ציונים לתורה קכז

דהא הא דההעברה הוא איסור הוא רק משום דהוא מכשיר שאפשר למצוה בלעדו או אפשר לעשותו מאתמול וע"כ אם נבוא לגזור ולבטל כל המילה מפני גזירת ההעברה שוב הרי ההעברה גופא תישתרי דה"ל תו מכשיר שא"א למצוה בלעדו דהא א"א למצוה בלעדי שתהי' ההעברה מותרת דאל"כ הרי תובטל המצוה מפני גזירתה ולכן שפיר אין לגזור מפני ההעברה כלל כיון דאם נגזור היא גופה תהי' מותרת ודו"ק היטיב מאוד וביותר דיוק דזה השבות אשר במילה מפני גזירת העברה הא לא עדיף מאילו הי' זה השבות איסור מלאכה עצמו מה"ת שהי' נדחה ג"כ מפני המצוה כיון דא"א למצוה בלעדו ודו"ק וא"כ לפי"ז ע"כ דבלולב אפי' מכשירין שא"א לעשותן כו' נמי אסורי דאל"כ תו גם בלולב לא הי' לנו לגזור שמא יעבירנו כמו במילה כמובן

ואולם י"ל דרק יו"ט הוא דדוחה במכשירין שא"א כו' כיון דכתי' קרא בהדיא ליקח לולב ביו"ט ה"ל זה כמו וביום ואפי' בשבת דכתי' במילה ובמועדו ואפי' בשבת דכתי' בתמיד וכי היכא דדחי התם שבת במכשירין שא"א כו' ה"נ דחי הכא יו"ט כיון דנאמר לקחת הלולב ביו"ט ומשא"כ ביו"ט שחל בשבת שלא נאמר בהדיא ליטול הלולב בשבת ואך דאם אין שם איסור מלאכה ממילא ניטל גם בשבת כיון דאין דבר המונע נטילתו ומשא"כ שידחה שבת אפי' במכשיר שא"א כו' שפיר אין בכחו לדחות ואולם באמת אין נ' חילוק זה דרק במילה ותמיד דכתי' קרא בפ"ע אשבת להתיר מפאת המלאכה דאל"כ לא הי' צריך קרא בפ"ע אשבת וע"כ הרי הותר בפירוש איסור המלאכה ולכן גם מכשיר שא"א כו' דוחה ומשא"כ בלולב דנאמר לקחתו ביו"ט הרי הוצרך להאמר זה להודיענו גוף המצוה ואילו מלאכה הא אין בלקיחתו וא"כ גם איו"ט הא ליכא קרא לקחתו באיסור, מלאכה ואם הוא דוחה יו"ט במכשיר שא"א כו' אף דבסתמא לא הי' לו לדחות דאין עדל"ת ועשה א"כ גם שבת הי' לו לדחות ובאתי רק להעיר וע' פסחים (ס"ט א') כי אגמרי' הזאה דתרומה אגמרי' דהיא גופה לא דחיא שבת כו' ואינו עניין לכאן וגוף קושית הק"ע הנ"ל מהך דלולב הגזול דאשחור ביו"ט ה"ל לאקשויי נמי מהך דמקמי הכי בסוכה (כ"ז ב') ושוין שאם נפלה שחוזר ובונה בחוש"מ ומבואר דביו"ט אסור לבנות הסוכה אע"ג דנפלה ביו"ט והוא מכשירין שא"א לעשותו מאתמול והוא ממש כמו הך דאשחור ביו"ט] ובאתי בכ"ז רק להעיר

תם ונשלם מפתחות עם איזה הערות נוספות כלל א) יבאר בעניין הך דמגו דהוי דופן לסוכה כו' וכדומה אי אמרי' מגו כזה בהעדר ושלילה ע' בפנים:

(כלל ב) בעניין יש שיעור למים דש"ס סוכה (מ"ט ב') ומעילה (י"ג ב') ויישוב סתירת סוגיות הנ"ל בזה בכמה אנפי ועוד באיזה כרטיס בענין ניסוך המים בארוכה:

