ציונים לתורה קכג

הקרבת המלח אבל אין לו לקרבן להפסל בשביל כך ומשא"כ אם הוא הכשר הקרבן י"ל דהוא הכשר מעכב בו ושפיר נפסל בלעדו ודו"ק היטב

וע"ע במנחות שם אמר מר מעל מנחתיך ולא מעל דמיך (דדם לא בעי מלח) ואימא מעל מנחתיך ולא מעל איבריך (דהקטרת איברים לא ליבעי מלח) מסתברא ה"ל לרבויי שכן אשב"נ טמ"א סימן אחרים באין חובה לה כמותה אישים כמותה כו' ובתוס' שכן אחרים באין חובה לה כו'. כתוב בספרים סימן אשב"נ טמ"א ואין הש"ס מפרש אל"ף אחרונה ומפרש ר"ת אוכל כמותה שרגילות למלוח אוכלין ולפי שאין זה קולא וחומרא לא חש הש"ס לפרש עכ"ל ומשמע מדברי התוס' דעניין מליחת קרבנות מפאת דהרגילות למלוח אוכלין ואין אכילתם טובה בלי מלח וע"כ יש למולחם גם לאכילת מזבח דאינו דרך דורון וכבוד אם מקריבין דבר שאין נאות ומובחר לאכילת אדם כן נ' לכאורה כוונת התוס' דאל"כ לא לבד שאינו קולא וחומרא רק אין טעם להיותו נזכר כלל וכלל וכמובן] וא"כ משמע מזה לכאורה דעניין המלח הוא רק להכשר הקרבן שמתתקן ע"י המלח להיות חשיב וטוב לאכילת אדם, ואם יהי' כוונת התוס' דצריך לנהוג כביכול באכילת מזבח דומיא דאכילת אדם שהרגילות למלוח אוכלין מ"מ ג"כ הרי אין הכוונה במליחת אוכלין באכילת אדם לאכילת המלח רק הכוונה שיהי' האוכל נטעם במלח שעליו ואין הכוונה לעצם המלח וא"כ ה"נ באכילת מזבח דכוותי' המלח רק הכשר הקרבן לא הקרבה ואכילת מזבח מצד עצמו ודו"ק

וע"ע מנחות כ"א תקריב מכל מקום ופירש"י ואפי', מחוץ לארץ ולכאורה מאי הה"א דניבעי מלח מארץ הא כל הקרבנות באין גם מח"ל חוץ מעומר ושתי הלחם וצ"ל דכוונת הדרש הנ"ל ג"כ אמלח דמנחת עומר [דשתי הלחם הא אין קריבין כלל ולא מצי קאי עלייהו] וא"כ משמע מזה ג"כ דהמלח הוא הכשר הקרבן וע"כ בעומר דאינו בא אלא מן הארץ ה"א דהכשירו צריך ג"כ שיהי' מן הארץ ומשא"כ אם המלח קרבן בפ"ע א"כ הרי הוא קרבן אחר לא קרבן העומר ומאי ה"א דניבעי מארץ הא שאר קרבנות באין גם מח"ל ודו"ק היטב מאוד

ואולם מהא דאמר שם תקריב ואפי' בשבת משמע לכאורה איפכא דהמלח הוא קרבן בפ"ע לא הכשר הקרבן הקרב דאם הוא הכשר הקרבן הקרב מאי ה"א דלא ידחה שבת הרי הוא מכשיר שא"א לעשותו מאתמול דאמליחת איברים דחול ע"כ הא לא קאי דאינהו הא אינם קריבים בשבת רק במשלה בם האור כמבואר בתוס' שבת (כ' א') ובכ"ד וא"כ הרי כבר נמלחו וא"כ ע"כ דקאי אאיברים דשבת ואיברים דשבת הא א"א להמליחה ג"כ להיות רק בשבת וא"כ הא הוא מכשיר שא"א לעשותו מאתמול