לגרשה ויתן לה כתובתה ושוב אינו חייב במזונותי' כמי שאין עליו חוב דמי שהרי יכול לפטור עצמו מחוב זה והילכך חל הנדר. פני משה) ותהא יושבת וממתנת ואם גירש הרי יפה ואם לאו יעלה לה מזונות כו' הרי דהירושלמי בעי לומר כן דמפאת הבידו חשוב שלו ולא הוי אוסר פירות חבירו על חבירי ואך דדחי לי' ותהא יושבת כו' ומשמע כוונת הדחי' דמה בכך דבידו להפטר ע"י גירושין וזה הי' לו להועיל רק אילו הי' מחויב לתת לה מזון רק פעם אתת באיזה זמן אז הי' יכול לומר דעתה אינו רוצה לתת שביכולתו לתת לאחר זמן ועד אותו זמן יגרש בנתיים אבל אחרי שמחויב לזונה כ"ז שהיא תחתיו א"כ מה בכך שבידו לגרשה ולהפטר מ"מ עתה הא אינו מגרש ועד שיגרש הרי דצריך לזונה וכזה גם בכתובות פ' אעפ"י בהך דקונם שאני עושה לפיך דאמרי' ג"כ דאין הנדר חל הואיל ומשעבדא לי' אף דבידה לומר איני ניזונית ואיני עושה שם ג"כ הא לא אמרה כן והרי היא ניזונית וכ"ז שניזונית הרי מעשי ידי' שלו ולכן אין בכח הנדר להפקיע מעשי ידי' ממנו דאף שבידה לומר עוד לאחר זמן מ"מ עד שתאמר הרי ג"כ מעשי ידי' שלו ולכן אין בכח הנדר להפקיע וע"ש בשיטה מקובצת בשם הרשב"א וע"כ כזה גם, בהך דקונם כהנים ולוים נהנין לי אין לומר שאין להם ליטול התרומות כו' דעדיין התרומה ממונו מפאת שיכול לישאל דז"א דעתה הרי אינו שואל ואי שיכול לישאל לאחר זמן מה בכך הרי התרומה גופה של הכהנים ומה שיש לו טוה"נ היינו מפני שהתורה זיכתה לבעלים זה לתת התרומה למי שירצה וא"כ כיון דבקיימי כהנים הרי לא זיכתה לי התודה לומר אתן לאחר ומן דאדרבה התורה אוסרתו בזה דשהיית נתינת תרומה היא בבל תאחר והיכא דקיימי כהנים מיד עובר בבל תאחר דומי' דצדקה ע' רפ"ק דר"ה ובראשונים שם ואפי' לא הי' בל תאחר בנתינת תרומה מ"מ כיון דנתינת תרומה מצוה הרי זריזין מקדימין ושהויי מצוה לא משהינן וכופין גם שלא לשהות כמבואר ביבמות (דף ל"ט ע"א) דאפי' בתלה בקטן עד שיגדיל או בגדול עד שיבוא ממדה"י כיפין אותו לייבם או לחלוץ מטעמא דשהויי מצוה לא משהינן וא"כ אם באין הכהנים ליטול את התרומה אין לומר שיש לו זכות בהתרומה מפאת דבידו לישאל דז"א דעתה הרי אינו שואל ואי שיכול לשאול לאחר זמן הרי בזה אין לי זכות עוד להשהות התרומה עד לאתר זמן ויש לו לתתה מיד דהא קיימי כהנים