ציונים לתורה קכד

ואשמעי' דמליחתן עבודה היא ודחי שבת וטומאה כשאר עבודות עכ"ל וא"כ הרי הוא רק כשאר עבודות אבל לא דיהי' עדיף עוד משאר עבודות למישרי גם מלאכה אחרת עבורה אשר גופה ראוי' להעשות מאתמול דאין דוחה כזה בשאר עבודות

ובעירובין (דף ק"ב ע"ב) ת"ר ציר דלת שידה תיבה ומגדל במקדש מחזירין כו' וברש"י במקדש מחזירין כגון שצריכין לו לדבר קרבן כגון שהי' שם מלח או לבונה או קטורת ואין שבות במקדש עכ"ל ומשמע ג"כ דמלאכה אחרת אין נדחית עבור המליחה ושבות הוא דשרינן עבורה מטעמא דאין שבות במקדש וע"כ דהך דתקריב ואפי' בשבת הכוונה ג"כ רק על המליחה גופה ולא להתיר מלאכה אחרת עבורה ויש לדבר עוד בזה ואכ"מ כ"כ

וע"ע ל' הגמ' מנחות (כ' א') שם נאמר כאן ברית מלח עולם ונאמר להלן ברית כהונת עולם כשם שא"א לקרבנות בלא כהונה כך א"א לקרבנות בלא מלח כו' ומשמע ג"כ דהמלח רק להכשר הקרבן בא דומיא דכהונה דאין הכהן עצמו קרב רק דא"א להקרבה בלעדו ואולם מהא דאמר שם (כ"א ב') ת"ר מלח שע"ג האבר מועלין בו כו' מאי קראה והקרבתם פני ד' והשליכו הכהנים עליהם מלח והעלו אותם עולה לד' וברש"י מאי קראה דשע"ג האבר מועלין דכתי' והשליכו הכהנים עליהם מלח והעלו אותם עולה אלמא דאבר עם מלחו שניהם קרוין עולה עכ"ל ומשמע לכאורה איפכא דגם המלח עצמו קרבן מדקרוי עולה ואינו רק הכשר הקרבן לבדם

וע"ע בר"ן ע"ז פ' ר' ישמעאל (דף שנ"ד ע"א) מדפי הרי"ף אהא דאמר שם א"ר שימי בר חייא כל שהוא לפנים מן הקלקלין (מחיצה פרוסה לפני עכו"ם וקלקלין כינוי לקלעים) אפי' מים ומלח אסור כו' ובר"ן אפי' מים ומלח אסור דחיישינן שמא הקריבום לעכו"ם וכעין פנים הוא דהא מים ומלח קריבין לגבי מזבח הילכך אסור ואין לו בטילה עולמית ואע"ג דבירושלמי משמע דמים ומלח משום משמשי עכו"ם נגעו בהם דאמרינן התם ואפי' מים ומלח. מלח לשוף מים להדיח לפום גמרא דילן משמע דמשום תקרובת מיתסר כדאמרי' בגמ' שם (דף נ"א ב') פעורי מפטרין קמי' מים ומלח לא מקרבין לי' עכ"ל ונ' ג"כ הבנת פלוגתת הירושלמי והבבלי הנ"ל דסברת הש"ס דידן הוא דהמלח הוא קרבן מצד עצמו וע"כ אף דהוא קרב רק עם קרבן ולא בפ"ע מ"מ כיון דעם קרבן הוא הקרבה מצד עצמו שהוא עצמו קרב לכן שפיר חשיב הקרבתו לעכו"ם אפי' בפ"ע כעין פנים דהרי הוא קרב גם בפנים ואף שקרב בפנים רק עם עוד דבר מ"מ סוף סוף הרי קרב בפנים ולכן שפיר נעשה תקרובת עכו"ם ומשא"כ סברת הירושלמי הוא דהוא רק הכשר הקרבן ואינו קרבן מצד עצמו כלל דלא הוא הקרב למזבח רק מכשיר הקרבן הנמלח להיות המזבח מקבלו וע"כ ממילא בפני עצמו הרי איננו כעין פנים כלל דהא אין קרב בפנים כלל ורק אילו הי' מקריבים לעכו"ם קרבן עם מלח אז היו שניהם יחד כעין פנים שהרי כך מקריבין בפנים הקרבן עם הכשירו המלח וכך הוא להיפוך בע"ז ג"כ הקרבן עם הכשירו המלח ומשא"כ מלח בפ"ע הוי שפיר כמו לגמרי דבר שאין קרב בפנים כלל שהרי גם המלח אין קרב בפנים כלל והוא רק הכשר הקרבן וא"כ בפ"ע שלא בתורת הכשר הרי אין לו עניין להקרבה כלל דו"ק מאוד כי הדברים עמוקים ולכן הוכרח הירושלמי לומר דרק משום משמשי עכו"ם נגעו בו דאילו תקרובת א"א לו שיוחשב כיון דאין קרב בפנים כלל וזה נ' ג"כ פלוגתת הירושלמי והבבלי לעניין מים דבאמת מים הרי הוא דבר שאין קרב בפנים דקר רק בחג ואילו בכל השנה הוי דבר שאין קרב בפנים ורק הקרבתו בפנים נ' דנחשב גם כן במלח לפי המבואר במדרש והובא ברש"י עה"ת ויקרא ב' י"ג עה"כ מלח ברית וז"ל שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית שהובטחו המים התחתונים ליקרב במזבח במלח וניסוך המים בחג עכ"ל פי' לפי שהמלח מתולדות המים ומבואר דהקרבת המלח נחשב הקרבת מים וע"כ פלוגתת הירושלמי והבבלי במים הוא ממילא איתה הפלוגתא עצמה אשר במלח וכמובן [ונמצא לפי"ז לכאורה דבחג גם הירושלמי יודה דיש במים משום תקרובת עכו"ם כיון דקרב אז בפנים ונעשה אז שפיר תקרובת דהוי כעין פנים ואולם זה ק' קצת להאמר דכל כי האי הו"ל לירושלמי לפרושי דיש חילוק בזה בין שאר ימות השנה לחג וע"כ נ' גם בזה דאחרי דאינו קרב בפנים כל השנה רק בחג נמצא דהקרבתו אז רק מפאת עניין החג וא"כ כיון דעניין החג איננו בעכו"ם וימי החג אינם נעלים בעכו"ם יותר משאר ימי השנה כלל דאצלם הם ימים גרידי ככל ימי השנה דמהות החג ומעלתו הא אין בא וניתן רק לישראל אבל לא לעכו"ם ואין אצל העכו"ם עניין החג כלל וכמובן וע"כ שפיר גם בחג הוי לי' לגבי עכו"ם דבר שאין קרב בפנים דהא לפי מה שהוא עניין הזמן אצל העכו"ם, דהוא זמן גרידא לא זמן אשר לו עניין החג אם כן לפי עניין זמן גרידא הא אין קרב בפנים כלל דמה שהוא קרב בפנים אז היינו רק מפאת דבפנים היא חג ומה שאין כן כמו שהוא אצלם זמן גרידא כמו בכל השנה הרי בכל השנה אין קרב בפנים באמת ודו"ק היטב כי הדברים עמוקים מאוד]