ודוחק לומר דס"ל לברייתא דלא מלח כשר וע"כ ה"א דלא תדחה המליחה שבת וכתוס' מנחות (ע"ב א') ד"ה אמאי דדבר שאינו מעכב אין דוחה שבת דא"כ לעיל (כ' א') שם ה"ל לאתויי לההיא ברייתא דתקריב ואפי' בשבת ולמידק מינה דלא מלח כשר וגם לא דמי להך דמנחות (ע"ב א') דשם זמן הקצירה בלילה כיון דאינו מעכב דגם נקצר ביום כשר לכן אין הקצירה בלילה דוחה שבת ומשא"כ הקרבה שאין מעכבת בקרבן כגון הקרבת מלח שפיר יש לו לדחות שבת דהא הקרבת איברים גופה אינה מעכבת הקרבן דגם בליתניהו כשר ואפ"ה דחי שבת ובירושלמי יומא פ' טרף בקלפי ה"ו עמדו ע"ז מדוע הקטרת אברים דוחה שבת הא אינה מעכבת בקרבן יעוי"ש דאמר ר' בון כו' בעי דבר שאינו מעכב דוחה א"ל עדי החודש הרי אינן מעכבין ודוחין כו' ועויש"ה ובבבלי יומא (דף מ"ו) וברש"י ותוס' שם ובשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ל"ז ד"ה עוד כתבת שסיבת הנס שלא נמצא פיסול בעומר כו' כ' וז"ל דכל שזמנו קבוע דוחה שבת כדאיתא בפ' הוציאו לו כו' ובירושלמי בפ' טרף בקלפי אמר שאפי' דבר שאין מעכב דוחה שבת כו' עכ"ל ומדלא העיר מהך דבבלי מנחות (ע"ב א') דמבואר להיפיך דדבר שאין מעכב אין דוחה ע"כ כוונתו לחלק כנ"ל וא"כ ה"נ הקטרת המלח יש לה לדחות שבת שפיר אף דאינה מעכבת בקרבן] ואולם אם נאמר דהמלח הוא קרבן בפ"ע לא הכשר הקרבן הקרב א"כ הרי המלח קרבן אחר לגמרי ואינו קרבן התמיד כלל ולא קאי עלי' במועדו דכתי' בתמיד וע"כ שפיר ה"א דלא לידחי שבת ושפיר צריך קרא בפ"ע לשידחה שבת ואולם לכאורה הרי קרבן המלח ג"כ תדיר וכליל דהא אין לו שירים וא"כ עכ"פ יש ללמדו מתמיד, לעניין דחיית שבת יעיון פסחים (דף ע"ז א') וגם אי בלא מלח פסול א"כ נהי נמי דהמלח קרבן בפ"ע מ"מ סוף סוף הרי קרבן זה מעכב באיברי תמיד ג"כ ואכתי הוא הכשר שלהם שא"א מבלעדו ואכתי יש לו לדחות שבת כיון דאברי התמיד דוחין שבת] וי"ל עוד דכוונת הדרש דתקריב אפי' בשבת אהיכא דאין לו מלח דמותר להביא מלח אפי' דרך רה"ר וה"ז כהך דיומא (דף ס"ו ב') דאמרי' דדרשא דעתי ואפי' בשבת אתי לשאם חלה מרכיבו על כתיפו ואם הכוונה כן שוב אין לדון מכאן כלל בזה דאפי' אם המלח רק להכשר הקרבן מ"מ שפיר בעי קרא דהבאתו דרך רה"ר הרי הוא הכשר שאפשר לעשותו מאתמול [ולפי הכוונה הנ"ל דאתי להתיר הבאת המלח דרך רה"ר נסתלקה קושית המל"מ פי"א מה' שבת ה"ה שהקשה דל"ל קרא דתקריב ואפי' בשבת להתיר מליחת קרבנות בשבת ת"ל דאין עיבוד באוכלין ולהנ"ל הא אין הכוונה