ומש"ש בפלוגתא דמנחות (דף ח' ע"א) בחביתי כ"ג דס"ל לר' יוחנן דאין קדושה לחצאין ור"א אמר מתוך שקריבה לחצאין קדושה לחצאין דעניין הפלוגתא אי הקידוש בכלי גופי' עניין הקרבה ולכן מתוך שקריבה כי' עש"ה מש"ש בזה ע"ע ש"ס תמורה (י"ד א') דמייתי ברייתא דומנחתם ונסכיהם אפי' בלילה ופריך עלה מברייתא אחריתי דחשיב נסכים בין, דברים שדרכן ליקרב ביום ואמר עלה אמר רמי בר חמא לא קשיא כאן ליקדש (בכלי) כאן ליקרב א"ל רבא אי קדושי קדשי קרובי מקרבי כו' וי"ל ג"כ דזה עניין הפלוגתא דלסברת רמב"ח הקידוש אין בו עניין הקרבה ולכן אכשר שיהא קדוש בלילה אף שאין קרב בלילה ומשא"כ לסברת רבא וכדמייתי עלה שם ראי' מברייתא הקידוש גופי' עניין הקרבה ולכן אין קדוש רק בזמן היותו קרב וע"ש כולי' סוגי' וע' מנחות (דף ק"ב ע"ב) וכריתות (כ"ד ב') דס"ל לבני מערבא אליבא דר' יוסי דכלי שרת מקדשים את הפסולים לכתחלה ליקרב [וע' זבחים (דף פ"ז ע"א) ומנחות (דף ז' ע"א)] וי"ל ג"כ טעם סברא הנ"ל משום דהקידוש הוא גופי' ג"כ חשיב הקרבה ואין תוספת בהקרבתו ולכן שפיר מותר להקריבו גם ע"ג המזבח ודו"ק:

(כלל ג') ידון בארוכה אי בכל איסור דרבנן סתמא יש מכת מרדות או רק היכא דאיתפרש ויישוב סתירת הסיגיות דש"ס שבת (דף מ' ע"ב) ומנחות (דף ע' ע"א) בזה בכמה אנפי:

(כלל ד') ידון בסברת השב שמעתתא שמעתתא ו' פט"ז דמפאת עובר במעי זרה זר הוא חשיב חזקת זרות בהולד ע' בפנים:

ומש"ש לענין חתיכה ס' חלב ס' שומן דיש לדון חזקת היתר מפאת שבמעי האם הי' היתיר ע"ש בארוכה נזכרתי שנדבר מכוה בא"מ סי' ד' סעי' כ"ד לעניין חלב כוי ע"ש:

(כלל ה') עד אחד במקום שנאמן אי חשוב בירור כשנים א"ד אינו בירור ורק כך הדין לעשות כפי דבריו:

(כלל איסור דרבנן כשהוא סייג לאיסור חמור אם הוא חמור ספי מבהיותו סייג לאיסור קל:

(כלל ז) בענין ברכת ריח אם היא ברכת הנהנין או ברכת הודאה ושבח ובעניין ספק ברכות להקל (כלל ח') קטן אי חשיב בר זביחה מפאת דאתי לכלל זביחה וכל כיוצא בזה (כלל ט') בעניין קריאת התורה אם החיוב אך השמיעה לדברי תורה הנקראים או החיוב עכאו"א לקרות אלא שהקורא מוציא אותם בקריאתו (כלל י') בעניין דעת הרמב"ם דכל מילי דרבנן דאורייתא נינהו מלא תסור. ומה שהבאתי שם מן הרמב"ם איסור מה"ת משום מראית העין ע"ע ש"ם שבת (ק"י ב') לירקונא תרין בשיכרא ומיעקר ומי שרי והתני' מניין לסירוס באדם שהוא אסור כו' אלא בסריס והא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כו' הכל מודין במסרס אחר מסרס שהוא חייב כו' אלא בזקן וברשב"א שם וז"ל קשיא לי ומי גרע זקן מסריס ואיכא למימר דאה"נ דמסרס אחר מסרס גזה"כ הוא וטעמו דקרא משום דכל שכיוצא בו כלומר בחור שכמותו מוליד וזה מסרסו אין ניכר שהי' סריס מתתלתו ונראה כמסרסו עכשיו ולפיכך אסריס הקפיד הכתוב אבל זקן שאין ראוי להוליד לפי דרכו של בריות שוב לא הקפידה תורה בסירוס דידי' עכ"ל והרי כאן איסור תורה מפאת דנראה כמסרס למי שאינו סריס וע"ע שביעית פ"ה משנה ב' הטומן את הלוף בשביעית רמ"א לא יפחות מסאתים כ' ובר"ש שם וז"ל הטומן את הלוף. רגילים היו להטמין בארץ כו' ולא התים הכתוב לטמון בשביעית דבר מועט משום דמיחזי כזורעו עד שיטמין סאתיף כו' עכ"ל ומדכ' ולא התירו הכתוב משמע דאיסור דאורייתא קאמר ואי דהאיסור רק משום מראית העין דמיחזי כזורע ואולם ל' משום דמיחז אדאוריתא מצינו עוד בכ"ד ע' ר"ה (כ"ו א') משום דמיתחזי כשנים ושלשה שופרות כו' ובשבת (ק"ג א') ח"ש הקודח כ"ש חייב בשלמא לרב מיחזי כמאן דחר חורתא לבניינא כו' וכ"ה עוד בכ"ד והארכתי בזה ברשימותי:

