ציונים לתורה קכו

רק מה שמפורש בגמ' א"כ אשאור הרי גם בקטורת אינו מפורש בגמ' והי' לו לכתוב איפוא כן רק אדבש לחוד] ויש להצדיק דברי ההלק"ט ולומר דרק בנתערב בתוכו של קרבן הוא דפוסל משום עירובי דבש כדמרבינן במנחות (נ"ח א') שם מכל דבש עירובי דבש וה"ל הקטורת שהדבש בתוכו עירובי דבש ולכן פסול ומשא"כ צוקער ששוטחין על הקרבן ואינו מתערב בתוכו לא חשוב הקרבן עירובי דבש ואינו נפסל ואך בהקטרת הצוקער גופי' הוא דיש איסור משום דבש לא תקטירו ובזה שפיר שייך עדל"ת [ויל"ע בזה בתוס' מנחות נ"ח שם ובפסחים (דף מ"ג) אי לא הוי עירוב גם בכה"ג וגם יל"ע בהך דמנחות (דף נ"ט ב') דמבואר דלאו דולא יתן עלי' לבונה הכתוב במנחת חוטא אף דאפשר ללקט הלבונה מ"מ כל כמה דלא לקטה הוי פסול במנחה אף דלא מיבלעא ולא מהני מחשבה במנחה משום זה כ"ז שהלבונה עלי' וההכשר בלקיטה נמי יליף לי' שם מקרא ומשמע דמסברא הי' ראוי להיות נפסל אף לאחר הלקיטה יעוי"ש וא"כ כ"ש בצוקער השטוח על הקרבן דסופו להיות נמס ונבלע בתוכו ג"כ ואולם לא דמי דשם המקרא מדבר מן המנחה שלא יתן עלי' לבונה ולכן הוא פסול במנחה משא"כ כל דבש לא תקטירו נאמר רק על הדבש ואין מדבר מקרבן שלא יתן דבש על קרבן ולכן אין הקרבן נפסל וז"פ]