להתיר המליחה כלל רק להתיר מלאכה אחרת עבור המליחה] ואולם גם זה לא מיסתבר לכאורה לאוקמי קרא בכה"ג ולומר דאתי קרא להתיר באמת מלאכה שאפשר לעשותה מאתמול ואפי' אם הי' להם מלח מאתמול במקדש ונאבד בשבת באונס מ"מ אכתי ה"ל מכשיר שאפשר לעשותו כו' כיון דגוף הדבר אפשר לעשותו מאתמול ואף שלא ידעו שיצטרך ויותר מזה יש בירושלמי שבת פ' ר' אליעזר דמילה ה"א אהך דמכשירין שאפשר לעשותו מע"ש אין דוחין שבת ושא"א דוחין וז"ל התיבין הרי מזבח שנפל בשבת הרי אינו ראוי לבנות בשבת ומשני מין מזבח ראוי לבנות מאתמול הגע עצמך שחל י"ד להיות בשבת הרי אינו ראוי להיות בשבת ומשני מין הזי' ראוי' להזות מאתמול עכ"ל הירושלמי ומירושלמי הנ"ל קצ"ע על רש"י פסחים (ס"ו א') ד"ה הבא לי מועד לאלו דכ' בטעמא דהזאה דאינו דוחה שבת משום דלאו מגופי' דפסח הוא ואילו בירושלמי אמר טעם אחר משום דמין הזי' ראוי' להזות מאתמול וחשיב מכשירין שאפשר לעשותן מע"ש וכן צ"ע ברש"י עירובין (ק"ב ב') ד"ה קושרין נימא דכ' דנימת כנור שנפסקה בשבת הוי הקשיר' מכשירין שא"א לעשותן מע"ש דהא היום נפסקה וק' דמין כנור הא ראוי לעשותו מאתמול וכבר האריך ברש"י עירובין הנ"ל בשו"ת איגרא רמה להגאון ר' משולם מטיסמניץ ז"ל ואינו כעת תחת ידי וכפי זכרוני לא הביא ירושלמי פר"א דמילה הנ"ל ויל"ע בזה ג"כ בגמ' ביצה (דף כ"ח ב') אחד סכין שנפגמה ואחד שפוד שנרצם ביו"ט כו' באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן אי מכשירי אוכל נפש שא"א לעשותן מעיו"ט מותרין ביו"ט] כו' וק' דמין סכין ושפוד הא ראוי לעשותו מעיו"ט ואולם הך דביצה אין לו עניין לכאן דשם אין ההיתר מפאת מועדו ומשא"כ כאן (דההיתר מפאת קרא דבמועדו ע"כ דבר שאפשר לעשותו מאתמול הרי אין מועדו היום ואף שבמקרה לא הי' אפשר לעשותו מאתמול כגון שלא ידע אתמול שיוצרך לו היום וכהך דנימת כנור שנפסקה בשבת כו' מ"מ מפאת המקרה ההוא עדיין א"א לו להחשב זמנו קבוע היום ואכתי אין מועדו היום וליתי' בכלל במועדו ולכן אין דוחה שבת וכל' המשנה ריש אלו דברים רבי הבא לי מועד לאלו כמועד לשחיטה ודו"ק ויש להאריך בזה עוד מכמה דוכתי ואכ"מ ועכ"פ בהך דמנחות תקריב ואפי' בשבת נמי אין סברא לומר דאתי קר למישרי הוצאה עבור המליחה כיון דאפשר מאתמול ודוחק לומר דגזה"כ הוא כאן דא"כ ניליף מיני' אכל מכשירין כה"ג דידחו שבת עכ"פ אם אירע אונס בשבת כנ"ל וברש"י מנחות שם (דף כ"א ע"א) ד"ה תקריב בשבת ובטומאה. אם קרבן ציבור הוא