(כלל י"א) בעניין אי חלב קרוי בשר:

(כלל. י"ב) בטעם קטן שהגדיל תוך ימי הספיר' דסופר גם אח"כ בברכה:

(כלל י"ג) אי כחוש בקדשים הוא פסול או רק לכתחלה מצוה בשמן (בלל י"ד) בעניין אי היתר בטל באיסור להעשות איסור כמוהו וטעם הסברא דאינו בטל (כלל מ"ו) בעניין שב מידיעתו בארוכה:

ומה שהארכתי בעניין אילו בידיעה הי' היתיר אי חייב בשוגג ע' תוס' רי"ד ריש פרק ב' דקידושין דכ' אהא דפריך שם דנימא גם במעילה אשלד"ע ע"ש שכתבו דאע"ג דמעילה הוא בשוגג ולא שייך בי' טעמא דדברי הרב כו' מ"מ כיון דאילו הי' מזיד לא הי' חייב המשלח כ"א השליח השתא נמי דהוי בשגגה לא לימעול אלא השליח שהשגגה הולכת אתר המזיד כו' עכ"ל ומשמע דכל שבמזיד פטור אף דליתא לטעם הפטור בהיותו שוגג מ"מ השגגה תמיד אחר המזיד הולכת וכיון דמזיד פטור שוגג נמי פטור ומש"ש בעניין עושה בזדון ספק ונודע דהי' וודאי איסור נזכרתי דמבואר הדבר בכריתות (דף י"ח ע"א) אכל שתיהן במזיד פטור מכלום ע"ש (כלל ט"ז) בעניין פלוגתא דר"מ ורבנן אי חיישי' למיעוטא (כלל י"ז) בעניין קביע שאינו ניכר:

(כלל י"ח) בעניין איסור תורה שוודאי נסתלק מה"ת ויש ספק אם נסתלק גם מדרבנן אי חשוב חזקת איסור לגבי הדרבנן

והנה הגיע לידי ס' תורת חטאת ובו הגהות על הויכוח מים חיים בשם תורת משה והם להגאון ר' יוסף שאול ז"ל מלבוב וראיתי שם בכלל א' דין ד' הביא ג"כ דברי הר"ש וכ' ג"כ דאין ללמוד משם לאיסור דאוריתא שנסתלק ויש ספק אם נשאר האיסור ההוא עצמו מדרבנן ואולם גם הוא ז"ל לא בירר הדברים כאשר יראה המעיין בראותו דברינו ודבריו: (בלל י"ט) בעניין העברה בשבת: ומש"ש בעניין אי בעי' במעביר מלאכת מחשבת נזכרתי עוד דבס' יום תרועה ר"ה (כ"ט ב') כ' בדעת רש"י דאע"ג דמענה חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהן להוציאן פטור שלא הית' עקירה משעה ראשונה לכך מ"מ היינו דווקא במוציא אבל במעביר ד"א ברה"ר אע"ג דבשעת הגבהת החפץ נטלו ע"מ להניחו בחיקו ושוב נמלך והעבירו ד"א ברה"ר חייב ולא ילפי' העברה ד"א ברה"ר ממוציא מרה"י לרה"ר כו' ע"ש ואף דהך דמפנה חפצים כו' שלא הית' עקירה משעה ראשונה לכך פטורו משום דלא הוי מלאכת מחשבת כמבואר ברש"י שבת (ה' ב') ד"ה אינו חייב עד שיעמוד וא"כ מבוארת סברתו ג"כ דבמעביר לא בעי' מלאכת מחשבת וצ"ע: (כלל ב') בעניין ספיקות בפסולי קרבנות מה דינה בארוכה: ומה שהבאתי מפסקי הרמב"ם טובי דדרכו לפסוק בספיקי איבעי' דלא איפשיטי בפסולי קרבנות דבדיעבד אם קרב הורצה ע"ע רמב"ם ה' בכורים פי"ב ה"ט אין פודין בשה הדומה לאחר ואם פדה פדוי ובכ"מ שם ובבכורות