ואולם גם לפי"ז הא עדיין ק' על ההלק"ט מהך ברייתא דמנחות (דף נ"ח א') הנ"ל דאמר אשאור דהותר מכללו במקדש בשתי הלחם מפאת הכבשים הקריבין עמהן וכנ"ל ומ"ש למעלה די"ל דברייתא אתי' לר"ע דלחם עיקר ואין ראי' אמלח דאינו עיקר לגבי קרבן [ואדרבה י"ל דהקרבן עיקר והמלח בא רק להכשירו וכנ"ל] ראיתי בפי' הראב"ד על הסיפרא שם פרשתא י"ב ברייתא ה' דכ' אהך דשאור הותר מכללו במקדש וז"ל לבא עם הקרבן שהוא קרב למזבח כגון שתי הלחם ולחמי תודה עכ"ל הרי דגם תודה חשיבא הותר כללו משום חמץ שבלחמי תודה ולחמי תודה נמי הא לא הויין עיקר לגבי תודה ואדרבה התודה עיקר כמבואר במנחות (דף פ' א') ושם (פ"א ב') ברש"י על המשנה ובכ"ד וא"כ הא יש ק"ו משם למלח דשם הא אין החמץ עצמו קרב ועכ"ז יש בתודה הקריבה איסור משום הקטרת שאור הואיל ויש חמץ בלחמי' [מדקרינן לי' הותר מכללו ומשמע דהוא בכלל איסור שאור לא תקטירו אלא שהותר מכללו מגזה"כ] וא"כ כ"ש בקרבן שבא עמו מלח שהוא דבש והדבש עצמו קרב על המזבח עמו שיהי' איסור בהקרבן משום הקטרת דבש וכיון דחשוב הקרבן הקטרת דבש ממילא הקרבן פסול דהקטרת דבש הרי איננו איסור לבד רק פסול וכנ"ל ודו"ק היטיב מאוד וא"כ כיון דיש פסול אכתי תו לא שייך עדל"ת וי"ל דבאמת ברייתא דמנחות (דף נ"ח א') הנ"ל [דהוא מסיפרא ברייתא ה' הנ"ל] הא צריך טעם דמדוע יהי' איסור בקרבן הקרב מפאת היות חמץ בלחמו אחרי שאין הלחם קרב כלל ואין כאן הקטרת שאור כלל ונ' דכיון דמרבינן מכל שאור עירובי שאור ע"כ כמו דאסור להקטיר דבר שמעורב בו שאור עירוב גושיי והרי עניין העירוב רק שיש בו חיבור של שאור וע"כ גם בקרבן שיש עמו חמץ בלחם הרי הקרבן הזה מחובר לחמץ חיבור רוחניי ואיכותי שהרי בא עמו חמץ והם קרבן אחד וע"כ חשוב חיבור זה ג"כ כמו עירוב שאור ויש בו איסור משום עירוב שאור ודו"ק היטב מאוד ולפי"ז זה שייך רק בשתי הלחם וחמץ שבתודה דכך מצות הלחם שיהי' חמץ וא"כ מצות הכבשים והתודה איפוא שיבואו עם חמץ דייקא וע"כ יש בכבשים ותודה חיבור לחמץ מפאת זה והויין להו הכבשים והתודה עירוב שאור משום זה משא"כ בצוקער הבא משום מלח אף דהקרבן צריך למלח מ"מ עניין המתיקה אשר בהצוקער וזה הרי אין נצרך במלח ואילו לא הי' מתוק ג"כ הי' כשר למלח וא"כ עניין המתיקה הרי אין לה עוד חיבור אל הקרבן שהרי הכשר הקרבן נצרך רק לעניין המלח שבצוקע"ר לא לעניין המתיקה והדבש שבו ולכן עניין המתיקה והדבש שבצקער אין הקרבן מחובר לו עוד כלל ושפיר ליכא בקרבן כלל משום עירוב דבש ודו"ק היטב מאוד ולכן שפיר אין שום איסור בהקרבן ורק בהקטרת הצוקער גופי' הוא דיש איסור משום הקטרת דבש ובזה שפיר שייך עדל"ת וגם שפיר שייך מ"ש למעלה דאין איסור בזה הואיל והצוקער, רק להכשר הקרבן בא ולא לריח ניחוח או דיעלה הצוקער בכוונה בפירוש לשם עצים וככל הנ"ל

ונזכרתי עוד דברי הספר אמונת חכמים לר' שלום באזילה ז"ל פרק כ"ד שעמד אהך דזבחים (צ"ז ב') יקדש להיות כמוהו שאם פסולה היא תיפסל כו' וניתי עשה ונידחי ל"ת ועמד דכיון דנעשה כמוהו והוא פסיל א"כ הא ליכא עשה ומאי שייך עדל"ת וסברתו שם נ' דכיון דסוף סוף אינו עצמיות בהכשר רק מפאת צירופו להפסול לכן לא הוי פסול בהכשר רק איסור ושייך עדל"ת יעויש"ה ולפי"ז גם בקרבן שאין גופו דבש רק שיש עמו דבש והוא מחובר לדבש ראוי ג"כ שיהי' בהקרבן רק איסור לא פסול ולישייך עדל"ת שפיר ואולם מהך דאם נתן בה דבש פסלה הא מוכח איפכא וכנ"ל ומ"ש באמונת חכמים שם דאין לומר עדל"ת בב' חפצים וכן האריך בטורי אבן כזה ושאר אחרונים ויש לדון גם בזה בדברי ההלק"ט הנ"ל דהל"ת בצוקער והעשה בקרבן ולא שייך עדל"ת וכבר הארכתי בזה לעיל בכולי' כלל ל"ח