ויל"ע בזה עוד מכמה דוכתי אי מלח דקרבנות הוא, קרבן בעצמו או הוא הכשר הקרבן הקרב ועכ"פ לענייננו נ' דאי נימא דהוא רק הכשר הקרבן הקרב ואיננו הקרבן בעצמו אזי י"ל דלית בי' כלל משום כל דבש לא תקטירו ממנו אשה לד' דאשה פירושו קרבן לפי הפשט וזה הרי איננו קרבן רק הכשר קרבן ואף דהך דלא תקטירו ממנו אשה דרשי' לי' אכל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו ובזבחים (דף מ"ו ב') אשה לשם אשה לאפוקי כבבא דלא מ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו ג"כ דקאי אשאור ודבש ופי' אשה קרבן וע"כ רק בתורת קרבן אסור להקריב שאור ודבש אבל לא להכשר קרבן [ואולם בש"ס מנחות (נ"ח א') מייתי ברייתא יכול יהא יחיד מתנדב ומביא כיוצא בה (דשתי הלחם) נדבה כו' ת"ל קרבן ראשית תקריבו כו' ופריך ושתי הלחם לא קרבי נדבה והתניא אם נאמר כל שאור למה נאמר כל דבש ואם נאמר כל דבש למה נאמר כל שאור לפי שיש בשאור מה שאין בדבש ויש בדבש מה שאין בשאור שאור הותר מכללו במקדש דבש לא הותר מכללו במקדש כו' שאור דהותר מכללו במקדש מאי ניהו לאו שתי הלחם דקרבה נדבה א"ר עמרם לא ליקרב עמהן כו' [אשני כבשי עצרת קאמר דקריבים עם שתי הלחם והיינו דשאור הותר מכללו במקדש היינו דהותר למזבח בקרבן הקרב עם שתי הלחם] ומבואר דגם כשאין השאור ודבש עצמן קריבים על המזבח רק שדבר אחר קרב והוא בא עמהן יח בדבר האחר ההוא משום שאור ודבש לא תקטירו וגו' מדקרי לי' מש"ה הותר מכללו במקדש וכמובן וא"כ ה"נ אף דהצוקע"ר לאו גופי' קרבן רק הכשר הקרבן הקרב עמו מ"מ י"ל דעוברין בקרבן הקרב משום דבש לא תקטירו כיון דהוא קרב עם הצוקער יחד והצוקער הוא דבש ודו"ק ואולם י"ל דברייתא דמנחות (נ"ח א') הנ"ל אתי' לר"ע דס"ל דלחם עיקר וע"כ נחשבים הכבשים קריבים עם שתי הלחם כיון דהם עיקר ומעכבים בהכבשים ואין הכבשים מעכבים בם ומשא"כ כאן במלח דאפי' אי מליחה מעכבת בקרבן מ"מ כיון דגם הקרבן מעכב בו דא"א להקריב מלח בלי קרבן והקרבן עיקר והמלח רק להכשירו בא לכן אין נחשב הקרבן קרב עם המלח ואין איסור בהקרבן מפאת היותו קרב עם הצוקער דהוא דבש ודו"ק היטיב] וכן נאמר בשאור ודבש ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח והצוקער האי איננו קרב לריח ניחוח רק להכשר קרבן והקרבן הוא שבא לריח ניחוח אבל לא הצוקער וכי היכי דדרשי' בזבחים (ע"ז א') לריח ניחוח אי אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים יעויש"ה דבשאור ודבש דרשי' שם כן לכ"ע א"כ ה"נ יש לנו לומר לריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם הכשרו של קרבן אחר ודו"ק היטב מאוד וגם י"ל דרשאי לכוון לגמרי לשם עצים