והנה נזכרתי עוד דעת הרמב"ם דיין שנתערב בו דבש פסול לקידוש הואיל ופסול לנסכים יעוין ר"ן פ' ערבי פסחים ובשאר ראשונים בארוכה ומבואר ג"כ דתערובת דבש הוא פסול בקרבנות דכל שאינו פסול בקרבן הא בקידוש אפי' לכתחלה כשר כמבואר בש"ס פ' המוכר פירות (וגם מוכח מזה דלאו דווקא בהקטרה כ"א בניסוך ג"כ יש איסור ניסוך דבש דהא קידוש על היין לנסכים מדמינן לי' וכמובן וכמבואר בפ' המוכר פירות שם ויל"ע בזה ברש"י זבחים (דף ע"ו ב') ד"ה ואי קודם מתן שבע ובתוס' שם עש"ה ותבין. וגם זה לכאורה דלא כסברת הבעלי תוס' עה"ת שהבאנו למעלה דטעם איסור הקטרת דבש לפי שאינו מקבל מלח דא"כ בנסכי לא הי' ראוי שיהי' איסור זה דהא נסכים אין צריכין מלח כמבואר במנחות (כ"א א') שם ובאתי רק להעיר]

ודברי הירושלמי פר"א דמילה שהבאנו למעלה הנה הם גם בירושלמי פסחים פ' אלו דברים ה"ג ושם פריך עוד מנולדה יבולת בקרבן בשבת הרי אינו ראוי ליחתך מאתמול ומשני מין יבלת ראוי' ליחתך מאתמול ובק"ע שם ד"ה מין יבלת ראוי' ליחתך מאתמול וז"ל גרסי' בבבלי בסיכה (ל"ג ע"ב) ואין ממעטין הענבים שעלו על ההדס ביו"ט דאשחור אימת כו' אלא לאו דאשחור ביו"ט נראה ונדחה הוא וכו' וקשה אי אשחור ביו"ט למה אין ממעטין אותו הא הוי מלאכה שאי אפשר לעשותו מעיו"ט ודוחה יו"ט לכ"ע והשתא ניחא לן דכיון דמין ענבים ראויות למעט מבע"י אינו דוחה את יו"ט עכ"ל ונ' דקושית הק"ע הנ"ל בפשיטות לק"מ דרק במילה ופסח דאינהו גופיהו מלאכות נינהו ודחו שבת מגזה"כ לכן גם מכשירין שא"א לעשותן דוחין כו' ומשא"כ לולב דנטילתו אינה מלאכה וליכא גבי' קרא כלל למישרי בי' מלאכת יו"ט וא"כ מניין לנו גם במכשיר שא"א לעשותו מאתמול שידחה יו"ט ויש לנו לומר בפשיטות דגם מכשיר שא"א כו' אינו דוחה [מלבד לר' אליעזר ולדידי' הא גם מכשירין שאפשר לעשותן כו' דוחין ובגמ' סוכה הנ"ל לדידן קיימינן ולא לר"א] ונ' להביא ראי' לזה ג"כ מדברי הרשב"א פ' לולב וערבה (דף מ"ג) דכ' שם ביישוב הקושי' מדוע לא גזרו במילה בשבת שמא יעבירנו וז"ל עוד יש במילה טעם אחר נכון כיון שמלאכת המילה עצמה מלאכה גמורה היא ודחאה תורה לחלל בה שבת היאך יגזרו בה חכמים משום גזירת הוצאה דרבה היא גופה לא דחיא מילה וגזירה דמלאכה אחריתי ידחה לה וזה וודאי א"א עכ"ל ז"ל ודבריו צריכים טעם דלכאורה מה בכך דמילה גופא מלאכה הא מילה גזה"כ דשרי משא"כ ההעברה אם יעביר באמת הרי יעשה איסור וא"כ הא שפיר יש לנו לחוש ולגזור. ג"כ שמא יעבירנו וצ"ל כוונת